מאורי אש ל

ז"ל לפרש דמש"ה קתני לשון דיעבד בברייתא דנתן לה כסף כו' איידי דסיפא כנזכר והן הן דברי רש"י ז"ל בריש מס' דהי' קשה להם קושי' הגאונים למה לא חשיב התנא כסידורים שהם בקראי לזה מפרש"י בכסף כיצד נותן לה כו' היינו לכתחילה בשטר כותב לה על הנייר והיינו לכתחילה אבל בביאה בא עליה ואמר כו' זה דוקא בדיעבד אם בא ואמר כן דלשון זה מורה אלשעבר ומש"ה נקיט ביאה לבסוף כס' הריטב"א הנ"ל וכדי שלא תקשה מנ"ל לרש"י דבברייתא הפירוש נותן לה כסף וש"כ דהיינו לכתחילה דלמא אין מקדשי' לכתחילה במטבע כס' המרדכי לזה מיישב רש"י באמרם וכולהו ילפי מקראי וקשי' הוה ליה לתנא לסדורו כסדר הקרא והכרח לומר משום דאין לקדש לכתחלה בביאה אבל בכסף מותר לקדש לכתחילה דלא כדעת המרדכי שזכרנו וזה ברור בכוונת רש"י לאמתה של תורה לכל מעיין בצדק

אך עדיין יש לדקדק מנ"ל לרש"י להוכיח דלא כדעת המרדכי דלמא לעולם אימא לך דאסור לקדש לכתחילה במטבע וא"ל דא"כ למה לא הקדים התנא דידן שטר גם לכסף י"ל דכסף דחשוב במשנתנו גבי שלשה דרכים לאו היינו מטבע אלא כסף סתם דבשלמא בברייתא דתני בכסף ושוה כסף ע"כ כסף לאו היינו סתם כסף דא"כ הרי הוא ש"כ אלא ע"כ דכסף היינו מטבע משא"כ במתני' דידן י"ל דהתחיל ואומר בכסף היינו סתם כסף דבו מותר לקדש לכתחילה ומש"ה הקדימו לשטר איברא נראה דגם זה לק"מ דאי' לקמן דף ה' ע"א אמר ר"ה חופה קונה מק"ו כו' אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא שלש תנן וארבע לא תנן ומשנינן מלתא דכתיבא בהדיא קתני לה מלתא דלא כתיבה בהדיא רק דאתא בק"ו לא קתני לה עכ"ל. והנה תוספ' כתבו כאן במתני' להקשות מנ"ל דשוה כסף ככסף באשה ותירצו דילפי' במה מצינו מעבד עברי יעש"ה. ובהיות כן י"ל דשפיר הי' הוכחה לרש"י דלא כדעת המרדכי מדלא הקדים שטר לכסף וא"ל דכסף דהכא לאו היינו מטבע קשה א"כ למה לא קחשיב חופה במתני' וא"ל דהוה מלתא דלא כתיבא בהדיא מאחר שמק"ו נפקא קשה א"כ איך תני שוה כסף דהוה ג"כ מלתא דלא כתיבא בהדיא כיון דממה מצינו מע"ע ילפינן ומה מצינו גרע מק"ו אלא ע"כ כסף דתני ברישא היינו מטבע דהוה כתיבא בהדי' ומה דפליגו ב"ש וב"ה ואומרים בש"ד וש"פ זהו רק לפרש פלוגתינהו וכיון דכסף דמשנתנו דחשיב בהדי שלשה דרכים היינו מטבע קשה שפיר הו"ל למיתני בשטר קודם בכסף דהא אסור לקדש לכתחילה במטבע אלא ע"כ מוכח בהוכחה ברורה דלא כדעת המרדכי ומותר לקדש לכתחילה גם במטבע ושפיר צדקו דברי רש"י ז"ל אבל עדיין י"ל כסברת המרדכי הנ"ל וכסף דמתני' היינו סתם כסף וא"ל א"כ היינו ש"כ וקשה ליתני חופה ג"כ דכמו דחופה לא כתיבא בהדיא כן הוה ג"כ ש"כ מלתא דל"כ בהדיא. ז"א דהנה הר"ן ז"ל כתב על קושי' תו' דמנ"ל דש"כ ככסף מחמת סברא החיצונה כיון דהשוה כסף חביב עליה ככסף אין לחלק כלל בין כסף ממש לש"כ. וכ' הגאון בעפ"י ז"ל ע"ז דתוס' לא ניחא להו לפרש כדברי הר"ן ז"ל משום דקשי' להו התינח בפשטה ידה וקיבלה זה הוה ידעינן מהסברא דהוה ככסף כנ"ל אבל קידשה בלילה או ע"י שליח נ"ל ע"כ הוצרכו תו' לפרש ע"ז דיליף ממה מצינו מע"ע יע"ש היטב ובהיות כן י"ל דבכסף דתני התנא היינו ש"כ ובאופן דפשטה ידה וקבלה דזה הוה מלתא דכתיבא בהדי' דלאו ממה מצינו ילפינן לה אלא מהסברא החיצונה כמו שכתב הר"ן ז"ל והדרא הקושיא לדוכתא מנ"ל לרש"י להוכיח דלא כדעת המרדכי הנ"ל. אולם עדיין אנו צריכים למודעי דמוכח שפיר דלא כדעת המרדכי דאי' לקמן די"א ע"א בפיסקא בש"א בדינר וש"ד מ"ט דב"ש אמר ר' זירא שכן אשה מקפדת על עצמה ואינה מתקדשת בפחות מש"ד ופריך שם אלא מעתה בנתי' דרבי ינאי דקפדי אנפשייהו אתרקבא דדינרי ה"נ ומשני פשטה ידה וקבלה לא קאמינא כי קאמינא כשקדשה בלילה או ע"י שליח יע"ש ולפ"ז ע"כ בכסף דמתני' דעלה מפרש דבש"א בדינר וש"ד דלא מיירי מפשטה ידה וקיבלה דא"כ קשה מ"ט דב"ש וא"ל שמקפדת קשיא אלא מעתה בנתי' דר"י כנ"ל והכרח לומר דמיירי כשקדשה בלילה או ע"י שליח א"כ בדרך זה הוה ש"כ שפיר מלתא דלא כתיבא בהדי' דהא ע"כ ממה מצינו מע"ע ילפינן לה וצ"ל דבכסף היינו מטבע מדלא תני ג"כ חופה וקשה ליתני שטר קודם לכסף ועכ"ל דלא כדעת המרדכי ומותר לקדש לכתחילה במטבע. וזה שדייק רש"י במתק לשונו וטעמא דב"ש מפרש בגמ' דהיינו משום דקפדי אנפשייהו כנ"ל וקשה אלא מעתה בנתי' דר"י וצ"ל דמיירי שקדשה בלילה או ע"י שליח וע"כ בכסף דמתני' היינו מטבע ומוכח דלא כדעת המרדכי הנ"ל. אבל עדיין יש להעיר דלמא לעולם אימא לך דאסור לקדש לכתחילה במטבע ואפ"ה הקדי' כסף לשטר דלא בהא תליא מלתא וא"ל א"כ ליתני ביאה ג"כ קודם שטר כקושי' הגאונים שזכרנו י"ל כמ"ש העט"י משום דכסף ושטר אירוסין עושה תני מקודם ואח"ז ביאה דגומר ועושה נישואין. לכך כתב רש"י ז"ל מקודם האשה נקנית לבעלה וכתב הר"ן ז"ל דכוונת' בזה דאינה נקנית לגמרי ליורשה ולטמא לה רק להיות בעלה להצריכה גט ממנו יע"ש וגם לדבריו אין טעם מספיק לפרש"י ולפמ"ש מיושב היטב דהיה קשה לרש"י כנ"ל דלמא מש"ה איחר ביאה לבסוף דנשואין עושה לזה הקדים דאינו דאשה נקנית רק לבעלה להצריכו גט ממנו דביאה אירוסין דהלכתא ביאה אירוסין עושה וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל. והנה תוס' הקשו לב"ה ליתני ש"פ וכ"ש פרוטה. ותירץ הגאון בעפ"י משום דה"א דאינה מקודשת גם דיעבד במטבע דדעתה אצורתא כסברת המרדכי הנ"ל קמ"ל יעש"ה. ולפי פירוש רש"י דהוכחה שלהן הכל לסתור דברי המרדכי א"כ הוה הדרא קושי' תו' הנ"ל לדוכתא ליתני רק ש"פ אך כתוב בספר דברי נבו"א ליישב קושי' תוס' בדרך פשוט משום דמטבע היינו של נחושת שהיו כן פרוטות שלהן וה"א דומיא דשדה עפרון בעינן דשם היו מטבע כסף שקלים קמ"ל יעש"ה וזה שכתבו רש"י אחר שהוכיחו לסתור דעת המרדכי יקשה קושי' תו' ליתני ש"פ לב"ה לזה פירשו פרוטה של נחושת וי"ל דקמ"ל כמ"ש בעל ד"נ ויש לעיין בזה

איברא עדיין קשה דלמא לעולם כדעת המרדכי דאסור לקדש לכתחילה במטבע וכסף דמתני' היינו שוה כסף דהיינו לר"ה דאמר חופה קונה מיירי כגון שפשטה ידה וקיבלה קידושין דזהו מסברא הוה ככסף ובאמת ר"ה לא מוקי כר"ז דטעמי' דב"ש שכן אשה מקפדת על עצמה אלא כאידך שינויא דאמוראי דף י"א ע"ב דמפרשי טעמי' דב"ש בע"א ור"ז דמוקי טעמא דב"ש משום שמקפדת ע"ע ס"ל דמתני' מיירי אף ממלתא דלא כתיבא להדיא והא דלא קתני חופה משום דבאמת אין חופה קונה דלא כר"ה וכאשר באמת פסקי' הלכתא דלא כר"ה ואטו גברא אגברא קרמית להו אבל אם באנו לדון בדבר חדש אשר ממקומו יהי' מוכרע דהכל מודים בהאי סברא דמלתא דלא כתיבא לא קתני שוב אתי שפיר דתקשה לר' זירא ואמרתי מזקיני אתבונן דבר זה. ומחמת שגם אנכי ת"ל כוונתי בזה לדבריו אמרתי טוב לפרש שיחתו איתא דף ג' ע"א מנינא דרישא למעוטי חופה ולר"ה דאמר חופה קונה למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משד"ע כו' מנינא דסיפא למעוטי באינה יוצאת בחליצה כו' והקשו תוס' אמאי לא קאמר מנינא דרישא למעוטי חזקה דה"א תיתי משדה. תו הקשה הריטב"א ז"ל למה לא קאמר מנינא דסיפא למעוטי כסף דה"א נילוף מיציאה להוי' כדאי' דף ד' ואמר פה הקדוש זקיני הגאון אמתי ז"ל דאי' בדף ה' ע"ב אמר ר"ה חופה קונה בק"ו ופריך אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא שלש תנן וארבע לא תנן כו' יעש"ה. וצריכים אנחנו להבין הפשט בגמ' הא דפריך שלש תנן אי כוונתו מכח המנינא דע"כ ממעט חופה ז"א דהא כבר פרכינן לה לעיל לר"ה מנינא ל"ל למעוטי חליפין ומההכרח לפרש דפריך בפשטות למה לא קחשיב גם חופה במתני' לר"ה. ובהיות כן חל עלינו חובת הביאור בהא דקאמר מנינא דרישא למעוטי חופה קשה בלאו מנינא ידענו דאין חופה קונה מדלא קחשיב להו במתני' ועכ"ל דסמך א"ע על שינויא דהכא מלתא דלא כתיבא בהדיא ל"ק וא"כ ה"א שפיר דחופה קונה והאי דלא חשיב לה במשנתנו משום דהוה מלתא דל"כ בהדיא רק קשה מאי קאמר ולר"ה דאמר חופה קונה למעוטי חליפין סד"א גמר קיחה קיחה כו' קשה מנינא ל"ל ואנא ידענא למעט חליפין דאי קונה ליתני במתני' מאי אמרת דהוה מלתא דלא כתיבה בהדי' ז"א דהא מג"ש ילפינן לה כמו כסף אפס לפמ"ש הר"ן ז"ל בהך דסד"א דחליפין קונה היינו מטעם כסף אייתינן עלה שוב י"ל שפיר דה"א דכמו דכסף קונה כך חליפין והאי דלא קתני חליפין משום דהוה בכלל כסף דבכבר תני לה ולפ"ז לא מצי לומר למעוטי חזקה דהוה קשה בלאו מנינא ידענו לה דאינה קונה מדלא קחשיב במתני' דהא הוה מלתא דכתיבא בהדיא וגם אינה קונה משום טעמי' דכסף והוכרח לומר למעוטי חליפין ובזה מיושב ג"כ קושי' הריטב"א דלא מצי למימר מנינא דסיפא למעוטי כסף דה"א נילוף בהיקשא דויצאה והיתה הוה קשה מנינא ל"ל בלא"ה ידענא דאין יוצאת בכסף מדלא קחשיב לה במתני' דהא הוה מלתא דכתיבא בהדי' דילפינן בהיקשא דויצאה והיתה כמו שטר לכך אמרי' למעוטי חליצה דה"א תיתי בק"ו