מאורי אש רטו

בלילה הראשונה בסוכה דרחמנא רמי' עלה ולא יותר ואיצטרך קרא דעושין ולפי זה משני שפיר ב"ש סבירא לי' כר"א דאין עושין סוכה בחוש"מ והיינו לאו כר"א ממש דילפי מקראי אלא ס"ל מסברא חיצונה דאין עושין סוכה בחש"מ מאחר דס"ל לב"ש במכילתין דאינו חייב לאכול י"ד סעודות בסוכה ודוק

ואגב אזכיר מה שהרגיש אדוני אבי הרב ז"ל לדקדק במשנתינו דתני ואיזהו סוכה ישינה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום ופרש"י מאחר ששואלים ודורשים בהלכות פסח והלכות החג קודם לחג שלשים יעש"ה ולכאורה קשי' מנ"ל להמשנה ליתן הזמן שלשים יום דלמא דוקא גבי פסח הוא דגמרי' דצריך שלשים יום ולא בחג כמו שהקשה באמת הב"י על האידנא דשואלים ודורשין הלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ובמגילה דף ל"ב אמרינן משה תיקן להם לישראל שיהי' דורשים הלכות פסח בפסח וכו' ותירץ דדוקא גבי פסח הוא דדורשין שלשים יום קודם פסח דנפישו דינים מה שאין כן בשארי החג ע"כ ונראה דמוכח ע"כ דסבירא לי' לב"ש דגם קודם החג בעינן תלתין יומי מדתני במשנתינו סוכה ישנה כו' אבל אם עשאה לשם חג וכו' מכלל דאיכא סוכה דלאו ישנה וכשרה לבית שמאי אף בסתמא ואי אמרת לב"ש בי"ט הוא דדרשינן בהלכות החג ולא קודם אם כן איך משכחת לה שעושין סוכה סתמא לשמה אי בעשאה ביו"ט גופא ובחול של מועד הלא לבית שמאי אין עושין סוכה בחול של מועד ועל כרחך דבשלשים יום תליא מילתא ואי עביד לי' תוך שלשים יום סמוך לחג סתמא לשמה הוא ע"כ ודפח"ח. וקשיא לי לדבריו משכחת לה לבית שמאי דסתמא לחג הוא כגון גר שנתגייר וקטן שנתגדל בחש"מ דאיהו לכ"ע עושה סוכתו בחש"מ ועיין בזה

והנה רבים רוצים ליישב קושית הרשב"א בע"א ובזה האופן דבאמת לכאורה מוכח דאין עושין סוכה בחש"מ מדכתיב כל האזרח לרבות גר שנתגייר כו' וא"ל דמנ"ל זה דלמא כל האזרח מרבי שאולה קשה לך למה לי וא"ל למעוטי גזולה ז"א דרש"י כתבו לקמן ריש לולב הגזול דמאן דאמר קרקע אינה נגזלת לא משכחת לה סוכה גזולה כ"א בעושה סוכתו בראש העגלה וראש הספינה עיין שם ולפי זה למאן דאמר סוכה דירת קבע בעינן ופסול סוכה בראש העגלה ובראש הספינה כדאיתא דף ה' ע"ב אם כן לא משכחת לה גזולה כלל ועל כרחך לך למעוטי שאולה וכל האזרח לרבות גר שנתגייר ומוכח ממילא דאין עושין סוכה בחש"מ רק דהש"ס מפרש אליבא דר"א מנ"ל דאין עושין סוכה בחש"מ דאיהו גופא סבירא ליה קרקע נגזלת אבל לבית שמאי י"ל דס"ל באמת דקרקע אינה נגזלת ומוכח ממילא בלאו קרא דאין עושין סוכה בחולו של מועד באמת גם בעיני הי' נראה לפרש כן אבל אחר העיון בתוספות שם ליתא וגם בלאו הכי אף דסוכה דירת קבע בעינן אפילו הכי היכא שיכולה לעמוד ברוח מצויה דים ודיבשה כ"ע מודי' דכשירה אם כן עדיין משכחת לה סוכה גזולה כנ"ל וזה מפורש להדיא בגמרא שם ועיין בזה

שם דף ל"ו ע"ב תניא ר"י אומר אין סוכה נוהג אלא בד' מינים שבלולב והדין נותן וגו' אמרו לו כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל א"ד לא מצא ד' מינים יהא יושב ובטל וכן הוא אומר בעזרא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי תאנה כו' ור' יהודה הני לדפנות עלי עבו' ועלי הדס ועלי תמרים לסכך תוס' ד"ה הביאו עלי זית ר"י הוה מוקמי ליה לדפנות עכ"ל ורבים נבוכים בפירוש דיבור תוס' הזה ואמרתי ליישב קושיא זו והוא שיש לדקדק שבדף י"ג ע"א מביא הגמרא גם כן האי קרא ולא סיימו קראי לגמ' וכאן במכילתן הביא הש"ס כל הקרא וסיים ועשו סוכות ככתוב בזה הסיגנון בדרך זה דבאמת גם החכמים היו חוששים לדברי ר"י שהני לדפנות לכך הביאו כל המקרא ושמעת מיניה דהני חלת מילי שאמר עזרא ועשו סוכות ככתוב שעל כרחך לסכך נתכוון ליקח ולא לדפנות דהנה מקשי' לשיטת הרמב"ם דעצי סוכה גם מהדפנות אסורין בהנאה דדוקא מה שאנו דורשים מלשון סוכות קאי רק על סכך וכו' עיין בהרא"ש וכ"מ א"כ איך מוקי ר"י לדפנות למה לא נצרך גם בדפנות ד' מינים אחר דמק"ו שנוהג בלילות כבימים אתית לה יע"ש ונ"ל דהנה רש"י פירש לעיל דמשפט דופן עקומה הוא מטעם שאנו רואין הסכך פסול שבצדדים כאלו נכפף ונעשה מדפנות אם כן ודאי ליכא למימר דבדפנות בעינן גם כן ד"מ כמו הסכך עצמו דאם כן דופן עקומה איך משכחת לה דהא אם גם יוחשב הסכך פסול לדפנות נפסל גם כן דהלא גם בדפנות יופסל מינים הפסולין אך עדיין יש לנו פתח למצוא דופן עקומה ולומר דעליו קאי ההלכה למשה מסיני שנאמר סתם דופן עקומה והוא דאי' ד"ה בנה איצטבע בסוכה שגבוה למעלה מכ' כשרה דאמרינן גם כן דופן עקומה והיינו הסכך היוצא מן האיצטבע להלאה כאלו הוא נכפף ונעקם ונעשה בדופן עד קצה איצטבע הרי דמשכחת בסכך כשר דופן עקומה והק"ל. אפס לר' יהודא דאמר סוכה שגבוה למעלה מעשרים אמה כשר נסתר זאת וע"כ הלכתא בדופן עקומה קאי לסכך פסול אם כן שפיר מוקי לה לדפנות וא"ל באמת למה לא יהיה צריך ג"כ בדפנות ד"מ ז"א דלשיטתו לא משכחת לה דופן עקומה כל עיקר אבל חכמים בשטתייהו דסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ומשכחת דופן עקומה בסכך כשר כגון בנה איצטבע וקשה שפיר למה ישתנה הסכך מהדפנות ומשום הכי סבירא ליה שפיר דלא בעינן ד' מינים כל עיקר והנה לעיל אמר אביי דר"א ור"י כו' סבירא ליה סוכה דירת קבע בעינן דר"י מכשיר סוכה למעלה מעשרים אמה ע"כ משום דסבירא ליה סוכה דירת קבע בעינן ורשב"ג דסבירא ליה שלשה כהלכתן ורביעית אפי' טפח משום דסבירא ליה גם כן דירת קבע בעינן עיין שם. ואיתא שם דמ"ד שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח סבירא ליה דיש אם למסורת וכתיב בסוכת בסוכת הרי שנים כו' ורשב"ג סבירא ליה יש אם למקרא קרינן בסוכות עיין שם. ולפי זה יש לומר דבאמת מה דדייק עזרא ועשו סוכות ככתוב תיבת ככתוב מיותר הוא רק דיש לומר דשפתיו ברור מללו דבאמת נתכוון עזרא ליקח הכל לסכך, ושלא, תאמר הללו לסכך והללו לדפנות כר"י ואין לומר למה באמת ישתנו הדפנות מסכך משום הקושי' דדופן עקומה המ"ל לכך דייק ועשו סוכות ככתוב כלומר כפי המסורת ולא כמקרא רק ככתוב ממש והיינו בסוכת ואם כן סגי שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ואם כן מוכח מקרא דדירת עראי בעינן וסוכה למעלה מעשרים אמה פסולה ומשכחת לה דופן עקומה גבי איצטבע וק"ל

כל זה אמרתי בקטנותי ואחר זה ראיתי בספר הנדפס מחדש אמרי צרופה וראיתי שם קושי' ופירוקא ראשונה ושמחתי מאוד וראיתי לבעל מחבר הנ"ל שהקשה הלא נחסר מקרא דעזרא מין אחד ותירץ דעלי שמן הוא ערבה רק דמכל מקום מוכח דאינו ערבה משום שדייק צאו ההר וערבה של הר פסול לת"ק דא"ש ע"ש, ואני אמרתי דמדוקדק ברש"י דלא כוותיה שפירש ד"ה לא מצא אחד מארבעה מינים נראה שגם לרש"י היה קשה קושייתו לכך סבירא ליה דבאמת לר"י לאו כל ארבעה מינים בעינן אלא סגי באחד מהם ואחר זה דייק רש"י עלי זית ועלי שמן לאו ארבעה מינים הוא ואם כן נחסר מין אחד ובאמת מוכח מדאמר ר"י הנך לדפנות והיינו שניהם כדאמרן ומדוקדק בלשון רש"י בדיבור שלאחריו רק דלפי זה לכאורה קשה האי יליף מלולב הא איכא למיפרך דמה בלולב שצריך כל הארבעה מינים מה שאין כן בסוכה דלא בעינן על כל פנים כולם דמוכח מעזרא וצריך לומר דר"י לא חשיב לה לפירכא מה שנלמד מקל וחומר גופה וכן הוא בסוגיא וחכמים סבירא להו דשפיר פרכינן ולפי זה יש לכוון פירוש תוספות דיש לדקדק לאיזה צורך מייתי צאו ההר לכך פירוש תוספות בד"ה עלי זית ר"י הוה מוקי ליה לדפנות כלומר רק עלי זית ועלי שמן הוא ערבה כנזכר לעיל. משום הכי מביא רישא דקרא צאו ההר וחכמים סבירא ליה ערבה של הר