מאורי אש כד

ואתה את בריתי תשמור שפיר הם אף שאינם מהולי' כיון שהם מצווין וכמ"ש לעיל דברי התוס' אבל המול ימול ליכא כמו דילפי' בנדרים מקרא דבאמת אף שהיו מהולי' הכתוב קראם כל הנכרי' ערלי' יע"ש לזה כתב רבינו ועתה שנתערבה א"כ אין שום נ"מ מזה לזמן הזה דהא היו נתערבו ואינם רשאי' למול דשמא הוא מבני ישמעאל שאינם בכלל ואתה את בריתי תשמור שנתמעטו מקרא ועיין. עוד אמרתי ליתן סעד לדברי הרמב"ם ז"ל וליישב מה שיש לדקדק למה להש"ס להביא הך אב"א אסתגר בקמייתא לכך נלע"ד דהנה שם במס' ע"ז אמרינן איכא בינייהו אשה המול ימול איכא ואתה את בריתי תשמור ליכא ויעויין במס' קדושין דף כ"ט איהי מנ"ל דלא מחייבי דכתיב כאשר צוה אותו אלקי' אותו ולא אותה והקשו התוס' הא מ"ע שהז"ג הוא דהלא אינו נימול אלא ביום ותירצו משום דשלא בזמנו נוהג גם בלילה מיקרי שלא הז"ג ואתי' כמ"ד מילה שלא בזמנו נוהג בין ביום בין בלילה יעש"ה. ולכאורה קשה למ"ד מילה שלא בזמנו אינו נוהג כ"א ביום למה לי אותו ולא אותה תיפוק ליה דהוה מ"ע שהז"ג ועכ"ל דאיהו מוקי אותו ולא אותה דהיא אינה רשאי למול רק הש"ס דיליף מיניה איהי מנ"ל דלא מחייבו היינו למ"ד דמילה שלא בזמנו נוהג בין ביום בין בלילה ולפ"ז מה דאמרינן איכא בנייהו אשה היינו למ"ד מילה שלא בזמנו נוהג בלילה דלמ"ד אינו נוהג אלא ביום קשה הא גם למ"ד דיליף מהמול ימול אשה פסולה למול מאותו ולא אותה ובהיות כן מיושבים כל הדקדוקים הנ"ל דהנה יש להקשות מאי משני האי למשרי שבת הוא דאתא ולהכי נישנית קשה א"כ ביום למה לי דדוחה שבת בלא"ה ידענו לי' מכח הא דנישנית מוכח דדוחה את השבת אך דז"א דאי לאו ביום ה"א דמש"ה נישנית שיהא לזה ולזה נאמר ועיין ריש פרשתן אבל עדיין קשה לא לכתוב וביום דדוחה שבת ובלא"ה היה מוכח דד"ש מדנישנית וא"ל דה"א שנישנית שיהיה לזה ולזה נאמר קשה א"כ ל"ל ואתה את בריתי תשמור למעט עכו"ם הא גם הוא בכלל ואתה את בריתי תשמור כיון שהוא מצווה ע"ז כמש"ל. אמנם ז"א דלעולם אימא לך לזה ולזה נאמר והא דכתיב ואתה את בריתי תשמור בא למעט נשים וא"ל הא מוכח מאותו ולא אותה י"ל דזה בא להורות דאין חיוב עליה להשתדל להמולו מאחרים כמ"ש התוספות ע"ז שם אך קשה הא בלא"ה פטורה מכח מצות עשה שהז"ג וצ"ל כמ"ד מילה שלא בזמנו בין ביום בין בלילה ומביא אב"א למ"ד מילה שלא בזמנו אינו נוהג אלא ביום לא תקשה ביום למה לי דמילה מעיקרא לסברתו הא דמזהיר לחוד ונישנית בשביל שיהיה לזה ולזה נאמר עכשיו לבני קטורה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואיצטריך ביום למישרי שבת ואיצטריך ואתה את בריתי תשמור לעכו"ם שאינה מבני קטורה ודוק היטב: כתנות פרשת וירא אור

וירא וירץ לקראתם מפתח האהל. ויש לדקדק למה הוצרך הכ' לומר וירץ לקראתם מפתח האהל והא כבר כתיב והוא יושב פתח האהל וממילא ידעינן שרץ מפתח האהל. ועוד למה כתיב וירץ ולא כתיב וילך. ונ"ל דאי' רפ"ק דברכות ובעין יעקב סי' י"ז אמר ר' חלבו אר"ה היוצא מבה"כ אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל כ"ש דרהיטנא שנא' ונדעה ונרדפה לדעת ה'. וכתב מהרש"א רב הונא נמי לא קאמר אלא היוצא דהיינו למיפק אלא הכי קאמר לא אמרן אלא היוצא. מבה"כ ע"מ למיפק דהיינו לעשות צרכיו מבחוץ אבל היוצא מבה"כ כדי למיעל לבה"מ לקיים מה שכתוב ילכו מחיל אל חיל ודאי מצוה למרהט גם מבה"כ עכ"ל. הרי מבואר דאסור למרהט מבה"כ לצרכיו אבל לעשות מצוה אחרת מצוה למירהט. ואיתא בפ' הפועלים דאברהם חזי להקב"ה דקאי אבבא א"כ הי' אסור למרהט לצרכיו דאפילו מבה"כ אסור למרהט ק"ו ממקום שכינה. והנה וירא פירש"י הוא לשון הבנה שהבין שהם אורחים נכבדים. ואמרי' בפ' מפנין גדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה נמצא שרץ לעשות מצוה אחרת שמצוה למרהט וזה כונת הפסוק וירא לשון הבנה שהבין שהם אורחים נכבדים לכך וירץ לקראתם מפתח האהל לארויי אתי אף שהי' שכינה שם בפתח אהל מ"מ לעשות מצוה אחרת מצוה לרוץ לקיים מצוה גדולה הכנסת אורחים וק"ל

בפסוק וה' פקד שרה פי' רש"י בחומש סמוך פרשה זו ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה שנאמר ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקדו כבר קודם שריפא את אבימלך פקד את שרה בהריון כאשר דיבר בלידה ומה היא אמירה והיכן הוא הדיבר אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן בפ' מילה פ' לך לך דכבר הי' דבר ה' אל אברם בברית בין הבתרים וכתב הרא"ם וז"ל דהכא משמע דאין כאן מקומו הרי שכל הסיפורים נמשכו זה אחר זה. אבל בפ"ח דב"ק מייתי לה להאי דרשה ואינו מזכיר שם סמיכות והתו' כתבו שם בד"ה כאשר אמר אברהם אל אבימלך לא בהריון משתעי שהרי המלאכים בשרו את שרה בפסח שלפניו אלא ילדה בריוח כמו שהתפלל על אבימלך וכ' מהרש"א ודבריהם אלו סותרים מה שכתבו בפ"ק דר"ה שאברהם נימול ביוה"כ ואח"כ ביום ג' באו המלאכים לבשר את שרה ושפיר מצינו לאוקמי דפקידת שרה הי' בהריון ממש אשתעי והבשורה הי' אחר זה ובסוף דבריו מסיים דקודם ר"ה התפלל על אבימלך ובר"ה נפקדה שרה ואבימלך אחר ר"ה נתרפא וביוה"כ נימל אברהם ואח"כ ביום ג' באו המלאכים לבשר שרה ודו"ק עכ"ל. וכתב הגאון מהור"ר שמואל קאידנבר בספרו על התורה וז"ל ושארי ליה מארי' למהרש"א דדבריו תמוהים הם הלא ע"כ אחר שנימול אברהם הי' מעשה סדום כמש"כ ויפנו משם המלכים סדומה ומיד אחר הפיכת סדום אמר הכתוב ויסע משם אברהם ויגר בגרר וכו' ונלקחה שרה אל אבימלך וע"כ היה מעשה זה אחר שנימול אברהם ואחר שנתבשר ע"י המלאכים וא"כ לפי שיטת התוספות דר"ה היה נימול ביה"כ ואח"כ ביום ג' אחר יו"כ נתבשר ע"י מלאכים ואח"כ היה הפיכת סדום ועצירת אבימלך וא"כ הדרא קושי' לדוכתא כיון דכבר נתבשר ע"י מלאכים בי"ג בתשרי א"כ אח"כ כשהתפלל על אבימלך לא הי' אברהם נצרך לאותו דבר אע"כ צ"ל דקאי אלידה וא"כ הי' צריך שפיר לאותו דבר. ולכל אשר יש לו מוח בקדקדו יראה שדברי כנים הם עכ"ל. וגם אני הרגשתי בקושי' זו וכדי דלא לשווי' למהרש"א טועה אמרתי שדבריו כנים ומיוסדים על אדני פז ע"פ שיטתו בפ"ק דר"ה ובזה יתיישב ג"כ מה שפירש"י והיכן היא האמירה והיכן הוא הדיבור אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגו' בפ' מילה. דיבור הי' דבר ה' אל אברהם בברית בין הבתרים שם נאמר לא יירשך זה והביא היורש משרה ויש לדקדק למה לא הביא רש"י אמירה ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה או ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה וגו' למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. אלא נראה דמהרש"א אזיל לשיטתיה דפי' בפ"ק דר"ה ומיושב פירש"י בחומש גבי כעת חי' ולשרה בן פי' כעת הזאת לשנה הבאה ופסח הי' וגבי למועד הזה אשיב אליך וגו' פי' לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול דמשמע דמאמר למועד הי' ביום אחד ומאמר למועד אשיב אליך הי' ביום אחר וכתב גבי כעת חי' שהיה בפסח ביום ג' למילתו קאמר פי' כעת הזאת לשנה הבאה גם בפסח. אבל מאמר למועד אשוב שהי' בחג הוצרך רש"י לפרש דלא קאמר אחג שאנו קיימין בו דהא יצחק לאו בחג נולד אלא למועד אשוב הוא מועד הראשון שקבעתי לך אתמול למועד הזה דהיינו פסח אע"ג דהיה זה חצי שנה לפני חג קאמר אתמול דלאו דוקא יום א' אלא קודם זה כמו (איוב ח') תמול אנחנו ולא נדע. ושיטה זו תמצא קצת בהג"ה בתוס'. וקצת קשה לפי שיטה זו כיון דביאת מלאכים הי' בניסן גם הפיכת סדום ע"י המלאכים לא ה"ל להקדים מאמר למה זה צחקה שרה ולמועד אשוב שהי' אח"כ בחג וי"ל דה"ל כתרי ענינא ואמרינן בי' דאין מוקדם ומאוחר בתורה וכתב אח"כ בר"ה נפקדה שרה וכו' לפי סוגי' דשמעתין דבחג נתעברה וקודם זה בר"ה נגזר עלי' כן שתתעבר בחג בשנה זו ואע"ג דמלאכים בשרו אותה כבר בפסח מ"מ לא נגזר עלי' הריון מפי הש"י עד ר"ה אבל התוס' כתבו בפ' החובל דלאו בהריון משתעי וכו' אלא שתלד בריוח וכו' ע"ש גם בחידושינו עכ"ל

הרי לפניך לפי שיטת מהרש"א דמלאכים בשרו אותה בפסח ואח"כ היה הפיכת סדום ומעשה אבימלך והא דאמרו המלאכים שוב אשוב אליך כו' היה ג"כ בפסח כפירש"י. אבל מה שאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה למועד כו' הי' בחג ומה