מאורי אש ר

דמיני' ילפינן ק"ש של שו"ע כהך דעה דירושלמי שזכרנו והנה להני דילפי' ק"ש של שו"ע מקרא דוהגית בה יומם ולילה י"ל שפיר דפריך והקיי"ל מסוגיא דברכות כנ"ל דא"ל דהתם בזמן שכיבה תליא דהוא מאוחר ז"א דלדידהו ילפי' מיומם ולילה הרי דגם זמן ק"ש של ערבית הוי תלוי בלילה ומדחזינן דמאחרי' ק"ש לצ"ה ש"מ עד אותו זמן לאו לילה הוא ובזה מתורץ קושי' מהרש"א שזכרנו בצירוף מה שיש להעיר בשינוי לשון הש"ס דכאן פריך והא קיי"ל עד צ"ה יממא הוא ובמגילה אמרי' והא קיי"ל עד צ"ה לאו לילה הוא משום דבמגילה מרי' דשמעתין הוא רבא דרבא גופא ס"ל במנחות מותר לאומרה בפני ע"ה הרי דע"כ ס"ל דמוהגית בה יומם ולילה ילפינן זמן ק"ש של שו"ע דאל"כ מנ"ל למידרש מיני' דסגי בק"ש לענין ת"ת א"כ פריך שפיר והא קיי"ל מסוגיא דברכות מדחזינן דקורין ק"ש בזמן צ"ה וא"ל בזמן שכיבה תלוי זמן ק"ש דהוא מאוחר ז"א לרבא גופי' דיליף זמן ק"ש של ערבית מלילה ש"מ בלילה תלי רחמנא וע"כ דעד אותו זמן לאו לילה הוא דאי הוי לילה מקודם לכן יהי' זמן ק"ש ג"כ באותו עת דהא בזמן לילה תלי רחמנא ומש"ה דייק ואומר והא קיי"ל עד צ"ה לאו לילה דא"ל דיממא הוא באותו זמן עד צ"ה דהעיקר הוכחתו הוא מדלא קרינן ק"ש מקודם ש"מ לא הגיע עדיין זמן לילה אבל מקרא דעזרא דמוכח מיני' דהוה יום עד צ"ה כנראה למעיין לא ידע עדיין המקשן אבל במכילתן דייק והא קיי"ל עד צ"ה יממא הוא דזהו לא מוכח כ"א מקרא דעזרא ופריך שפיר דעיקר הוכחת המקשן בכאן מקרא דעזרא וק"ל: או יאמר דרך פשוט דבמס' מגילה י"ל דפריך והא קיי"ל מסוגי' דש"ס כנ"ל משא"כ הכא דיש לדקדק למה פריך מקודם מקרא דאחי יוסף ומקרא דשמואל ואח"ז פריך מן קרא דבראשית ויקרא אלהים לאור יום דמהראוי להקדים המוקדם ולפרוך תיכף מקרא דבראשית וז עכ"ל הא דפריך והא קיי"ל כוונתו מקרא דעזרא ובהיות כן י"ל דגם מקשן הראשון ידע משנוי' הש"ס למאיר ובא כו' רק סמך את עצמו על פירכא שני' אלא מעתה ולחושך קרא לילה והא קיי"ל והיינו מקרא דעזרא דהוא מאוחר בכתובי' ולכך איחר לפירכא זאת בסוף ובחידושי הארכתי בזה ודוק היטב: כתנות פרשת נצבים אור

במדרש הביאו רש"י ז"ל למה נסמכה פ' נצבים לקללות לפי כששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו התחיל משה לפייסן אתם נצבים היום כו' לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כו' וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי חדא דיש לדקדק למה אמר מאה קללות חסר שתים ה"ל למימר צ"ח קללות. ושמעתי וכן מצאתי בס' כלי יקר שכתב דבאמת הם מאה קללות אלא שחסר שתים מה שאינו מפורש אבל רמז עליה' במש"כ גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה והרי עם שתים אלה הם מאה. וכתב שהיו מתיראי' משני קללות האלו שלא נכתבו בפירוש. והנה לפי פי' הכלי יקר גדלה התמי' למה באמת לא היו מתיראים מצ"ח קללות ונתיראו מאותן ב' קללות שלא נזכרו בפירוש אלא ברמיזה ועוד צריכין אנו לעמוד ולחקור מה הם אותן שתי קללות שלא נכתבו בפירוש רק בדרך רמז. ונ"ל דאותן ב קללות מרומזים בפ' וילך והיה כי תמצאנה צרות רבות ורעות. ואמרי' ריש חגיגה מאי רעות רבות וצרות אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זיבורתא ועקרבת' ופירש"י ותוס' דרפואות נשיכת זו קשה לזו דאמרי' בפ"ג דע"ז קרירא לעקרבא וחמימא לזיבורי וחלופי סכנת' כו' ולפ"ז דהם אותן ב' קללות דלא נכתבו בפירוש לכך היו מתיראין כי אין להם תקנה כנ"ל. ומצאתי און לי במ"ר פ' ואתחנן וז"ל רבנן אמרי למלך שיצא בנו לתרבות רעה והי' לו שלשה פדגוגין א' אמר יעשה לו כבלים של מאה ליטרין כך אמר משה יעשו לו כבלים של ק' ליטרין שנאמר ומצאו רעות רבות וצרות. ואין לו הבנה כי איך מרומז בפסוק זה כבלי' של ק' ליטרין. ובעל מתנות כהונה נדחק בזה מאד אבל לפי דברינו ניחא שמרומז בפסוק זה מאה קללות לתשלום הצ"ח קללות והם יחד מאה והם זיבורא ועקרבא. ושפיר קאמר דמשה אמר יעשו לו כבלי' של ק' ליטרי' דכתיב ומצאו רעות רבות וצרות שנעשו צרות זו לזו כנ"ל. ולדעתי זה סוד שיש לקיים בכל יום מאה ברכות נגד מאה קללות הללו לבטלם. והרב מהרש"א כתב וז"ל הענין מבואר שאמר כן על עובדי ע"ז כי אנכי הוא מ"ע מצד החסד מדת מים. ולא יהי' לך הוא ל"ת מצד הדין והוא מדת האש. כמ"ש בע"ז אש אכלה אל קנא. והעובד ע"ז הוא עובר על מ"ע דאנכי ועל ל"ת דלא יהי' לך שהם מדת מים ואש והם זיבורתא ועקרבתא וא"כ לפי' מהרש"א שני קללות הללו אינם באים אלא בעובד ע"ז ולא על שאר עבירות. ובזה יובן המדרש הנ"ל בשעה ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים ר"ל שהם מאה קללות אלא ב' שחסרו לא נאמרו בפירוש אלא ברמז והבינו שמרומז בפסוק צרות רבות ורעות שנעשו צרות זו לזו והם זיבורא ועקרבא ואין למכה זו רפואה ולכך הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו ר"ל באותן ב' מכות ולכך התחיל משה לפייסן אתם נצבים היום לעברך בברית כו' למען הקים אותך לעם והוא יהי' לך לאלהים ר"ל כשלא תעבדו ע"ז ותדבקו בקב"ה להיות לך לאלהים אזי אין אתם צריכים להתירא מב' קללות הללו שאינם באים אלא על העובד ע"ז וק"ל

בפסוק ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו וכו'. והנה בפסוקים אלו רבו הדקדוקים בפרטות שאמר כי בשרירות לבי אלך ופי' התרגום בהרהור לבי אלך ויש לתת לב להבין במה יתפאר שילך בהרהור לבו. וביותר במה דקאמר למען ספות הרוה את הצמאה ופרש"י הרוה שוגג צמאה מזיד ולכאורה אין להבין הפסוקים אלו ולישב המשך הפסוקים נקדים גמרא דנדרים דף כ"ה נדרי הבאי אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים א"ל רב הונא לרב אשי דלמא גברא קינא דשומשני' חזי ואסיק להון שמא עולי מצרים ושפיר משתבע אמר ליה כי משתבע אדעתי' דידן אשתבע ופריך ואנפשי' לא עביד אינש דמשתבע והתני' כשהן משביעין אותו וכו' וכן מצינו במשה שהשביען בערבות מואב אמר הוי יודעין שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנא' לא אתכם לבדכם מאי אמר להם משה לישראל לאו הכי קאמר להו דילמא עבידתן מילי ואמריתון על דעתינו משום הכי קאמר על דעתי לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאסיקו לשמא דע"ז אלוה מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתי' דנפשי' ופרש"י דמסקי שמה דע"ז אלוה ופלחו לי' ובעי למהדר נפשייהו דאמרי דפלחו לאלוה ומשני לא ע"ז איקרי אלוה דכתיב בכל אלהי מצרים אעשה שפטים וכן איתא גמרא זו בשבועות דף כ"ט והתם מביא קרא אחר דע"ז איקרי אלוה דכתיב אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשה לך ובתוס' בשבועות בד"ה כשהשביע משה לישראל כתבו וז"ל קצת קשה מאי היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו ע"ז כמו כן הי' לירא שיעברו השבועה עכ"ל ולי נראה ליישב קושי' התו' משום דאי' בפ' שבועות הדיינים בכל עבירה שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלש דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנא' ובא אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמו לשקר כו' ובזה ניחא אי לא השביע משה להם היו יכולים לומר שיתלו להם שנים ושלש דורות ולא יענשו הם עצמם אלא דורות הבאים אבל בשבועה אם יעברו יענשו אותם עצמם ולא יתלו שנים ושלש דורות ויהי' מתיראים לעבור על השבועה שלא יפגע בהם הפורענות בגופם נמצא אנו לומדים שהוצרך משה להשביעם כדי שיראו שלא יבא העונש על גופם וגם הוצרך להשביעם על דעתו שלא ילכו אחר דעתם שיקראו לע"ז אלהות ושפיר יקיימו שבועתם שיאמרו בלבם היה על ע"ז שנקרא אלהות וכל זה עם ע"ז נקרא אלהות אבל אי ע"ז לא נקרא אלהות לא היה צריך להשביעם על דעתו והא אין אדם משתבע אדעתיה דנפשיה

וזה פי' הפסוק לא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית וגו' ר"ל לא על דעתכם אלא על דעתי ועל זה בא לומר טעם למה אני איני סומך על דעתכם הלא בתר פומיה אזלינן ולכך אמר כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום ללכת לעבוד את אלהי הנכרים ר"ל שע"ז שלהם נקרא אלוה במצרים כתיב ובאלהי מצרים אעשה שפטים וגם כתיב אלהי כסף ואלהי זהב וכיון שנקראו אלוהי העו"ג אלוהי יש לחוש שאם לא הייתי משביע על דעתי אלא על דעתכם הי' מסקי שם ע"ז אלוה והי' מהרהרים בלבם לעבוד לע"ז שנקרא ג"כ אלוה ולכך והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך