מאורי אש מד

עולם הבא ובזה מיושב דהא בפרק ערבי פסחים דף קי"ח מוקמינן להאי לעוה"ב על תחיית המתים והכא קדריש למקום שווקים ולפי דברינו ניחא דזה נמי מרמז לעוה"ב שנברא לתענוג נפשות וגם תיקן להם מרחצאות ג"כ הי' כוונתו לש"ש דאמרי' בסוף כיצד מעברין יושבי צריפים כיושבי קברות ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה מ"ט אמר עולא מפני שאין להם מרחצאות ופרש"י מ"ט אסורין בנותיהן שאין להם מרחצאות והו והולכין למקום רחוק לרחוץ ונשותיהם נזקקין למנאפים שהעיר עזובה ואין איש ור' יוחנן דסבר משום דמרבינן זה לזה בטבילה ופרש"י שאין להם מקוואות והולכות הנשים לטבול במקום אחר וקורא' לחברת' ומרבינן השכיני' ויש רשע רודף אחריהן ומיחד עמהן ולכך תיקן להם מרחצאות כדי להפרישן מן עבירה וק"ל

בפסוק ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה כו' בזאת נאות לנו להמול לכם כל זכר ואיכא למידק למה הוצרכו לדבר עמהם במרמה אם כוונתם הי' להחליש כחם להרוג כל העיר הלא גבורים גדולים היו כמו שאמרו מצרים אינו כשכם ועוד שאמרו אם לא תשמע אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו א"כ היו בטוחים על כחם שלא יחזיק אותה בע"כ וא"כ מאי הוצרכו לדבר במרמה ועוד מה זה שאמרו אם תהי' כמוני להמול לכם הוי להו למימר בזאת נאות לנו אם תמולו עצמכם מה זה שהוצרכו לדבר אם תהי' כמונו ונ"ל לומר ע"פ מה דאי' בספר גליא רזי' והובא בילקוט ראובני הקטן בערך מילה סי' ל"ז וז"ל כשקמו בני יעקב להרוג את שכם בא ס' לקטרג כו' והשיבו לו הקב"ה מי שמך לאיש להיות תובע עבור אנשים הנימולים אלו שנהרגו כולם נימולים היו ואין לך טענה לתבוע אלא על ערלים ויצא מב"ד אבל וחפוי ראש וזה לדעתי הי' כוונת בני יעקב שבאו במרמה שאף שהי' כח בידם להרוג כל בני העיר מ"מ היו מתיראי' מפני שר של מעלה שלא יקטרג עליהם לכך באו במרמה ואמרו בזאת נאות לנו אם תהי' כמונו דוקא וכתב בעל הטורים שהתנו עמהם שלא לעבוד ע"א וכן אי' בש"ך על התורה אם תהי' כמונו בדת יהדות ותמולו עצמכם א"כ אין ביד השר שלהם לקטרג כלל עליהם ולכך באו במרמה ויבואו על העיר בטח שלא הי' מתיראי' לא מקטרוג משר של מעלה וגם מהם לא נתיראו ועלה בדעתם דגירותן לא הוי גירות כמו שאמרו חז"ל אין מקבלים גרים בימי דוד ושלמה דלא נתכוונו לשם שמים וסברו דמותר להורגן וק"ל

בפסוק ויהי בהקשותה בלדתה ותאמר המילדת אל תראי כי גם זה לך בן. ויש לדקדק מה נחמה היא זו על צערה שהקשתה בלדתה שגם זה לך בן ונראה דאי' בפ' במה מדליקין על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן וחדא מנייהו נדה משום דהיא קלקלה בחדרי בטנה ולפיכך תלקה בחדרי בטנה ואי' במדרש שאמר הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני אתן לך בן שאתה מל אותו לשמונה וא"כ שכר של משמרי נדה שנותן לה הקב"ה בן זכר ורחל ראתה שהיא מסוכנת למות בצער לידה ויראה שלא יחשדוהו הבריות לומר שהיא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקי בחדרי בטנה ולכך אמרה המילדת אל תראי כי גם זה לך בן א"כ לא יחשדוך שלא שמרת שבעת ימי נדה וק"ל

ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי' לך אשר לך כו' פרש"י יהי' לך אשר לך כאן הודה לו על הברכות. כראות פני אלהים פרש"י כראות פני המלאך שראיתי שר שלך ועוד על שנתרצית לי למחול על סרחוני ואיכא למידק למה באמת לא רצה עשו לקבל המנחה מיעקב. ויעקב הפציר בו מאד עד שלקח והזכיר לו ראית פני המלאך ונ"ל לומר דהמלאך אמר לא יעקב יאמר עוד שמך פי' רש"י לא יאמרו עוד שהברכות באות לך בעקבא ורמי' כ"א בשררה וגלוי סופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך ושם הוא מברכך ואני שם אהי' ואודה לך עליהם עכ"ל הרי שהמלאך בשר לו שיודה על הברכות ויעקב נתירא שלא יתן עינו על נכסים אלו שבאו לו מברכת אביו והוצרך לומר ויהי לי שור וחמור פי' רש"י אבא ברכני מטל השמים ומשמני הארץ זו אינו לא מן השמים ולא מן הארץ ובאמת אמרי' ריש פרק בכל מערבין דבקר וצאן גדולי קרקע שכולן נזונים וגדולן מן הקרקע ואי' בח"מ סי' קמ"ב אם המחזיק שלח דורון למערער מפירות שאוכל וקיבלן ממנו הוה חזקה מיד שאם הי' הקרקע של מערער לא הי' לו לקבלן בתור דורון אלא הי' לו ליקח הכל וזה הי' הויכוח בין יעקב לעשו שהשר של עשו הבטיח ליעקב להודות על הברכות ולא לערער עוד ולכך הפציר בו שיקבל הדורון ממנו וכיון שיקבל בתורת דורון שוב לא יוכל לערער עליו על נכסים אלו ועשו לא רצה לקבלם ואמר יש לי רב אחי יהי' לך אשר לך ופרש"י שהודה לו על הברכות אף אם לא אקבל אני מודה לך בהודאה גמורה שהברכות הם שלך אך יעקב הי' מתירא שזה הוא ערמה שלא מקבל ממנו כדי שיוכל אחר זמן לערער ולכך אמר אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי ובזה אדע כי מודה לי על הברכות כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ר"ל המלאך שלך ותרצני שכבר הבטיח לי שלא לערער על הברכות ולהודות לי על כן כשתקבל ממני הדורון הזה בזה אדע שכנים דבריו שלא תוכל לערער עוד ובזה ותרצני על הברכות שיהיו בידי וק"ל:

ויצב יעקב מצבה במדרש תנן התם מותר המתים למתי' מותר המת ליורשיו ר' נתן אומר מותר המת בונה לו נפש ע"ג קברו תניא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם למדנו שנקראו ישראל ע"ש רחל שנאמר הבן יקיר לי אפרים ע"כ ה"מ ועיין בירושלמי דשקלים פי' נפש הוא ציון בלה"ק ובנה אצלו ציון ופי' היפ"ת שבא ליתן טעם לבנין המצבה שהציב יעקב על רחל מפני שיש נחת רוח למת בזה שיהי' רשומו ניכר ופי' שדבריהם הם זכרונם פי' מעשיהם הטובים כדפי' הריב"ש בסי' תכ"א והמדרש הזה הוא תמוה ונראה לישב ומתחילה צריכין אנו ליישב מה שכתב מהרש"א בח"א בפ' החובל דילפינן בתר עניא אזלי עניותא מדכתיב וטמא טמא יקרא עיי' פרש"י ומהרש"א דחה פירש"י וכתב דיותר נראה לפרש דמהאי קרא ילפינן בפ"ק דמועד קטן שעושין ציון לקברות דכתיב וטמא טמא יקרא טומאה קוראת לו ואמרת לו פירש דהשתא ניחא לפי עניננו בתר עניא אזלי עניותא דלא די לו בטומאתו אלא שצריך להוציא הוצאות לעשות סימן וק"ל. והמעיין בדבריו פירושו דחוק סותר פירש"י ונ"ל לומר ע"פ פרש"י רק צריכין אנו להקדים דיש ג' טעמים במה שבונים נפש והוא מצבה על הקברות האחד משום עושי טהרות שלא יטמאו בקבר ועוד ט"א כמו שכתב היפ"ת שיש נחת רוח למת שיהי' רשומו ניכר נראה על שם זכר צדיק לברכה להזכיר תמיד לברכה אך צדיקים אין צריכין לו ולפי שדבריהם הם זכרונם ר"ל ע"י מעשיהם הטובים הם נזכרים תמיד ויש עוד טעם שלישי כדי שיבואו החיים להשתטח על קבריהם כדי שיתפללו עליהם כמ"ש רז"ל ויבא עד חברון מלמד שהלך כלב להשתטח על קברי אבות שיתפללו עליו שינצל מעצת מרגלים ואם לא ידעו מקומם איך ימצא להתפלל עליהם וההאי טעמא נסתר קברו של משה כדאי' בפ"ק דסוטה והנה מצינו שצדיקים גמורים אינם מטמאי' כמו דאמרו רז"ל כשמת רבי בטלה כהונה והטעם משום דצדיק במיתתו נקרא חי כדאמרי' בפ' מי שמתו כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים שבמיתתן קרוין חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבציאל בן איש חי אטו כל עלמא בני מתי נינהו אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי רב פעלים מקבציאל שריבץ וקיבץ פעלים לתורה ופרש"י אלו צדיקים ומאי יודעי' שימותו נותנים על לבם יום מיתה ומושכים ידיהם מן העבירה ורשעים אינם יודעים מאומה עושין עצמן כאינם יודעים וחוטאים עכ"ל:

ועפ"ז נראה לישב מה שאמרו רז"ל והחי יתן אל לבו דברים של מיתה כו' כדאמרי' בפ' במה מדליקין דרש רבה בר עולא מאי דכתיב כי אין חרצבות למותם ובריא אולם אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאינן חרידין ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להם כאולם והיינו דאמר רבה מ"ד זה דרכם כסל למו יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם שמא תאמר שכוחה היא מהם ת"ל ואחריתם בפיהם ירצו סלה הרי להדיא שרשעים מזכירים בפירוש יום המיתה עכ"ז לבם בריא כאולם שאינם נותנים על לבם לשוב אבל צדיק נותן על לבו יום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה ושבים אל ה' יום בתשובה כמ"ש סוף פרק השואל ר"א אמר שוב יום א' לפני מיתתך ושאלו התלמידים וכי אדם יודע איזה יום ימות אמר להם כש"כ ישוב היום שמא ימות למחר נמצא כל ימיו בתשובה וזה נ"ל הטעם דאין מגלין קצו של אדם כדאי' בפ' ב"מ כדי שיהיה כל ימיו בתשובה וזה שאמרו והחי ר"ל מי שהוא בסוד חי שהוא צדיק יתן אל לבו דברים של מיתה ויעשה תשובה משא"כ ברשעים שאף בחייהם קרוים מתים אף שמזכיר בפיו יום המיתה אינו נותן אל לבו ובריא להם כאולם שאינם חרדים מיום המיתה ואמרתי טעם לשבח למה באמת הצדיק אף במיתתו נקרא חי משום דאמרו רז"ל אגורה באהליך עולמים וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות אלא כיון שאומרים דבר שמועה בשם ת"ח שפתותיו דובבות בקבר וז"ש בן איש חי אטו כל עלמא בני מתי נינהו אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי אך קשה למה באמת נקרא חי בשעת מיתתו