מאורי אש כה

שכתב שקבעתי לך אתמול אע"פ שהי' בשורת המלאכים חצי שנה מקודם קרוי לו אתמול כמו כי תמול אנחנו ולא נדע אך כיון דביאת מלאכים הי' בניסן גם הפיכת סדום לא הי' לו להקדים מאמר למה זה צחקה שרה למועד אשוב שהי' אח"כ בחג וצ"ל דהוי כתרי ענינא ואין מוקדם ומאוחר. וכן צריכן לומר וה' פקד את שרה בר"ה וזה הי' קודם מאמר למה זה צחקה שרה למועד אשיב שהי' בחג וא"כ למה כתבה התורה מאוחר וקרא שלא כסדרן כתיב שהרי מתחילה באו המלאכים בניסן והי' הפיכת סדום ומעשה אבימלך ואח"כ אמר הקב"ה למה זה צחקה שרה ומקודם לזה נפקדה שרה בר"ה ולמה סמכה התורה מעשה אבימלך לוה' פקד את שרה שלא כסדר אע"כ שבא ללמוד מכח סמיכות שהמתפלל על חבירו הוא נענה תחילה

ולפ"ז דברי מהרש"א בפ' החובל מיוסדים על אדני פז ובנוים ע"פ פירושו בפ"ק דר"ה שכתב בר"ה נפקדה שרה לפי סוגי' דשמעתין דבחג נתעברה וקודם זה בר"ה נגזר עליה שתתעבר בחג בשנה זו. ואע"ג דמלאכים בשרו אותה כבר בפסח מ"מ לא נגזר עלי' הריון מפי הקב"ה עד ר"ה. אבל התוס' כתבו בפ' החובל דלאו בהריון משתעי קרא אלא שתלד בריוח ע"ש גם בחידושינו ומדמציין ע"ש בחידושינו ש"מ דגם שם נתכוון לפי' דשמעתן בר"ה דבחג נתעברה ואעפ"י שכבר נתבשרה ע"י מלאכים בפסח מ"מ לא נגזור הריון מפי הקב"ה עד ר"ה משום דמשמע לי' דכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר משמע שאמר לה הקב"ה בעצמו וגזר עלי' הריון ולא ע"י מלאכים. והתוס' הי' להם בפ' החובל שיטה אחרת. והשתא לפי דברי מהרש"א בד"ה ע"כ וה' פקד את שרה הי' בר"ה קודם שאמר לה הקב"ה למועד אשוב אליך ולשרה בן שהי' בחג ובשורת המלאכים ומעשה סדום הי' בחג וכן מעשה אבימלך וע"כ קראי שלא כסדרן כתיבו ושפיר ילפינן מסמיכות דהמתפלל על חבירו והוא צריך כו' שמעשה אבימלך הי' קודם ר"ה והתפלל עליו אברהם ונפקדה שרה בר"ה ואבימלך נתרפא אח"כ ולפ"ז נוכל לומר וה' פקד את שרה בהריון שנפקדה ע"י הקב"ה בעצמו וא"כ דברי מהרש"א ברורים כשמש ונסתלק מעליו תמיהת מהרש"ק ושמחתי כעל כל הון שהצלתי את ארי אחרי מותו להפך בזכותו

והשתא דברי רש"י ברורים בטעמן שכתב תחלה וה' פקד את שרה סמוך פ' זו כו' משום דרש"י אזיל לשיטתי' לפי' מהרש"א דביאת מלאכים לבשר הי' בפסח ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה הי' בחג חצי שנה מאוחר וה' פקד את שרה הי' בר"ה וע"פ שלא כסדרן כתיבי קרא וא"כ מ"ט סמכו זה לפ' אבימלך ללמדך שכל המבקש רחמים כו'. ולפ"ז נוכל לומר כפי' מהרש"א דלא כפי' התוס' אלא שרה נפקדה בר"ה בהריון אעפ"י שנתבשרו כבר ע"י מלאכים בפסח מ"מ לא נגזור עלי' הריון מפי הקב"ה אלא בר"ה שתתעבר בחג לכך פי' רש"י פקד את שרה בהריון כאשר דבר בלידה ולכך פריך רש"י מה היא אמירה בשלמא בל"ז הייתי אומר דאמירה קאי על אברהם שהתפלל על אבימלך דקרא כסדרן כתיבי אבל עכשיו דילפינן מסמיכות ע"כ צריכין אנו לומר דשלא כסדרן כתיבי ופקד את שרה היה מעשה בר"ה קודם שאמר הקב"ה למועד אשיב שהי' בחג א"כ ע"כ קרא וה' פקד את שרה כאשר אמר בעצמו הקב"ה ולא ע"י מלאכים א"כ היכן היא אמירה דליכא למימר דויאמר ה' למה זה צחקה שרה כו' זה הי' בחג אחר ר"ה איך שייך לומר בר"ה כאשר אמר וליכא למימר על בשורת מלאכים שהי' בפסח הלא כתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר ושמע מפי הקב"ה בעצמו ולכך מפרש אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן בפ' מילה סוף לך לך וא"כ אמר לו הקב"ה בעצמו ופקדה בר"ה כאשר אמר ודבר הי' בברית בין הבתרים וזה היה הכל קודם ר"ה וזה כפתור ופרח בדברי רש"י ז"ל. והרב בעל נחלת יעקב האריך בזה בדברים שאינם ברורים ולבסוף מסיק דסוגי' דר"ה פליגי אדרוש דבפ' החובל

ואני אמרתי דפליגי בסוף ר"ה פקדונות כגון וה' פקד את שרה הרי הן כזכרונות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינם כזכרונות ולכאור' במאי פליגי ונר' דפליגי בזה דבגמ' ילפינן זכירה זכירה מר"ה דבחנה כתיב זכירה ואתי' פקידה פקידה מחנה דבשרה כתיב וה' פקד ובחנה כתיב כי פקד ה' את חנה ושם היה פקידה בהריון וא"כ ר' יוסי ס"ל הך ג"ש דבר"ה נפקדה וילפינן זכירה זכירה ולכך פקדונות הרי הם כזכרונות וי"ל בהריון משתעי כפי' רש"י בחומש אבל ר' יהודה ס"ל כמו שפרשו התוס' דלאו בהריון משתעי אלא בלידה וכבר נתבשר ע"י מלאכים בפסח ולא ילפינן בג"ש פקידה מחנה דהתם הי' הריון אלא ע"כ דליתא הך ג"ש א"כ פקדונות לא הוי כזכרונות וק"ל: אור פרשת וירא חדש

הגאון בעל משנה למלך האריך בספרו פרשת דרכים לפלפל אם נאסר בן פקוע לאכול חי לב"נ. יע"ש שדעת מוהרש"י שאפילו קודם מ"ת נהגו בו היתר ע"ש. ולדעתי נ"מ דינא רבתא לשבת. דלכאורה נראה דשוחט בן פקוע בשבת פטור דמקלקל הוא ואחר דלא צריך שחיטה כלל מאי תיקן. ועיין במס' פסחים דף ע"ב ע"א ויעויין בט"ז סי' י"ג דאפילו בל תשקצו לית בי'. אך אם ב"פ נאסר לב"נ שפיר תיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ כדפירש"י שם בפסחים. ובמקומו הארכתי בזה. ולכאורה נ"ל לפשוט זה ולסייע לדברי מוהרש"י דאיתא במסכת בכורות דף ה' ע"ב חלב מנ"ל דשריא (דדלמא אסור משום אמ"ה) מדאסר בב"ח ש"מ חלב לחודי' שרי. ומדקדקים העולם למה לא הוכיחו הש"ס מאברהם שהאכיל להמלאכים חלב כדכתיב ויקח חמאה וחלב דהא הוא סבר ערביים הם ואמ"ה אסור לב"נ. ונ"ל דמשם י"ל שהי' חלב מבת פקוע דלא נאסר כלל משום אמ"ה גם לב"נ וכנ"ל משא"כ מבב"ח דייק שפיר דליכא למימר דאסרה התורה לבשל בשר בחלב ב"פ דאיתא במס' חולין דקי"ג ע"א ריה"ג אומר נאמר לא תאכלו כל נבילה וסמך לא תבשל גדי כו' את שבשרו אסור משום לא תאכל נבילה אסור משום בב"ח כו' ולכאורה יאמר דבשר ב"פ דלא נאסר משום נבילה אף היכא דמתה כדאי' בתוס' בב"ק דמ"א ע"א לא נאסר בשרו משום בב"ח וכ"כ להדיא בספר במ"א שבזה אפשר כ"ע מודים. ויעויין בש"ע י"ד סי' י"ג דבן פקוע הבא על בת פקוע עד סוף הדורות כולם ב"פ וב"פ שבא על בהמה דעלמא או להיפך אסור הולד ואין לו תקנה בשחיטה משום שהי' בין סימן לסימן אחר שסי' אחד משעה שנולד כמאן דשחט דמיא ע"ש. ולפ"ז יובן דברינו דהא בודאי אף דדרשינן לאו דוקא בחלב אמו אלא שדיבר הכתוב בהווה מ"מ להוציא קרא מידי פשטי' לא מפקינן וא"כ א"ל דקרא מיירי שחלב הוא מב"פ א"כ אמר קרא לא תבשל גדי בחלב אמו הרי היא אמו ב"פ א"כ ממ"נ מי בא על אמו אם הי' ג"כ ב"פ הרי גם הולד ב"פ ואין בשרו אסור משום נבילה ואינו נאסר משום בב"ח כנ"ל. ואי בא עליה בהמה דעלמא הרי בלא"ה נאסר הבשר משום שהי' כנ"ל בלא איסור בב"ח כדפריך לענין אמ"ה וק"ל

קדושין דף ט' ע"ב אר"י בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה. א"ל ר"ל לר"י כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעלה. מתקיף לה ר"א ב"י א"כ נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה כו' ור"י האי ובעלה מאי עביד לה כו'. ויש לדקדק למה לא פריך תיכף לעיל לר"י האי ובעלה מאי עביד לי' קודם דפריך נערה מאורסה דא"ר בסקילה המ"ל ותו הקשה הגאון בעל פני יהושע ז"ל מאי פריך ור"י האי ובעלה מאי עביד ליה קשה דלמא מש"ה כתב רחמנא ובעלה דאי הוי כתיב כי יקח איש אשה והי' אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות ה"א היכא דאקדיש אותה לחוד הוא דאמרה תורה. וכתב לה דמהני גט אבל אם בא עלי' שוב לא מהני גט ומנא תימרא סברא זו משום דחזינן בבני נח לא מהני גט וקשה מי איכא מידי דלישראל מהני ולב"נ לא מהני. ולבעבור זה היינו אומרים דהא דכתב קרא דגט מהני גבי ישראל היינו בארוסה לחוד דזה אינו נוהג כלל בב"נ דהא אמרי' בעולת בעל יש להן אבל נערה מאורסה אין להן כך הייתי אומר דאי בעל לא מהני גט מאחר דמי איכא מידי כנ"ל לכך כתב קרא כי יקח ובעלה אפ"ה מהני בה גט יעש"ה ודפח"ח. ויש ליישב חדא מגו חברתא. דהנה יש לדקדק מאי קאמר אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל א"כ ל"ל דכתב רחמנא גבי ב"נ בעולת בעל להורות דבעולת בעל יש להם נערה מאורסה אין להם הא גם לישראל ליכא נערה