מאורי אש ריא

רצה להכריח להם שאין להם שום סמיכה על י"כ אף אליבא דרבי דס"ל י"כ הוא שמכפר אף לשאינם שבים וישראל שבאותו דור שמעו לכל המיקל להם כמו שהוכיחם ומקלו יגיד לו וישראל אמרו לא חטאנו ואף אם היה מביאים פרים היה זבח רשעים תועבה ובמדרש אמרו עד ה' אלהיך עד הוא לשון עדות שהקב"ה מעיד בזה ולזה התחיל הנביא לומר שובו ישראל שבהכרח מחוייבים אתם לשוב ולא סגי בלאו הכי דאף לרבי דס"ל י"כ מכפר בלא תשובה ואתם אומרים לא חטאנו הלוא עד ה' אלהיך והוא יודע האמת שאתם חייבין פרים שעברו על ל"ו כריתות כדאיתא במדרש כמנין איכה ואם כן אתם חייבים פרים לחטאת ובזה אין י"כ מכפר אף אליבא דרבי בשלמא אם היה עד בשר ודם או עדי בני אדם. יכולת היה בידכם להכרישם אבל לפני הקב"ה שהוא עד שלכם והוא יודע האמת ולא נבראו סהדי לשיקרא א"כ יוכל לחייב אתכם להביא חטאת וחייבי חטאות לא מהני י"כ וא"ת הא באמת מזידין אנו ואין אנו חייבי' בקרבן חטאת ואם כן יו"כ מכפר בלא תשובה לכך אמר כי כשלת בעוניך ר"ל אף עון מזיד של ציבור נחשב כשוגג ולפ"ז שפיר יוכל הקב"ה להעיד שאתם חייבים בקרבן חטאת פרים ולזה לא מהני י"כ אלא תשובה דהיינו ווידוי דברים לכך אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דהיינו ווידוי דברים דבלאו הכי אי אפשר לשוב ואמר אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתנו ופי' רש"י כל עונותינו יסלח וקח טוב קבל הווידויי' מאתנו שנאמר טוב להודות לה' ודוק: אור פרשת האזינו חדש

בפרק א"ט בפיסקא יצאו הדקין לחוץ ארשב"י ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהם טריפה שנאמר הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כוניות באדם שאם היפך אחת מהם טריפה תניא היה ר"מ אומר הוא עשך ויכננך כרכא דכולא ביה ממנו כהנא ממנו מלכים כו'. ולכאורה איכא למידק לפי הנראה דר"מ מוקי להאי דרשא למלתא אחרינא לא מוכח דינא דרשב"י ואיך פליג על ר"מ ותו על הלשון היה ר"מ אומר הוי ליה למימר ר"מ אומר ונראה דרך דרוש דבת"ח הקשה אמאי לא חשיב מתני' היפך הדקין בהדי טריפות ובס"י הוסיף להקשות לפי הכלל ח"י טריפות נאמרו למשה מסיני ורמז וז"ה אשר לא תאכלו חסרי לי' אחד ואולי י"ל מאחר שבגלודה פלוגתא דרבוותא אם הטריפות שלה מצד קרועה או מצד נקובה ועיין בש"ך ריש ה"ט ולפ"ז י"ל דבאמת לא נאמר הלכה למשה נקובה וקרועה כ"א גלודה ומספיקא מטריפות נקובה וגם קרועה כי אנחנו לא נדע טעמים דטריפות של גלודה וספיקא דאורייתא לחומרא דאוריי' לדינא דרשב"י ולפ"ז שפיר הוכרח ר"מ למדרש על ד"א מאחר שר"מ גופא מכשיר בגלודה כדאי' לעיל במשנה אמנם איתא לעיל בגמ' אר"י חזר בו ר"מ והטריף גלודה ומשום זה דייק היה ר"מ אומר קודם חזרה משא"כ אחר כך ודוק היטב ולא נאמר כ"א דרך דרוש בעלמא

ואגב דאיירינן בהאי מס' ראוי לכתוב מהני מילי מעליותא שחידש במס' זו דודי הרב הגאון המופלג מוהר"ר בנימין נר"ו בן זקיני הגאון האמתי מהר"ם ז"ל. גרסינן במס' חולין דף מ"ו ע"ב ואמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשר תו' ד"ה אוכמי אוכמי פי' בקונטרס שיש בה מראה שחורת והא דאמר בסמוך כדיותא טריפה יש לפרש דהיינו בשרובה כך כו' אבל תימא כיון דאמר לקמן דטריפה דשחור אדום הוא אלא שלקה אם כן מה לי רובה ומה לי מקצתה כיון דעל ידי לקותה היא ונראה לפרש כי אוכמי דהכא כי כחלא ע"ש והביא ב"י בי"ד סי' ל"ח דעת הראב"ד דמראות הפוסלות דוקא בכולה ולא במקצתה ודחה הרא"ש והר"ן דבריו דכיון דאמרינן האי שחור אדום הוא אלא שלקה מה לי הרבה מה לי מעט דכל לקותה חשיב כאלו נקובה הלכך מראות הפוסלות אפילו בכל שהוא וכן דעת הרי"ף ורש"י ובה"ג ובע"ת והרשב"א וכן פסק הרמב"ם ע"ש והנה קשה להולמה לדעת הב"י שכתב על שם רש"י במראות הפוסלות אפי' בכ"ש הלא לדעת רש"י אוכמי אוכמי מראות השחורות וקשה קושי' התוספות הא דאמר כדיותא טריפה וצריך לומר דהתם איירי כשרובה כך והכא איירי באוכמי במקצתה דכשירה ואיך כתב בשם הב"י בשם רש"י דמראה הפוסלת אפי' במקצתה טריפה ונראה ברור ליישב דעת רש"י דאזיל לשיטתיה ע"פ מה דאמרינן באותו עמוד ואמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה ואקשינן, עליה מ"ש מקצתה דהדרי בריה כולה נמי וכו' ואסיקנא אלא לא שנא ופירש רש"י לא שנא כולה או מקצתה כשירה כדאמרי' לקמן אדומה כשירה מדר' נתן ובתוספות בד"ה אלא ל"ש פי' ר"ח לא שנא וטריפה ולפירושו הא דקאמר לקמן אדומה כשירה מדר' נתן איירי כשמתלבנה ע"י נפיחה ע"ש והקשה מהרש"א בתוספות ד"ה אוכמי אוכמי על מה שהקשו והא דאמר בסמוך כדיותא טריפה דלמא הא דקאמר אוכמי אוכמי כשירה מיירי נמי כשמתלבנה אח"כ ותירץ הא דקאמר רבא כדיותא טריפה דומי' דאדומה דכשירה ואדומה איירי כשמתלבנה אח"כ וע"כ כדיותא נמי אף דמתלבנה אח"כ טריפה וע"כ צריך התוספות לתרץ תירוץ אחר באוכמי אוכמי איירי במקצתה וכדיותא איירי במרובה ע"ש והנה כל זה דוקא לשיטת התוספות בשם ר"ח דגרס גבי אדומה אלא ל"ש וטרפה וקשה הא דאמרי' לקמן אדומה כשירה והוכרח לתרץ דהתם מיירי כשמתלבנה אח"כ אבל לפי' רש"י גבי אדומה אלא ל"ש וכשירה דאמרינן לקמן אדומה כשרה מדרבי נתן אין מחוייב לדחוק דאיירי כשמתלבנה אח"כ אף אם לא יתלבנה אח"כ נמי כשרה באדומה והוא הדין כדיותא טריפה דומי' דאדומה אם לא יתלבנה אח"כ ולפ"ז ל"ק קושי' התוס' גבי אוכמי אוכמי אמאי כשרה הא דאמרי' בסמוך כדיותא טריפה הייתי אומר תירוץ כקושי' המהרש"א דהכי איירי באוכמי כשמתלבנה אח"כ ואין מחויב לחלק לפירש רש"י בין כולה או מקצתה אף אם במקצתה אם לא יתלבנו אח"כ טריפה כדעת ב"י בשם רש"י וק"ל וכי דברים ברורים המה

בפרק אלו טריפות דף מ"ב ע"ב גמ' ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכולי' אחת טריפה ותנן ניטל הטחול כשרה ואמר ר' עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טריפה פירש רש"י ולקמן מפרש ניקב עליונה מקום שהוא עבה אבל בקלוש כשירה ע"ש ויש לדקדק לאיזה צורך הביא רש"י ולקמן מפרש ונראה משום דהתוספות בד"ה שם ע"א ניקב הלב לבית חללו וכו' וניטל הלב וריאה ודקין לא איצטרך למיתנא דבכלל נקובה היא דאע"ג דבטחול אמר בגמ' דניטל כשר וניקב טריפה בכל הני נקובא דתנא פשיטא דכש"כ ניטל ע"ש ודבריהם דחוק דעדיין קשה מכח טחול דניטל כשר וניקב טריפה והרגיש בזה חדושי רשב"א והרא"ש וכתבו טעם אחר בכל הני נקובא דמתני' אית להו מילתא דפסיקתא כל נקב במקום שהוא טריפה כגון ניקב הדקין ניקב הקיבה בלא פלוג כל מקום שניקב טריפה הוי ניטל לכש"כ אבל גבי טחול אם ניקב לא הוי מילתא דפסיקתא דהא אם ניקב בקלישתה כשירה ולכך לא הוי ניטל כש"כ ע"ש ולפ"ז יצדקו דברי רש"י דסבר במתני' בכל נקובות כש"כ דניטל טריפה דבכלל נקובה הוא רק ע"ז קשה מר' עוירא משמיה דרבא דאמר גבי טחול לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טריפה דמשמע דניקב גרע מניטל ולכך פירש רש"י ולקמן מפרש ניקב בעליונה כו' אבל בקלושי' כשרה ולכך לא ילפינן ניטל מניקב דלא הוי מילתא דפסיקתא ניקב הטחול משא"כ במתני' כפי' חדושי רשב"א וק"ל

באותו דף ע"ב בתוספות ד"ה אפיק חדא ועייל חדא ולמ"ד