מאורי אש רה

ישראל כן אמרתם לאמור כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם נמקים ואיך נחי' אמור אליהם חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ולכאורה אין לפסוקים אלו הבנה במה שאמרו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה מנ"ל לומר דאי' בפ"ק דע"ז כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ופריך ומאחר שלא שבו היכן ישיגו ומשני ה"ק ואם ישובון לא ישיגו ארחות חיים למימרא דכל פרוש ממינות מיית ופריך ומעבירה לא ממעשה דר"א בן דורדאי דהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי' עד שיצתה נשמתו והא הכא בעבירה הוי ומיית ומשני התם כיון דאביק בי' טובא כמינות דמי וכתב מהרש"א ויש לפרש דרחמי שמיא הוא כי פן יחזור לסורו ח"ו אם לא ימות כי קרוב אדם למשוך אחר מינות ומה"ט מסיק נמי בעבירה באביק בי' טובא כמינות דמי דקריב לו ג"כ לחזור לסורו וק"ל עכ"ל וכתבו בעלי מוסר על פסוק נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה דיש כמה עונות שאדם רגיל בהם ונעשה לפניו כדרך כבושה להלוך כמה שאמרו אדם עבר עבירה ושנה הותרה לו ונעשית לו כהיתר וקשה לפרוש מעבירה זו וצריך חיפוש וחקירה גדולה מזה לפרוש מזה נמצא כשאדם רגיל בעבירה הוי כדרך לפניו להלוך בו תמיד וצריך תשובה גדולה לעמוד על הדבר שלא יסור לעבירה זו וזה שאמר הנביא כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ר"ל שאנחנו רגילין בעבירה זו עד שאנחנו נמקים ואביקו בי' טובא ואיך נחי' ר"ל אם נשוב לא נשיג ארחות חיים וצוה הקב"ה לומר להם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע שאין כוונתו אלא שלא יחזור לסורו ואינו חפץ כי אם בשובו מדרכו וחי' ר"ל שישוב לגמרי מדרכו ולא ישוב למעשהו הרעים אז יחי' ולכך אמר שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו ר"ל אם תעזבו דרכיכם לגמרי אז לא תמותו וק"ל: אור פרשת וילך חדש

גרסינן במס' קידושין דף ל"ח איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות מנ"ל אמר אביי אתיא קרחה קרחה וכו' רבא אמר יליף בין עיניכם מתפילין מה תפילין נשים פטורות אף בקרחה נשים פטורות ופריך ואביי מ"ט לא אמר כרבא א"ל תפילין גופי' מהכא גמיר כו' והקשה מוהרש"א ז"ל מאי פריך ואביי מ""ט לא אמר כרבא דלמא סובר אביי כמ"ד דבאמת נשים חייבות בתפילין דהוה מ"ע שלא הז"ג כאשר הוא פלוגתא דתנאי שילהי עירובין יע"ש וכבר כתבתי ישוב לקושי' מוהרש"א לעיל בפ' אמור זיל קרי ביה. ודרך פשוט אמרתי ליישב שנית דאיתא לעיל דף ל"ד מ"ע שהז"ג דנשי' פטורות מנ"ל ומשני דיליף מתפילין ופריך נילוף ממצה והקהל לחיוב' ומשני דהוה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. ופריך הניחא למ"ד שני כתובים הבכ"א אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל אלא אמר ר"פ הוקשה כל התורה כולה לתפילין וכו' ופריך למ"ד תפילין מ"ע שלאו הז"ג ונשים חייבות וליכא למילף מתפילין וגם ב"כ הבאים כאחד מלמדין ושפיר יש למילף ממצה והקהל לחיוב מנ"ל (דבשלמא אי ס"ל ב"כ הבאים כאחד א"מ ממילא מוכח דמ"ע שהז"ג נשים פטורות מדגלי קרא בשני כתובים במצה הקהל לחיוב ש"מ בעלמא פטור ויע"ש בפרש"י ותו') דמ"ע שהז"ג נ"פ ומשני דהוה מצה והקהל ושמחה שלשה כתובים הבאים כאחד ולכ"ע אין מלמדין ע"ש ופרש"י ז"ל ולית לי' הא דאביי דאמר אשה בעלה משמחה יעש"ה ולפ"ז ע"כ מוכרחים אנו לומר אליבא דאביי דס"ל דנשים בעליהן משמחי' א"כ ליכא שלשה כתובים הבכ"א וקשיא מנ"ל דמ"ע שהז"ג נ"פ ובהכרח לומר או דס"ל כמ"ד שני כתובים הבכ"א אין מלמדין או דהוקשה כל התורה כולה לתפילין. והנה ראיתי בספרי סוגיא שכתבו טעמא דמ"ד שני כתובים הבכ"א אין מלמדין דקשה תרתי למה לי ולכתוב בחדא ותיתי אינך מיני' אלא ע"כ להורות דוקא בהנך ולא תגמור מיני' וזה פשוט בש"ס ומאן דס"ל ב"כ הבאים כאחד מלמדין ס"ל דלק"מ לכתוב בחדא ותיתי אידך מיני' דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא עיין עליו והנה במכילתן דף ד' ע"א שמעינן ליה לאביי גופיה גבי תושב ושכיר ומשני מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא יע"ש ולפ"ז ע"כ ס"ל דב"כ הב"כ מלמדין כנ"ל וא"כ בהכרח גדול שאביי יליף כל התורה מתפילין דמ"ע שהז"ג נשים פטורות. הרי בהכרח דאביי גופיה ס"ל דתפילין הוי מ"ע שהז"ג ונ"פ פריך שפיר ואביי מ"ט לא אמר כרבא (ומש"ה דייק ומשני אמר לך כו' כלומר הוא גופיה צריך לשנוי' זה משא"כ כשפריך ורבא מ"ט לא אמר כרבא משני הש"ס קסבר כו') ובחידושי' הארכתי בזה וק"ל

מאחר שערבים עלי דברי דודי הרב הגאון החריף המפורסם מוהר"ר שבתי נר"ו אב"ד דק"ק בייאלי ולע"ע הוא אב"ד בק"ק שערשאב אמרתי להציג כאן שני חידושי תורה מאתו תצא

גרסינן במס' שבועות דף כ"ג ע"ב בפיסקא שבועה שלא אוכל וכו' הא גופיה קשי' אמרת אכל אוכלים שאינם ראוי לאכילה פטור והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב הא לא קשי' רישא בסתם וסיפא במפרש וכו' עד אלא כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור יע"ש וגרס רש"י ז"ל בגמ' אלא כדרבא דהדר הש"ס משינוי' קמא דשני דרישא בסתם וסיפא במפרש שאמר נבילות ושחוטות אלא כדרבא דרישא וסיפא בסתם מיירי ור"י סבר דסתם נמי הוה כולל רק דרישא מיירי דאכל עפר שאינו ראוי לאכילה כל עיקר וסיפא אכל נבילות דראוי לאכילה רק דארי' דרביע עלה יע"ש אבל הרמב"ם פסק דסתם לא הי' כולל רק דוקא במפרש הוא דהוי כולל וגרס בגמ' כדרבא ולא אלא ועיין בת"ח ומהראוי ליתן טעם מההכרח הי' להרמב"ם שלא רצה לקיים כגירסת רש"י ז"ל אלא כדרבא והנה לכאורה יש להוכיח כשיטת הרמב"ם דלא הוה כולל רק במפרש דגרסי' במכילתן דף כ"ב ע"ב בעי רב אשי נזיר שאומר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה וכו' אלא תפשוט דבעי רבא כו' עייש"ה ומסוגי' זו הכרע לרבינו דלא מיקרי כולל כ"א כשמפרש שבועה שלא אוכל דהיינו שאמר שלא אוכל נבילות ושחוטות דאי כגירסת רש"י דסתם הוי נמי ככולל א"כ ליכא למיפשט מידי בעי' דרב אשי די"ל הא דאוקמא ר"ל במפרש וחצי שיעור אליבא דרבנן היינו משום שלא הזכיר נבילה אבל גבי נזיר שפרט רק האיסור שלו שאמר בפירוש שבועה שלא אוכל חרצן א"כ שפיר י"ל דאדעתי' דהיתרא קא משתבע וחייב בכ"ש אפי' אליבא דרבנן אע"כ כדעת הרמב"ם דלא הדר הש"ס משנוי' קמא ומיירי רישא בסתם וסיפא במפרש דהיינו שאמר שבועה שלא אוכל נבילות ושחוטות ואפ"ה מוקי ר"ל במפרש וא"ש אליבא דרבנן ואע"ג דהזכיר האיסור טעמא דמפרש חצי שיעור אבל אי לא מפרש דעתיה אכזית ושפיר איפשט בעי' דרב אשי ג"כ בנזיר ובדברינו אמרתי דהרמב"ם אזיל לשיטתו דהרמב"ם פסק הא דסבר ר"י ח"ש אסור מן התורה אינו רק איסורא בעלמא ולא מיקרי מושבע ועומד מהר סיני והנה הש"ס פריך בסוגי' הנ"ל בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דמוקי לה כד"ה והרגישו בעלי תוס' דלמא היינו טעמא דלא אמר כר"ל משום דסובר ר"ש אסור מה"ת ולכך לא אמר כר"ל משום דחצי שיעור נמי מושבע ועומד הוא ומתרצי' כיון דליכא רק איסורא בעלמא לא מקרי מושבע ועומד עיי"ש והנה תירוצם אינו עולה כ"א לפי שיטת הרמב"ם דלא מקרי כולל כ"א במפרש דאי כגירסת רש"י דגרס אלא כדרבא דרישא וסיפא מיירי בסתם דאמר שבועה שלא אוכל א"כ לפי המסקנא הדרא פירכת הש"ס לדוכתיה ור"י מ"ט לא אמר כר"ל דהשתא ליכא לשנוי' כדמשני דמוקי למתני' כד"ה דקשה לוקמי' מתני' כר"ל דאכל חצי שיעור ובמפרש שלא אוכל נבילות ואז לא איצטריך לאוקמי במפרש ח"ש כיון דמפרש שלא אוכל נבילות רבנן נמי מודה דחייב אח"ש דע"כ אדעתיה דהתירא קא משתבע כנ"ל אלא ע"כ אנו מוכרחים לומר דבמסקנא דר"י סבר דחצי שיעור אסור מה"ת ומקרי מושבע ועומד מה"ס ומש"ה לא אמר כר"ל גם במסקנא אבל הרמב"ם דפסיק דלא מקרי כולל אלא במפרש וגרס בש"ס משכחת לה כדרבא ורישא בסתם וסיפא במפרש דלא כרש"י ואפ"ה אוקמי' ר"ל במפרש ח"ש אליבא דרבנן אף שהזכיר נבילה ולא אמרינן אדעתיה דהתירא משתבע א"כ ע"כ הא דאמרי' ר"י לא אמר כר"ל דמוקי כד"ה גם במסקנא קיימא שנויה זה וא"כ קשה קושי' התו' מ"ט לא אמרי דמש"ה לא אמר כר"ל דס"ל ח"ש אסור מה"ת וע"כ הוכרחו לפרש כתירוצם דגם לר"י לא מקרי מושבע ועומד מאחר שאינו רק איסורא בעלמא וכפסק הרמב"ם ובזה מיושב דקדוק אחד בדף כ"ב ע"ב דפריך אלא תפשוט הא דבעי רבא כו' דלכאורה גם בל"ז ה"ל למיפשט ממשנה זו ואיך תליא בפשטות בעי' דרב אשי אבל לפ"ד הנ"ל לשיטת רש"י ליכא למיפשט כלל בעי' דר"א כנ"ל וע"כ דש"ס קים ליה כשיטת הרמב"ם