מאורי אש מב

היה מתחרט לא הי' מביא קרבן עכ"ל ולפ"ז י"ל גם בהפרש קרבן ואומר הרי זו לחטאת בודאי ג"כ מתחרט על חטאו וא"כ קשה ל"ל קרא דאין יוה"כ מכפר אחטאת ואשמות ודאין תיפוק ליה דאל"כ היאך משכחת לה ב"ת באפרש ולא אקרב דהא גם בחטאת ואשמות איכא שני למודים וקאי חד על אפרש. ובאפרש כבר נתחרט על חטאו ושוב מכפר יה"כ. אבל גם זה יש לתרץ דהנה לכאורה קושי' הנ"ל מעיקרא ליתא דהא איתא בברייתות דדרשי' לבל תאחר בהדי' לה' אלהיך אלו חטאת ואשמות עולות ושלמים. הרי להדיא דמקרא דדרשינן מיניה חטאת ואשמות דרשינן נמי עולות ושלמים ובהיות כן י"ל אי לא הוה כתיב קרא דחטאת ואשמות ודאין שעבר עליהם יוה"כ דאין יוה"כ מכפר ה"א דיוה"כ מכפר עלייהו ובאמת לא משכחת בדידהו ב"ת למאן דאית ליה כסדרן וקרא אתי לעולות ושלמים לחוד דבשלמא תנא דברייתא דיליף גם חטאת ואשמות לענין ב"ת מהאי קרא היינו במסקנא דכבר כתב קרא דאין יוה"כ מכפר עלייהו ומשכחת לה לענין ב"ת שפיר משא"כ אי לאו קרא ע"ז הוה מוקמינן רק על עולות ושלמים לחוד. וא"כ אין כאן התחלת קושית כלל אך כדי שלא לשוי' לטועה נ"ל דהנה תו' כתבו שם דהאי עולות ושלמים דמרבינן שם לענין ב"ת היינו עולות ראי' ושלמי חגיגה דאי עולות ושלמים ממש היינו נדרים ונדבות ותימא הא עולות ושלמים זימנא קביעא ליה אי אקרבה אקרבה אי לא אקרבה אדחי לי' כמו שפריך גבי פסח בגמ' ותירצו דמ"מ היכא דהופרשו ולא אקריבו קאי עלייהו בב"ת כיון שלא נפסלו בכך עכ"ד יעש"ה. וזמן רב נתקשה לי בדבריהם דהא יש גבי עולות ושלמים תרי למודים דחד באפרש ולא אקרב וחד בדלא אפרש א"כ הדרא קושי' התוספות על האי קרא דלא אפרש קשה היכא משכחת לה הא זמניה קביעא ליה כו' עד כי האיר ה' את עיני וראיתי בחידושי הרשב"א שהוא ז"ל תמה ג"כ בזה והעלה והא דאמרינן בברייתא דמוצא שפתיך תשמור לה' אלהיך זו חטאת ואשמות עולות ושלמים לאו דמלה' אלהיך דרש עולות ושלמים אלא קאי אכאשר נדרת דלעיל מיניה ובאמת לא מיירי כ"א מעולות נדבה יעש"ה עכ"פ איך שיהיה אותו קרא דאמר ולא אפרש ולא מרבה כ"א חטאת ואשמות לחוד דעולות ושלמים לא משכחת להו דאי בעולות ושלמי נדבה היינו נדר ונדבה מעולות ראיה ושלמי שמחה זמנא קביעא ליה כנ"ל א"כ מקשי' שפיר ל"ל קרא דאין יוה"כ מכפר אחטאת ואשמות ודאין תיפוק ליה בלא"ה דאל"כ היאך אשכחן ב"ת בחטאת ואשמות וא"ל דקאי על עולות ושלמים עדיין קשה אמר ולא אפרש איך משכחת לה דלא מיירי הקרא ע"כ כ"א בחטאת ואחר שבררנו הדבר כשמלה דכל עיקר קושיתם דאיך משכחת לה בדלא אפרש ב"ת גבי חטאת ואשמות שוב י"ל כמ"ש דאותו קרא מיירי כגון שלא עשה תשובה מהעבירה שמביא עליה חטאתו ואשמו וממילא אין יוה"כ מכפר כמש"ל ומיושב קושי' העולם באר היטיב דאפרש ולא אקרב י"ל דלא מיירי כלל מחטאת ואשמות רק דקאי על עולות ראי' ושלמי חגיגה כמ"ש התו' ובדלא אפרש משכחת לה בחטאת ואשמות גופייהו ובאופן שלא עשה תשוב' ולכך איצטרך קרא דאין יוה"כ מכפר על חטאת ואשמו' ודאין

אך אי' במכילתן דף ז' ע"ב בפיסקא באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. ופריך מני ר"מ ולרגלים מני ר"ש אימא סיפא ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"מ אמר ר' יוסף אין רבי היא ונסב לה אליבא דתנאי ברגלי' סבר לה כר"ש ובמעשר בהמה סבר לה כר"מ יעש"ה הרי למדנו מש"ס ערוך זה דרבי גופי' ס"ל דגבי בל תאחר בעינן דוקא ג' רגלים כסדרן כר"ש. וגם שמעינן לה לרבי דסובר דיה"כ מכפר בין לשבי' בין לשאינו שבין יעויין סוף מס' יומא ובמס' שבועות ובמס' כריתות ובהיות כן הדרא קושי' העולם לדוכתי' לרבי ל"ל קרא דאין יה"כ מכפר על חטאת ואשמות ודאין תיפוק ליה בלא"ה דאם נימא דיה"כ מכפר היאך משכחת לה גבייהו ב"ת דהא רבי סבירא לי' דבעינן כסדרן דוקא וא"ל כגון שלא עשה תשובה ז"א לרבי גופי' מכפר יה"כ אף לשא"ש. אולם נלע"ד דלרבי בלא"ה יש לתרץ קושיא זו דאי' במכילתן כיון שעבר שנה עובר ג"כ בב"ת. ופריך שם הגמ' בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה אלא שנה בלא רגלים היכא משכחת לה למאן דלית ליה כסדרן הניחא לרבי דאמר שנה מעוברת אין החודש עיבור שייך לחשבון השנה שפיר אלא לרבנן המ"ל ומשני כדתניא ר"ש עצרת פעמים ד' פעמים ה' כו'

ולפ"ז מתורץ קושי' העולם דהא בכל הני קראי דכי תדור נדר ומוצא שפתיך לא נזכר שום זמן בכמה יעבור ב"ת רק סתמא כתי' ואנן מוקמינן ודרשינן מקרא אחר דבחג המצות וחג השבועות וחג הסוכות דבג' רגלים עובר ב"ת וכן בשנה. ולפ"ז אי לא הוה כתיב דאין יה"כ מכפר על חטאת ואשמות ודאין ה"א דיה"כ מכפר עלייהו ומה שריבה קרא חו"א לבל תאחר לאו לג' רגלים דזה לא משכחת לה כנ"ל רק דמרבה לי' לענין שנה דעובר עלייהו ב"ת וא"ל שנה בלא יה"כ איך משכחת לה י"ל לרבי גופיה שפיר משכחת לה בשנה מעוברת דלרבי לא נחשב להשנה וכגון שנתחייב אחר יה"כ ונתעברה השנה דכי מטי אלול מלו ליה שנה לענין דעובר עליו ב"ת א"כ כיון דבררנו דרבי ס"ל כר"ש דסבר שנה בלא רגלים עובר נמי ב"ת ע"כ לאו בכולא מלתא ס"ל כר"ש דהא שמעינן ליה לר"ש דלית לי' שנה ב"ר מדאמר רגלי' פעמים ד' פעמים ה' וקשה מי משכחת לה הלא עובר מקודם משום שנה אעכ"ל דלית ליה שנה בל"ר וכמש"ל מזה ובהכרח לומר דרבי ס"ל כוותיה בחדא דבעינן כסדרן ופליג עלי' בחדא וס"ל דעובר על שנה בל"ר ג"כ בב"ת וכמ"ש רש"י דף וי"ו ע"ב ד"ה הניחא למאן דאית ליה כסדרן יע"ש ולפ"ז י"ל דזה כוונת התוס' משום שאמרינן בגמ' ומתני' ר"ש היא דתניא כו' וכן הי' רשב"י אומר כו' א"כ הוה משמע מלשון הגמ' מדהביא הך וכן הי' רשב"י אומר כו' דבהך נמי אתי' מתני' כוותיה דאין עוברים בב"ת בשנה בל"ר כלל לכך דייקי תוס' דזה אינו רק ומתני' דניסן ר"ה בהא ר"ש היא כלומר בהך לחוד דניסן ר"ה ובעינן ג' רגלים כסדרן אבל לענין שנה בלא רגלים ס"ל לתנא דידן דעובר ודייקי והכי אמרי' לקמן דף ז' כלומר דשם אמרי' רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי וקשיא קושיתנו הנ"ל לרבי דאמר יה"כ מכפר בין לשבין ובין לשא"ש א"כ קרא ל"ל דאין יה"כ מכפר על חטאת ואשמות ודאין תיפוק לי' דאל"כ לא משכחת לה ב"ת וצ"ל בהכרח דמשכחת לה בשנה בלא רגלים כו' ומוכח דלא ס"ל בהא כר"ש וק"ל

שם אמרתי ליישב קושית העולם הנ"ל ל"ל קרא דאין יה"כ מכפר על חטאת ואשמות ודאין שעבר עליהן יה"כ תיפוק ליה דאל"כ היכא משכחת לה גבייהו ב"ת בג' רגלים כסדרן כנ"ל וי"ל דרך פשוט דהלא עיקר דרשי' דר"ש דס"ל כסדרן הוא כאמור בגמ' אצ"ל בחג הסוכות שבו סיים הכתוב ולמה נאמר לומר שהוא אחרון ובהיות כן מיושב באר היטב קושי' הנ"ל דאיצטרך קרא דאין יה"כ מכפר על חייבי חטאת ואשמות ודאין דאי לא הוה כתיב הקרא ה"א דלא בעינן כלל כסדרן גבי ב"ת אלא אף שלא כסדרן עובר ב"ת וא"ל למה לי בחג הסוכות ז"א די"ל דמש"ה כתבי' רחמנא בחג הסוכות להורות אף שהוא אחרון נמי עובר ב"ת ולא שהוא דוקא האחרון דאי לא הוה כתיב בחה"ס כל עיקר ה"א דבעינן כסדרן כמו שמסודר בקרא דהיינו חג הסוכות שסליק מיניה כסברת הגמ' וחג המצות וחה"ש דאם לאו בסדר זה לא משכחת לה כל עיקר דה"א חטאת ואשמות ודאין שעבר עליהן יה"כ יה"כ מכפר עלייהו וא"כ לא משכחת לה כ"א בנתחייב קודם סוכות הרי לך ממש בסדר הנכתב בתורה מקודם חה"ס דוקא כך הייתי אומר לכך הדרי' רחמנא וסיים בחג הסוכות להורות אף שהוא אחרון אפ"ה עובר דבאמת אין יה"כ מכפר אחטאת ואשמות נמצא אף שהוה ידעינן דאין יה"כ מכפר אחייבי חטאת ואשמות ודאין מ"מ ה"א דלא בעינן כלל כסדרן מש"ה גלי רחמנא התם דאין יה"כ מכפר אחטאת ואשמו' ודאין וע"כ דמש"ה הדרא רחמנא וכתיב בחג הסוכות להורות להיות הוא האחרון דוקא. אבל כ"ז לגירסת רש"י אצ"ל בחה"ס לומר שהוא אחרון. אבל לשיטת ר"ח ז"ל דגורס אצ"ל בחג המצות לומר לך שהוא ראשון הדרא קושי' העולם לדוכתי' כנ"ל דהא אף אי לא הוה כתיב כלל בחג המצות הי' ג"כ סידורם בקראי בחג המצות דפתח בו תחילה ואח"כ בחג השבועות וחג הסוכות ובדרוש הארכתי ת"ל ליישב כל דבר על מכונו גם לשיטת ר"ח ותן לחכם ויחכם ודוק: כתנות פרשת וישלח אור

וישלח בפסוק עם לבן גרתי ופרש"י גרתי לא נעשיתי שר וחשוב שלח אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכת אביך שברכני הוי גביר לאחיך לא נתקיימה בי ד"א גרתי תרי"ג מצות שמרתי ונ"ל לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמצינו דיצחק