מאורי אש ריב

חסרון מבפנים לא שמיה חסרון וכו' וצ"ל דהך סוגי' כר"ש שא דלרבנן ליכא אלא י"ז ע"ש ומקשין העולם בל"ז על המקשין דפריך מבהמה שנחתכו רגלי' או על המקשין דהקשה והאיכא כמה חסרון, בשדרה הוי להו לרשום דע"כ הך סוגי' כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז ולא מקשינן מידי וקושיא זו איתא במהדורא בתרא ונראה לי לישב ע"פ מה דאמרינן בדף מ"ז ע"ב אמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשירה איתביה ר' אבא לעולא ריאה שנקבה או שחסרה וכו' ומשני לעולם מבחוץ וקאמרת היינו ניקבה לא נצרכה אלא לר"ש דאמר עד שתנקב לבית הסמפונות בחסרון כל שהוא מודה וכו' בתוספות ד"ה אבל נקב וכו' ויש שרצו לאסור כשנראה הריאה שיש קמט וסדק וחיסרון על הריאה אפי' עולה בנפיחה והעור קיים והשיב להם ריב"א דטעות הוא בידם דא"כ הוה ליה לשנויה הכא הכי וכדברי הכל ולא הוה ליה לאוקמי כר"ש וכו' ע"ש. הרמב"ם פסק כיש מטריפים והביא ב"י בטור י"ד בסימן ל"ו וכתב לדעת הרמב"ם אין צריך לדחוק כמו שכתבו התוספות בריש פרקין דף מ"ב ע"ב בד"ה אפיק חדא וכו' שסוגי' זו דהכא אתי' כר"ש ולא כרבנן דלרבנן ליכא אלא י"ז ע"ש ולכך פסק הרמב"ם כיש מטריפי' והוי לרבנן י"ח ושפיר מצי לאוקמי סוגיא זו בריש פרקין כרבנן והא דמשני הש"ס בדף מ"ז ע"ב לא צריכא אלא לר"ש לרווחא דמלתא דאתי' אפילו כר"ש ע"ש: צ

והנה בדף נ' ע"ב גבי מחט הנמצא בבית הכוסס מחולק ר"ת עם רש"י לדעת רש"י גבי המסס אפי' לא ניקב לחוץ נמי טריפה והא דקתני במתני' המסס וכו' שניקב לחוץ היינו לצד החוץ ולר"ת דוקא ניקב לחוץ גבי המסס ולרבותא נקט מחט שנמצא בבית הכוסס דאף יש לו ב' קרומי' בעינן לחוץ וכש"כ בהמסס ע"ש ולפום רהיטא היה נראה להוכיח שתו' סבר כדעת ר"ת משום דהת"ח הקשה בדף מ"ז ע"ב בתוספות ד"ה אבל ניקב וכו' והשיב להם ריב"א דטעות הוא בידם דא"כ הוה ליה לשנוי' הכא הכי וכדברי הכל והקשה הת"ח לריב"א נמי קשה הוה ליה לאוקמי כדברי הכל בשיש בה קמט או סדק ונראה חסירה ואין עולה בנפיחה ותירץ הת"ח דלא מצי לאוקמי הכי כד"ה דא"כ הוה ליה למתני במתני' ריאה שנקבה או שחסרה ואינו עולה בנפיחה כמו שאר טריפות דקתני במתני' מילתא דפסיקתא כמו ניקב הלב לבית חללו המסס ובית הכוסס שנקבו לחוץ כמו כן ה"ל לתנא לפרש ריאה שחסרה אם אין עולה בנפיחה טריפה מילתא דפסיקתא ולכך לא מצי לאוקמי מתני' בהכי ע"ש ולפ"ז ע"כ מוכח כפי' ר"א דוקא שנקבו לחוץ ממש דאי כפירש רש"י מה משני הש"ס המסס ובית הכוסס דקא חשבת להו בתרתי חשבת להו בחדא ופירש רש"י דהא גבי הדדי סמכו וכחד דמי הלא אינם שווים בטריפות דגבי המסס אפי' לא נקב רק חצי עור טריפה וגבי בית הכוסת עד שניקב עור הפנימי ותלך לעור החיצון כמו שהקשו התוספות בדף מ"ג בד"ה הנך דאפקתא לא תיפוק וא"ת ריאה שחסרה וחסרון דשדרה נחשב נמי בחד וי"ל לפי דאין שיעור שוה ע"ש אבל לדעת ר"ת משני שפיר דשיעורי' שווי' דניקב לחוץ ממש איירי

והא"ש בל"ז לא היה יוכלו להוכיח דחיסרון דמתני' אתי' כר"ש הייתי אומר כדעת ב"י אליבא דרמב"ם דמפרש מתני' או שחסרה כדעת יש רצו לאסור שמביא בדף מ"ז ע"ב בתוספות ד"ה אבל ניקב שיש בו חסרון וכו' ע"ש ועל קושי' הריב"א דשם דא"כ ה"ל לשנוי' כדברי הכל הייתי אומר כתירוץ ב"י אליבא דרמב"ם דבעי לתירוצי דאתי' אפי' כר"ש ולא מבעי' אליבא דרבנן כדעת יש אוסרים ומההכרח הייתי צריך לומר כן דאתי' אפי' כרבנן חסרון דמתניתין דאם לא כן דלא אתיא אלא כר"ש וכדעת ריב"א מה שהשיב להם היה קשה קושי' הת"ח אפי' לדעת ריב"א לוקמי מתני' כרבנן ומיירי שאין עולה בנפיחה ואין לומר כתירוץ הת"ח דא"כ הוי ליה למיתני במתני' מילתא דפסיקתא ריאה שחזרה ואינו עולה בנפיחה בפירוש כמו דקתני במתני' המסס ובית הכוסת שנקבו לחוץ מילתא דפסיקתא דז"א דבל"ז הייתי אומר כדעת רש"י גבי בית הכוסס בעור אחד מפנימי שנקבו נמי טריפה ונמצא לא הוי מילתא קתא כמו כן המסס שנקבו אפי' לא נקבו לחוץ נמי טריפה נמצא אפי' לדעת ריב"א הי' יוכל לאוקמי' מתני' אפי' כרבנן ומיירי דלא עולה בנפיחה כקושי' הת"ח ותירוץ הת"ח ליתא בדעת רש"י אבל עכשיו דקתני המסס ובית הכוסס דקחשיב בתרתי חשבינן בחדא אפיק חדא ע"כ יהא מוכח כדעת ר"ת הא דקתני שנקבו לחוץ שווי' המה דווקא לחוץ שפיר קמשני חשיב להו בחדא דדין א' להם לענין קובה אבל לדעת רש"י לא שווים הנקובת דגבי המסס אפי' לא ניקב עורו נמי טריפה וגבי בית הכוסת וצריך להיות ניקב בעור הפנימי ואיך יוכל לחשוב ב' נקובות בחדא הא לא דמי' אע"כ מוכח כדעת ר"ת ולפי זה נולד לנו תירוץ של ת"ח אי מתני' איירי ריאה שחסרה ואינו עולה בנפיחה והיינו כרבנן הוה ליה לפרש ריאה שחסרה ואינו עולה בנפיחה כמו דקתני גבי המסס ובית הכוסס שנקבו לחוץ לדעת ר"ת אע"כ מוכח דסוגיא דהכא אתי' כר' שמעון ולא כרבנן וק"ל עוד בשם הנ"ל

נדה דף ד' ע"ב מפקידה לפקידה ממעטת מעת לעת כיצד בדקה עצמה שעה ראשונה ומצאתה טהורה וישבת לה שני' שלישית ולא בדקת ולרביעי' בדקה עצמה ומצאתה טמאה אין אומרים תטמא מעת לעת אלא מפקידה לפקידה פשיטא כיון דבדקה עצמה שעה ראשונה ומצאה טהורה לא מטמאים לה מעת לעת וכו' ויש לדקדק אמאי צריך לפרש שפת יתר ולהאריך ולהקשות פשיטא כיון דבדקה עצמה שעה ראשונה וכו' סתמא הוי לי' להקשות פשיטא דהא מינייהו סליק אבל נראה ברור ע"פ מה שהקשה מהר"ם לובלין במתני' מפקידה לפקידה ממעט ע"י מעת לעת ופירש רש"י כדאמרינן לקמן במתניתין פעמים צריכה להיות בודקת שחרית וערבית והקשה מהר"ם לאיזה צורך הביא רש"י שפת יתר דאמרינן לקמן פעמים צריכה להיות בודקת שחרית וערבית ובקיצור הוי לפרש דפקידה ממעט על ידי מעת לעת ותירץ דדוקא אותה בדיקה המוטלת עליה לבדוק על פי חכמים דהיינו שחרית וערבית ורמיא אנפשיה לבדיקה שפיר אותה הפקידה ממעטת על ידי מעת לעת אבל אם היא בודת מעצמה הפקידה מה שלא הטיל עליה חכמים אותו הפקידה אינה ממעטת מעת לעת משום דלא רמי אנפשה למבדק שפיר ע"ש ולפי זה לפום ריהטא לא הוה קשה מידי מפקידה לפקידה ממעטת על ידי מעת לעת פשיטא דסבר הייתי דאתא לאשמעינן דאף אם היא בודת מעצמה זמן הפקידה מה שלא הטיל' עליה החכמים וסלקא דעתך אמינא דלא בדקה שפיר משום דלא רמיא אנפשה אפילו הכי ממעטת על ידי מעת לעת אך עכשיו מפרש הברייתא כיצד ממעטת בדקה עצמה שעה ראשונה דהיינו בדיקת שחרית מה שהטילו עליה חכמים דרמיא אנפשה ובודקת שפיר ופריך פשיטא כיון שבדקה עצמה שעה ראשונה דייקי בדיקת שחרית מה שמוטל עליה לבדוק על פי החכמים פשיטא ממעטת על ידי מעת לעת וק"ל: כתנות פרשת וזאת הברכה אור

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כו' תורה צוה לנו משה מורשה קהלות יעקב וגו' נראה ליישב המשך הפסוקים דאיתא בביצה בפרק אין צדין דף כ"ה תנא משמי' דר' מאיר מפני מה ניתנה תורה