מאורי אש כז

אדון כותבה אלא למ"ד אב כותבה מא"ל דאתמר שטר אמה עברי' מי כותבה ר' הונא אמר אדון כותבה ר"ח אמר אב כותבה הניחא לר"ה אלא לר"ח מא"ל א"ק לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא כקנין עבדים. הרי להדיא דר"ה ס"ל היקש דואחרת ובהיות כן שפיר אמר ר"ה דחופה קונה דאיהו דרש קרא דובעלה כרבי דאשה נקנית בביאה וה"א דובעלה למעט אמה מביאה דה"א תיתי בהיקשא דואחרת יקח לו דהא ר"ה ס"ל היקשא דאחרת שפיר כנ"ל אבל הרמב"ם פ"ד מה"ע כתב דשטר אמה עברי' אב כותבה וכ"כ הרי"ף ז"ל ובהיות כן ע"כ ובעלה אתי לכדרבי דאשה נקנית בביאה אבל עדיין קשה ה"א דובעלה למה לי וא"ל למעט אמה מביאה קשה מהי תיתי אי מאשה בהיקש דואחרת הא אי אב כותבה לי' להו כלל היקשא דואחרת וע"כ דה"א מובעלה ממעט חופה ושפיר על דא סמכו רבינו וכתבו דאין חופה קונה דרחמנא מיעטו כנ"ל אך עדיין קשה למה לי ה"א דובעלה למעט חופה מהיכי תיתי דיהי' קונה ועכ"ל בק"ו דר"ה וקשה הא ק"ו דא פריכא הוא מה להני שישנו בע"כ וצ"ל דכסף באישות מיהו לא אשכחן וקשה הא עכ"פ לפירכא יחשב זאת ועכ"ל דביאה אירוסין עושה ושוב י"ל ק"ו משלשתן גם מחופה מביאה כנ"ל ועל ק"ו לא פרכינן פירכא כל דהו כנ"ל הרי מוכח ג"כ מקרא הנ"ל דביאה אירוסין עושה ופשוט הוא

ואגב אכתוב מה שאמרתי בקטנותי. על ראש שמחתי. וליישב ג"כ הלשון דאמר לעיל במכילתן דף ד' ע"ב ותנא מייתי' לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר אין קיחה אלא בכסף כו' ויש לדקדק חדא לאיזה צורך מאריך התנא בלשונו להביא מקרא מלא אשר הוא ללא צורך ותו איכא למידק על הלשון אין קיחה אלא בכסף דיותר יתכן הלשון באומרו קיחה זו כסף. לכך אמרתי דהנה הקשה הריטב"א ז"ל לפי המסקנא מנ"ל לרבי דיליף ביאה מובעלה דלא אמרינן עד דמקדש והדר בעיל ונראה דר' יוחנן ור"ל במכילתן אזדי לשיטתייהו דהנה הקשו תו' לעיל למה לי קרא דאשה נקנית בכסף תיתי בהיקשא דואחרת יקח לו ותירצו שני תירוצים האחד דה"א שתי פרוטות דומיא דאחרת ועוד דגבי אמה יוצאת בכסף מש"ה נקנית בכסף יעש"ה וכתב הרב בע"י דאין כוונת התוס' דאיכא למיפרך מה לאמה שיוצאת בכסף דאין משיבין על ההיקש רק דכוונתם מאחר דעיקר דרוש דאמה נקנית בכסף אנו למידין מוהפדה מלמד שמגרעת ויוצאת מכלל דהיתה נקנית עם כסף א"כ כיון דאין אנו יכולין ללמוד באשה ג"כ דיוצאת בכסף כמו אמה אין אנו יכולים ללמוד גם ההוי' וכ"ז דוקא למאן דיליף קנית אמה בכסף מוהפדה י"ל כנ"ל אבל לפי מה דרוצה למילף ממכסף מקנתו תו לא שייך תירוץ שני של תו' הנ"ל וכ"כ הגאון מהרש"א ז"ל. והנה לפי תירוץ הראשון שבתוס' איכא למידק בשמעתין אהא דקאמר אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל קשה נילף מהיקש דואחרת יקח לו מאמה דיהיה כסף לחוד קונה ומההכרח לומר דבאמת בשני פרוטות הוה גמרינן מאמה דיהיה קונה בלי ביאה אבל בחד פרוטה לא נקנית כ"א עם ביאה (ויש לתת מזה ראי' לשיטת הרמב"ן ז"ל שכתב בספר המצות דלהרמב"ם דכת' קידושי כסף מד"ס אין נהרגין יע"ש דקשיא מאי פריך הכא נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה דלמא בשתי פרוטות אלא ע"כ דאין נהרגין על קידושי כסף כלל וא"ל א"כ מאי פריך הכא נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה המ"ל בל"ז קשה נמי אף גם אי אמרינן כסף לחוד קונה קשה נמי המ"ל דהא על קידושי כסף אין נהרגין ומשטר לא ידע עדיין המקשן זה לק"מ והוא אחר שנשים לב לדקדק בלשון הגמ' דמשני משכחת לה כגון שקידשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס יע"ש והנה לכאורה האי הואיל שלא לצורך הוא לכך נראה דהפשוט דאמת גם המקשן ידע מן הסברא דמשכחת לה כגון שקידשה בשטר רק דה"א כיון דבכסף אמרינן עד דמקדש והדר בעיל ה"ה בשטר אמרינן הכי דאתקשו הוי' להדדי ויעויין מה שנכתוב בעז"ה מזה למעלה ומשני התרצן כיון דשטר עיקר קנייתו ילפי' מיציאה ואמרי' הואיל וגומר ומוציא בלי שום דבר אחר ה"ה גומר ומכניס בלי ביאה) ובזה מתורץ קושי' בעל עצמות יוסף שהקשה לפי דאמרינן במכילתן דיליף שטר מויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הוי' בשטר ופריך אי מה הוי' בכסף אף יציאה בכסף ומשני א"ק וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף כו' וכתבו תוס' הא דלא קאמר מה הוי' בביאה אף יציאה בביאה ז"א דכיון דלהתרחק ממנה הוא מגרש' ומה גם שלרוב פעמים רגיל לגרש משום ערות דבר א"כ לא יתכן לגרש בביאה יעש"ה ולפ"ז קשה מי מצית אמרת עד דמקדש והדר בעיל א"כ וכתב לה למה לי דאינה מתגרשת בכסף מהי תיתי דתהי' מגורשת אי מהוי' הא הוי' אינה כ"א עם ביאה וזה לא שייך גבי יציאה כסברת תוס' הנ"ל יע"ש שהאריך עוד בנ"ט לשבח ולפמ"ש מתרצתא דא דאיצטרך וכתב לה שלא תהי' מגורשת בשתי פרוטות דה"א ניקש להוי' דמה הוי' נקנית בשתי פרוטות בלי ביאה כנ"ל אף הוי' כן רק לפי מ"ש תוספות בתירוץ בתרא נסתר ישוב הנ"ל דגם שתי פרוטות ליכא למילף מאמה שכן יוצאת בכסף. וא"ל דעדיין איצטרך וכתב לה דה"א נילף מאמה דנקנית בכסף לחוד וא"ל שכן יוצאת בכסף ז"א דעתה נימא גם באשה דיוצאת בכסף כיון דלא נאמר וכתב לה למעט יציאה מכסף ז"א דעדיין איכא למיפרך שהעיקר לימודו של אמה דנקנית בכסף מטעם דנאמר והפדה שמגרעת פדיונה ויוצאת בפרוטה אחת מכלל דנקנית מקודם בשתי פרוטות א"כ כאן באשה בודאי דאינה יוצאת בפרוטה אחת דהא הוי' דאשה אנו למידן מהכנסה דאמה דהיינו בשתי פרוטות והדר באנו לדון יציאה מהוי' דיוצאת ג"כ בשתי פרוטות וא"כ איכא למיפרך כנ"ל. והנה איתא לקמן דף י"ד ע"ב בכסף מנ"ל א"ק מכסף מקנתו ופריך אשכחן עבד עברי הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף ע"ע הנמכר לישראל מנין כו' א"ק והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת וכתבו תוס' שם הא דפריך אשכחן ע"ע הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף לא פריך רק לר"ל אבל לר' יוחנן דאמר ד"ת משיכה קונה לק"מ יעש"ה הרי להדי' דלר"י יש למילף שפיר ממכסף מקנתו קניי' אמה ועבד בכסף ובהיות כן נסתר תירוץ שני של תו' הנ"ל דליכא למיפרך מידי שכן יוצאה בכסף דאין מושיבים על היקש מאי אמרת דעיקר הקני' ילפינן מויצאה ז"א דהא ממכסף מקנתו ילפינן לה לר"י א"כ לא מצי ר"י למילף קנין ביאה מן ובעלה דה"א עד דמקדש והדר בעיל וא"ל א"כ למה לי וכתב לה ר"ל להורות דאינה מתגרשת בשתי פרוטות כנ"ל דשתי פרוטות שפיר איכא למילף מואחרת דליכא למיפרך מידי ור"ל לשיטתו דעיקר קני' ע"ע הנמכר לנכרי כ"א כסף ובהיות כן מוכרחים אנו למילף מוהפדה כמסקנת הש"ס לר"ל וא"כ שפיר פריך כעורה זו שנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה וא"ל דה"א עד דמקדש והדר בעיל יקשה ל"ל וכתב לה וא"ל דלא תהי' מגורשת בשתי פרוטות קשה מהי תיתי אי מהוי' הוי' גופא מנ"ל וא"ל מאמה איכ' למיפרך כמ"ש תו' בתירוץ בתרא הנ"ל וכמ"ש בעל עצמות יוסף

ועתה אמרתי שמ"ש לעיל לדקדק בלשון הברייתא יתבאר בנותן טעם לשבח דהלא כבר אמרנו לשיטתינו דמאן דיליף ביאה מקרא דובעלה מוכח לדידי' דלא אמרינן עד דמקדש והדר בעיל מכח קושי' בע"י הנ"ל דתקשה לא ליכתב וכתב לה דאינה מגורשת בכסף כמו שזכרנו לעיל והנה סברא זו דנימא עד דמקדש והדר בעיל אינו כ"א בדילפי' ביאה מובעלה. וקידושי כסף מכי יקח שפיר יש מקום למיטעי' ולומר דהכי אמרי' רחמנא כי יקח ובעלה דוקא שניהם ביחד כסף וביאה משא"כ אם אין אנו למידי' שום קנית כסף מכי יקח כ"א מויצאה חנם ודאי אין שום סברא לומר עד דמקדש והדר בעיל דמה ענינו כסף לביאה יהי' כך המשך לשון הברייתא ותנא מייתי' לה מהכא קידושי כסף דתניא כי יקח איש אשה ובעלה הרי דתנא דידן יליף כסף מכי יקח וביאה מובעלה וקשיא נימא עד דמקדש והדר בעיל לזה בא תנא דבריי' ליישב זאת באריכת לשונו ואומר דמי מצית אמרת עד דמקדש והדר בעיל א"כ לא לכתוב וכתב לה דאינה מגורשת בכסף מהי תיתי אי מהוי' הא הוי' אינה כ"א עם ביאה וביציאה לא שייך ביאה כשני תירוצים שבתוספ' הנ"ל ומייתי' לזה ראיה מסיפא דקרא והיה אם לא תמצא חן בעיניו הוא מגרשה ועוד כי מצא בה ערות דבר ואם כן קשה למה לי וכתב לה כנ"ל ש"מ דאין קיחה אלא בכסף לחוד בלי ביאה ושפיר ה"א דיוצאת ג"כ בכסף לחוד קמ"ל והארכתי מאד בזה הענין ומחמת שאמרתיו בקטנותי קצרתי ודוק היטיב: