מאורי אש רו

דמפרש הוה כולל ונפשוט שפיר בעי' דר"א ולפ"ז פריך שפיר תפשוט דבעי רבא ודוק היטב כי קצרתי וסמכתי על המעיין: עוד בשם דודי הנ"ל

בטור א"ח סימן תמ"ב וז"ל תערובות חמץ או נוקשה כגון כותח הבבלי ושכר המדי וקולן של סופרים כל אלו לר"א הן בלאו וכו' והקשו עליו בזה כל האחרונים דהא בש"ס דריש אלו עוברים אסקינן תני' כוותיה דרב יהודה דתערובות הוא בלאו לר"א ולא נוקשה יעש"ה (ועיין לעיל בפ' במדבר שהבאתי ל' הגמ' ליישב ג"כ קושי' הנ"ל) ולפע"ד נראה לתרץ משום דבתר התני' כוותי' פריך הש"ס ור"א תערוב' בלאו מנ"ל וכו' א"ה כרת נמי לחייב וכו' עד שם ע"ב קשי' נמצא אי אוקמ' הברייתא כר"א מופרך ר"א מכח כי כל אוכל חמץ יעש"ה והנה בתו' בד"ה ואילו חמץ נוקשה בעיני' לא קאמר מקשי' תו' דלמא מש"ה לא קאמר משום דכ"ש הוא כמו שסובר ר' נחמן דחמץ נוקשה חמור מתערובת א"כ לימא חמץ נוקשה שלא תטעה לומר שחייב נמי על חמץ נוקשה כרת שהוא חמור מתערובת והנה אם נאמר דהברייתא אתי' כר"א דהוא סבר תערובת חמץ חמור מחמץ נוקשה נוכל לומר שפי' דזה וזה בלאו והא דאמר הברייתא תערובות משום שלא תטעה לומר שהוא בכרת לכך מחוייב הברייתא לאשמועינן דאף ז"א אלא בלאו ולעולם נוקשה נמי בלאו כדמפרשי' תו' הנ"ל ולר"מ אתי הבריית' כפשוטו ואינו מופרך מכח כי כל אוכל משום דנוכל לומר דר"מ לא דריש כי כל כמו שמצינו לר"א דדריש כי כל והשתא ל"ק על הטור הא דאמר הש"ס תני' כוותי' דר"י היינו לפי ה"א אבל אליבא דמסקנא אי אוקמא הברייתא כר"א מופרך ר"א מכל הברייתא מיטב היטיב כו' וכ"כ הדרן לכללא דלר"א זה וזה בלאו משום דליכא הוכחה לסתור זה פסק הטור שפיר כל אלו לר"א בלאו יעש"ה בסוגי' דש"ס ודוק היטב וכל זה אינו שוה לי להניח דברי הרמב"ם מהמערערים עליו וז"ל הרמב"ם מהלכות חמץ ומצה האוכל כזית חמץ גמור בפסח חייב כרת ועל תערובת חמץ חייב מלקות ולא כרת שנא' כל מחמצת לא תאכלו בד"א כשאכל כזית חמץ ע"י תערובות בכדי אכילת פרס הוא דחייב מלקות ולא כרת אבל אם ליכא כזית בכא"פ אינו חייב מלקות רק מכין אותו מכת מרדות והנה קמו עליו כל הראשונים הראב"ד והמזרחי וכסף משנה ולח"מ זה בונה וזה סותר ע"מ לבנות והאריכו בקושי' עצומה ואעתיק מהם קושי' אחת החזקה מכולם וזה הוא כי הוא פסק ברישא על תערובת בלאו ומביא הפסוק כל מחמצת וא"כ פסק כר"א ואח"כ אמר בד"א כשיש כזית בכדי א"פ והוא אליבא דרבנן דפליגי על ר"א ואמרי משום דכזית בכא"פ הלכה למשה מסיני הוא וכדפריך הש"ס התם אי כזית בכא"פ דאורייתא הוא מ"ט פליגי רבנן על ר"א ומשני הש"ס הנח לכותח הבבלי וכו' משמע אי איכא כזית בכא"פ סברי רבנן דחייב ואפשר כרת נמי ור"א סבר אפי' ליכא כזית בכא"פ נמי בלאו וא"כ סתרי דבר הרמב"ם תוך כדי דיבור והאריך הכ"מ להמליץ בעדו בפרוקי' שנוי' ואני בעניי אמרתי משה אמת ותורתו אמת וטרם זה חל עלי עוד לבאר דברי רמב"ם בפ' ג' חמץ משש שעות ולמעלה אסור בהנאה וכל אוכל חייב מלקות ואם הניח חמץ אחר הפסח בין שוגג בין מזיד וכו' הרי זה אסור ודבר זה קנסא קנסו חכמים והשיג שם הראב"ד דבסיפא אחר הפסח פסק כר"ש דאמר קנסא קנסו חכמים וכרבא דפסק כר"ש ובלפני פסח פסק ברישא כר' יהודה דאי לר"ש לפני פסח מותר בהנאה וגם לאו ליכא אלפני פסח כמבואר שם בסוגי' דפ' כל שעה עש"ה:

ונראה לבאר כדברי רמב"ם שהם על אדני צדק. והוא דרמב"ם בחר במשנתו שיטה אחרת בסוגיא דש"ס והוא יהי' מוסכם מכל הפוסקים כאשר אבאר אי"ה כי כבר קדמנו דכל הסוגי' מפלפול הש"ס הוא לסתור התני' כוותיה דע"כ לא אתי הברייתא כר"א דאי כר"א א"כ יהיה מופרך ר"א מעצמו מכח דדרש מעצמו כי כל ואם נאמר דאתי הברייתא כר"מ דהוא לא דריש כי כל רק כל דריש ודריש כל מחמצת לרבות תערובת וכל אכל מחמצת ונכרתה לרבות נשים כקשי' קושיות תוס' מאי דריש בההוא קרא דכל אוכל חמץ ונכרתה

אמנם יש לנו שיטה המחוורת מכולם דהמהרש"א מביא פי' הר"ן דמפרש על הא דמקשין הש"ס א"ה כרת נמי נחייב דהא כתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ומשני ההיא מבעי' לכדתני' אין לי אלא חמץ שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מנין ת"ל כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ופי' הר"ן דתיבת מחמצת משמע שנתחמץ מחמת ר"א מדאפקי רחמנא בלשון מחמצת וא"כ קשה למה לי כי כל אוכל חמץ השתא מחמת ד"א חייב כרת מאליו לכ"ש אלא דבא להורות כי כל אוכל בכרת ולא כל המאכיל בכרת דהיינו תערובת והנה המהרש"א הקשה על הר"ן כמה קושי' חדא דהוא אליבא דר"י דדריש הכי בפרק כ"ש מדאפקה רחמנא בלשון מחמצת אבל לר"ש ולר"י דהתם דפליגי אדר"י ודרשי' מחמת ד"א מיתורא דקרא ולא ממשמעות ועוד מאי פריך הש"ס מאי חזית לרבות וכו' ע"ש היטיב במהרש"א והנה אמת שמהרש"א מקשי' ע"פ הר"ן מכח פלפול הש"ס אבל קדמנו שכל הפלפול הוא רק לסתור התני' כוותי' אבל לפי המסקנא דנסתר התני' כוותי' שוב נוכל לומר פי' הר"ן דמשמעות מחמצת משמע ד"א וא"כ קשה ל"ל כי כל אוכל חמץ אלא להורות דכל אוכל בכרת ולא כל המאכיל בכרת וא"כ מוכח דעל תערובת אינו חייב כרת רק בלאו כמשמעות הברייתא ומתניתין. והנה איתא שם אמר ר"י כל אסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מנזיר זעירי אמר אף שאור בל תקטירו ופריך הש"ס כמאן כר"א דדריש כל א"ה לענין חמץ נמי וכו' בתו' ד"ה א"ה לענין חמץ נמי לר"י לא מצי למפרך משום דהוא לא דריש כל וא"ת הא ר"י דריש כל חלב וכל דם שחצי שיעור אסור מן התורה וי"ל היינו לענין איסור בעלמא אבל לא לענין מלקות וכן לענין חמץ ע"ש והשתא נחה ושקטה דברי רמב"ם דהא בכמה דוכתין פסק כר"י דח"ש אסור מן התורה והיינו ע"כ דדריש כל חלב ולא מלקות והוא מוסכם מכל הפוסקים בכמה דוכתין בהלכות שבת וי"כ ושבועות ונזיר ובהלכות מאכלי' והוא פסק נמי בלפני זמנו כר"י וא"כ ע"כ סבר דמשמעות מחמצת הוא ד"א מדאפקה רחמנא וכו' וא"כ יפה כיון דהרמב"ם בפסקא ויובן דבריו כי כזית בכדי א"פ הוא הלמ"ס והוי כמו כזית חמץ גמור והוי כרת נמי חייב על כזית בכא"פ רק בכאן גזירת הכתוב מכח הוכחה הנ"ל אם מחמצת משמע ד"א למה לי כל אוכל חמץ אלא כל אוכל ולא כל מאכיל בכרת היינו תערוב' וע"כ על כזית בכדא"פ אתי למעוטי דאי על פחות מכזית בכא"פ ע"ז אינו צריך מיעוט דהא אפי' ח"ש חמץ גמור בלי תערובת נמי אינו חייב כרת ואפי' מלקות ליכא אלא ע"כ דמיעוטא קאתי על כזית בכא"פ אפי' ע"י תערובת דבשאר איסורי חייב כרת וכאן מעוט רחמנא ושיעור דבריו של רבינו כך הוא האוכל חמץ גמור כזית ח"כ אבל אם אכל תערובת ויש בו כזית בכא"פ כמו שמפרש בסיפא מלקות הוא חייב אבל לא כרת שנאמר כל מחמצת לא תאכלו ותיבת מחמצת סובל הן כזית חמץ גמור והן כזית חמץ בכדי א"פ ע"י תערובות משום שהיא הלמ"ס שהוא שוה כמו האיסור גמור ולא מתיבת כל יליף הרמב"ם דין מלקות רק מתיבת מחמצת גופא דאזהרה קאי על שניהם מפני שהם שווים בד"א שחייב מלקות ולא כרת בכזית בכא"פ דגזירת הכתוב היא דאינו חייב כרת משום דהוא פסק בלפני זמנו כר"י וע"כ ד"א מדאפקי' רחמנא בלשון מחמצת וא"כ קשה קושי' הר"ן וצ"ל כל אוכל בכרת ולא כל מאכיל בכרת והיינו ע"כ מעוטי אתי על כזית בכא"פ ע"י תערובת לכך אינו חייב ר"ל מלקות דליכא התם מיעוטי משום דלר"מ איצטריך שלשה אזהרות על שלשה זמנים אבל גבי כרת איכא מיעוטי כה"ג אבל אי ליכא כזית בכא"פ דהיינו ח"ש אפי' מלקות נמי ליכא רק מכת מרדות מכח שאכל איסור דאורייתא והיינו מכל כמו שמפרשי תוס' הנ"ל ואחר כל הוכחת הנ"ל דרמב"ם מוכרח לפרש הברייתא דאמר על התערובות בלאו היינו מכח אזהרה בעצמו דקאי על כזית חמץ גמור ועל כזית בכא"פ אפי' ע"י תערובות ולא מכל משום דלוקמי כר"א הוא מופרך מכח כי כל ולאוקמי כר"מ קשה עליו קושית התוס' מאי דריש האי כל אוכל חמץ והי' מוכרח לפרש הברייתא כמו שכתבנו וא"כ מוכרח לפסוק כר"י בלפני זמנו כי היכא דלא יהי' מיעוט על מלקות כמו על כרת ודוק היטב ויתורץ בדברינו קושי' התוס' ד"ה לרבות נשים וקושי' הר"י ד"ה חד לפני זמנו וקושי' הרשב"א ד"ה מכדי בין לחזקי' וכו' ודוק היטב וגם קושי' התוס' ד"ה ר"א אומר אף תכשיטי נשים וכו' ודוק כי קצרתי מאד וגם כל הקושי' של תוס' הנ"ל הי' קשה לרבינו וגם הוכחה הנ"ל ומוכרח הרמב"ם לבחור שיטה אחרת והוא מוסכם מכל הפוסקים כאשר כתבנו ואזדי כל הקושי' הנ"ל ודברי רבינו כפתור ופרח מקושרים ומיוסדים על אדני פז דלא כמו שהבינו הראשונים שמפני שמביא קרא כל מחמצת על תערובת חמץ דריש כו' רק כמ"ש למעלה וה' אמת ידריכנו בדרך אמת לאמתו של תורה: