מאורי אש כט

לומר לו אם היא שלך למה רצתה לקנות דעביד אינש דזבין דינו עי' בח"מ סי' קמ"ו ובגמ' בפ' יש נוחלין דף קי"ב ילפינן דבעל יורש את אשתו דכתיב ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו מנין לפנחס שלא היה לו לאלעזר אלא מלמד שנשא פנחס אשה ומתה וירשנה ופריך הש"ס דלמא בעל לא ירית ופנחס דזבין זבין ומשני פנחס דזבין לא מצית אמרת דא"כ נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו. א"כ ילפי' מזה דבשדה מקנה חוזרת ביובל ובשדה אחוזה אינה חוזרת ביובל והנה אברהם רצה למיזבן דינו כמו שהי' גר אבל הכניס בלשון כאלו הוא תושב שלא יאמרו שדינו כשדה מקנה וחוזרת ביובל נמצא שרה קבורה בקבר שאינו שלה ולכך אמר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר ר"ל שיהיה לו לאחוזת עולם שאינו חוזרת כלל ולכך לבסוף אמר בכסף מלא יתננו לי בתוככם לאחוזת קבר ר"ל שאף שאני קונה משום דעביד אינש דזבין דינו אבל מ"מ תתנו לי לאחוזת קבר מטעם שתושב אני יתננו לי לאחוזה שלא יחזור ביובל וק"ל

ועוד נראה לי לישב מה שאמר אברהם ואקברה את מתי מלפני ע"פ דאי' בפ' נגמר הדין איבעי' להו קבורה משום בזיונא או משום כפרה וקאמר הש"ס ת"ש מדאיקבר צדיקא אי אמרת משום כפרה צדיקא לכפרה צריכא ומשני הש"ס אין דכתיב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והתוס' כתבו בפ' במה בהמה על הא דקאמר הש"ס יש מיתה בלא חטא הא דכתיב כי אין צדיק בארץ ברוב בני אדם קאמר ובדרושים אחרי' כתבתי פי' הפסוק ודקדקתי מה הוא הלשון אשר יעשה הול"ל בקיצור אשר לא יחטא אלא נראה דאי' בזבחים דף ז' ע"א אמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו חייב כלום פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו חייב עשה ופי' רש"י שלא עבר עשה וזה פי' הפסוק אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ר"ל שיקיים המצות במעשה בעשית העשה ולא יחטא ולא יקיים אחת מן המצות העשה והאי לא יחטא לשון חסרון הוא כמו אני ובני שלמה חטאים ר"ל שאין לך אדם בישראל שחייב בעשה שעבר ולא קיים העשה אבל בלאו בודאי לא יאונה לצדיק עון. וגם אמרתי טעם לשבח איך כולל רבא כלל על כל ישראל ואמר שאין לך אדם בישראל שאינו חייב בעשה דלמא יש אנשים שלימים וצדיקים בישראל שלא עברו אפי' בעשה אלא נראה דרבא לטעמי' דאמר בפרק קמא דיומא דף י"ט ע"ב אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים אחרים א"כ משיחת חולין א"א להזהר ולכך אמר רבא שפיר אין לך אדם בישראל שאינו מחויב בעשה שאי אפשר ע"פ טבע בני אדם להזהר משיחת חולין ומצינו בר' אלעזר ולא שחתי שיחת חולין פ' הישן דף כ"ח ע"א וצ"ל או כתירץ התוס' ברוב בני אדם או נראה בודאי במזיד לא חשיד כל צדיק שידבר שיחת חולין אבל בשוגג כי שגיאות מי יבין והאי דאמר רבא אין לך אדם בישראל שאינו חייב בעשה בשוגג מיירי דומי' דחטאת דאינו מכפרת אלא על השוגג וק"ל. ואמרתי שזה פי' הגמ' בפ' הישן דף כ"א ע"ב תניא אמר ר' שמעון משיחתו של ר"ג למדנו שני דברים כו' ולימא מדבריו של ר"ג מילתא אגב אורחא קמ"ל כי הא דאמר ר"ג כו' מנין שאפי' שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד שנאמר ועלהו לא יבול ופי' רש"י אף לשיחתן צריך להטות אוזן שאף היא סופו להבין בה ד"ת ע"ש. ואמרתי דק' לר' שמעון דאיך דיבר ר' גמליאל שיחת חולין במזיד ולכך אמר ששיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ונשמע מדבריו דברי תורה וק"ל

ונחזור לדרושנו דהתו' כתבו בזיונה דהכא לאו בזיון המת אלא בזיונה דמשפחה אבל למת אין לו בזיון אם שוכב על מטתו בכבוד והנה בשרה אמרו במדרש יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשיה אמר ר' יוחנן כהדא עגלה תמימה ופי' המפורש במדרש רבה שהיתה שלימה במעשיה לגמרי ולא רובא דזכיות בלבד כו' ע"ש נמצא למידן אנו שבשרה לא נמצא בה חטא כלל אלא היתה תמימה בכל צד א"כ בודאי היא לא היתה צריכה כפרה אלא קבורתה היתה משום בזיון המשפחה והוא בעלה וזה שאמר אברהם תנו לי אחוזת קבר ואקברה את מתי מלפני ר"ל שעיקר הקבורה הוא בשבילי משום בזיונה אבל היא אינה צריכה קבורה דלא צריכים לכפרה כי היתה תמימה במעשיה בלי שום צד חטא והקבורה הוא בשבילי שלא יהא לי בזיון וק"ל. ואגב אכתוב מה שחדשתי בעזרת ה' בתוספת שם שהקשו וז"ל וא"ת הא איכא כפרה טפי שלא נקבר משנקבר כדתניא בשמעתין סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת שלא נספד ושלא נקבר וי"ל דלאו לא נקבר כלל קאמר אלא לא נקבר לפי כבודו והאי בזיונא דהכא לאו בזיון המת אלא בזיון קרוביו כו' ואיכא למידק למה לא פירש התוס' לעיל האי פירושא ואיך מקושר האי פירושא אתירוצם דלעיל שתירץ דהאי לא נקבר לא מיירי דלא נקבר כלל אלא לא נקבר לפי כבודו ונ"ל לומר דהא בשמעתי מבעיא לן אי הפסידא יקרא דחיי או יקר' דשכבא ופשט מהך ברייתא דסי' יפה למת שנפרעין ממנו כו' ש"מ יקרא דשכבא ופירש"י דאי לא יקרא דידי' אמאי מתכפר בבזיונא דאחרים ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דהא לא נקבר ע"כ לאו לא נקבר ממש אלא ל"נ לפי כבודו דאל"כ אמאי הוא סימן יפה למת ממ"נ אי קבורה משום כפרה יותר פי' טוב לו שלא יקבור כדי שיהיה לו כפרה ואי משום בזיונה הא למת לא הוי בזיון אלא בזיון דחיי אמאי סי' יפה לו בבזיון דאחרים אלא ע"כ לא נקבר לאו לא נקבר ממש אלא לפי כבודו ולכך סי' יפה לו והתוס' לא באו אלא לחזק תירוצם שהאי לא נקבר לאו לא נקבר ממש אלא לפי כבודו וקשה מי דחקו לבעל האבעי' לפרש זה להוציא לישנא דברייתא מפשטן דלמא הפי' הוא לא נקבר ממש וע"כ קבורה לאו משום כפרה ולכך כתבו תוס' דהאי בזיונא לאו בזיון דמת אלא בזיון דחי א"כ מוכרחים אנו לומר ע"כ דברייתא מיירי לאו לא נקבר ממש אלא ל"נ לפי כבודו דאל"כ מאי סימן יפה למת כדאמרי' וק"ל. אחר כך שמעתי שהחכם ר' שלמה אלגזי כתב כדברי בספרו והנהני שכוונתי לדעת הגדול: אור פרשת חיי שרה חדש

חיי שרה גרסינן ריש מסכת קידושין במתניתין האשה נקנית בשלשה דרכים כו' בכסף ושטר וביאה כו' ב"ש אומרים בדינר ושוה דינר ובה"א בפרוטה ושוה פרוטה כו' רש"י ד"ה האשה נקנית לבעלה. וד"ה וקונה את עצמה בשתי דרכים גרסינן. וד"ה בכסף מפרש בברייתא בגמרא נותן לה כסף ושוה כסף ואומר לה הרי את מקודשת לי בשטר כותב לה על הנייר ואומר לה כו' בביאה בא עליה ואומר הרי את מקודשת לי בביאה זו וכולהו ילפי מקראי טעמא דב"ש מפרש בגמ' וד"ה פרוטה של נחושת. ובלומדי מס' זו עם תלמידים חריפי לב הקשו לי בריש מס' על דיבורי רש"י הללו אשר רובם ככולם לשפת יתר וכדי שלא להשיב את פניהם ריקם אמרתי לחדדם בדברי' הקרובים אחר שנשים לב לדקדק בלשון הגמרא לקמן דף ע"ב תנו רבנן כיצד בכסף נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי כו' ופירש"י שם ה"ה אף לכתחילה והאי דנקט לשון דיעבד נתן לה כו' איידי דסיפא יעש"ה והנה איך שיהיה הוה לשון הברייתא דלקמן בלשון דיעבד ולמה שינה רש"י ז"ל כאן אותו הלשון יכתבו דמפרש בברייתא נותן כו' דהוא לשון לכתחילה. ותו קשיא לי מנ"ל לרש"י לפרש דלשון דיעבד דנקיט בברייתא משום סיפא הוא דלמא משום רישא גופא נקיט לשון דיעבד דהנה כתב הגאון בעל בית שמואל ז"ל בש"ע א"ה סי' מ"ד בשם המרדכי דאסור לקדש לכתחילה במטבע משום דדעתה אצורתי' וצורתא עבידא דבטלה ובהיות כן כיון דבברייתא קתני בכסף ושוה כסף ע"כ האי כסף היינו מטבע דאל"כ היינו שוה כסף וא"כ י"ל דמש"ה תני לשון דיעבד משום מטבע דאסור לקדש בו לכתחילה. ולכאורה נראה דהי' לרש"י ז"ל הוכחה גדולה דלא כדעת המרדכי שזכרנו דהנה הקשו הגאונים הר"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל לפי מה דילפי' בגמרא קניני אשה מקראי דהיינו כסף מכי יקח וביאה מובעלה ושטר מויצאה והיתה קשה למה שינה תנא דידן סידורם כמו שהם כתובים בקרא והוה ליה למיתני בכסף ובביאה ושטר ותירץ הריטב"א מש"ה תנא ביאה לבסוף משום שאסור לקדש בו לכתחילה כדאי' לקמן רב מנגד מאן דמקדש בביאה ובהיות כן יש הוכחה גדולה ממשנתנו דלא כדעת המרדכי שזכרנו דאם נאמר דאסור לקדש לכתחילה במטבע הדרא קושי' הגאונים לדוכתיה למה הקדים התנא שטר לביאה ואי משום דאסור לקדש לכתחילה בביאה א"כ הו"ל להקדים לכסף ג"כ דהא גם בכסף אסור לכתחילה לקדש וכיון דנסתר דעת המרדכי ע"כ הוכרח רש"י