מאורי אש לט

כתנות פרשת ויצא אור

במדרש רבה וידר יעקב נדר לאמר כו' כתיב אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי שנדר מצו' בעת צרתו מאי לאמור לאמור לדורות כדי שינדרו בעת צרתן וצריכין אנו ליישב הפסוק מה שאמר דוד אבוא ביתך בעולות אשלם נדרי אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי משום דאיתא בנדרים דף ט' תנן כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן ופריך הש"ס מאן תני דשני ליה בין נדר לנדבה לימא לא ר"מ ולא ר' יהודה דתניא טוב אשר לא תדור כו' טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר"מ ר"י אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם כו' ומשני אפי' תימא ר"מ כי קאמר ר"מ דאמר בלשון נדר בנדבה לא קאמר ופריך ומ"ש נדר דלא דלמא אתי לידי תקלה נדבה נמי לא דלמא אתי בי' לידי תקלה ומשני כהלל הזקן דתניא אמרו על הילל הזקן שמעולם לא מעל אדם בעולתו כל ימיו מביאה כשהיא חולין בעזרה ומקדיש' וסומך עליה ושוחטה ופירש"י נדבה נמי אתי לידי תקלה בגיזה ועבודה ומשני מתני' דקתני נדבה מותר כגון דעבד כהלל דמקדישה בעזרה ותו לא אתי בה לידי מעילה עכ"ל הרי להדיא דאפילו בנדבה איכא חשש תקלה וי"ל טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר אם לא שעושה כהלל שמביא חולין לעזרה ושוחטה מיד אבל להביא קדשי עולות לעזרה לאו שפיר דמי דהא בין אם אמר הרי עולה ובין אמר הרי זו והקדיש מבחוץ יכול לבוא לידי תקלה ופשיטא לשמואל בפ"ד דנדרים אמר שמואל כל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע א"כ פשיטא שסובר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר והתוס' כתבו ריש חולין איך קאמר ר"מ טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר והא כתיב וידר יעקב נדר ותירצו דבעת צרה שאני שמותר לנדור וזה שרמז דוד אבוא ביתך בעולות משמע שהביא עולות לבית ה' אך שלא יקשה עליו האיך הביא עולות מבחוץ דבכל לישנא שאמר להקדיש לא שפיר עביד דיש לחוש לידי תקלה ולכך אמר אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי ובעת צרה מותר לנדור וק"ל

וזה כוונת הפסוק נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים ולכאורה מאי נפקא מיניה אם שלם בחצרות בית ה' או לא דהא כבר אמרנו נדרים שאינן בשעת צרה אסור לנדור אף שמשלם ואמר בלשון נדבה מפני חשש תקלה אם לא שעושה כהלל שמביא חולין לעזרה כו' וזה שאמר דוד נדרי לה' אשלם אך שלא תאמר דלא שפיר עבדית דטוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר מפני חשש תקלה לכך אמר בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים ר"ל שהבאתי לחצרות בית ה' תחילה ואח"כ הקדשתי לשלם נדרי דשם אין חשש כלל ומצוה קא עביד וק"ל

וידר יעקב נדר לאמר כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ואיכא למידק דבקשת לחם לאכול אינו שייך כלל לשמירת הדרך ונ"ל לישב דאיתא בפ"ק דע"א דף ג' א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים שנא' צינים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ופירש"י שחששות ומכאובות הבאים לאדם כולם ע"י גזירת שמים חוץ מצינים ופחים חולה הבא לאדם ע"י צינה וחום וכתבו תוס' והא דאמרי' בפ' המקבל דף ק"ו והסיר ממך כל חולי זה צינה אלמא בידי שמים היא וי"ל דה"ק שיתן לך מלבושים שתוכל להנצל מן הצינה כהא דאמרינן בויקרא רבה אנטונינוס הוי קא אזיל באורחא אמר לרבי צלי עלי אמר ליה יהא רעוא דתשתזיב מן צינה א"ל דא הוא צלותא בתמי' יתיר חד כסא וצנתה אזלא א"ל יהא רעוא דתשתזיב מן שרבא א"ל דא היא ודאי צלותא דכתיב ואין נסתר מחמתו ואיתא בהמקבל דף ק"ז ע"ב ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית וחד מנייהו שמצלת מן החמה ומן הצינה ואמרו רבנן השכים ואכיל בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה נמצאו אנו למדין שבנתינת הבגדים ולחם אדם ניצול מן החמה ומן הצינה וע"ז הי' מתפלל יעקב ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך אך שלא תאמר מכל החששות ומכאובות יכול ה' לשמור אבל ציני' ופחי' אינו יוכל לשמור ולכן אמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובזה תוכל להציל אותי אף מצינים ופחים ושייך שפיר לבקשות ושמרני בדרך הזה וק"ל ומה שסיים יעקב בתפלתו והי' ה' לי לאלהים משום דאי' ריש פרק מי שהוציאוהו ג' דברים מעבירין אדם על דעתו ועל דעת קונו וחדא מנייהו דקדוקי עניות למאי נפקא מיניה למיבעי רחמי עלייהו ולכך התפלל יעקב שיתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש ולא יהי' לו דקדוקי עניות ואז יהיה ה' לי לאלהים מה שאין כן ח"ו בדקדוקי עניות מעבירים על דעת קונו וק"ל

אמרתי טעם לשבח כשאמר לבן ליעקב נקבה שכרך עלי והשיב אעבור בכל צאנך כו' וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקוד בעזים והי' שכרי ופי' רש"י אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים יהיו שלי ויש לדקדק למה ביקש יעקב שכרו על הנולדים ולא ביקש שכרו בד"א שיתן לו שליש או עשירית מן הנולדים כדרך מקבלי צאן ונ"ל משום דיעקב אמר כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והתחייב עצמו ליתן מעשר ואי' בבכורות דף נ"ו שהלוקח פטור ממעשר בהמה דילפי' מדכתי' בכור בניך תתן לי וכן תעשה לשורך ולצאנך מה בניך אינן בלקוח אף צאנך אינו בלקוח ואי' שם א"ר אסי א"ר לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסים לדיר להתעשר דא"ק כן תעשה בשעת עשי' מיעט הכתוב ופירש"י ובמעי אמן לאו שעת עשייה היא שאין ראוין להתעשר ואמרינן בברכות בא וראה מה בין דורות ראשונים לאחרונים דורות ראשונים היו מכניסי' פירותיה' דרך שערים כדי לחייבן במעשר ודורות אחרונים מכניסים דרך גגות וקרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר דאין הטבל מחייב במעשר עד שיראה פני הבית הרי לפנינו דמדת חסידות לחייב עצמו במעשר ולא לעשות טצדקי לפטור עצמו ובבבא מציעא מוכח דכל מה שהפועל לוקח בשכרו הוי כמו לקוח וזה הי' כוונת יעקב שלא ביקש מלבן שיתן לו מן הנולדים שליש או רביעי כיון שהי' ביד לבן רשות ליתן איזה שירצה ולא נקנו לו בעוד שהם במעי אמן הי' דינו כלקוח והי' פטור מן המעשר ולכך אמר לו שיתן שכרו העוברים הטלואים ונקודים וא"כ נקנו לו במעי אמן והוי כלקוח עוברין בשכרו וחייב במעשר וק"ל

גמרא דיבמות דף ק"ג ע"ב טובתן של רשעים רעה אצל צדיקים שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא אלא ש"מ טובתן של רשעים רעה אצל צדיקים ואיכא למידק למה באמת רעה אצל צדיקים ועוד יש לדקדק כיון דמיחה בו הקב"ה שלא ידבר אפי' טוב והא מצינו בקרא אח"כ שדיבר עמו כמה דברים טובים שבירך את בניו ונראה ליישב דאי' בזוהר וישלח וזה לשונו ת"ח מה כתיב בבלעם ויבא אלהים אל בלעם לילה בלבן כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה פן תדבר פן תעשה מיבעי' ליה אלא לבן לא רדף אבתרי' דיעקב בחילא דגוברין לאגח קרבא ביה דהא. חילא דיעקב ובניו רב מיניה אלא למקטלי' בפומי' ולשיצא כולה הד"ד ארמי אובד אבי ובגין כך פן תדבר ולא כתיב פן תעשה והיינו דאמר בלעם בר בריה כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל מאן יכול להון דהא סבאי בעי לאובד ית אבא כלהון בנחשים וקסמים דלי' ולא סילקו דידיה עכ"ל. נשמע מזה שלבן הי' מבקש לקלל את יעקב כמו בלעם ובמדרש רבה פרשת תולדות פרק ס"ו אורריך ארור ומברכיך ברוך ולהלן הוא אומר מברכיך ברוך ואורריך ארור אלא בלעם ע"י שהי' שונא פתח בברכה וסיים בקללה ויצחק שהי' אוהב פתח בקללה וסיים בברכה ואי' שם במדרש ר' יצחק אמר הרשעים ע"י שתחילתן שלוה וסופן יסורים פותחין בברכה ומסיימין בקללה אבל צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה פותחין בקללה ומסיימין בברכה ולפ"ז כל מה שאמר בלעם היה לחוש גם אצל לבן לכן אמר ה' השמר מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ר"ל שלא תתחיל בטוב ותסיים ברע שטובתן של רשעים רעה אצל צדיקים שיותר טוב לצדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה וק"ל: אור פרשת ויצא חדש בשם אדוני אבי ומורי הרב ה"ה החריף והבקי כבוד מוה"ר אליעזר זצלה"ה

חולין דף צ"א ע"ב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים תרין ויורדים תרין וכי פגעי בהדי אהדדי הוה ארבע כו' תנא עולים ומסתכלין בדיוקנא של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנא של מטה בעי לסכוני מיד והנה ה' נצב עליו ופירש"י לשמרו ע"כ הגמ' תוס' בד"ה עולין כאן משמע דאותן שעלו הם ירדו ולעיל גבי עולין תרין משמע דהני אחריני נינהו ע"כ ופי' המהרש"א בח"א דודאי פליגי ע"ש ולכאורה נראה לומר דפליגי בהני תנאי דלעיל וז"ל הגמרא ויותר יעקב לבדו א"ר יצחק