מאורי אש כג

דאם נימא דמש"ה נישנית שיהיה לזה ולזה נאמר הדרא קושית מהרש"א לדוכתא למה נישנית עכו"ם ואמ"ה ופו"ר בסיני וממילא מן הסברא החיצונה דלזה ולזה נאמר כנ"ל אך עדיין יש לומר דעכו"ם נישנית בשביל מילה דבודאי נישנית למלתייהו דכתיב וביום אפי' בשבת וה"א דלזה ולזה נאמרה קמ"ל דרק לישראל נאמרה לחוד ולעולם אימא דגבי פו"ר דליכא הכרע דנישנית למלתייהו י"ל דנישנית כדי שיהי' לזה ולזה נאמרה כנ"ל

אמנם אם אנו אומרים כשינויא בתרא דמילה מעיקרא לאברהם הוא דקמזהיר רחמנא ממילא בלא"ה מוכח דמילה לישראל לחוד נאמר וא"כ ע"כ דנישנית עכו"ם להורות דפו"ר רק לישראל נאמר ובהיותו כן יתבאר בדקדוק גדול המשך לשון הש"ס דבאמת ידע המקשן מהאי כללא דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ומסתמא אפילו בקבעו זמן משמע כפרש"י ז"ל וגם ידע המקשן דגבי מילה הוצרך לשנות להתיר לשבת. וא"כ מקודם לא פריך מפו"ר די"ל התם נישנית בשביל כ"ד שבמנין צריך מנין אחר להתירו וא"ל דלמא משום הכי נישנית שיהיה לזה ולזה נאמר זה ליתא דא"כ קשה קושית מהרש"א לא הוי ליה למישנית בסיני לא עכו"ם ולא אמ"ה ולא פו"ר לכך שביק המקשן לקרא הראשון ופריך מקרא השני דמילה דא"ל דנישנית להתיר שבת קשה דלמא נשנית בסיני כדי להורות לנו דלזה ולזה נאמרה וא"ל א"כ למה נשנית עכו"ם בסיני י"ל משום פו"ר ומשני הש"ס בדקדוק האי למישרי שבת הוא דאתא דא"ל דלאו למילתייהו הוא דנישנית אלא להורות דלזה ולזה נאמר ז"א דהא כתב ביום אפילו בשבת הרי דע"כ היתר שבת נשמע ושוב אנו אומרים רק למלתא הוא דנישנית ובהיות כן פריך שפיר מפו"ר דא"ל דנישנית בשביל כ"ד שבמנין כו' קשה דלמא להיפוך דנשנית בשביל שיהיה לזה ולזה נאמרה וא"ל למה נישנית עכו"ם כנ"ל י"ל משום מילה דבודאי למלתייהו הוא דנישנית דכתב ביום ומשני התרצן לעולם אימא לך דפו"ר למלתא הוא דנישנית דכל דבר שבמנין כו' וא"ל מנ"ל דדלמא נשנית כדי שיהיה לזה ולזה נאמרה ז"א דא"כ לא הוי לי' למישנית עכו"ם ופו"ר ואמ"ה בסיני וא"ל משום מילה איבעית אימא מילה מעיקרא לאברהם לחוד הוא דקמזהר ושוב לא צריך בשביל מילה החזרת עכו"ם דבלא"ה ידענו דלישראל לחוד נאמרה אלא ע"כ דנישנית בשביל פו"ר להורות דנישנית למלתייהו דכל דבר שבמנין כו' הרי צדקו דברי רש"י ז"ל דמורה על קביעת זמן דאפ"ה אחר כלות הזמן בעינן ב"ד אחר להתירו דאל"כ נהרס היסוד ונפל הבנין שזכרנו אך התוס' שהקשה מאי פריך והרי פו"ר כו' דלמא באמת לזה ולזה נאמרה ז"א דא"כ קשה מנ"ל כ"ד שבמנין צריך מנין אחר להתירו בקביעת זמן דהא לדרכינו ידע המקשן משינויא דש"ס להורות כ"ד שבמנין כו' רק דפריך מנ"ל על זה דלמא נישנית בשביל שיהיה לזה ולזה נאמרה לכך סמכו תוס' א"ע בדיבור השני דלא קאי כלל על קביעות זמן דלא הי' שום קביעת זמן בכאן יעש"ה, ובהיות כן שוב א"ל דפריך באמת המקשן מנ"ל כ"ד שבמנין כו' ז"א דבלא"ה מוכח מבמשוך היובל משא"כ לעיל גבי מילה לא מצי להקשות די"ל דפריך המקשן באמת מנ"ל היתר שבת במילה דלמא נישנית להורות דלזה ולזה נאמרה ומשני דמביום נפקא לכך לא הקשו תוס' קושית' רק על פירכא שניה מפו"ר וכל זה נלע"ד דרך פלפול אמתי ודוק

יבמות בריש מס' במשנה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם רש"י בד"ה וצרות צרותיהן עד סוף העולם במתניתין מפר ולכאורה דברי רש"י הם אך למותר ונ"ל דהנה איכא למידק בלשון המשנה דהתחיל ואומר שפוטרות צרותיהן וצ"צ והפסיק דהיינו מן החליצה ומן היבום והדר שונה עד סוף העולם דקאי על צ"צ וטפי ה"ל לשנות פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם מן החליצה ומן היבום וכבר הרגיש בזה בעל לחם אבירים ז"ל ואמרתי דרך אמת לאמתו של תורה דהנה התו' כתבו שם בד"ה עד סוף העולם הכא לא שייך למיפרך כיון דתני עד סוף העולם צרות צרותיהן למה לי דאורחי' דתנא למיתני לא זו אף זו ע"ש והנה במס' קידושין דמ"א ע"א כתבו שם בתוס' דלא שייך לומר לא זו אף זו קתני אלא בשתי בבות ולא בשתי תיבות. ופירש העצמות יוסף משום דהענין לא זו אף זו קתני הוא בדרך זה דמקודם שמע רבי בבא ראשונה ושנאה וקבעה ואח"ז שמע רבי בבא שני' אשר בו צד רבותא יותר מן הבבא הראשונה ושנאה רבי מחמת צד הרבותא אשר בו ומשנה לא זזה ממקומה גלל כן לא השמיט גם בבא הראשונה וקבעה בדרך לזא"ז אבל מה שנישנית בחדא בבא הוה תוך כ"ד ודאי מהראוי לחזור מן בבא ראשונה תכף ולא לשנות רק השני' לחוד עיי"ש היטב. ולפ"ז כיון דכאן שנה רבי בדרך לא זו אף זו כמ"ש התו' מהכרח לומר דשמע רבי מקודם הבבא דפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן לחוד וקבעוה א"כ בודאי בזה הלשון שסידר שמע דהיינו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום דאטו ממאי פטרו וכאשר שמע כן חזי לסדרו במשנה ושנה אח"כ בבא שניה ששמע אח"כ עד סוף העולם. ולא שייך כלל למיתני בחד בבא פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם מן החליצה כו' א"כ לא נשלם הבבא עד שנשלם עליה לומר ממה הם פטורות ובחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז וברור הדבר לכל הולך דרך ישרה. והנה עינינו רואות שרש"י ז"ל גורס פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם וכ' והוה רק חד בבא והדרא קושית התוס' לדוכתא למה לי צרות צרותיהן אחר שתני עד סוף העולם דבחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז. אבל באמת יש ליישב קושית התוס' בא"א והוא דמש"ה תני במתני' צרות צרותיהן מאחר שאח"כ מורה לנו התנא ציורם איך משכחת להו כדמפרש במשנתנו ע"כ הוכרח לנקוט בידים חד כדי לפורשו דאטו יפרש עד סוף העולם. וזו כוונת רש"י שכתבו שגורסין וצ"צ עד סוף העולם בחד בבא א"כ הוא שלא לצורך צ"צ דלא שייך בחד בבא לשנות לזא"ז לזה פי' במתני' מפר' כלומר דמש"ה תני' וצרות צרותיהן דמפרש במתני' לקמן וכמ"ש וזה ברור ופשוט

שם ע"ב בגמרא מכדי כולהו מאחות אשה גמרי' וליתני א"א ברישא וכו' ומקשים דלמא מתני' רבי היא דיליף לקמן ד"ח איסור הצרות ערות מולקחה יע"ש ואמרתי דרך פשוט דתוס' במתני' ד"ה עד סוף העולם הקשו למה לי הא דתני עד סוף העולם אחר שכבר תני צרות צרותיהן וכן דייק הש"ס בתמורה ותירץ דס"ד משום דילפינן הצרות מלצרור הוה משמע תרי מתרי רישי"ן דלצרור ואפילו לר"א דנפקי' צרות צרה מסברא לקמן. מ"מ איצטרך הכא דלא תיסק אדעתיה למטעות דמלצרור נפקין ע"ש וא"כ פריך הש"ס שפיר דאי מתניתין רבי היא קשה למה לי הא דתני עד סוף העולם אחר דלאו מלצרור ילפי' הצרות וא"ל דה"א למיטעא ולומר דילפינן לה מלצרור זה ליתא דהא כבר מוכח ממשנתנו דלאו מלצרור ילפינן לה משום דלא קתני אחות אשה ברישא וא"כ מולקחה גמיר וקשה עד סוף העולם ל"ל ופשוט הוא

סנהדרין דף נ"ט ע"ב והרי מילה שנאמר לב"נ ואתה את בריתי תשמור ונישנית בסיני ואפ"ה לישראל נאמרה ולא לב"נ ומשני האי למילתי' הוא דנשנית ביום אפי' בשבת והרי פו"ר דנאמרה לב"נ ונשנית בסיני כו' והקשו תוס' מאי פריך מפו"ר דלמא באמת פו"ר לזה ולזה נאמרה והא דלא קחשיב לה גבי שבע מצות משום דקום ועשה לא קחשיב ותירצו דאית בה ג"כ שוא"ת שלא להשחית זרעו כו' ע"ש. ומקשי' העולם למה לא הקשו תוס' לעיל גבי מילה הך קושיא דלמא לזה ולזה נאמרה וקום ועשה לא קחשיב ושם לא שייך תירוץ התוס' ונלע"ד דהנה יש לדקדק למה הביא המקשן זה הפסוק ואתה את בריתי תשמור מכל הפרשה של מילה שנאמר באברהם. אך י"ל דהנה איתא במסכת ע"ז דף כ"ז ע"א אתמר מנין למילה בנכרי שהיא פסולה רב אמר שנאמר ואתה את בריתי תשמור ור"י אומר המול ימול כו' ופריך שם מאי בנייהו כו' והקשו תוס' שם לימא מומר לערלות איכא בנייהו דהמול ימול איכא דהא כמאן דמהילי דמי כדאסיק שם ולמ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דהא אינו שומר הברית ותירצו התוס' מ"מ הוא בכלל ואתה את בריתי תשמור רק שהוא אינו רוצה אבל בכלל הציווי הוא יעש"ה. הרי להדי' דמי שהוא בכלל הציווי אע"פ שאינו מהול מיקרי ואתה את בריתי תשמור א"כ ליכא למימר דבאמת מילה לזה ולזה נאמר דקשה א"כ היאך ממעט רב מילת נכרי מואתה את בריתי תשמור הא הוא שפיר באותו כלל כיון דעדיין הוא מצווה ועומד ע"ז אף אחר מ"ת אע"כ דרק לישראל נאמרה ולא לב"נ ושפיר נתמעט עכו"ם לאחר מ"ת ולמה דייק ומביא הפסוק ואתה את בריתי תשמור ופשוט הוא

שם אב"א מילה מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהיר כו' אלא מעתה בני קטורה לא לחייבי כו' את בריתי הפר לרבות ב"ק וכתב רש"י ז"ל אותן הששה לבד שנולדו מן אברהם והרמב"ם ז"ל כתב דב"ק הם וזרעם חייבים במילה בשמיני וסיים מאחר שנתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגי' עלי' ויעויין בכ"מ ומ"ל שם אולי י"ל הא דסיים הרמב"ם מאחר שנתערבו הוא ליישב קושיא חזקה דאמאי לא קאמר שם במס' ע"ז דאיכא בנייהו דרב ודר"י ב"ק דבכלל