מאורי אש רב

אבל ז"א דהלא אם באנו לפרש דכוונת תנא דמשנתינו דלא תני דנבעלת ברביעי משום ברכה א"כ לא פריך לא מידי ותנשא בא' בשבת דהא בא' בשבת ליכא ברכה וכאשר הקשו תוס' באמת ועכ"ל דס"ל להמקשן דאין הטעם של תנא דידן רק מה שהוא מיקרי עבריינא ולא מטעמא דברכה שהוא הברירה למי שירצה ואינו כ"א עצה טובה והראי' דלא קתני כ"א הטעם משום טענת בתולים ובהיות כן קשה ג"כ ותהי' נבעלת ג"כ ברביעי וקשה ליתני נשאת ונבעלת ברביעי כקושי' המפרשים ע"ש אך י"ל דהנה תוס' כתבו שם ד"ה ליום הרביעי ולא בליל חמישי דלית כתובה דלא רמי בה תיגרא איכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא יבעול יעש"ה הרי עינינו רואות דתנא התנא דנשאת ביום דוקא א"כ אי הוה קתני נשאת ונבעלת ביום להשמיענו הרבותא דיכול לבעול ביום ולא חיישינן לקרורי דעתי' מ"מ הוי מקום לטעות דכמו גבי הביאה אינה בהכרח להיות ביום דהא בליל חמישי דסמוך לזמן קביעות בד' בודאי עדיף טפי ה"ה הנשואין נמי לאו דוקא יום ד' אלא ה"ה בליל חמישי והא דנקיט ליום הרביעי קמ"ל לרבותא דנבעלת ג"כ ביום ולעולם אימא לך דהנשואין יכול להיות ג"כ בלילה ובאמת אינו רשאי לעשות הנשואין דלית כתובה כו' לכך תני רק נשאת ליום הרביעי להורות דלא בליל החמישי כנ"ל והנה איתא לקמן דף ה' דלא יבעול במוצאי שבת גזירה שמא ישחוט בן עוף א"ל אביי אלא מעתה יה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף ומשני התם דלנפשי' לא טרוד הכא דלאחרי' טרוד א"נ התם אית לי' רווחה פירש"י לשחוט בלילה שהסעודה אינה עד למחר הכא לית לי' רווחה יעש"ה והרמב"ם ז"ל הביא דאין נושאין נשים באחד בשבת גזירה שמא ישחוט בן עוף והיינו ע"כ כשינויא קמא דלשינויא בתרא היכא דאית לי' רווחא לשחוט בלילה לא שייך האי גזירה כנ"ל אך לשינויא קמא שפיר אמרינן לאחרים טרוד אף בדאית לי' רווחה והנה באמת דעתו פליאה דבכ"מ פוסק כלישנא בתרא ואולי מסתמא דגמ' הנ"ל יש להוכיח דשינויא קמא עיקר דהא יש לדקדק כנ"ל למה להמקשן להביא כ"כ באריכות מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי כו' ה"ל למיפרך ותנשא בא' בשבת אלא ע"כ דס"ל להש"ס כשינויא קמא דלאחרי' טרוד אף בדאית לי' רווחא בלילה וא"כ בקצרה לק"מ ותנשא בא' בשבת י"ל משום גזירה שמא ישחוט בן עוף לכך פריך הכי מפני מה אמרו חכמים הלשון בתולה נשאת ליום הרביעי ולמה לא אמרו ג"כ נשאת ונבעלת ליום הרביעי וא"ל משום דהוה מקום למיטעות ולומר דרשאים לעשות הנשואין בליל חמישי ג"כ ז"א דא"כ תקשה ותנשא בא' בשבת ויהי' הסעודה בליל ב' דהא עיקר תירוץ שלנו דאינה נישאת ליום א' משום גזירה שמא ישחוט בן עוף וקשה יהי' הנשואין בליל ב' דאז איכא בודאי ריוח גדול לילה ויום ואז ליכא מאן דפליג דלא שייך שמא ישחוט בן עוף עיין עליו ומהכרח לומר דאינם רשאין לעשות הנשואין בלילה כו' דלית כתובה דלא רמו בה תגרא וחיישינן שמא יטרוד ולא יבעול וכיון דמהכא שמעינן לה כבר דאינם רשאי' לעשות הנשואין בלילה מטעם שכתבו התוס' דליכא כתובה כו' א"כ עדיין קשה ליתני נשאת ונבעלת ליום הרביעי כיון דליכא לנו למיטעות כלל ובהיות כן מיושב קושי' רש"י ז"ל בשמעתין דמאי פריך והא בעינן שקדו דהא ממשנתינו מוכח דבעינן שקדו מדלא נשאת בא' בשבת כדריש פירקין ז"א דהוה לנו מקום לומר דלעולם במסקנא לא בעינן כלל שקדו והא דלא נשאת בא' בשבת גזירה שמא ישחוט ב"ע דלאחרי' אף באית לי' רווחא בלילה טרוד וא"ל דקשה נשאת ונבעלת ליום הרביעי דז"א דהא יוכל להיות הנשואין גם בליל חמישי וא"ל א"כ תהי' נשאת ביום א' הוה מקום לומר באותו ה"א משום הכי לא תנשא ביום א' משום שקדו ולא משום שמא ישחוט ב"ע בכדי שלא נצרך לחלק ולומר נשאת דוקא ביום ונבעלת אפי' ביום וכ"ש בלילה לכך היינו מוכרחים לומר משום שקדו אבל לפי האמת דתני רק נישאת ליום ד' י"ל מש"ה באחד בשבת לא משום שמא ישחוט ב"ע ולא משום שקדו אבל מן הברייתא מוכח שפיר דגם במסקנא צריכין אנו לשקדו דקתני מן הסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי כו' ובשני לא יכנוס וע"כ הא דבשני לא יכנוס היינו מטעם שיהי' שקדו עכ"פ שני ימים הרי להדיא דגם במסקנא בעינן שקדו ומוכח שפיר דוקא מברייתא ולא מכח פירכא דמתני' ולפמ"ש אזלא לה כל סוגי' דלעיל ודהכא כלישנא קמא דלאחרי' טרוד אף בדאית ליה רוחא ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל כלשון הראשון ודוק:

כתנות פרשת וילך אור

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' חמר אלי לא תעבור את הירדן הזה ופירש"י לא אוכל איני רשאי שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושיע היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות דבר אחר לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה ולכאורה איכא למידק איך מחובר הפסוק ולא אוכל עוד לצאת ולבוא בדברי תורה למה שאמר וה' אמר אלי לא תעבור הירדן הזה וגם מה שפי' רש"י שנטלה ממנו הרשות ונתנה ליהושיע מאי נפקא מיני' אם נתנה ליהושיע או לא נתנה ליהושיע כיון דעכ"פ נטלה ממנו הרשות ולישב זה צריכין אנו להקדים מדרש רבה אמר ר"י עשרה מיתות כתובה עליו על משה מלמד שעד י' פעמים נגזור עליו שלא יבא לא"י ועדיין לא נחתום גזר דין הקשה עד שנגלה עליו הקב"ה בב"ד הגדול ואמר לו גזירה היא מלפני שלא תעבור הירדן וצריכין אנו לדקדק למה באמת לא נחתם גז"ד הקשה עד שנגלה עליו הקב"ה בב"ד הגדול ונראה לישב דזה ידוע דכל מגמות משה היה להתיר נדר יתברך כמו דאיתא בפ' אין עומדין ויחל משה שהתיר נדר הקב"ה ובמדרש פ' ואתחנן משה איש אלהים מה האיש הזה אם הוא מבקש להפיר נדרו אשתו מפיר כך משה כו' ואיתא בגמ' דגיטין דף ל"ה ע"ב התקון רבן גמליאל הזקן שתהי' נודרת ליתומים אמר ר"ה לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמפיר לה בעל ור"נ אמר אפי ניסת ופריך ניסת ודאי מפיר לה בעל ומשני דמדרינן ליה ברבים ופירש"י דקסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה וזה כוונת המדרש לא נחתם גזר דינו הקשה עד שנגלה הקב"ה משום דהי' נקרא איש אלהים וכשהיה רוצה היה יכול להתיר נדר יתברך ולכך לא נחתם גזר דינו הקשה עד שנגלה הקב"ה בב"ד הגדול והוי כנדר שהודר ברבים וכל נדר שהודר ברבים אין לו הפרה ובגמ' שם מסיק אפילו למ"ד ברבים יש לו התרה אבל על דעת רבים אין לו התרה והני מילי לדבר רשות אבל לדבר מצוה יש לו התרה כי האי מקרא דרדקי דהוה פשע בינוקא ואדרי' ר' אחאי ואהדרי' רבינא משום דלא אשתכח דדייק כוותי' ועפ"ז אמרתי טוב טעם למה באמת נסתמו ממשה מעינות החכמה ונ"ל לומר דאמרי' בעירובין משה דגמיר מפי הגבורה מסתייע מילתא טפי ולכך למדו כולם מפי משה נמצא אם לא נסתמו מעינות החכמה הוי לדבר מצוה ויש לנדר זה התרה והיה משה יוכל להתיר נדר יתברך אבל לאחר שנסתמו מעינות החכמה לא הי' חשיב לדבר מצוה וכל מקום שנאמר וה' הוא וב"ד וזה הי' מרמז משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי והא דאין אני יכול להתיר נדר יתברך לא אוכל עוד לצאת ולבוא בד"ת וה' אמר אלי ר"ל הוא וב"ד הוי נדר שהודר ברבים ולא הוי לדבר מצוה משום דלא אשתכח דדייק כוותי' כיון שנשכח ממנו מעינות החכמה וגם היה נדר ברבים לכך שפיר אמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מלאו ימי ושנותי ואי אפשר לי להתיר נדר יתברך מתרי טעמא שנסתמו ממני מעינות החכמה וגם וה' אמר אלי שהוא וב"ד והי' נדר שהודר ברבים וק"ל ועיין מה שכתבתי בזה ריש סדר ואתחנן ויראני ה' נפלאות בתורתו

והשתא נבוא אל הביאור במה שרמז לנו משה ולא אוכל לצאת ולבא שניטלה ממנו הרשות ונתנו ליהושיע ואגב אורחן נישב הגמרא ריש השותפין דאימנו רבנן עלה דרב אחא מדיפתא לאמנויי ברישא ושדרו זוגא דרבנן לאמלוכי בי' במר בר רב אשי עיכבו גבי' עד דמצאו בי' עשרה ופתח איהו ותני לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה קרא רב אחי מדיפתא אנפשי' כל המריע לו לא במהרה מטיבין לו וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו ואיכא למידק אמאי קרא אנפשי' אידך בבא וכל המטיבין דזה אין שייך לו אלא כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו הוי לי למימר

ונ"ל לומר דהא גבי שאול כשאמר לו שמואל קרע ה' ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם ופי' רש"י וגם נצח ישראל לא ישקר ואם תאמר אשוב מעוני לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנו לו כי הקב"ה שהוא נצחנו של ישראל