מאורי אש לא

מיבמה שאינה יוצאת בגט כו' והשתא שפיר איצטרך מנינא למעט' דה"א דיוצאת שפיר בחליצה והאי דלא קחשיב להו משום דהוה מלתא דל"כ בהדי' דמק"ו גמרינן לה ויע"ש שהאריך בנ"ט לשבח ודפח"ח

א"כ מוכח ממנינא דסיפא דע"כ כ"ע ס"ל מלתא דלא כתיב' בהדי' לא קתני לה דאל"כ מנינא ל"ל ואנא ידענא דאינה יוצאת בחליצה מדלא חשיב לה במתני' בשלמא על מנינא דרישא לק"מ די"ל דאתא למעט חליפין דה"א דקונה והא דלא קחשיב לה משום דהוה בכלל כסף אבל ממנינא דסיפא קשה וצ"ל דמלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני לה ושפיר ה"א דיוצאת בחליצה ולא חשיב לה משום דהוה ל"כ בהדיא וזה שדייק רש"י וקונה א"ע בשתי דרכי' גרסינן וקשיא מנינא ל"ל למעוטי חליצה בלא"ה ידענו מדלא חשיב לה וצ"ל מלתא דל"כ ל"ק הרי דכ"ע ס"ל להאי כללא א"כ קשיא לר"ז דמוקי מתני' שקידשה בלילה איך קתני ש"כ הא הוי מלתא דלא כתיבא בהדיא וע"כ דבכסף דמתני' היינו מטבע וקשה א"כ ליתני ביאה קודם שטר ואי משום דאסור לקדש לכתחילה בביאה קשה ליקדם גם לכסף דהא אסור לקדש לכתחילה במטבע אלא ע"כ דלא כדעת המרדכי כ"ז אמרתי לחדד לב התלמידים בהלכה וק"ל

שם בגמ' האשה נקנית מ"ש הכא דתני האשה נקנית ומ"ש התם דתני האיש מקדש משום דקבעי למיתני כסף כו' ויש לדקדק למה שינה ש"ס כאן מה שאין דרכם בשארי מקומות דהא ממשנתנו קא סליק ולא הוצרכו לציין האשה נקנית ותו יש לדקדק על כפל הלשון מ"ש הכא ומ"ש התם (לכך נלע"ד דרך פלפול דהנה מקשים העולם מאי פריך הש"ס וליתני הכא האשה מתקדשת דלמא מש"ה תני כאן לשון נקנית משום דביאה נשואין עושה ואי הוה קתני מתקדשת לא הוה משמע כ"א אירוסין אבל שם בפ"ב דתנו בו ובשלוחו לא מיירי מביאה שפיר קתני לשון אירוסין וכן הביא הרב בעל תא"י הקושי' הלזו. ונ"ל דהנה תוס' הקשו במתני' ה"א בכ"מ תני בלא ה"א כגון בתולה נישאת ולמה קתני כאן בה"א האשה נקנית. ותירץ העט"י דבא להורות דדוקא אשה נקנית בכסף ושטר אבל לא יבמה וכבר כתבתי בחידושי לדקדק דלפמ"ש הקול הרמז דבבא דהיבמה נקנית בביאה לגופא לא איצטרך דכ"ש הוא מאשה רק לדיוקא דדוקא בביאה ולא בכסף ושטר הדרא קושיא לדוכתי' ל"ל ה"א דהאשה אך אי אמרינן ביאה אירוסין עושה גבי אשה א"כ לא מיותר כלל בבא דהיבמה נקנית בביאה ולגופא איצטריך דאי מאשה ה"א דאירוסין עושה קמ"ל דגבי יבמה לגמרי איצטרך דקונה וא"כ אכתי איצטרך ה"א דהאשה למעט יבמה מכסף ושטר וי"ל דלזה נתכוונו הש"ס וציינו האשה נקנית בה"א ודייק מ"ש הכא דתני האשה בה"א וכ"מ תני בלא ה"א וצ"ל למעט יבמה מכסף ושטר וקשה מסיפא דיבמה נקנית בביאה נשמע למעט דלגופא לא איצטריך דנשמע מאשה כנ"ל וצ"ל ע"כ דביאה אירוסין עושה א"כ קשה מ"ש התם דתני האיש מקדש ליתני גם הכא האשה מתקדשת כיון דביאה אירוסין עושה ויש לכוון ע"פ מ"ש בסמוך לקמן דברי המתרץ באופן נאה דיהי' לשון נקנית שפיר חדא אטו תרתי והמבין יבין) ואגב דאיירינן בזה אכתוב ליישב עוד באופן אחר מה שאמרתי בפתיחתי למס' זו ובסיומא מס' גיטין מה שהוא בדרך דרוש ובקשתי מכל מעיין לעיין מקדם היטב בהלכה. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי

דכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות וזה"ל. ויש לשאול כאן למה סידר קידושין באחרונה הי' עכ"פ נצרך לסדרו קודם גיטין כדי שיבוא על הסדר בראשונה קידושין ואחרי' גיטין ויהא סידורם נכון. ויהיה התשובה בזה. שסידורם נעשה כך מפני שהיה רצונו לילך ע"ד הפסוק שהקדים גירושין קודם קידושין והוא מ"ש הקב"ה וכתב לה ספר כריתות ויצאה מביתו והלכה לאיש אחר ומתוך דברו שאמר והיתה לאיש אחר למדנו פרק מפרקי קידושין כמו שנתבאר בגמ' עכ"ל הרצון מאחר שלמדנו קידושי שטר מהא דכתיב ויצאה והיתה אחר שאמר וכתב לה ספר כריתות בגלל זה סידר ג"כ קידושין אחר גיטין ובעפ"י ז"ל תמה בזה על דברי רבינו דהא והלכה והיתה קאי אנשואיה השני' יעויין בפתיחתו ולדעתי ברור כמ"ש מאחר שילפינן שטר מזה ובאמת לא העתיק בעפ"י דברי הרמב"ם מה שסיים ומתוך דברו כו' למדנו פרק מפרקי קידושין אבל באשר העתקנו כל לשונו של הרבינו ז"ל הפשוט כמ"ש לעיל אך אי קשיא לי הא קשיא לי דאיתא בדף ג' מנינא דרישא למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אף אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל פריך ואימא ה"נ ומשני חליפין איתני בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה כך הוא גירסת רש"י ז"ל ופירשו דגנאי הוא לה ולא מקניא נפשה. ובתוספות הרבו להקשות ע"ז וחד מקושיתם הוא א"כ שטר נמי נילוף בג"ש דקיחה קיחה משדה יעש"ה וכתב מהרש"א ז"ל ליישב לשיטת רש"י משום דהיקש דויצאה והיתה אינו מיותר דאיצטרך אכמה דרשות וא"כ שפיר אמר סד"א הואיל וגמר קיחה כו' חליפין נמי וא"ל א"כ ל"ל ויצאה והיתה י"ל דקאי אשארי דרשות ובאמת ילפינן שטר ג"כ מקיחה קיחה והש"ס דיליף לקמן שטר מויצאה והיתה היינו לפי המסקנא דהכא דאין חליפין קונה מטעם דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה א"כ שטר נמי איתא בפחות מש"פ ואין ללמוד מקיחה קיחה לכך הוצרך למילף מויצאה והיתה אבל לפי מה דס"ד דחליפין קונה מג"ש דקיחה קיחה ה"ה שטר נמי ילפינן מהך ג"ש ומוקמינן ויצאה והיתה אשאר מילי יעש"ה ובהיות כן קשיא לשיטת רש"י ז"ל למה הוצרך רבינו הקדוש למיתני במתני' מנינא למעט חליפין דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה בלא"ה נדע זה מדחזינן דרבינו הקדוש קבע מס' קידושין אחר מס' גיטין וקשה קושי' רבינו הרמב"ם ז"ל דה"ל לסדרו עכ"פ קודם גיטין וההכרח לומר שסידר על סדר הכתוב דכתיב שטר אחר וכתב לה ספר כריתות דהא ילפינן מויצאה והיתה וקשה הא יש ללמוד שטר מג"ש דקיחה קיחה משדה וא"כ לא אשכחן שום פרק מפרקי קידושין שנאמר בתורה אחר גירושין ושוב ה"ל להקדים קידושין לגיטין ועכ"ל דאין ללמוד שטר מג"ש דקיחה קיחה משדה מאחר דשטר איתא בפחות מש"פ ולא מקניא נפשה. וכיון דנשמע הך סברא דבפחות מש"פ לא מקניא נפשה ה"ה דגם חליפין אינה קונה מהאי טעמא וכיון דמסדור רבינו הקדוש מוכח דאין חליפין קונה למה הוצרך עוד ללמוד מנינא דרישא וההכרח לפרש עכ"פ בדעת הרמב"ם דלא ס"ל כגירסת הקונטרס לא מקניא נפשה דבדידה תליא מלתא אלא כגירסת התוס' לא מקניא סתם ואין למילף כלל שטר מג"ש דקיחה קיחה אף לפום ס"ד דחליפין ילפינן מג"ש דקיחה ובהיות כן אין הכרח כלל דאין חליפין קונה מדהוצרך לילף שטר מויצאה והיתה דאין להם שום שייכות זה לזה כנ"ל ושפיר הוצרך רבינו הקדוש ז"ל למיתני מנינא דרישא למעוטי חליפין כנ"ל ואולי אפשר ליישב בזה מ"ש הרא"ש ז"ל במכילתן סימן טו"ב בהך דינא דאמר שמואל קידשה בתמרה אע"פ שעומד כור תמרים בדינר מקודשת משום דחוששי' שמא ש"פ במדי וכתב הרמב"ם פ"ד מה"א מטעם דחיישינן שמא ש"פ במדי ותוליכנה לשם התמרה ושם יהי' ש"פ והקשה הרא"ש ז"ל הא אמרינן אשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה דגנאי הוא לה א"כ העיקר תלוי שיהי' ש"פ במקומה יע"ש אבל לפמ"ש בסמוך דהרמב"ם ז"ל לא גרס נפשה ולאו בהקפדה דידה תליא מלתא כלל רק מחמת חשיבות הקנין צריך להיות ש"פ כמו גבי שדה שפיר חייש' שמא תוליכנה למדי ותהנה ממנו ש"פ ושם אקרי כסף ויעויין עוד מ"ש בלחם משנה פ"ד מהלכה הנ"ל ועיין בזה ועדיין לא פלטינן ליישב לשיטת רש"י ז"ל דגרסי לא מקניא נפשה ובהכרח לפרש לשיטתם כמ"ש מהרש"א ז"ל דהא דילפינן שטר מויצאה והיתה היינו במסקנא דאין חליפין קונה אבל אי חליפין קונה גם שטר יש למילף מקיחה קיחה א"כ נסתר סברת הרמב"ם דמש"ה איחר רבינו הקדוש לסדר קידושין אחר גיטין ע"ד הפסוק דיקשה א"כ מנינא למה לי והדרא לשיטתם קושית הר"מ לדוכתי' למה סידר קידושין באחרונה ה"ל לסדרו קודם גיטין כאשר הוא מן הראוי כנ"ל

אמנם ראיתי להגאון בעפ"י ז"ל בשיטתו כתב בהפתיחה ליישב קושי' הר"מ ז"ל דרך פלפול הנוהג בזמנינו וזה הדרך ישכון אור. דוקא לשיטת רש"י ולא לשיטת תוס' והרמב"ם ויהיו בזה ג"כ הני דיעות של הגאונים לשיטתייהו. דהנה קשה לב"ש דאמרי בדינר וש"ד ומפרשי טעמי' בגמרא דמקפדת על עצמה או שארי טעמים עדיין מנ"ל הא כיון דאין ילפינן לה בג"ש דקיחה קיחה משדה ממילא אמרינן כשדה דנקנית בפרוטה ומנ"ל להקל באיסור אשת איש ולאוקמי' אדינר אבל אם נאמר דב"ש לא ילפי כלל קידושי כסף משום קרא אלא מסברא חיצונה ממילא ג"כ אמרינן כסברא הנותנת דיהי' בדינר כנ"ל ואיתא בסוף מסכת גיטין במשנה ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה והקשו בתו' בשם הירושלמי א"כ ל"ל דכתב רחמנא מחזיר גרושתו דאסור תיפוק לי' דהא אסור לגרש' רק מחמת ערות דבר והוה זונה ואסורה ממילא עליו יעש"ה בדברי תוס' וי"ל קושי' זו דאיתא במס' כתובות דף ט' ע"א אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו. ולפ"ז אשכחת לה בכה"ג שטען הראשון פ"פ מצאתי וגירשה דהא אסורה עליו אח"ז נישאת לשני