מאורי אש לג

מדעתה דהיינו גמר שאנו באנו למידין מה חופה שגומר י"ל שאינו גומר בע"כ גם זה ליתא לפמ"ש הגאון מוהררש"א והגאון מוהר"ם שיף ז"ל דאי אשה נקנית בע"כ כ"ש דנישאת בע"כ דמה תחילה הקנין הוא בע"כ כ"ש וק"ו וגמר קנין שהוא בע"כ יע"ש א"כ לפי מה שנאמר דאשה מתקדשת בע"כ בודאי ה"ה דחופ' גומר בע"כ כו'. וכן הקשה בעל תא"י הקושיא באופן אם נאמר בע"כ שוב אין למעט חליפין דהקשה ואימא ה"נ כנ"ל רק די"ל למעוטי חופה ורוצה להעלות מזה כיון דבשינוי' בתרא הזה ע"כ ליכא למעט כ"א חופה מש"ה פסקי הרי"ף והרמב"ן דאין חופה קונה דבכ"מ שינויא בתרא עיקר יע"ש ולפמ"ש ליכא למימר כלל למעוטי חופה ג"כ בהך סברא דנקנית בע"כ דליכא שום פירכא על ק"ו דר"ה ע"כ נלע"ד ליישב הקושיא הלזו בשלשה אופנים. בדברים נחמדים והגונים

אופן הראשון צריכים אנחנו לבאר מקודם דברי הירושלמי בריש מס' וז"ל מתניתין או בכסף או בשטר או בביאה תנא ר"ח לא סוף שלשתן חד הוא כו' וכתב הגאון בעפ"י דמבואר מלשונו דמנינא דרישא דמתני' מורה דלא תימא שלשתן חד הוא לכך תני בשלשה דרכים להורות או בכסף או בשטר או בביאה וקשה למה לא אמרי' גם בש"ס דילן הכי יעש"ה וביותר יש לתמוה איך ס"ד למימר דשלשתן חד הוא ומההכרח לפרש ע"פ הא דאיתא בדף ט' ע"ב אר"י בעולת בעל כו' א"ל ר"ל לר"י כעורה זו שנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל מתקיף לה ראב"י א"כ נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה כו' ולכאורה יש לדקדק וכי לא ידע המקשן די"ל בשטר דבשלמא גבי כסף כי יקח ובעלה אבל בשטר מהי תיתי לומר עד דמקדש והדר בעיל (וחוץ לדרכנו אמרתי ע"פ מ"ש לעיל בשם מהרש"א ז"ל דהא דילפינן שטר מויצאה והיתה לא מג"ש דקיחה קיחה משדה משום דשטר אי' בפחות מש"פ ולא מקני' נפשה לפ"ז י"ל לפי הך ס"ד דאמרי' גבי כסף עד דמקדש והדר בעיל י"ל בשטר ג"כ הכא דילפינן מכי יקח בג"ש דקיחה קיחה וג"כ עד דמקדש והדר בעיל ושוב א"ל דבפחות מש"פ לא מקני' נפשה ז"א דשפיר מקניא נפשה בביאה דהא קיימינן השתא בסברא דהא דכתיב בתר' ובעלה פירש עד דמקדש והדר בעיל וזהו פשוט והארכתי בנדון זה בחידושי) וצ"ל כמ"ש המפרשים בזה דאתקש הויות להדדי וממילא מקשינן שטר לכסף כמו דכסף לא מהני בלי ביאה כך שטר לא מהני בלי ביאה. ובהיות כן שפיר ה"א לטעות במשנתנו דיליף ביאה מובעלה ואמרי' עד דמקדש כו' ושטר מקשינן לכסף דלא מהני בלי ביאה וכמו כן י"ל דמקשינן לביאה מה ביאה לא מהני בלי כסף ה"ה שטר דלא מהני בלי כסף וממילא שלשתן חד הוא כך יש מקום לטעות וא"ל מי מצי למימר כלל עד דמקדש בכל הני שלשה קנינים נערה מאורסה דאמר רחמנא והמפורשת בכמה משניות היכא משכחת לה י"ל דעדיין יש מקום לטעות דמשכחת לה כגון שבא עליה ארוס שלא כדרכה וכאשר באמת אמרוהו רבנן קמי' דאביי דף ט' ע"ב יעש"ה כנלע"ד ליישב דעת הירושלמי דיש מקום לטעות שלשתן חד הוא אך דע"ז קשה מי מצית למימר שלשתן חד הוא משום דאתקיש הויות להדדי קשה א"כ נימא דילפינן נמי קיחה משדה דאשה תהי' נקנית בחליפין כפירכת הש"ס ואימא ה"נ מאי אמרת כיון דאיתנהו בפחות מש"פ לא מקניא נפשה ז"א דכיון אי יהי' גם חליפין קונה תו בעינן ארבעה קנינים דהא אתקיש הויות להדדי דיהיה כל הקנינים חדא וא"כ לא שייך לומר לא מקני' נפשה דהא עכ"פ היא מקניא נפשה בהני תלתא קנינים הנשארות ויקשה מהיכי תיתי ללמוד מהג"ש כסף יותר מחליפין כי שלשתן חד הוא וא"ל דבאמת לפום האי טעות גם חליפין קונה ובעינן ארבעה קנינים ז"א דאטו יהיה שונה התנא שלשה חלקי קני' ויהי' שייר חלק רביעי דבשלמא אי אמרינן כל חדא באנפי' נפשיה קונה שפיר י"ל דחליפין קונה ושייר משא"כ חלק מחלקי הקנין איך יתכן לומר דשייר זאת אמנם י"ל קושי' זו דהנה הקשו בתוס' מאי קאמר דסד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון ה"א דחליפין קונה ניליף בהיקשא דואחרת יקח לו דאין אשה נקנית בחליפין כמו אמה עבריה ותירצו דילפינן מהיקשא ריבוי קנינים כמו שטר באמה לרבות אבל מיעוט קנינים שאין אשה נקנית בחליפין לא ילפינן מהיקש. ובהיות כן שפיר י"ל דה"א שלשתן חד הוא וא"ל נבעי ארבעה קנינים דתיתי גם חליפין דקונה מג"ש דקיחה קיחה י"ל דילפינן מהיקש דואחרת דאין קונה חליפין מאי אמרת כתי' התוספות דהוה מיעוט קנינים זה ליתא דאדרבה עתה הוה ריבוי' קנינים הא דאמרי' דאין חליפין קונה דאי חליפין יהיה קונה בעינן ד' קנינים והשתא דאמרי' דאין חליפין קונה בג' קנינים סגי ואדרבה דוק לאידך גיסא דמה דנילוף דאמה נקנית בשטר הוא עכשיו מיעוט קנינים דהא גבי אשה אינה נקנית כ"א בשלשתן כסף שטר וביאה וממילא בלא היקש דואחרת נשמע באמה דכסף לחוד קונה ואת ההיקש למעט קנינים ולומר דבעי גם שטר כמו גבי אשה והוה זאת מיעוט קנינים טפי יש לנו ללמוד דאין חליפין קונה בהיקש דואחרת ויהי' ריבוי' קנינים כנ"ל, אולם בכ"ז אתי שפיר למאן דדרש לקמן היקשא דואחרת אבל למאן דלא דרש היקש דואחרת כלל שוב א"ל שלשתן חד הוא דתקשה נבעי גם חליפין מאי אמרת דילפינן בהיקש דואחרת ז"א דהא לא ס"ל האי היקשא דאיתא לקמן ובשטר מנ"ל א"ק ואם אחרת יקח לו כו' הניחא למ"ד שטר אמה עבריה אדון כותבה אלא למ"ד אב כותבה מא"ל א"ק לא תצא כצאת העבדי' אבל נקנית היא בקנין עבדים ומאי ניהו שטר ופריך ואימא אבל נקנית היא בקני' עבדים ומאי ניהו חזקה א"ק והתנחלתם כו' ומאי ראית כו' מסתברא ואב"א להכי מהני היקש דואחרת. ולפ"ז כיון דשאין לשון הירושלמי מביא שינוי' בתרא לחוד ודרשינן לכ"ע היקש דואחרת שפיר אמר דמנינא אתי דלא תימא שלשתן חד הוא מאי אמרת א"כ תבעי נמי חליפין ז"א דילפינן בהיקשא דואחרת דלא בעינן חליפין דהוא ריבוי' קנינים כמו שכתבתי בסמוך ולכ"ע אית להו היקש דואחרת כנ"ל אבל הש"ס דילן דמפרש מנינא דרישא למעוטי מאי היינו לשינויא קמא דהתם דלית להו כלל היקשא דואחרת ובהיות כן אין סברא לומר כסברת הירושלמי דבא מנינא להורות כדי שלא תימא שלשתן חד הוא דבלא"ה מוכח זה דתקשה מאי פסקי' למילף כסף מג"ש דקיחה יותר מחליפין ע"כ הוכרחו לומר דמנינא דרישא אתי למעט ועדיין יקשה ע"ז מאי קאמר ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו למעוטי מאי הא לר"ה ודאי י"ל כס' הירושלמי כיון דר"ה ס"ל שטר אמה עבריה אדון כותבה ואית ליה היקש דואחרת ז"א דלר"ה בלא"ה נסתר סברת הירושלמי כמו שיתבאר לקמן באופן השני ובהיות כן שפיר מיושב קושי' בעל לוית חן שזכרנו די"ל הני תרי שינוים דהכא אזלי להני תרי שינוי' דדף י"ז דלשינויא קמא דהתם דלית ליה היקש דואחרת כלל וממילא נסתר ס' הירושלמי כנ"ל ומההכרח לומר דמנינא אתי למעוטי חופה וחליפין לכך קאמר דתני נקנית איידי דסיפא דא"ל דה"א בע"כ דיקשה קושי' ל"ח שזכרנו ושינוי' בתרא דהכי קאי לשיטת שינויא בתרא דהתם דלהכי מהני היקש דואחרת וממילא י"ל שפיר כס' הירושלמי הנ"ל דמנינא אתי דלא תימא שלשתן חד הוא לכך משני שפיר דה"א בע"כ ולק"מ קושי' ל"ח מנינא ל"ל די"ל כמ"ש הירושלמי ודו"ק

אופן השני ויתבאר ג"כ במה שתלמודא דידן חולק על הירושלמי ולא מפרשי דמנינא אתי דלא תימא שלשתן חד הוא כנ"ל דהנה הקשו הגאונים קשישאי הר"ן והריטב"א והרשב"א ז"ל למה שינה התנא הסדר ומה שהם כתובים וסדורים בקרא דהיינו מקודם כסף ואח"ז ביאה ואח"ז שטר ויעוין מ"ש מזה לעיל ריש הפרשה: ונ"ל ליישב קושיתם דהנה איתא לקמן דף ט' ע"ב אר"י בעולת בעל מלמד שנקנית בביאה א"ל ר"ל לרבי כעורה זו שנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה ומשני אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל. והקשה הריטב"א א"כ במסקנא מנ"ל לרבי דלא אמרינן עד דמקדש כו' ותירצו דס"ל דמסתמא או הא או הא משמע עד שפרט לך הכתוב יחדו יעש"ה ובהיות כן י"ל אי הוה נקיט התנא בכסף בביאה ובשטר לא הוה ידענא דמנינא דרישא אתי למעט חופה וחליפין אלא דה"א דמנינא אצטריך לגופי' דאי לא הוה תני מנינא במשנתנו ה"א דליכא כ"א שני קנינים דהיינו בכסף וביאה חדא היא ושטר נמי חדא דנימא עד דמקדש והדר בעיל כר"י וכיון דזה עד דפרט לך הכתוב יחדו פלוגתי' דר"י ור"ל היא בסנהדרין ואיכא מקום לטעות עכ"פ דמתני' כאידך תנא לכך תני מנינא לחלק ולומר דכסף וביאה קונים כ"א באנפי' נפשיה ועדיין לא הוה ידענו למעט מידי לכך הפסיק התנא בשטר בין כסף לביאה ושוב ע"כ מנינא למעט אתי דא"ל לחלק כסף וביאה ז"א דבלא"ה אין להם אחדות לומר דנתכוון התנא דבעי שניהם כיון דהפסיק ביניהם. והשתא שפיר לא מצי הש"ס לפרש כשיטת הירושלמי דמנינא דרישא אינו ממעט כלום ולא בא כ"א לחלק הדרא קושי' לדוכתי' ליתני ביאה קודם שטר כסדרם בקרא מאי אמרת דה"א אין מנינא אתא למעט כלום כ"א לחלק קשה הא באמת אין המנין ממעט כלום.