מאורי אש רד

בהני שלשה עבירות שהם חמורות אפ"ה מהני תשובה אבל אי אמרינן עד ולא עד בכלל א"כ לא מהני תשובה בהני שלשה עבירות ולפ"ז פריך שפיר איך אמר ר' יוחנן עד ולא עד בכלל והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת בתורה דכתיב הן ישלח איש את אשתו ואתה ישראל זנית רעים רבים א"כ ש"מ אפי' בע"ז מהני תשובה ש"מ הא דכתיב תשב אנוש עד דכא עד ועד בכלל א"כ איך אמר ר' יוחנן עד ולא עד בכלל ומשני שפיר הא ביחיד לא מהני תשובה בע"ז הא ברבים נגד כל ישראל מהני תשובה אפילו בע"ז ושפיר אמר הקב"ה שובו אלי נאם ה' אף שזינתם אחרי אלהי נכר מ"מ מהני תשובתכם וק"ל: דרוש לשבת תשובה

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. ופירש"י וה' אמר אלי והוא פירוש לא אוכל עוד לצאת ולבוא לפי שה' אמר אלי. הלשון מגומגם מאד ונדחקו המפרשים בפירושו ויש לדקדק עוד למה מציין רש"י בפסוק וה' אמר אלי ומפ' שהוא פי' מן לא אוכל כו' ולמה לא מציין רש"י בתחלת הפסוק ולא אוכל עוד לצאת ולבוא ולפרש למה לפי שה' אמר אלי. ונ"ל לישב כוונתו ויהיה הסגנון כך דודאי על רישא דקרא לא אוכל עוד לצאת ולבא נוכל לפרש פי' אחר אך על פי' זה יקשה מפסוק ה' אמר אלי ומוכרחים אנו לפרש שוה' אמר אלי הוא הפי' לא אוכל עוד לצאת ולבא. ונקדים מה שכתב רש"י בפ' וזאת הברכה ויעל משה מערבות מואב על הר נבו וגו' ויראהו ה' את כל הארץ וגו' ואת הארץ אש נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור וימת שם משה וגו' ופירש"י לאמר לזרעך אתננה הראתיך כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבע לכם הקב"ה קיימה אבל גזירה היא מלפני ששמה לא תעבור. והקשה הרא"ם וז"ל וא"ת הלא לולי הגזירה נמי לא היה אפשר בו לעבור שכבר מלאו ימיו ושנותיו דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי. והרב בענ"י תירץ דאי לאו הגזירה היה הקב"ה מוסיף לו שנים והיה נכנסת לא"י ואח"כ היה ג"כ מת בז' לחדש אדר ומהרש"א בס"פ החולץ הקשה ג"כ כעין קושי' זו וז"ל על הא דאמרי' משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא וגו' ויש לדקדק דאמרי' בפ"ק דקידושין ובפ"ק דסוטה ובפ"ק דר"ה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום אלא היום מלאו ימי ושנותי כו' ולולי חטא מי מריבה היה נכנס לא"י והיה חי יותר מק"כ שנים שהם שני הדורות שנגזרו לו. בשלמא לחכמים ניחא דאלו לא חטא במי מריבה הי' זוכה להוסיף אבל לר"ע דאין מוסיפין אפי' ע"י זנות מאי איכא למימר כו'. וסיים וצ"ל דהאי סוגי' דלא כר"ע עכ"ל וזה דוחק. ולי נראה דאין כאן קושי' כלל דהא בחטא מרגלים נגזר שיהיו רועים במדבר ארבעים שנה כדכתיב ונשאו את זנותיכם עד תום פגריכם במדבר כו' וכבר כלו מתי מדבר בט"ו באב וכן פירש"י בפ' חוקת ויבואו כל בני ישראל כל העדה הר ההר ופירש"י כל העדה כולם שלמים ועומדים ליכנס לארץ שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתיב בהם חיים כולכם היום עכ"ל א"כ מצינו למימר אף לר"ע אית ליה הך דרשא דהיום כלו ימי ושנותי ואלולא חטא במי מריבה היה משה מכניס ישראל לא"י מקודם שימלאו ימיו. ובזה ניחא נמי דאמרינן בפ' במה בהמה דס"ל לתנא דמלאכי השרת דמשה ואהרן קיימו כל התורה ומתו בלא עון ורשב"א סבר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם וכ' מהרש"א בעצמו ומ"ד שמתו בלא חטא מפרש ליה להאי קרא יען לא האמנתם וגו' לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ הא האמנתם בי זכיתם להכניסם לא"י. אבל אין זה כדאי להיות מתים אי לאו דיש מיתה בלא חטא עכ"ל. נמצא יכולין אנו לומר דר"ע נמי אית ליה דלא מתו בחטאם וע"י חטא מי מריבה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ומלא הקב"ה שנותיהם שני הדורות מיום ליום ובלא חטא מי מריבה הי' נכנסים מקודם לא"י ואח"כ הי' ממלאים שנותיהם בא"י. אך למ"ד בחטאם מתו משמע דחטא גרם המיתה א"כ אליבא דרבנן דסברי זכו מוסיפין לו ליכא למימר הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטור והי' מוסיפין להם אך איך שייך לומר בחטאם מתו וע"כ צ"ל דלא זכי פוחתין לו ופשיטא לר"ע דס"ל לא זכי פוחתין לו זכי משלימין לו אם נימא דבחטאם מתו משמע שלא השלימו שנותיהם וע"כ לית להו להאי דרשא היום מלאו ימי ושנותי דלהך דרשא משמע שהשלימו שני דורות ולא מתו בחטאם דע"י חטא פוחתין לו. ולפי דברינו דלעיל דאי לאו חטא מי מריבה היה משה בא לארץ קודם שמלאו ימיו ושנותיו וע"כ צריכין אנו לומר דקושי' מהרא"ם לא קאי אלא אמאי דפרש"י בפ' וזאת הברכה שביום מותו של משה נאמר הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור ופרש"י אבל גזירה היא מלפני ששמה לא תעבור הקשה הא כיון שנשלמו שנותיו היום א"כ אף לולי הגזירה נמי לא הי' אפשר לעבור שכבר מלאו ימיו ושנותיו בשלמא במי מריבה דכתיב לכן לא תביאו את הקהל נוכל לומר שלולי החטא הי' בא קודם שנתמלא ימיו אבל הכא ביום מיתה נאמר שהגזירה במקומה עומדת הקשה שפיר הלא אף בלא גזרה ושמה לא תעבור לא הי' יכול לבוא שכבר נשלמו ימיו ושנותיו וע"כ צ"ל כתירוץ הרב בענ"י שאלולי גזרה היה מוסיפין לו על שנותיו כחכמים ולא כר"ע ודוק. וזה אפשר כוונת הפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום בז' באדר שמלאו ימי שנותי וה' חזר ואמר אלי ביום זה לא תעבור את הירדן שגזרה קיימת כמו שפרש"י בוזאת הברכה. ולפ"ז אי אפשר לומר כדעת ר"ע דזכה משלימין לו ולא מוסיפין א"כ הדרא קושי' לדוכתא כיון שנשלמו ימיו ושניו ל"ל למגזר גזרה לא תעבור את הירדן הא ממילא לא יעבור וע"כ צריכין אנו לומר כתירוץ נ"י דאי לאו הגזירה היה מוסיפין לו נמצא לר"ע דס"ל דאין מוסיפין לו אלא משלימין לו נוכל לומר הא דאמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא קאי ארישא דקרא בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ולכך לא אוכל עוד לצאת ולבוא לא"י מפני שאי אפשר להוסיף לי אך ע"ז קשה דא"כ תו לא היה צריך לומר וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה משמע שעכשיו ביום הזה נאמר לו דגזירה גרמת שלא תעבור הא אפי' בלא גזירה נמי לא היה יכול לעבור וע"כ צריכין אנו לומר דבלא גזירה היה יכול לבוא שהוסיפו לו כחכמים דפליגי אדר"ע ולכך נגזרה עליו לא תעבור את הירדן א"כ קאי לא אוכל לצאת ולבוא אסיפא דקרא שלא אוכל לצאת ולבוא מכח שוה' אמר אלי וגזר עלי גזירה לא תעבור את הירדן הזה ובזה נכון דברו רש"י על בוריין דרש"י רצה לסתום ולפרש אליבא דמ"ד היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות ובקצת נוסחאות נאמר דבר זה קודם פי' וה' אמר אלי א"כ לפי סברא זו נוכל לפרש דלא אוכל לצאת ולבוא ארישא דקרא קאי בשביל שהיום מלאו ימי ושנותי לכך לא אוכל לצאת ולבוא אך לפ"ז קשה למה צריך לומר לא תעבור את הירדן בו ביום שכבר נשלמו שנותיו א"כ ממילא לא יעבור וע"כ צריכין אנו לומר דהי' מוסיפין לו וא"כ לא אפשר לפרש דקאי לא אוכל לצאת ולבוא על רישא דקרא וע"כ מלמדנו סיפא דקרא הטעם דלא אוכל לצאת ולבוא וזה כוונת רש"י שהולך וסובב על פירושו היום מלאו ימי ושנותי א"כ נוכל לומר שלא אוכל לצאת ולבוא קאי ארישא דקרא בשביל שמלאו ימי לכך לא אוכל לצאת אך לפ"ז קשי' למה לי' היום לגזור שלא לעבור את הירדן וע"כ צריכין אנו לומר דהי' מוסיפין לו לולי הגזירה א"כ ע"כ וה' אמר אלי זהו פירושו לא אוכל עוד לצאת ולבוא לפי שה' אמר אלי וקאי ע"כ אסיפא דקרא ולא ארישא וק"ל

סיום לדרוש הנ"ל בתהלים שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ולכאורה אין הבנה לפסוקים אלו ויש בפסוקים אלו סוד גדול כידוע ליודעי חן וע"פ הנגלה נראה ליישב דאי' בפ"ק דר"ה בתשרי נולדו אבות כו' עד ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאיתני' מוסדי ארץ ואומר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ופי' רש"י דאבות איקרי הרים שדילג קץ בשביל ההרים ואי' בסוף פ' ר"ע דרש רבה מ"ד לכו נא ונוכחה יאמר ה' לכו נא בואו נא מבעי' לי יאמר ה' אמר ה' מבעי' לי' לעתיד לבוא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו רבש"ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא בקש רחמים עלינו אצל יצחק שבירך את עשו והי' כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו יאמר ה' אמר להם הקב"ה הואיל ותליתם עצמיכם בי אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וזה פירוש הפסוק אשא עיני אל ההרים ר"ל אל האבות שנקראו הרים מאין יבוא עזרי שכל האבות לא התפללו עלינו להצילנו מן העונות אבל עזרנו מעם ה' עושה שמים וארץ שאמר אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וק"ל ביחזקאל סי' ל"ג ואתה בן אדם אמור אל בית