מאורי אש רג

לא ישקר מליתן הטובה שאמר ליתן ואיתא בירושלמי לא איש אל ויכזב לטובה ההוא אמר ולא יעשה לרעה שחוזר הקב"ה ומנחם על הרעה נמצא אנו למדין אצל הרעה הקב"ה חוזר אבל אצל הטובה הקב"ה אינו חוזר נמצא למדין אנו אם הקב"ה נוטל השררה מאיש אחד ונותן לאיש אחר אע"פ שאצל זה הוא רעה אבל אצל חבירו הוא טובה ואין הקב"ה חוזר מטובה דכתיב לא איש אל ויכזב ולפ"ז ניחא דקרי רב אחי מדיפתא אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו אך שלא יאמרו הלא לרעה הקב"ה חוזר כדכתיב ההוא אמר ולא יעשה ולכך מסיים כל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו דאין הקב"ה חוזר מטובה שהבטיח ונתן לאדם וכיון שנגזר טובה על מר בר רב אשי אי אפשר לי לחזור הגדולה והשררה ושפיר קרי אנפשיה כל המריעין לו וכל המטיבין לו דבר והיפוכו שבשביל שכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו וזה גורם שכל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו דאי לאו הכי הא כתיב ההוא אמר ולא יעשה לרעה הקב"ה חוזר וק"ל

וזה שרמז משה לא אוכל עוד לצאת ולבוא שניטלה ממנו הרשות ונתנה ליהושיע וא"כ בשום ענין אי אפשר לי לבטל הגזירה לאחר שכבר נתן ליהושיע נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי הקב"ה שהוא נצח ישראל לא ישקר וק"ל

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך במדרש ילקוט ר' יהודה בר סימון אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך אפי' כפרת בעיקר ולכאורה תמוה איך יתישב סיפא דקרא כי כשלת בעוניך ובגמ' אמר גדולה תשובה שזדונות יעשה לו כשגגות שנא' כי כשלת בעוניך והא עון מזיד הוא וקרא ליה מכשול ולכאורה יש לדקדק כי כשלת לשון עבר ולפי הדרש הגמ' היה ראוי לומר לשון עתיד כי תכשול בעוניך ולישב זה צריכין אנו להקדים מה שמצאתי בספר סמיכת חכמים דף מ"ב ע"א בשם הש"ך על התורה שמפרש אם הכהן המשיח יחטא קאי על אהרן ואם עדת ישראל ישגו קאי על ישראל שעשו את העגל והקשה ע"ז איך אפשר לומר דקאי על ישראל הלא ישראל היו מזידין ואיך כתבה התורה ואם עדת ישגו שקראם שוגג ותירץ כיון דלא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה ולכך לא נחשב להם העון אלא כשוגג כי הקב"ה אינם לידם כדי להורות תשובה אפי' על ע"ז וזה שרמז הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך אפי' אם כפרת בעיקר מהני תשובה ולזה נתן טעם כי כשלת בעוניך ר"ל שהקב"ה קרא עונך בשם שוגג דכתב אם עדת ישראל ישגו ש"מ דמהני תשובה אפילו בע"ז

וכמו כן יש ליישב מה שאמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ונראה דאי' במפרשי' הא דאמרו רז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכן לא הוי ישראל ראוים לאותו מעשה כוונה דנקט לאותו מעשה מפני שעברו מן העבירות החמורות ע"ז וג"ע אלא ע"כ שאירע להם מן העבירות החמורות אלא להורות תשובה וזה היה תפילת משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וע"כ לא היה ראוי להם לחטא גדול כזה אלא להורות תשובה אינה לידם חטא גדול כזה וכן אמר דוד ע"ה וסלחתי לעוני כי רב הוא ואיך נכשלתי בחטא גדול כזה אלא ע"כ להורות תשובה א"כ בדין שתסלח לי כדי להורות לכל שאף על חטא גדול מהני תשובה וק"ל ולכך סיים פנה אלי כי יחיד ועני אני ר"ל שלא תאמר הלוא כבר נלמד מישראל תשובה ולכך אמר פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וצריך אני להורות תשובה ליחיד וק"ל

ואגב דאיירינן בהאי קרא דאמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי כסף ואלהי זהב משום דאיתא ריש כריתות שגג בע"ז והזי' בעבודות וכגון דטעה בהדין קרא לא תעשו אתי אלהי כסף וזהב הא דשאר מיני שרי עי' מה שכתבנו מזה בפ' שופטים הרי לפניך דאיכא למטעי בהאי קרא דלא אסרה התורה אלא אלהי כסף וזהב אבל דשאר מיני שרי א"כ אם עשו אלהי עץ ואבן היה נוכל ללמד עליהם זכות שטעו בקרא דסברו דלא אסרה התורה אלא אלהי כסף וזהב ולא דשאר מיני' אבל הם עשו אלהי זהב דזה בפירוש אסרה תורה א"כ עונם גדול מאד ולכך אמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב א"כ זה הוא חטאה גדולה דליכא עליהם ללמוד סנגוריא שטעו בפירוש הפסוק עיין בתמורה דף ט"ו ע"ב ובהוריות דף ו' אף שישראל עבדו ע"ז במזיד נחשב להם כשוגג והביאו פרים ושעירים לכפר עליהם כשוגג בע"ז וק"ל

גמרא דיומא דף פ"ו ע"ב אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישב אליה עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' לא קשיא הא ביחיד הא בציבור ונדחקו כל המפרשים בהבנות המקשה דלפום רהיטא אין כאן קושיא אף דתשובה דוחה ל"ת שבתורה מאן יימר דעד ועד בכלל דילמא עד ולא עד בכלל ובאמת בקצת נוסחאות לא גרסינן מי אמר ר' יוחנן הכי אלא סתם אמר ר' יוחנן גדולה תשובה בתר דאמר ר' יוחנן עד ולא עד בכלל והם שני מימרות דר' יוחנן וגם לא גרסי אהא ביחיד הא ברבים ולי נראה דיש לקיים גירסא ישינה ואגב נדקדק למה באמת ידחה תשובה לא תעשה וכי תימא משום דתשובה הוא עשה ועשה דוחה ל"ת בכל התורה מ"מ תמוה הוא דהא דבכל מקום שעשה דוחה ל"ת היינו למי שמקיים העשה דוחה ל"ת אף שעובר על לא תעשה כגון מילה בצרעת אבל הני ישראל מקיימי' העשה והקב"ה עובר על לא תעשה דלא תשוב לקחתה ודבר כזה לא מצינו בכל התורה

ואגב זה אמרתי לישב מדרש רבה דישראל אומרים להקב"ה פתח אתה תחילה דכתיב השיבנו אליך ונשובה והקב"ה אומר לישראל פתח אתה תחילה דכתיב שובה אלי ואשובה אליכם ויש לדקדק מאי כולי האי שהקב"ה מקפיד ואומר לישראל שהם יפתחו תחילה ואמר שובו אלי ואשובה אליכם ונקדים מה שנשאלתי בימי חורפי מן ש"ב הרב הגאון מוהר"ר מרדכי אב"ד מקראטשין ז"ל איך אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה הא קיי"ל שאין איסור להחזיר גרושה משנישאת אלא אם נישאת ע"י הווי' דקדושין דוהיתה לשון הווי' דקדושין משמע אבל אם זינתה אחר שנתגרשה אין איסור להחזירה ובקרא כתיב ואת זנית רעים רבים וא"כ הוי ע"י זנות וא"כ אין כאן לאו דלא תשוב לקחתה והשבתי לו דאפשר אף דהש"ס מביא רישא דקרא מ"מ סמכינן אסיפא דקרא משום דילפינן בפ"ק דיבמות לאו דסוטה לר"י בן קיפור מדכתיב לא ישוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה דקרא יתירה הוא לרבות סוטה הנסתרת דאסורה לבעלה בלאו א"כ שפיר אמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו וגו' וכתי' לא תשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה הנסתרת ואתה ישראל זנית רעים רבים הוי כדמיון סוטה שזינתה תחת בעלה שהיא אסורה בלאו ואחר כמה שנים מצאתי קושי' זו בספר שו"ת בית יעקב ומתרץ שם כמו שתרצתי ושמחתי שהייתי בר מזלו בזה: ובזה יתישב גם הקושיא שזכרנו מה שייך דחיות עשה ולאו שאנו מקיימי' העשה והקב"ה עובר על לאו ונראה דאיתא בכתובות דף ל"ט ע"א אונס שותה בעציצו כיצד שותה בעציצו אפילו היא חיגרת אפילו היא סומא מצא בה ערות דבר אינו רשאי קיימה ופריך הש"ס וניתי עשה דלו תהיה לאשה וידחה לא תעשה ומשני כי אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיימה לעשה אבל הכי כי אמרה לא בעינא ליה, מי איתא לעשה כלל ופירש"י השתא נמי מלמדין אותה לומר אינו רוצה והר"ן מפרש הואיל וקי"ל האי עשה דאפשר למדחי' אינו דוחה ל"ת ועיין שם ואיתא במפרשים שיש לישראל דין אנוסה ובאונס כתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו א"כ אין הקב"ה יכול לגרש אותנו אבל אם נמצא בה ערות דבר מחויב לגרשה וא"כ כשישראל זנו אחרי אלהי ניכר ודינם כאשה שזינתה תחת בעלה מחויב לגרשה ואין כאן עשה דלו תהיה לאשה ולפי' רש"י דוקא אם אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל אבל אם אמרה בעינא איתא לעשה ודוחה ל"ת א"כ ניחא דברי ר' יוחנן דאמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה דכתיב הן ישלח איש את אשתו וגו' וכתיב לא תשוב לקחת אותה אחרי שנטמאה לרבות סוטה הנסתרת ואתה ישראל זנית רעים רבים ועכ"ז אמר הקב"ה שובו אלי נאם ה' אם ישראל חפצים בהקב"ה אתי עשה דלו תהיה ודוחה ל"ת דסוטה וק"ל ולכך משיב הקב"ה שפיר פתח את תחילה דכתיב שובו אלי ואשובה אליכם בשלמא אם אתה פותח תחילה וכיון דאמרת בעינא בהקב"ה א"כ איתי' עשה דולו תהיה לאשה ולכך אשיבה אליכם אבל כל זמן שאין אתם פותחים תחילה ליכא לעשה כלל דהוי כמו אנוסה שמצא בה ערות דבר שאסורה לקיימה וק"ל

ובזה נבוא אל הביאור הגמרא הא דפריך שפיר ומי אמר ר' יוחנן הכי עד ולא עד בכלל והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה ונקדים ממה שמצאתי בספר סמיכת חכמים בדף כ"ח פלוגתא אי תשובה מהני בע"ז או לא ופליגי בהאי קרא דכתיב תשב אנוש עד דכא דורשי רשומות אמרו דכ"א ראשי תיבות דם כפירה אשת איש ולמ"ד עד ועד בכלל מהני תשובה אפילו