מאורי אש רטז

פסולה מה שאין כן הא דמוקי להר"י הנך לדפנות לא ניחא להו לחכמים כלל אחר שאיכא למיפרך מה ללולב שד"מ מערבין זה את זה וכו' כנ"ל. ועוד יש לכוון על פי מה שכתבתי בפרשת אמור בענין קושית התוספות לעיל ת"ל דהוה מצוה הבאה בעבירה כו' עיין שם רק שאני נבוך בסברא זו אם יוחשב סוכה גזולה לסכך פסול לצרף והבוחן יבחר ובחדושי למסכת זו והארכתי בזה הענין וה' יאיר עינינו במאור תורה שאזכה ללמוד תורה לשמה אמן אמן: דבר זה שייך לפרשת ויקרא בשם בן דודי הרב הגדול החריף והשנון מהור"ר אהרן נר"ו אב"ד דק"ק ליסקווי. ונשמט למעלה בפרשה הנ"ל

פרשת ויקרא בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן פירש רש"י כי יקריב לכשיקריב אדם למה נאמר מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל ומדקדקים העולם למה מהפך רש"י פירש הפסוקים ע"ש. ונ"ל דאיתא בחולין דף ו' ע"א מכם להוציא את המומר והקשה תוספות הא מכם בעי להוציא את הגזל וי"ל דתרתי שמעת מיניה ובגמרא שם והא מהכא נפקא עד צריכא וכו' יע"ש והנה כ"ז אם נימא דקרא דמכם בקרבן נדבה מיירי אבל אם נימא דבעולת חובה הוא מיירי קושיי' הש"ס במקומה עומדת וצ"ל דבאמת מכם אתי להוציא את הגזל אמנם יש לימוד אחר להוציא את הגזל על כרחך מכם אתי להוציא את המומר ועל כרחך צריכין אנו לומר כדתירץ הש"ס ומוכח דבעולת נדבה מיירי הקרא ולפי זה מתורץ היטב בלא זה לא רצה להקשות רש"י אדם למה נאמר משום דידע מתרוצו אבל השתא מקשה אדם למה נאמר להוכיח דבקרבן נדבה מיירי דלכאורה קשה על רש"י מנ"ל דבקרבן נדבה מיירי דלמא כי יקריב בקרבן חוב דיבר הכתוב לזה מקשה רש"י אדם למה נאמר וע"כ צ"ל דמה אדם לא הקריב מן הגזל וכו' ואם כן מכם ל"ל וע"כ להוציא את המומר וקשה הא מהתם נפקא כקושיית הש"ס וע"כ צריכין אנו לומר חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי ושפיר מוכח דבקרבן נדבה דיבר הכתוב וק"ל: תושלבע