מאורי אש כב

לתקן דבר זה דהי' חייב בראיה שלש פעמים בשנה יראה ואם היה במקום רבו הי' חייב לקבל פניו. נמצא מגיע זילזול לאחד או לאביו או לרבו והנה משה היה מתפלל אעברה נא ואראה את הארץ הטובה שביקש לקיים מצות ראי' והקב"ה השיב לו רב לך ומני יהושע וכיון דיהושע נעשה רב שלו ע"כ לא תוכל לעבור את הירדן כיון דמירדן ואילך אתה חייב לעלות לרגל כמו שכתבו התוספות בפסחי' גבי הא דכתבו לרבי יהודה בן בתירא את בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים הא דלא עלה לרגל משום דיושבי חוץ לארץ פטורים מלעלות לרגל ובפרק ג' דנדרים תמה ר' יוחנן ונתתי לך לב רגז בבבל כתיב והשיבו עולא שעדיין לא עבר ירדן משמע דלאחר ירדן דינו כארץ ישראל וא"כ היתה תשובת הקב"ה רב לך ומני יהושע לכך לא תעבור את הירדן שאתה מתאוה לקיים המצות וכשאתה עובר את הירדן אתה מחויב לקבל פני רבו ברגל ודבר זה אי אפשר לגבי דידך כיון דיהושע רב שלך ויבא לידי זלזול וכל זה אי אדם חייב לקבל פני רבו ברגל אבל אי לא היה חייב לקבל פני רבו היה יכול לעלות לרגל ולא יבא לפני רבו

ובזה יבינו דברי ר' יצחק שאמר ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם צדקה וצעקה וקשה דאם צדקה וצעקה מבטלות גזר דינו של אדם א"כ למה לא תועיל תפילתו של משה לבטל גזר דינו ולכך אמר ר' יצחק חייב אדם לקבל פני רבו ברגל ודבר זה לא היה משה יוכל לקיים כיון שיהושע נעשה רבו יבוא זלזול לאחד מהם ואם לא יעלה לרגל לא יצא ידי שמים ח"ו ואפילו בח"ל אי לא הי' מביא עצמו לידי עליה היה ישראל לומדים קל וחומר ממנו שלא לקיים מצות ראי' ולכך לא הועילה תפילתו וק"ל: אור פרשת לך לך חדש

לך לך גרסינן במס' סנהדרין פ"ז דף נ"ט ע"ב ל"ל למכתי' גבי ב"נ ל"ל למישנית בסיני איסור אבר מן החי ומשני לכדר"י בר' חנינא דאמר ר"י בר חנינא כל מצות שנאמרה לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה לבני נח ולא נישנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר"י ופירש"י ז"ל דג"ה בודאי לכ"ע רק לישראל נאמרה שהרי הכתוב מעיד על כן לא יאכלו בני ישראל את ג"ה ופריך אדרבה ודנישנת בסיני לישראל נאמר ולא לב"נ ומשני מדאתני עכו"ם בסיני ואשכחן דיענשו נכרי' עלייהו. והדר פריך אדרבה מדלא נישנית בסיני לבני נח לחוד נאמר ומשני מי איכא מידי דלב"נ אסור לישראל שרי ופריך והרי מילה שנאמר לב"נ ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני וביום השמיני ימול ואפ"ה לישראל נאמר ולא לב"נ ומפני האי למישרי שבת הוא דאתי ביום אפילו בשבת והדר פריך והרי פו"ר דנאמר לב"נ ואתם פרו ורבו ונשנית בסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואפ"ה רק לישראל נאמרה ומשני האי לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא כו' איבעי' אימא מילה מעיקרא לאברהם אבינו הוא דקמזהיר ליה רחמנא דכתיב ואתה ובניך כו' אתה וזרעיך אין כו' והנה הרמב"ם ז"ל פ"י מה' מלכים פסק ג"כ דרק אברהם וזרעו הוזהרו על המילה ויש לתת סעד לדברי רבינו מסוגי' זו דהלכה כשינוי בתרא ובאמת אף גם ברוב מקומות דרך של רבינו לפסוק כלשון השני עכ"ז יתבאר באר היטב לדברינו כשנברא לעורר כמה דקדוקים בשמעתין הראשון על התרצן שהאריך בלשונו האי למישרי שבת ביום ואפילו בשבת לכאורה כשפת יתר הוא ותו איכא למידק מ"ש העולם דהוי ליה למיפרך מקודם מפו"ר דמוקדם בכתובין בב"נ. ותו יש לדקדק על הא דמשני איבעיא אימא מילה מעיקרא לאברהם הוא דקמזהיר דזה ה"ל לשינוי תיכף לעיל כשפריך ממילה וגם הלשון הזה יותר נראה כשהוא אומר ואיבעית אימא בוי"ו הנוספת כדרכו תמיד. ותו איכא להקשות בדברי רש"י ז"ל בד"ה לכל דבר שבמנין לא נשנית בסיני אלא מפני שאסר להם תשמיש ג' ימים קודם מ"ת ולאחר ג' ימים הוצרך להתיר להם כו' אשמעי' קרא לכל דבר הנאסר במנין ב"ד אע"פ שקבעו זמן לדבר צריך למנות פעם אחרת להתירו כשעבר זמן עכ"ל. ואין דבריהם מובנים לכאורה דלמה ליה לרש"י להמציא מלתא חדתא קמ"ל בזה הכתוב אף היכא דקבעו זמן כנ"ל הלא סגי אם נפרש שינויא דהש"ס בפשטות דבא ללמד לכל דבר הנאסר במנין מחמת איזה טעם אע"פ שבטל הטעם הוצרך להתיר ב"ד אחר וכמ"ש באמת התוס' וא"ל דיקשה דכבר נשמע מקרא במשוך היובל דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כדאי' במס' ביצה דף ה' ע"ב אלא עכ"ל דקרא דלך אמור להורות אף בדבר שקובעה מתחילה זמן אפ"ה צריך מנין אחר להתירו בכלות הזמן זה טעות דכיון דנשמע מקרא דבמשוך היובל דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו א"כ איצטרך קרא דלך אמור להם לגופיה להתיר תשמיש כיון שנאסר מקודם ועדיין לא השבנו למה לרש"י לכתוב סברא חדשה זו דאף בקביעות זמן צריך מנין אחר להתירו ותו יש לדקדק בתוס' שהקשו מאי פריך והרי פו"ר דלמא לזה ולזה נאמר באמת וא"ל א"כ למה לא חשיב לה בהדי שבע מצות י"ל קום ועשה לא קחשיב כדמשנין לעיל ותירצו דגם פו"ר הוה שב וא"ת דמי שמצוה על פו"ר מצווה על השחתת זרע ומקשים דה"ל לתוס' להקשות זאת לעיל גבי מילה דגם תרוצם לא שייך התם ויתבאר ג"כ בחיבור דברי תוס' הללו למ"ש אחריו סמוך משמע דלא כפירש"י דמורה אדבר שקובע' זמן וחזר בו רש"י יעש"ה ויעויין בדברי משנה למלך סוף ה' מלכים. ואמרתי ליישב כל הדקדוקים וקושיא הנ"ל בחדא מחתא דהנה יש לנו שני דרכים גבי מילה ופו"ר שהמה בכתובים מזה ומזה גבי בני נח ונשנו ג"כ בסיני וי"ל דמש"ה נישנית בסיני להורות דלזה ולזה נאמר דאי לא הוי נישנית ה"א לישראל לחוד נאמר ולא לב"נ או יאמר דלמלתייהו הוא דנשנית במילה למשרי שבת ובפו"ר לכל דבר שבמנין כו'. ועדיין אין אנו יודעים לאיזה דרך נלך עד כי יגיה האיר ד' עינינו הרואות דפשיטא להש"ס דגבי מילה נישנית למשרי שבת וגבי פו"ר לכל דבר שבמנין כו' וקשיא מנ"ל הא דילמא נישנית בשביל שיהיה נוהג גם גבי בני נח כנ"ל ובשלמא גבי מילה ע"כ מוכרח דנישנית בשביל היתר שבת דהא כתיב ביום יתירא להורות היתרא דשבת וכיון דזה מוכח בהחלט דמילה דוחה שבת א"כ מסתמא היכא דאיכא לאוקמי על חד דרש מוקמינן דלא נישנית כ"א בשביל שבת לחוד ולא שיהיה לזה ולזה נאמר דאם נאמר דמש"ה נשנית שיהיה לזה ולזה נאמר אעפ"כ יהיה מוכרח דמילה דוחה שבת מביום כנ"ל משא"כ גבי פו"ר קשיא שפיר מנ"ל דנישנית בשביל כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דלמא נישנית שיהיה לזה ולזה נאמר אולם גם זאת לק"מ כיון דבלא"ה מוכח מקרא דבמשוך היובל כל דבר שבמנין כו' וממילא מן הצורך למישנית לגופיה להתיר אותו דבר הנאסר במנין כמ"ש לעיל וכיון דלא נשמע שום דרש מזה א"כ שפיר אמרינן מנ"ל למידרש מיניה דנשנית שיהי' נוהג בבני נח. דהלא גם אי מוקמת לה שיהיה לזה ולזה נאמר אפ"ה יהי' נשמע דכל דבר שבמנין כו' מקרא דבמשוך היובל ובהיות כן צריך הכא לגופי' להתיר

אולם לפירש"י ז"ל דכאן מיירי מדבר שקבעו זמן מתחילה ואפ"ה הוצרך מנין אחר להתירו וקשה שפיר מנ"ל זה הדרש דלמא היכא דקבעו זמן בתחילה אין צריכים בכלות הזמן היתר מנין אחר והא דנישנית פו"ר משום דיהיה לזה ולזה נאמר אך נ"ל ליישב זאת ע"פ מה שהקשה הגאון מוהררש"א ז"ל לפי מ"ש רש"י ז"ל דגבי גיד הנשה לכ"ע רק לישראל לחוד נאמר מדכתיב ע"כ לא יאכלו בני ישראל. א"כ למה נישנית אמ"ה בסיני הא הסברא חיצונה דכל דבר שנאמר לב"נ ולא נישנית בסיני לשניהם נאמרה דהא גבי ב"נ נאמרה ולהם לחוד לא מצית אמרת דמי איכא מידי כו' רק מדחזינן דנישנית עכו"ם בסיני אמרינן דדוקא הא דנישנית לזה ולזה נאמרה כמו עכו"ם אבל דבר שלא נישנית רק לישראל נאמרה כדאסיקנן שם בגמרא א"כ לא ליכתוב גם גבי עכו"ם בסיני והוה מן הסברא חיצונה דלזה ולזה נאמרה דא"ל דנישנית עכו"ם כדי להורות דג"ה הנאמר לב"נ ולא נישנית לישראל נאמר ולא לב"נ ז"א דהא לפרש"י דלעיל גבי ג"ה בלא"ה לישראל לחוד נאמר ותירץ הוא ז"ל דמש"ה נשנית עכו"ם משום דמילה ופו"ר נאמרה לב"נ ונישנית בסיני רק דלמילתייהו הוא דנישנית ושוב הוה כדבר שנאמר לבני נח ולא נישנית בסיני וה"א ג"כ לזה ולזה נאמר קמ"ל בהא דאיהדר עכו"ם בסיני לומר לך שדוקא דבר שהותר ביתורא דקרא כמו עכו"ם לזה ולזה נאמר אבל דבר שנישנית למילתייהו אמרינן בי' רק לישראל נאמר ולא לב"נ יעש"ה ובהיות כן מוכח שפיר דפו"ר לאו לזה ולזה נאמרה