מאורי אש לו

רעבון ויעקב סבר שהבכורה שוה הרבה יותר אלף פעמים מהני עדשים והי' עשו יוכל לטעון אח"כ משטה אני בך ולכך אמר מכרה לי כיום שהוא ברור כן תמכור לי מכירה ברורה שלא תוכל לומר אח"כ משטה הייתי בך ותבטל המכירה והשיב לו עשו הנה אנכי הולך למות ר"ל שהרבה מיתות תלוין בה ועבודה שפלה היא אצלי ואינו שוה כ"א דמי עדשים ואין אני נותן לך הרבה יותר מדמי שלי וזה היא מכירה ברורה אבל יעקב נתירא פן ואולי יתחרט אח"כ ויאמר שהוכרח מכח אונס לומר דבר זה ע"כ אמר לו השבעה לי כיום ר"ל אם אתה רוצה למכרה לי מכירה ברורה שלא תחזור ותערער תשבע לי וקי"ל אם נשבע אינו יכול לומר משתה אני בך וק"ל

בבא בתרא סוף פ' השותפין אמר רבי יוחנן חמשה עבירות עבר אותו רשע כפר בתחיות המתים דכתיב אנכי הולך למות ואיכא למידק איך מרומז בפסוק זה שכפר בתה"מ ונ"ל לומר דאי' שיעקב ועשו היו מריבים בנחלת ב' עולמים ומי שהי' הבכור מגיע לו שני חלקים עוה"ז ועוה"ב עוה"ב הוא תחיית המתי' כדאמרי' בקידושין אין לך כל מצוה ומצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי' בה ואמרי' בחלק דעת הכופרים בתחיית המתים משום שאומרים דחיי מתו דמיתו חיי בתמיה נמצא דעת הכופרים בתחה"מ שאומרים אם החיים מתים איך יהי' אפשר שמתים יחיו וזה הי' מרמז עשו הנני הולך למות ר"ל שאני חיי וסופי למות ואיך אפשר שיחיו המתים א"כ בודאי אין תחיית המתי' ומזה למדו שבפסוק נרמז שכפר בתחה"מ ולכך אמר א"כ למה זה לי בכורה ליטול בנחלת ב' עולמות הלא אין כאן ב' עולמות וק"ל: אור פרשת תולדות חדש

תולדות גרסינן פ"ק דפסחים דף ד' ע"ב תנן התם ר"מ אומר אוכלין כל ארבע וחמש ושורפין בתחילת שש ר"י אומר אוכלים כל ארבע ותולין כל חמש ושורפי' בתחילת שש מכדי דכ"ע חמץ משש ולמעלה אסור מנ"ל. אמר אביי תרי קראי כתיבי כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון שביתו הא כיצד לרבות ארבעה עשר כו' ופרש"י ז"ל דדייק מרומיא דקראי דמעיקרא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא כו' משמע כל שבעה ימים בשלימותם. והדר כתיב ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם משמע ששהה קצת ביום הראשון. ובתוס' הקשו על פירש"י ופירשו דדייק הכא מיתורא דקרא דכיון דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא ע"כ דהוכרח להשבית מקודם ותשביתו ל"ל וע"כ להורות די"ד לביעור יע"ש היטיב דבי ר' ישמעאל תנא מצינו ארבע עשר שנקרא ראשון כו' ופריך מלולב וש"ד דכתיב בהו נמי הראשון נימא די"ד משמעו ומשני האי לדרשא לכדתניא דבי ר"י בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה להכרית זרעו של עשו דכתי' ויצא הראשון אדמוני כו' רבא אמר מהכא לא תשחט חמץ על דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים. והנה הרי"ף ז"ל הביא רק שינויא דאביי דיליף מאך ביום הראשון תשביתו והרמב"ם ז"ל פ"א הח"מ הביא קרא דלא תשחט חמץ על דם זבחי כשינויא דרבא וצריך לתת לב לדעת פלוגתייהו דהנך רבוותי'. ותו מדקדקים בלשון שהתחיל הש"ס דכ"ע חמץ משש ולמעלה אסור מנ"ל לאיזה צורך דייק דכ"ע וכי מפני דאין חולק בדבר נתעורר הפירכא מנ"ל בלא"ה נמי קשה מנה"מ. ותו הקשו בתוס' מנ"ל למידרש הנהו תלתי הראשון לדרשי דתנא דבי ר"י והראשון דחמץ מורה על י"ד דלמא איפכא דהך הראשון דחמץ מורה אדרש הנ"ל והראשון דלולב או דאינך להורות דמשמעו י"ד יע"ש וכמו כן קשה על תנא דבי ר"י דאמר מצינו י"ד שנקרא ראשון וכי מפני דמצינו כעם אחד כך נימא דמשמעתו י"ד הלא רבו כמו רבו כמה הראשון דמשמעותייהו ט"ו ויעויין במגיני שלמה. ותו יש לעורר מחולקים רש"י ותוס' בחלקת פירושים לשינויא דאביי ובדרוש ליומא דכלה הארכתי בזה וכאן לא באתי אלא לאהבת הקיצור. כתב הרמב"ם ז"ל ריש הלכות תמורה וז"ל למה לוקים על לאו זה דתמורה הלא הוא ניתק לעשה דכתיב ואם המר ימיר והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. עכ"ז לוקין משני פנים הא' משום דאיכא בתמורה שני לאוין לא יחליפנו ולא ימיר ולא אתא חד עשה ומנתק תרי לאווין ותו משום דהעשה אינו שוה בכל דציבור ושותפי' שהמירו אין תמורתם תמורה והלא שוה בכל א"כ לא מצי לנתק עכ"ל. והנה איתא ריש מסכת תמורה דף ד' ע"ב יתיב ר' דימי וקאמר להא שמעתא דלאו הניתק לעשה אין לוקים א"ל אביי והרי תמורה שהוא ג"כ לאו הניתק לעשה ואפ"ה לוקים ומשני שאני תמורה שיש שני לאווין וחד עשה ולא אתא חד עשה ומנתק תרי לאווין עכ"ל הגמרא ולפי הנוסחא שלפנינו ויקשה על נוסחא זו למה לא משני הש"ס ג"כ שינוי בתרא של רבינו וכמו כן קשה לרבינו למה לו להמציא ב' דרכים אסתגר בקמייתא או בבתרייתא לחוד

ונלע"ד דאיתא שם בגמ' אמר אביי כל מה דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי ורבא אמר אי עביד לא מהני ואפ"ה לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא יעש"ה וא"כ י"ל לאביי נסתר תירוץ בתרא של רבינו ז"ל דהנה כיון דשותפין וציבור שהמירו אין תמורתם תמורה א"כ לא אהני להו מעשייהו כלל וכל היכא דלא אהני מעשייהו לא לקי הרי לאביי שותפין וציבור שהמירו לא לקי להו כלל וא"כ שפיר הדרא קושי' הר"מ לדוכתי' למה לקי בתמורה הלא הוה לאו הניתק לעשה מאי אמרת דהעשה אינו שוה בכל ולא אלים למינתק המלקות של הלאו שהוא שוה בכל ז"א דהא גם הלאו לענין מלקות אינו שוה בכל כמו העשה דגם שותפ' וציבור שהמירו לא לקי כיון דהעשה ליכא גבייהו והעשה הוא בכאן עיקר קיום המעשה והיכא דלא אהני מעשייהו לא לקי ושמעתי כי כוונתי בזה לגדול אחד בעז"ה ושמחתי ובהיות כן י"ל דמש"ה פריך אביי דוקא לר' דימי בשמעתין דזולתו היה מקום לומר כתירוץ שני של רבינו אבל לאביי גופיה דס"ל כל מה דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד מהני ונסתר סברת הרמב"ם קשה שפיר למה לוקי' בתמורה לכך הוצרך הש"ס לשינוי אליבא דאביי רק זה התירוץ דאין חד עשה מנתק תרי לאווין ויוצדק שפיר בזה גירסת הש"ס שלפנינו משא"כ הרמב"ם ז"ל דפוסק כרבא דכל מה דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני ואפ"ה לקי משום דעבר אמימריה דרחמנא וא"כ שותפים וציבור שהמירו אף שלא אהני להו מעשייהו אפ"ה לקו משום דעברו אמימרי' דרחמנא וא"כ הוה שפיר העשה אינו שוה בכל והלאו שוה בכל לכך הביא הוא ז"ל זה התירוץ ב"כ כנלע"ד ברור ונכון

אולם עדיין יש לדקדק דזה ברור דאביי לא מצי ס"ל שינויא בתרא של רבינו עכ"ז הלא שינויא קמא ודאי אתיא ככ"ע וגם לרבא וא"כ למה לרבינו להביא שינויא בתרא כיון דסגי בשינויא קמא לחוד וממקומנו יהא מוכרע משמעתין דפסחים שהתחלנו דע"כ לית ליה לרבא שינוי קמא ומש"ה הוצרך רבינו אליבא דרבא להביא שינויא בתרא. דהנה יש לדקדק בשמעתין במאי פליגו אביי דרבא דמר יליף מאד ביום הראשון תשביתו ומר יליף מלא תשחט חמץ על דם זבחי וביותר לשיטת התוספות דאביי יליף מיתורא דקרא דאך ביום הראשון. א"כ רבא קרא דאך ביום הראשון במאי מוקים לה אך י"ל דהנה הקשה הגאון המפורסם בדורו בעל שו"ת שאגת אריה מאי כתבו תו' לפירושם דאביי יליף מיתורא דקרא דאך ביום הראשון הא איצטרך לנתק הלאו דבל יראה דלא יהי' לקי עלייהו כדאיתא פ"ט במכילתין דלאו דלא יראה ולא ימצא הוה ניתק לעשה דאך ביום הראשון ויש לתרץ משום דגבי בל יראה איכא שני לאווין לא יראה ולא ימצא דהא גמרינן בג"ש בתי' וגבולין זה מזה ולא אתי חד עשה ומנתק תרי לאווין ובהיות כן י"ל דאביי ורבא לשיטתייהו דאביי דאמר כל מה דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד מהני ונסתר תי' שני של הרמב"ם הנ"ל כאשר בררנו לעיל לנכון ומהכרח לומר דמש"ה לקי בתמורה דאין חד עשה מנתק תרי לאווין ומש"ה דרש כאן דאך ביום הראשון מיותר ולהורות דהיינו י"ד דא"ל לנתק הלאווין ז"א דהא אין עשה מנתק תרי לאוין אבל רבא קאי בשיטתו דס"ל אי עביד לא מהני ואפ"ה לקי וא"כ י"ל באמת דחד עשה מנתק תרי לאווין והא דלוקין בתמורה משום דאין העשה שוה בכל לשיטתו

ולפ"ז נפשט מה דמספקא ליה להגאון הנ"ל אי העשה דתשביתו נוהג בנשים או לאו ולפמ"ש נפשטה דאי אינה נוהג בנשים א"כ עדיין קשה לרבא למה לי אך ביום הראשון כנ"ל וא"ל לנתק הלאווין כיון דס"ל חד עשה מנתק תרי לאווין קשה הא אעפ"כ לא מצי לנתק להלאווין משום דהעשה דתשביתו אינו שוה בכל דאינו נוהג בנשים אע"כ דעשה דתשביתו נוהג גם בנשים וא"כ הרי להדיא שמוכרח משמעתין דלית ליה לרבא שינוי' קמא של