מאורי אש מא

אינו עובר בב"ת כ"א באפרש ולא אקריב לחוד עדיין קשה למה נדר יעקב וכן למה צוה לדורות לנדור הי' לו לנדוב ע"מ שאינו חייב באחריותן ותהיה הפעולה בזה עכ"פ שלא יבואו לידי ב"ת אע"כ דבאמר ולא אפרש עובר בב"ת בנדבה ולא באפרש ולא אקרב ומההכרח לומר הטעם דכל היכא דאי' ביה גזא דרחמנא אי' דאינה ברשותו כלל דהא אינו חייב באחריותה. ושפיר פרש"י ז"ל הכא אליבא דסתם מתני' דמגילה מסתמא אליבא דר"מ דאפרש ולא אקריב אינו עובר בנדבה כלל ויעויין עוד מזה"פ דלתנא דברייתא דר"ה דמוכח בלא"ה דלא לירצה יעש"ה ודו"ק

גרסינן במס' כריתות בפ' אמרו לו דף י"א ע"ב מתניתין אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב חטאת וחכמים פוטרים כו' והקשו שם בתוספות מאי מחייב ר"מ הא איהו אמר לא אכלתי וממילא אין רצונו להביא חטאת. ובחייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותם כדאיתא במשנה דעירוכין א"כ מי יזקק אותו להביא חטאת יע"ש והקשה מחו' הגאון אמיתי המפורסם בעולם חכם צבי ז"ל דדברי תו' הללו סותרים למ"ש תו' בעצמם במס' ר"ה שם דאמרי' וצריכא חד לאמר ולא אפרש. וחד לדאפרש ולא אקריב דעובר בבל תאחר. והקשו שם בתוס' הא דתנן בעירוכין חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותה חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם ה"ד אי מקמא דאתי לידי ב"ת עולות ושלמים אמאי ממשכנין אותם. אי לאחר שעבר בב"ת חייבי חטאת ואשמות נמי ממשכנין ותירצו שם דמיירי מקמא דעבר ב"ת וכגון שרואים שמבזבז נכסיו ולא ישאר בידו אח"ז דמי העולה לכך ממשכנין אף מקמיה דאתא לידי ב"ת כו' יעש"ה הרי עכ"פ עולה שם מדבריהם דגם חטאת ואשמות אחר העברת ב"ת ממשכנין אותם א"כ מאי מקשי' בכאן ר"מ מאי מחייב דלמא מחייב ר"מ אחר שעבר ב"ת וממשכנין אותו וזה קושי' עצומה ואמרתי כי תורה היא וללמוד אני צריך ליישב קצת תמיהת הגאון ז"ל דהנה הקשו עוד שם בתו' ד"ה הנ"ל למה אמרי' גבי חטאת ואשמות דאין ממשכנין משום דאתי' לכפרה ולא יתעצל בה הלא גם עולה בא לכפרה דהא אמרי' דעולה מכפר על חייבי עשי' ותירצו משום דאמרי' עבר עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין אותו א"כ יתעצל מלהקריב העולה באמרו שיעשה תשובה ויכפר על העשה שלו יעש"ה ולפ"ז אני אומר דבאמת בחטאת ואשמות אין ממשכנין אותו כלל אף אחר שעבר בב"ת והא דהקשו תו' אי לאחר שעבר ב"ת חטאת ואשמות נמי יהי' הקושי' בדרך זה אם הך חלוקא דעולות ושלמים ממשכנין מיירי אחר שעבר ב"ת חטאת ואשמות נמי אין ממשכנין דלא יהי' חילוק בין עולות לחטאת ואשמו' דא"ל משום דחטאת ואשמות באים לכפר על חטא קשה הא עולות מכפר נמי על עשה שבידו וא"ל שמהני לו תשובה זה ליתא דהא זה יש לו עוד עשה שעבר עליה משום ב"ת על אותו הקרבן דהא אמרי' מוצא שפתיך זו מצות עשה. ובאת שמה והבאת שמה זו מ"ע. הרי שזה עבר על עשין דב"ת ואמרי' בגמרא כיון שעבר ג"ר בכל יום ויום עובר ב"ת הרי תמיד עובר העשה דב"ת נמצא איך יוכל להתכפר באותו עשה בעשותו תשובה הלא עיקר תשובתו בשובו מרשעתו ולתקן החטא ובזה אין לו שום תיקון רק כשמקריב הקרבן נמצא בהכרח שיקריב העולה לכפר לו על העשה דב"ת דכאן לא מועיל תשובה אם לא יקריב. וא"כ אם נימא אף ע"פ שעולה מכפר אפ"ה ממשכנין חטאת ואשמות נמי למשכנו ותירצו תו' דמיירי קודם שעבר ב"ת כו' ובאמת אחר שעבר ב"ת בכ"מ אין ממשכנין אותם ושפיר הקשו תו' במכילתן לפי המסקנא דר"ה ופשוט הוא ונכון והצעתי הדבר לפני גדולים וישרו בעיניהם. ובזה יש ליישב דהיאך תלי' קושי' תוס' ממתניתין דעירוכין שם במס' ר"ה בהא דמסיק ב' כתובים דכופין אותו חד באמר ולא אפרש וחד באפרש ולא אקרב. דאי' במס' זבחים בעיין בגמ' אי עולה מכפרת גם על עשה שעבר אחר הפרשת זו העולה או דלמא שאינו מכפר רק על עשה דקודם הפרשה אבל לא על עשה דאחר הפרשה יעש"ה ובהיות כן י"ל דהתם במסכת עירוכין לא יוכלו להקשות ה"ד י"ל אחר שעבר ב"ת ואפ"ה בעולה ממשכנין אותו דלא בא לכפרה דעל שאר חייבי עשין מהני תשובה ויאמר שישוב ועל זו העשה דב"ת בלא"ה העולה זו אינה מכפרת דהא הוי עשה דלאחר הפרשה שעובר ב"ת אחר הפרשה ואינה מכפר אבל בשמעתין דר"ה דמסיק תרי קראי כתיבי דממשכנין אותם חד בדאמר ולא אפרש ואז הוה עשה שקודם הפרשה ושפיר מכפר עלה העולה וקשה שפיר ממ"נ אי בעולה ממשכנין אע"פ שמכפרת חטאת ואשמות נמי ונכון הוא למבין ודו"ק

ר"ה פ"ק דף ד' ע"א בפיסקא ולרגלים. רגלים בא' בניסן בט"ו בניסן הוא. אר"ח רגל שבו ר"ה לרגלים. ונ"מ לנודד ולמיקם עלה בב"ת דתניא אחד הנודד וא' המעריך כיון שעבר ג' רגלים עובר בב"ת. רש"א ג"ר כסדרן וחג המצות תחילה. וכן היה רשב"י אומר רגלים פעמים ג' פעמים ד' פעמים ה' כו' תוספות ד"ה שלשה רגלים כסדרן ומתני' דניסן ר"ה ר"ש היא והכי אמרי' לקמן דף ז' עכ"ד. וכל העובר על דבריהם ישתומם כשעה חדא מה חידשו תוס' יותר ממה שאמור כאן בגמ' להדיא וגם הגאון בעפ"י הרגיש בכאן יע"ש שהניחו בצ"ע ואמרתי ליישב בשני אופנים

אופן הראשון בצירוף מה שיש לדקדק בהך דמביא וכן הי' רשב"י אומר שהוא אך למותר. ותו על הלשון ונ"מ לנודר איך תליא זה בהא דמשני רגל הנכנס בא' בניסן בל"ז נמי צריכים אנחנו ליתן איזה נפקותא במה שקורא אותו ר"ה ותו מדקדקים העולם מאי משני רגל הנכנס באחד כפרש"י ז"ל הוה ליה להתנא למיתני בהדיא הכי באחד בניסן ר"ה למלכים ובט"ו בו לרגלים כמו דתנינן לקמן במתני'. ובכדי ליישב כ"ז נראה משום דהתו' כתבו לקמן דלענין ב"ת אם נדר באמצע הרגל מצטרף חצי הרגל שלאחריו להשלים לו רגל שלם יע"ש וכ"ה בירושלמי ולפ"ז י"ל ואי הוה קתני התנא דידן בט"ו בו ר"ה לרגלים ה"א דוקא היכא דנדר בט"ו שהוא תחילת הרגל הוא דעובר ב"ת אבל אם נדר באמצע הרגל אינה מצטרף חצי רגל של פסח זה כלל לכך שנה רגל הנכנס בניסן ר"ה כלומר כל הרגל אף בדנדר באמצע הרגל שפיר דמי דהוה חג המצות תחילה ומצטרף שפיר לחצי הרגל שלאחריו. אולם אי' לקמן בברייתא א' בכור וא' כל הקדשים כיון שעבר שנה עובר בב"ת אף בלא שלשה רגלים יעש"ה ולפ"ז הדרא קושי' של העולה לדוכתי' ה"ל למיתני בט"ו בו ר"ה לרגלים וא"ל דהוה מקום למטעת ולומר דוקא בנדר בתחילת הרגל שהוא עובר בב"ת אבל בנדר באמצע הרגל אינה עובר. קשה מי משכחת לה שיהי' עובר ב"ת כשנדר באמצע הפסח בג"ר ע"כ כשמשלים עלה בחצי ימי הפסח. הבאים לשנה הבא נמצא הרי ממש כשמגיע ומשלים אותן קצת הרגל שלמו עליו השנה תמימה ובלא"ה אף שאין הרגלים מצטרפן זע"ז מ"מ עובר עליו בב"ת משום שנה דהא בשנה בלא רגלים נמי עובר בב"ת אך אם מוקמינן אנו המשנה בכל גוונא כר"ש דאמר רגלים פעמים ג' פעמים ד' פעמים ה' אתיא שפיר דלדידי' לית ליה שנה בלא רגלים דעובר ב"ת דאל"כ היכא משכחת לה ד' וה' הלא כבר מלו לה שנה וכפרש"י לקמן בהך דפריך שנה בלא רגלים המ"ל הניחא למאן דאית ליה כסדרן כו' ופרש"י וסבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא יע"ש ולפ"ז הן הן המשך לשון הש"ס אמר ר"ח רגל הנכנס באחד בניסן ר"ה כו' וקשה ליתני בט"ו בו וצ"ל שבא להשמיענו דמקצת הרגל מצטרף וקשי' הלא בלא"ה מלו לה שנה לזה דייק ונ"מ לנודר ור"ש היא כו' וכן היה רשב"י אומר הרי דלית ליה שנה בלא רגלים ואתיא מתניתן כוותי' וזה שפי' התו' ומתני' דניסן ר"ה כלומר דתני בא' בניסן ר"ה ולא קתני בט"ו בו ר"ש היא דלית ליה שנה בלא רגלים כדתני רשב"י רגלים פעמים ד' פעמים ה' והוטב הדבר בעיני גדול א'

אופן השני ויתבאר ג"כ הא דסיימו בדבריהם והכי אמרינן לקמן ז' יע"ש דהנה אי' במס' כריתות דף כ"ז דחייבי חטאת: ואשמות ודאין שעבר עליהם יוה"כ אין יה"כ מכפר ויליף שם מקרא דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' חטא שאינו מכיר בו אלא ה' דהיינו אשם תלוי יוה"כ מכפר אבל חייבי חטאת ואשמות ודאין אין יה"כ מכפר יעש"ה ומקשי' בשם גדול אחד לר"ש דס"ל שלש רגלים כסדרן בעינן דוקא דהיינו חג המצות ושבועות וסוכות א"כ ל"ל קרא ע"ז דחייבי חטאת ואשמות ודאי' אין יה"כ מכפר תיפוק ליה בלא"ה מדחזינן דריבה קרא חטאת ואשמות לענין ב"ת וקשה היכא משכחת לה דיעבור עלייהו ב"ת הא קודם שמגיע סוכות שהוא רגל האחרון כבר הגיע יוה"כ ומכפר עלייהו אע"כ מדחזינן דכתבי' קרא דעובר עלייהו ב"ת ש"מ דאין יה"כ מכפר אחטאת ואשמות ודאין. והנה לכאורה יש ליישב קושי' זו די"ל דר"ש דסובר כסדרן סבירא ליה דאין יוה"כ מכפר רק לשבין ולא לשאינו שבין ובהיות כן איצטרך קרא דעל חייבי חו"א ודאין אין יה"כ מכפר דבלאו קרא ה"א דיה"כ מכפר ואפ"ה משכחת להו לענין ב"ת כגון שלא עשה תשובה ביה"כ על החטא שמביא עבורו החטאת ואין יוה"כ מכפר לשאינו שבי'. רק דע"ז יש לנו עדיין לדקדק דאי' סוף מסכת יומא במשנה חטאת ואשמות מכפרים ופירש"י שם וזה"ל חטאת ואשם ודאי מכפרין ומסתמא תשובה איכא שאם לא