מאורי אש ריג

לישראל מפני שעזין הן שנאמר מימינו אש דת למו ותנא דבי ר' ישמעאל אש דת למו ראויין הללו ליתן להם אש דת והקשה מהרש"א הא אמרינן בפרק קמא דע"ז מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן אמר ר"י מלמד שהחזיר הקב"ה לתורה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה עד שבאו ישראל וקיבלוה ותירץ וי"ל דה"ל להקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית כמו שעשה לישראל הרי לפנינו שכפה הר כגיגית כדי שיקבל דת אש ועוד נראה לי לומר דשאני ישראל שהתורה להם ירושה וכבר נכנסו בברית על ידי אבותינו ולכך הכריחו לכוף אותם לשמוע מוסר אביהם וזה פירוש הפסוק ה' מסיני בא וזרח משעיר למו שהחזיר הקדוש ברוך הוא לתורה על כל אומה ולשון שיקבלו ולא רצו אך שלא יקשה לך היה לו להקב"ה לכפות עליהם ההר כגיגית ולזה אמר תורה צוה לנו משה מורשה ר"ל שהוא ירושה לנו מאבותינו דכבר נכנסנו בברית התורה על ידי אבותינו וצריך לכפות עליהם שיקיימו ברית אבותם וק"ל

ועוד נ"ל ליישב המשך הפסוקים וזרח משעיר למו כו' אף חובב עמים גם חיבה יתירה חבב את השבטים ונראה דהא איכא למידק למה החזיר הקב"ה התורה לאומות ולא כפה מיד לישראל שיקבלם ונראה דזה עשה הקב"ה לטובת ישראל דאיתא בזוהר בלק דף קצ"ב ע"ב וזרח משעיר למו ממה דאמרו בני שעיר דלא בעי לקבלא אורייתא מההיא אנהיר להון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבא סגי' וכן הופיע מהר פארן ממה דאמרו פארן דלא בעי לקבלא אוריי' מההיא אוסיפן ישראל חביבו ונהירו יתיר וזהו חיבור הפסוקים ה' מסיני בא וזרח משעיר למו כו' שהחזיר לבני עשו ולבני ישמעאל שיקבלו התורה ולמה באמת החזיר ולא כפה מיד לישראל ומתרץ אף חובב עמים שחבב השבטים שעל ידי כך חיבה יתירה נודעת לשבטים שכל אחד נתן והופיע מאורו לישראל וק"ל

דרשה שדרשתי בפני ח"ק דקברני' פה א"ש ביום ה' ח"י אדר שני שנת תפ"ו לפ"ק בשביל יקרא דחיי ודשכבי להחזיק עמוד החסד של אמת שעושים עם המתים ועולם חסד יבנה וחסד ה' מעולם ועד עולם לזרז לעושי מצוה אפתח פתרא לנפשי

דאמרי' ספ"ק דסוטה דריש ר' שמלאי תורה תחלתה ג"ח וסופה ג"ח תחילתה ג"ח דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה ג"ח דכתיב ויקבור אותו בגיא. הנה בודאי תורתנו הקדושה נעוצה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה. וקודם לזה צריכין אנו ליישב מאמר קודם לזה א"ר חמא בר חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותו שעה ויעמדו בבכי' ויחננו ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדינו ויעמוד משה ומבטל הגזירה. ואמר רב"ח מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם לילך אחר השכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא אלא הלוך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא הלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים כו' הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא. הקב"ה ניחם אבלים כו'. ויש לדקדק הלא קרא דאחר ה' תלכו הוא מוקדם בתורה ולמה אמר תחלה טעמו שקברו של משה נסתתר ואח"כ פירש טעמא דהאי קרא דאחרי ה' תלכו. וליישב זה נראה דעל טעמו דנסתתר קברו של משה יש להקשות איזה קושיא ולכן בא לתרץ דברים ראשונים בפירוש אחרי ה' אלהיכם תלכו משום דאיכא למידק דהא הקב"ה למדו למשה סדר בקשות רחמים ואמר כל זמן שישראל עושין כסדר הזה ברית כרותה לי"ג מדות שאינם חוזרים ריקם א"כ מ"ט לא אהני לן דמקרי קרינן וצווחי צווחינן ולית דמשגח לן ותירצו דורשי רשומות משום דאנו צריכים לעשות כמדתו של הקב"ה מהו רחום וחנון כו'. ולכך אמרו אם הם עושים כסדר הזה ר"ל שגם הם יעשו כסדר הזה אז אינן חוזרות ריקם אבל כשאינם עושים אין התפלה מועלת, ובכאן יש להקשות על טעם שנסתתר קברו של משה שלא יבכו ישראל ויחננו לפניו לבטל הגזירה ולמה הם בעצמם אינם מבטלים על ידי בקשות רחמים מי"ג מדות שכבר הבטיח להם הש"י שאינן חוזרות ריקם ועל כרחך צריכין אנו לומר שהם לא עשו כמדותיו של הקב"ה. אך כל זה אם אנו מחויבים ללמוד ממדותיו. אבל אם אין מחויבים ללמוד ממדותיו הקושיא במקומה עומדת למה לא ביטלו ישראל בעצמם הגזירה וזה ביאר ר"ח בר חנינא דמתחילה אמר למה נסתתר קברו של משה כדי שלא יבקשו ישראל רחמים על קברו לבטל הגזירה. ושלא יקשה למה לא ביטלו הם בעצמם על ידי בקשת רחמים של י"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. ועל כרחך צריך לומר שלא עשו כמדותי' של הקב"ה אך מאן יימר שצריכין אנו ללמוד ממדותיו. ולכך אר"ח ב"ח מאי דכתיב אחרי ה' תלכו וכי אפשר לאדם לילך אחרי השכינה אלא הלוך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא והם לא עשו כן ולכך לא יוכלו לבטל הגזירה על ידי בקשות רחמים וק"ל

ובזה נבוא גם לביאור ולחבר סוף התורה לתחילתה דהא טעמא דנסתתר קברו של משה מפני שהי' גלוי וידוע שבית המקדש יחרב וכו'. ואיתא במדרש ילקוט ר' חייא רבה אמר מתחילת בריאתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרוב. בראשית ברא אלהים בנוי והארץ היתה תהו ובהו חרוב כו' וריש לריש פתר קרא במלכיות תהו זה בבל וגו'. ובזה מבואר היטב ולא ידע איש את קבורתו. וקשה באמת מ"ט ומתרץ בראשית ברא אלהים כו' והארץ היתה תהו ובהו וכו' ומרומז חורבן בית המקדש ומלכיות ואם כן ראוי שלא ידע איש קבורתו כטעמו דר"ח ב"ח שלא יעמדו על קברו של משה לבטל את הגזירה

ועוד אני אומר דרך רמז בראשית" ברא" אלהים" יש בסופי תיבות תיבת אמת ועיין בבעה"ט. ואחר שסיים התורה שלא נודע קבורת משה והקדוש ברוך הוא בעצמו טיפל בקבורתו כן ראוי לנו שגמילת חסדים של מתים הוא חסד של אמת וק"ל

ועפ"י גמרא הנ"ל יש ליישב גמרא דסוכה סוף פרק לולב וערבה ת"ר מאי דכתיב חמוקי ירכיך כמו חלאים למה נמשלה תורה לירך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר והיינו דא"ר אליעזר מה דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילת חסד והצנע לכת זו הכנסת כלה והוצאות המת. והלא דברים ק"ו ומה דברים שדרכם לעשות בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. עיין ברש"י שמפרש דברים שדרכן לעשות בצנעה כגון צדקה וכו' וה"ה לדברי תורה עכ"ל וזה הוא דוחק גדול מנ"ל לומר דר"א ס"ל דה"ה לדברי תורה שיהיה בצנעה דלמא שאני דברי תורה דכתיב לא מראש בסתר דברתי ואם כן איך קאמר והיינו דר"א. ונראה לי לומר דאיתא בפרק אלו מגלחין דף ט"ז ע"ב דרבי גזר שלא ישנו לתלמידי' בשוק מאי דרש חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר ור' חייא שנה לשני בני אחיו בשוק דכתיב חכמה בחוץ תרונה ור"ח האי קרא חמוקי ירכיך מאי עביד ליה ומשני מוקי ליה בצדקה ובג"ח נמצא יש שני פירושים על פסוק חמוקי ירכיך או דקאי על ד"ת או דקאי על צדקה וג"ח שצריכה להיות בסתר אבל תורה אפילו בפרהסיא דכתיב חכמה בחוץ תרונה וגם לא מראש בסתר דברתי. אך אם נימא דצדקה וג"ח ילפי' בק"ו דצריך להיות בצנעה וע"כ האי קרא דחמוקי ירכיך קאי על ד"ת. ועל פי זה מיושב דברי גמרא הנ"ל שדרש רב ענן מה דכתיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר אך תאמר מנ"ל לדרוש זה דלמא הקרא קאי על צדקה וג"ח ולכך אמר והיינו דאר"א דר"א נמי סבירא ליה דרש דרב ענן משום דיליף צדקה וג"ח בק"ו שצריך להיות בצנעה וע"כ קרא דחמוקי ירכיך קאי על דברי תורה שצריך להיות בצנעה כמו שדרש רב ענן וק"ל

ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ופי' רש"י לעיני כל ישראל שנשאה לבו לשבור הלוחות לעיניהם והסכים דעת הקב"ה לדעתו שנאמר