מאורי אש מ

מכאן לת"ח שאל יצא יחידי בלילה ופירש"י שהרי יעקב הלך לבדו והוזק כו' ר' אבוהו אמר מהכא וישכם אברהם בבוקר כו' ויזרח לו השמש וכי לו לבדו זרחה כו' א"ר יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו כו' ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום כד מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה לו ארעא בעי למיהדר מיד בא השמש ע"כ. ולכאורה נראה למידק דמאי אהני ביאת השמש דילמא יצא בלילה ואין לומר דת"ח אסור לצאת בלילה הא קחזינן דיצא כדכתיב ויותר יעקב לבדו אע"כ צ"ל הכי דיש עוד לדקדק למה הוצרך להיות שני נסים קפיצת הארץ וביאת השמש שלא בזמנה היה לו לילך איזה זמן וא"כ ממילא יבוא השמש בזמנה אלא צ"ל דבאמת מהיכא ילפינן דת"ח אל יצא יחידו בלילה מיעקב שהוזק אבל קודם שחזינן שהוזק שום אדם אכתי אינו מוכרח שאל יצא

והא"ש דאם לא הי' שם נס הי' יצא בלילה דאכתי לא הוה ידע שת"ח אל יצא כנ"ל לכך הי' צריך לנס קפיצת הארץ ואח"כ ביאת השמש שלא בזמנה כי היכא דליהוי ליה הכירא שילין כאן ולהכי אהני ביאת השמש וק"ל. וזה אינו אלא למ"ד דילפינן מיעקב אבל למ"ד מאברהם א"כ הי' ליעקב ללמוד מאברהם וקשה תרתי חדא כנ"ל למה הוצרך להיות שני נסים ותו למה הלך יעקב בלילה הי' לו ללמוד מאברהם ונ"ל דיש עוד לדקדק למה הלך יעקב לחרן ולא התפלל בבית אל ואח"כ הי' לו חרטה ואמר אפשר כו' למה לא התפלל מיד ועוד יש לדקדק למה כ' בתחלה כדיהיב דעתי' למיהדר משמע דאכתי לא נגמר בדעתו למיהדר רק שקיל וטרי בדעתי' ואח"כ אמר בגמרא בעי למיהדר משמע דנגמר בדעתי' ונ"ל דהא יעקב הי' למד מאברהם שאל יצא יחידי בלילה ויעקב כשהלך לחרן אכתי לא הוה ידע כמה רחוק לילך וא"כ הי' סבר שאם יתפלל תחילה דלמא יהיה ביאת השמש קודם ביאתו לחרן מחמת שהיית התפלה ויצטרך לילך בלילה וזהו אסור לת"ח לכך לא התפלל. אבל כשבא לחרן וחזי דאכתי לא הגיע ביאת השמש אמר אפשר שעברתי כו' שהי' ביכולת להתפלל וגם לבא לכאן קודם ביאת השמש והי' שקיל וטרי בדעתי' א"י איהדר לבית אל להתפלל הי' סבר אדאזיל ואיהדר יבוא השמש ואיצטרך לילך בלילה לכך קפצה לו ארעא כי היכא דליהדר והדר. ואח"כ חזי דיש לו זמן למיהדר לחרן בעי למיהדר מיד בא השמש וק"ל ואכתי קושי' שניה במקומה עומדת למה הלך בלילה כדכתיב ויותר יעקב כו' אלא צ"ל הכי דיעקב לא הי' ירא עוד דהי' מובטח בהקב"ה דהא כאן הי' בעי לסכוני והנה ה' נצב לשמרו לכך הלך. וזה אינו אלא אם אמרינן לימוד זה עולין ומסתכלין דחדא הוה אתי שפיר אבל אמרינן עולין תרי כו' אינו נראה מהא דיעקב ניצול והדרא קושי' לדוכתי' אלא צ"ל דס"ל לרבי אבוהו באמת עולין ומסתכלין כו' דנראה מהא דניצול ולק"מ כנ"ל אבל לר' יצחק אינו צריך להא אלא י"ל נמי הא עולין תרי כו' אבל לר' אבהו ליכא למימר הכי כנ"ל ואם כן שפיר יש לומר דפליגי בהא וק"ל עכ"ל ודפח"ח

ויצא גרסינן פ"ק דנדרים דף ט' ע"א מתני' כנדרי כשרי' לא מר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן. ומסקינן שם בגמ' ללישנא קמא דמתני' כר"מ דמחלק בין נדר לנדבה, ופריך שם מ"ש נדר דלמא אתי בה לידי תקלה נודב נמי דלמא אתי בה לידי תקלה פרש"י ז"ל ד"ה דלמא אתי בה לידי תקלה דכי אמר בלשון נדר הרי עלי קרבן אתא לידי תקלה דעבר עליו בבל תאחר. וד"ה נדבה נמי כי אמר הרי זו קרבן אתי לידי תקלה לידי גיזה ועבודה. אבל בל תאחר לא דכל היכא דאי' בי' גזא דרחמנא איתא יעש"ה וכבר הובא בתשובת זקיני הגאון אמתי ז"ל חלק ראשון מה שנשאל כאן מאחיו הרב הגאון מוהר"ר משה ז"ל שהי' אב"ד ור"מ דק"ק מיר. שדברי רש"י סותרים ש"ס ערוך דמס' ר"ה דאי' שם להדיא שני לימודים בנדר ונדבה דעובר בבל תאחר חד קרא דכאשר תדור נדר ויליף נדר בג"ש וחד דכתיב כאשר נדרת נדבה וקאמר שם דאיצטרך תרי קראי חד לאמר ולא אפרש וחד לאפרש ולא אקרב וצריכא דאי אשמועינן אמר ולא אפרש משום דלא קיימינן לדיבורי' אבל אפרש ולא אקרב אימא לא ואי אשמועינן אפרש ולא אקרב ה"א דיבורי' לאו כלום הוא קמ"ל. ופריך שם בנדבה מי משכחת לה באמר ולא אפרש ומשני כגון שאמר הרי עלי עול' ע"מ שאיני חייב באחריותה כו' הרי להדיא דגם גבי נדבה אע"פ שהפריש עובר בב"ת ואיך כתבו רש"י כאן דאינו עובר בב"ת בנדבה כשהפריש יע"ש סי' צ"ח והגם שבתשובת שבות יעקב השיג על דברי זקני יע"ש סי' ג' שחולק בלי נתינת טעם רק בדברי שפתים עכ"ז כבר שקיל למטרפסי' בהאי עלמא מזקיני הגאון הנ"ל בתשובותיו חלק שני סי' קפ"ח כל דבריו וכל המעיין בצדק ישפוט שנהירין וברירין דברי זקיני וכן מתפאר הרב הגאון בעל זרע ברך שכיון בימי חורפו לדבריו עיין עליו. וכמו כן הקשו מש"ס ערוך דמס' מגילה דשם תנינא אין בין נדרים לנדבות אלא שבנדרים מתו או נגנבו חייבי באחריותן כו' וקאמר שם בגמרא הא לענין בל תאחר זה וזה שוין

ואמרתי ליישב ג"כ קושי' זו כי תורה נדרשת במ"ט פנים ומה שהערני לזה מה שראיתי בפירש"י ז"ל מס' מגילה שם ד"ה הא לענין ב"ת זו"ז שוין ואע"ג דנדבה לא כתיב בקרא דב"ת כבר מרבינן לה בג"ש בר"ה יעש"ה ודבריהם נפלאים דהלא איכא ג"כ לימוד ערוך במס' ר"ה דכאשר נדרת נדבה כמשמעו ולמה לרש"י להביא ג"ש ולהשמיע מקרא מפורש. וכמו כן יש להעיר קושי' תוס' במס' ר"ה דף ה' ע"ב ת"ר כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מניין נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו. וכתבו תוס' ה"ה דהוה מצי למילף מקרא דכאשר נדרת נדבה דלקמן יעש"ה ע"כ בכדי ליישב כ"ז נראה דהך דרשינן בר"ה באידך ברייתא כאשר נדרת נדבה. נדבה כמשמעו לענין בל תאחר לאו דכ"ע היא רק דסתם משנה דמגילה ותנא דברייתא דיליף בג"ש פליג ע"ז ויתבאר מזה גמרא דזבחים דף ז' ע"ב אמר רבא עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה אב"א סברא אב"א קרא. אב"א סברא משום דשני בה היאך לישני בה וליזול אב"א קרא כאשר נדרת נדבה האי נדבה נדר הוא אלא אם כמו שנדרה עשית יהי' נדר ואם לאו נדבה יע"ש ויש לדקדק קרא וסברא תרתי ל"ל ותו הא דרשינן כאן נדבה כמשמעו לענין ב"ת וכ"כ תוס' שם. עכנ"ל דתוס' הקשו במגילה למה תני אין בין נדרים לנדבות כו' הא איכא דנדר אינה באה אלא מן החולין כו' ותירצו דתני ושייר אף היכא דתני אין בין כדאמרי' במסכת תענית דף י"ג דאמרי' אין בין שלש ראשונים לאמצעי' ואמרי' שם תני ושייר אע"פ דאין בין קתני כו' יעש"ה והנה ע"ז קשה לכאורה דהלא אף דשם בתענית לא חש לפירכא והא אין בין קתני אע"פ כן פריך שם מאי שייר דהאי שייר וכזה קשה ג"כ הכא. ע"כ מהכרח לפרש דתנא דידן מוקי להאי דרשא כאשר נדרת נדבה לדרשא דזבחי' וכמו כן התנא הראשון דכי תדור נדר ומשום הכי לא יליף בגזירה שוה מכאשר נדרת נדבה דאין שם נדבה עמו במשמעו ובהיות כן לא נשאר בנדבה רק הג"ש מאם נדר או נדבה. א"כ לא נשמע בנדבה תרתי אמר לא אפרש ואפרש לא אקריב אלא חדא מהם כמה שנזכיר לקמן א"כ שייר נמי הא החילוק לענין ב"ת בחדא בבא וזה דייק רש"י שם דיליף ב"ת בנדבה רק בג"ש דכאשר נדרת נדבה לא דרש אב"ת כ"א אדרשא דזבחים וכתבו זאת כדי ליישב קושי' תו' אמאי לא קתני החילוק בין נדר לנדבה שבנדר אינה באה אלא מן החולין אבל תנא דברייתא דר"ה דדרש נדבה כמשמעו ולא כדרשא דזבחי' ס"ל דסברא הוא דאסור לשינויא דכיון דשני בה כו'. וזה שאמר אב"א לתנא דברייתא דדרש נדבה כמשמעו י"ל סברא. ולתנא דמתני' דמגילה י"ל קרא. כל זה נראה ברור דהך ברייתא דדרש נדבה כמשמעו ס"ל לרש"י דלאו דכ"ע היא רק השתא דאי' לנו רק הג"ש בנדבה אין אנו יודעים אם לרבות רק אמר ולא אפרש או אפרש ולא אקריב לחוד ומפרשתן יהי' מוכח דע"כ מרבינן אמר ולא אפרש בב"ת. דאי' בתוספות ריש חולין הקשו לר"מ דאמר טוב אשר לא תדור משתדור כו' דהיינו אף שמשלם אח"כ טוב אשר לא תדור דשמא לא ישלם קשה הא כתיב וידור יעקב נדר ותירצו דשאני יעקב דהי' בעת צרה ומותר לנדור וכ"ה בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמור לאמור לדורות שיהיו נודרים בעת צרה יעש"ה והנה לכאורה קשיא הלא עכ"פ טוב יותר לנדוב מלנדור א"כ הי' לו ליעקב לנדוב אף שהי' בע"צ ה"ל לעשות עצהי"ט אך זה טעות דהלא עיקר נדרו הי' וכל אשר תתן לי הרי שלא הי' ברשותו זמן הנדר ואיך הי' יוכל לנדוב שהוא באומר הרי זו רק קשה דמ"מ הי' לו לנדוב ולומר הרי עלי ע"מ שאיני חייב באחריותה כמו דאמרי' הכא לענין אמר ולא אפרש. אמנם ז"א דטעמא מאי טוב לנדוב מלנדור דבנדר יש חשש שמא לא ישלם אבל בנדבה אומר הרי זו הרי משלם תיכף א"כ כשאומר בנדבה הרי עלי מה לי נדר או נדבה בין כך וב"כ איכא למיחש שמא לא ישלם. א"כ לפ"ז אם נימא באמר ולא אפרש גבי נדבה