מאורי אש לד

(ובזה יתבאר מה שכתבנו באופן הראשון להקשות מאי פריך ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו למעוטי מאי הא לדידי' י"ל כמ"ש בירושלמי כיון דס"ל אדון כותבה ואית ליה היקשא דואחרת. דהנה עדיין י"ל לשיטתנו כסברת הירושלמי ולא תקשה א"כ ליתני ביאה קודם שטר י"ל משום דביאה נשואין עושה לכך אחרו לבסוף. אך לפי ההלכתא דביאה אירוסין עושה קשיא שפיר והנה ר"ה בודאי ס"ל ביאה אירוסין עושה דאל"כ איכא למיפרך מה להני שישנו בע"כ אלא ע"כ דסבירא ליה אירוסין עושה וי"ל כמ"ש המעשי חייא לעיל דאיכא ק"ו משלשתן וזה דייק ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו וס"ל ביאה אירוסין עושה וממילא בלא"ה נסתר סברת הירושלמי למעוטי מאי) ובזה מיושב נמי קושי' הריטב"א מה שהקשה אמאי לא קאמר מנינא דסיפא למעוטי כסף דסד"א תיתי מויצאה והיתה אקיש יציאה להוי' יע"ש ובמ"ש מיושב היטיב דבהיות כן הוי קשה קושי' הגאונים ליתני ביאה קודם שטר וא"ל דה"א דמנינא אתי לחלק דלא תימא כסף וביאה חדא היא קשה הא בלא"ה ידענו דכסף לחוד קונה דאל"כ מנינא דסיפא ל"ל וא"ל למעוטי כסף קשה מהי תיתי אי מהוי' הא בהוי' גופיה כסף אינה קונה כלל כ"א עם ביאה וביציאה לא שייך ביאה דהא להתרחק ממנה הוא מגרש כמ"ש תוס' בזה לקמן ובזה אמרתי ליתן טעם לשבח ליישב כמה דקדוקים א' שאמר מנינא דרישא למעוטי מאי הול"ל מנינא ל"ל ותו למה כייל מנינא דרישא למעוטי מאי מנינא דסיפא למעוטי מאי אסתגר בקמייתא גם ליישב היטיב הגירסא אחר שסיים ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה מנינא דסיפא למעוטי חליצה ול"ג מנינא דסיפא למעוטי מאי הלא דוכתין סגיאים בש"ס אע"פ שכבר פריך לה איהדר לי' בתירצו על פירכא קדמייתא ויעויין במהרש"ל. ולפמ"ש יהיה המשך לשון הש"ס כך דידע המקשן דמנינא אתי לחלק כסברת הירושלמי רק דקשה ע"ז א"כ ליתני ביאה קודם שטר מאי אמרת דה"א דאין המנין דרישא בא למעט אלא לחלק בין כסף לביאה לזה דייק מנינא דרישא למעוטי מאי כלומר מאי ממעט לה דאמרת דמש"ה תני ביאה לבסוף. אך עדיין י"ל כס' הירושלמי והא דתני ביאה לבסוף ר"ל משום דאסור לקדש בו לכתחילה כמ"ש הריטב"א רק דע"ז קשה א"כ למה לא הקדים שטר גם לכסף דהא אסור לקדש לכתחילה ג"כ במטבע אך עדיין קשה דלמא כסף דתני במשנתנו היינו כסף סתם רק דא"כ היינו ש"כ וש"כ הוה מלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני רק מנ"ל זה ויעויין לעיל ריש פרשתן מ"ש ליישב לשונות החמורות בדברי רש"י ז"ל לזה כייל ואמר מנינא דסיפא למעוטי מאי וע"כ לומר למעוטי חליצה וקשה בלא"ה ידענו שאינה יוצאת בחליצה מדלא תני במתני' כמש"ל ומההכרח לומר משום מלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני א"כ קשה מנינא דרישא למעוטי מאי כנ"ל דא"ל דלא תימא שלשתן חד הוא א"כ ליקדם ביאה לשטר וא"ל משום דאין לקדש בו לכתחילה א"כ ליקדם לכסף ג"כ וא"ל דהיינו סתם כסף א"כ יהיה מלתא דלא כתיבא בהדיא וכבר בררנו מכח מנינא דסיפא דמלתא דל"כ לא קתני לה וא"כ כבר ידע המקשן למעוטי חליצה רק דפריך ממ"נ או על מנינא דרישא כו' וכיון דמשני מנינא דרישא למעוטי חופה וחליפין שוב ממילא י"ל מנינא דסיפא למעוטי חליצה

ולפ"ז מיושב קושי' בעל לוית חן שזכרנו דהנה תוס' הקשו בכאן איך קאמר דה"א חליפין קונה דתיתי משדה עפרון א"כ גם שטר נילף בג"ש דקיחה קיחה וכתב הגאון מוהרש"א ז"ל דקושי' תוס' ליתא דהא היקשא דויצאה והיתה אינו מיותרת דאיצטרך אכמה דרשות והש"ס דיליף שטר מויצאה והיתה ולא יליף מג"ש דקיחה קיחה משום דקאי במסקנא דאשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה כמש"ל כ"פ א"כ הרי להדיא דהא דאנחנו מוכרחים למילף שטר מויצאה והיתה היינו במסקנא דאשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה אבל לפום ה"א דחליפין קונה גם שטר ילפינן שפיר מג"ש דקיחה קיחה כנ"ל וא"כ משני שפיר אי תני קונה ה"א בע"כ וא"ל א"כ מנינא דרישא למעוטי מאי דא"ל למעוטי חליפין קשה ואימא ה"נ כו' כיון דקיימינן דאשה נקנית בע"כ ז"א דעכשיו דקיימינן דאשה נקנית בע"כ ממילא בלא"ה לק"מ מנינא למעוטי מאי די"ל כמ"ש הירושלמי לחלק דלא תימא שלשתן חד הוא וא"ל א"כ ליתני ביאה קודם שטר כנ"ל ז"א דהלא עתה קיימינן בסברא דאשה נקנית בע"כ ובאמת אשה נקנית בחליפין דילפינן מג"ש דקיחה קיחה אף שהוא פחות מש"פ כנ"ל א"כ ממילא גם שטר יכולים אנו למילף בג"ש דקיחה קיחה כנ"ל א"כ בלא"ה סידר התנא כראוי שטר קודם ביאה כמו שהוא מסודר בקרא דשטר ילפינן מג"ש דקיחה קיחה ג"כ לפום סברא דהשתא וביאה מובעל' דכתוב אח"ז וממילא שפיר י"ל כאותו ה"א כס' הירוש' וק"ל והוא כפתור ופרח

אופן השלישי יתבאר ע"פ מה שנבוא ליישב מקודם קושי' מורי זקיני הגאון אמיתי ז"ל דהנה הוא ז"ל הקשה בחידושיו על מס' זו מאי פריך הכא וליתני האיש קונה כמו דתני בפ"ב האיש מקדש ז"א די"ל דבמשנתנו תני שלשה קנינים ואיכא נמי ביאה דאסור לקדש בו לכתחילה מש"ה קתני האשה נקנית דלשון האיש קונה מורה לכתחילה ובאמת בביאה אסור כנ"ל משא"כ בפ"ב דקתני ובשלוחו ממילא לא מיירי מביאה לכך תני שפיר לשון לכתחילה יעש"ה וא"ל ולדחות קושיתו דאיך יהיה שונה תרתי אטו חדא י"ל דכולהו צריך ביאה נינהו כמה שאמרי' בשמעתין (וחוץ לדרכינו י"ל לפמ"ש בשם הריטב"א דמש"ה תני ביאה לבסוף משום שאסור לקדש בו לכתחילה א"כ הוה קשה שפיר וליתני האיש קונה וא"ל דה"א אפילו לכתחילה דיקשה ליתני ביאה קודם שטר רק יוצדק דבריו דאיפשר דלא שייך הלשון דלכתחילה בו וגם לשיטת המרדכי דאסור לקדש לכתחילה במטבע י"ל א"כ למה פסיק ותני לה בפ"ב האיש מקדש לשון לכתחילה אף שלא מיירי שם מביאה כיון דתני ובשלוחו עכ"ז עכ"פ מיירי מקידושי כסף מטבע דאסור לקדש לכתחילה וע"פ מ"ש לעיל י"ל ותן לחכם כו' ועיין) ולדרכינו נאמר ליישב קושי' זקיני הגאון ז"ל וליישב ג"כ מה שמדקדק העולם למה פריך מקודם אתיבת נקנית למה לא קתני מתקדשת והדר פריך אתיבת האשה וליתני האיש ה"ל למיפרך אמוקדם קודם למה לא תני האיש ע"כ נלע"ד דהנה כתבנו בסמוך באופן השני ליישב קושי' הגאונים דמש"ה לא הקדים ביאה לשטר כדי שלא נימא מנינא דרישא אתי לחלק דלא נימא דכסף וביאה חד הוא כמש"ל ועיין שם ואי' במכילתין דף י"ב ע"ב נהרדעי אמרו לא מנגיד רב מאן דמקדש בביאה אלא אם קידש בלא שידוכים יעש"ה ולפ"ז פריך הש"ס הכי למה להתנא לשנות מסדר המקראות ולמיתני ביאה לבסוף ה"ל למיתני כסדר שהם כתובים בתורה בכסף בביאה ושטר ואנא ידענא דמנינא דרישא אתי למעט חופה דאל"ה קשה מנינא ל"ל וא"ל דה"א דליכא כ"א שני קנינים דכסף וביאה חד הוא קשה בלא"ה מוכח דהא דתני כסף וביאה חדא חדא נקיט לה דאל"כ קשה וניתני האיש קונה וא"ל כסברת זקיני הגאון ז"ל דכיון דאיכא ביאה אשר אסור לקדש בו לכתחילה. זה ליתא דעתה קיימינן בהסברא עד דמקדש והדר בעיל באמת מותר לקדש לכתחילה בביאה דמאי פריצותא איכא הכא שעושים תחילת הקנין בביאה ז"א דהא איכא כסף מקודם וזהו תחילת קנינו ולא גרע משידוכין שעושים קודם הביאה וק"ו הוא וא"כ מדלא תני האיש קונה מוכח דכסף וביאה חדא חדא נקט לה וע"כ מנינא למעוטי אתא וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' וליתני ביאה קודם שטר כקושי' הגאונים שזכרנו לעיל ובהיות כן כיון דעיקר פירכת הש"ס הוא דליתני ביאה קודם שטר א"כ שפיר פריך מקודם ליתני מתקדשת ואח"ז פריך על סידור לשון התנא דנקיט ביאה לבסוף ולמה לא הקדים לשטר כנ"ל. וא"כ יהי' המשך לשון המתרץ כך דהוכרח לשנות בשטר קודם ביאה דאי הוה קתני בכסף בביאה ושטר ה"א דאין מנינא דרישא ממעט כלום רק דאי לא הוה תני מנינא דרישא ה"א דליכא כ"א שני קניני' כסף וביאה דעד דמקדש והדר בעיל ושטר. וא"ל דע"כ כסף לחוד וביאה לחוד קונה מדלא תני האיש קונה דאיכא למימר אי הוה תני האיש קונה ה"א בע"כ מאי אמרת מי מצית למימר דאשה נקנית בע"כ מנינא דרישא למעוטי מאי כקושי' לוית חן הנ"ל זה ליתא דהא באמת קיימינן עתה דלא מתנייא מנינא דרישא כל עיקר כמו שבארנו דבמסקנא לק"מ וניתני האיש קונה די"ל כמ"ש זקיני הגאון ז"ל משום דאסור לקדש לכתחילה בביאה הרי דלק"מ רק דלא ליקדם שטר כו' ובה"א דלא יהי' תנא מנינא ג"כ ידענו לחלק בין כסף לביאה מדלא תני האיש קונה ז"א דבאותו ה"א שפיר י"ל בע"כ כיון דלא תנינא מנינא. ובדברי רש"י ז"ל קשיא לדברינו דכתבו וליתני האיש קונה בג' דרכים ולפי מה שבארנו לק"מ פירכ' הש"ס רק לפום הס"ד דלא מתנייא כל עיקר מנינא דרישא ודוק היטב ובספרי על מס' זו הארכתי: