מאורי אש לב

ומצא דמים ואגלי מלתא למפרע שהראשון לא הי' בקי בהטי' כדאי' במכילתן בסוגי' טובי ואח"ז מת השני או גירשה וה"א דמותרת לחזור לראשון כיון דלא היתה זונה מעולם קמ"ל קרא דאסורה לחזור לראשון מחמת מחזיר גרושתו (ולפ"ז ע"כ דלא כר"י הקיפר דא"כ ל"ל דדוקא מן הנשואין ולא מן האירוסין הלא לא משכחת לה מחזיר גרושתו כ"א דוקא מן הנשואין ומצא דמי' לשיטת בעפ"י) אך הקשה ע"ז דהא אמרינן שם בכתובות ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אינה תחתיו ספק באונס ספק ברצון ומשני לא צריכא כגון באשת כהן ואב"א באשת ישראל וכגון שקיבל בה אביה קידושין בפחותה מבת ג' שנים ויום אחד יע"ש ובהיות כן קשה אי מיירי קרא דמחזיר גרושתו כגון שטען פ"פ מצאתי כו' קשה הא הוה ס"ס ולא היתה נאסרת עליו כלל וא"ל באשת כהן קשה ל"ל דאסורה לחזור מטעם מחזיר גרושתו בלא"ה גרושה אסורה לכהן אע"כ דמיירי שקיבל אביה קידושין כשהיתה פחותה מבת ג' שנים ויום א' וקשה במאי קידשה אותו הפעם אי בביאה הא פחותה מבת ג' שנים ויום א' בתולי' חוזרת ואינה מקודשת כלל בביאה ואי בשטר קשה הא ג"כ אינה קונה פחות משתגיע לעונת הפעוטות כמבואר בפ' האומר דכתבו התוס' לשיטת רש"י דאינה מגורשת פחות משתגיע לעונת הפעוטות ה"ה דאינה מקודשת פחות משתגיע לעונת הפעוטות בשטר דאיכא למילף מויצאה והיתה וע"כ דקידשה בכסף דלא מצינו קנין חשוב מזה וממילא מוכח לב"ש דיש קנין כסף מדאיצטרך מחזיר גרושתו ושוב אוקמי' מהסברא אדינר ולית לי' לביש ג"ש דקיחה קיחה כלל יע"ש בפ"י שהאריך בזה וזה הדרך נכון לשיטת רש"י ז"ל דקטנה אינה יכולה להתגרש כנ"ל וע"ז לק"מ מנינא ל"ל מדאמרי' דלב"ש קטנה אינה מתקדשת דילפינן מויצאה והיתה מגירושין וקשה נילף מקיחה קיחה וכנ"ל ז"א דהא לב"ש לית להו כלל ג"ש דקיחה רק דאיהו יליף כסף מהסברא וסתם מתני' אתי' כב"ה ואתי' שפיר משא"כ לשיטת תוס' פ' האומר דקטנה יכולה להתקדש בשטר אף פחות משהגיעה לעונת הפעוטות ונסתר החיבור של בעפ"י שזכרנו אך לשיטתם דגרסי לא מקניא ולא גרסי נפשה י"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל כנ"ל וכן פסק באמת הרמב"ם פ"ב מה' גירושין ה' כ"א כדברי תוס' דבפ' האומר דקטנה יכולה להתקדש בפחות משהגיעה לעונת הפעוטות ונסתר סברת בעפ"י בגלל זה פירש רבינו כדרכו הנ"ל ובחיבורי על מס' זו מאוד הארכתי להעמיק הענין אולם על דברי בעפ"י הנ"ל כתבתי כמה קושיות בספרי ואיך יתכן להמציא קנין חדש מכח מדאיצטריך טפי יש לנו לומר מכח קושיא זו דקטנה יכולה להתקדש בשטר ולסתור בזה הקישא דויצאה והיתה מדנמציא קנין חדש לומר שיש עוד קנין. ותו דהא בדף ז' ע"ב אמרינן שם ואיצטריך למכתב כי יקח ואיצטרך ויצאה חנם דכי יקח מורה היכי דיהבה איהי לדיד' אינה מקודשת כו' יע"ש ויקשה לב"ש מנ"ל הא כיון דלית לי' שום פסוק על קנין כסף לדבריו ואין להאריך בזה שהגאון הנ"ל לא כתב אלא לחידוד כאשר כתב בעצמו שם רק להמתיק הדבר יש לי לומר דהנה תו' הקשו למה קתני האשה בה"א ידועית ותירצו דאקרא קאי פירש האשה המבוררת בקרא כו' יע"ש וכתב הרב בעל חדות יעקב דהתנא קמ"ל בזה דקידושי כסף הוה ג"כ מפורשים בקרא דלא כהרמב"ם ז"ל דכתב דקידושי כסף מד"ס יעש"ה והנה צריכים אנחנו להביא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב קידושי כסף הם מדברי סופרים ואיתא במגילת אסתר ששאלוהו לרבינו מנ"ל זה והשיב שברור אצלו שכל דבר הנלמד באחת מי"ג מדות הוה נקראים מן הסופר' באופן שאינו מבורר בקרא וע"ז סמך וכתב דקידושי כסף מד"ס וא"ל א"כ למה כתב דקידושי שטר הוא מן התורה הא אף גם הוא ילפינן בהיקשא דויצאה והיתה דהוה ג"כ מי"ג מדות ותירץ דע"כ הוה חד מן התורה דאל"כ נערה מאורסה דאמר רחמנא להדיא בסקילה היכא משכחת לה ועכ"ל בשטר וא"ל דלמא להיפוך דקידושי שטר הוה נקראים מד"ס וקידושי כסף הוה מן התורה ואשכחן נערה מאורסה בכסף ז"א דע"ז סמך את עצמו על מה שאמרו בגמ' דף ט' ע"ב משכחת לה כגון שקידשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס מש"ה עדיף לי' למימר דקידושי שטר הוה דאורייתא וקידושי כסף מד"ס ויעש"ה ולבסוף העלה הרב בעל ח"י הא דקידושי כסף הוה דאורייתא היינו לב"ש ולא לב"ה יעש"ה ובהיות כן יש לנו לפרש כך הואיל וסיים בש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה. א"כ קשה מחזיר גרושתו היכא משכחת לה וצ"ל שטען פ"פ מצאתי כנ"ל וקשה הא הוה ספק ספיקא וצ"ל דקידשה בפחותה מבת ג' שנים ויום א' וקשה במאי קידשה ביאה לא שייך קודם ג' שנים ושטר לא שייך פחות משהגיעה לעונת הפעוטות וצ"ל דמיירי שקידשה בכסף א"כ גם קידושי כסף הוה מפורשי' בתורה דהא לא אשכחת לה במחזיר גרושתו אלא בכה"ג ושפיר אומר האשה המפורשת בקרא דקידושי כסף הם מד"ס וכמ"ש בעל ח"י כמ"ש לעיל. אך עדיין אנו צריכן למודעי למאי נ"מ אם קידושי כסף הוה מפורשים בקרא או לאו כיון דבין כך ובין כך ממיתין עלי' כאשר כתב הרמב"ם ומג"א דמ"מ על קידושי כסף סוקלי' א"כ למאי נ"מ השמיענו התנא דקידושי כסף מן התורה

ונ"ל דדבר גדול השמיענו תנא דידן דהנה הקשה הל"מ לשיטת רבינו דקידושי כסף מד"ס א"כ קשה פירכ' הש"ס דף ה' למה לא חשיב חופה במשנתנו וא"ל משום דהוה מלתא דלא כתיבא בהדיא קשה איך תני בכסף דכל עיקרו מד"ס יע"ש ולפ"ז י"ל דהתנא מורה לנו דחופה קונה והא דלא תניהו משום דלא כתיבא בהדי' ושלא תקשה הא גם כסף ל"כ לכך שונה האשה המפורשת בקרא רצונו דלא מיירי כ"א מן המפורשים בהדי' משא"כ אי לא הוה תני בה"א ה"א דקידושי כסף מד"ס וממילא אין חופה קונה מדלא תניהו כמו שתני כסף כנ"ל ובהיות כן יהי' המשך לשון הש"ס כך דבל"ז לק"מ ליתני האשה מתקדשת ה"א דביאה נשואין עושה ולא מצי למיתני לשון מקודשת וכמש"ל לכך כיון א"ע האשה נקנית וקשה למה תני בה"א וצ"ל להורות דקידושי כסף הוה מד"ת וקשה מאי נ"מ בזה וצ"ל דהשמיענו דחופה קונה כנ"ל וקשה מנ"ל דחופה קונה וצ"ל בק"ו וקשה הא יש למיפרך מה להני שישנו בע"כ וצ"ל כסף באישות לא אשכחן וקשה עכ"פ פירכא כ"ד יהי' ומהכרח לומר דעל ק"ו לא שייך פירכא כל דהו דס"ל ביאה אירוסין עושה ואיכא ק"ו ג"כ מביאה שאינה גומר כמ"ש בעל מעשה חייא ז"ל הבאתיו לעיל וכיון דמוכח דביאת אירוסין עושה קשה שפיר ליתני האשה מתקדשת אבל עדיין י"ל דביאה נשואין עושה והא דנקיט האשה בה"א י"ל לאו להורות דקידושי כסף מפורשת בתורה אלא כמ"ש הגאון בעל תוספת יו"ט ז"ל עיין עליו לכך התחיל המקשן מקודם ואומר מ"ש הכא דתני האשה נקנית כלומר מ"ש הכא אחר מס' גיטין הי' עכ"פ נצרך לסדרו קודם מס' גיטין וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ומההכרח דה"א דהאשה מורה דכסף הוה מפורש בתורה דזהו מוכח ממתני' דסוף מס' גיטין כמ"ש לעיל והשתא קשה שפיר ומ"ש התם דתני האיש מקדש ליתני הכא ג"כ בלשון הזה האשה מתקדשת ובחילוקי הארכתי בזה ועוד לאלקי מילין ליישב באופן שלישי אשר בו יתורץ כמה מאמרים ויעויין בפרשה כי תצא מזה

שם בגמ' וניתני האיש קונה ומשני משום דקבעי למיתני סיפא וקונה את עצמה בדידיה תני נמי רישא בדידה ואי בעית אימא אי תנא קונה ה"א בע"כ תני האשה נקנית מדעתה אין שלא מדעתה לא. והנה זה לי כשמנה שנים אשר נשאלתי כאן קושי' עצומה מחכם מופלג א' ע"פ הא דאי' לקמן מנינא דרישא למעוטי מאי למעוטי חופה ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משד"ע מה שדה מקניא בחליפין אף אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל. ופריך ואימא ה"נ ומשני חליפין איתנהו בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה ופירש"י משום דגנאי הוא. ולפ"ז קשה ליתני האיש קונה וא"ל דה"א בע"כ ז"א דאי כוונת התנא דקונה בע"כ א"כ תיקשה מנינא דרישא למעוטי מאי וא"ל למעוטי חופה קשה מהיכי תיתי דיהי' קונה וא"ל בק"ו מכסף ושטר וביאה י"ל מה להנך שכן ישנן בע"כ וא"ל כסף מיהו באישות לא אשכחן ז"א דהא עכשיו קיימינן דכל הקידושין הם בע"כ וא"ל ג"כ למעוטי חליפין ז"א דתקשה ואימא ה"נ דחליפין קונה וא"ל כיון שהוא בפחות מש"פ לא מקני' נפשה דגנאי הוא לה ז"א דכיון דנקנית בע"כ הרי דלאו בהקפדה דידה תליא מלתא הא מקדשה אף בע"כ וכיון דמכח מנינא דרישא מוכח דדוקא מדעתה אין כו' א"כ קשה וליתני האיש קונה כפירכת הש"ס עכ"ל. והשבתי בשלשה אופנים והנה קושיא זו מבואר בספר לוית חן ומ"ש דא"ל למעוטי חופה מהיכי תיתי דקונה אי מק"ו דכסף ושטר וביאה י"ל דישנו כולהו בע"כ דהא קיימינן השתא דאשה נקנית בע"כ זה טעות גדול דאי כולהו קונים בע"כ תיתי גם חופה דיהי' בע"כ קונה כוותייהו ואיפכא איכא למיפרך לפום הך סברא דאשה נקנית בע"כ איך י"ל דמנינא דרישא אתי למעוטי חופה קשה דלא יהיה קונה באמת דהא איכא למילף מהני מאי אמרת שישנו בע"כ נילוף שגם חופה יהי' בע"כ וא"ל שכן עיקר הדין בחופה מה שבאנו למיליף מיניה ק"ו הוא