מאורי אש קצט

כי יד על כס יה ללמוד דמלך תחילה והא דבכורים קודמים לוהניח משום דכתיב והי' כי תבוא משמע מיד לאחר ירושה וישיבה אבל במלך לא כתיב והיה רק כי תבוא וזה לא משמע מיד וזה פירוש המדרש ילקוט דקשיא לי' קושיתינו דאיך קאמר והיה כי תבוא לארץ וגו' שיהי' קודם לוהניח א"כ ל"ל קרא גבי מלך ומתרץ המדרש אין והיה אלא מיד ר"ל הכא דכתיב והיה משמע מיד לאחר ירושה וישיבה כאשר תבוא שהוא קרוב לביאתך משא"כ כי תבוא וירשת וישבת לא משמע מיד ולכך איצטרך קרא גבי מלך וק"ל

ליישב הפסוקים ריש פרשה דכתיב והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' ולכאורה איכא למידק למה נקט בקרא קמא אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה ובתר הכי כתיב אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ולא כתיב נחלה והכא כתיב נחלה ועוד צריכין אנו לומר טעם למה באמת לא נתחייב בבכורים אלא לאחר ירושה וישיבה ולא קודם לכן כמו חלה דכתיב בבואכם ונקדים גמרא דגיטין דף מ"ח וזה לשונו אמר רב יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין הפירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואי סלקא דעתך לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושיע בן נון והקשו התוס' שם ובב"ק דף פ"ח ע"ב וז"ל אנו איך מצאנו ידינו ורגלינו דקיי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וקיי"ל בדאורייתא אין ברירה א"כ הוי כלקוחות ומחזירין זה לזה ביובל א"כ לא משכחת דמביא בכורים אלא חד בר חד עד יהושיע בן נון ותירץ ר"י דכל הני דאית להו דאין ברירה לא יאמר האחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל רק ר' יוחנן לחודא להכי דייק על ר' יוחנן דלא מצא ידיו ורגליו אבל אנן לא סבירי לן שיהיה תלוי חזרת יובל בכך דהא ר' יוחנן גופא מודה דבימי יהושיע היה מביאין בכורים אפילו אמרינן דלאו כקנין הגוף דמי כדאמרינן אלא חד בר חד עד יהושיע בן נון וחלוקת יהושע נמי אמרינן בפרק יש נוחלין דירושה היא להם מאבותיהם ואפ"ה לא חזרו אותו חלוקה ביובל דסברא הוא כיון שחלקו ע"פ נביא ואורים ותומים ובגזירת הכתוב ולפיכך הביאו בכורים והשתא בהא סברא פליגי ר"י ושאר אמוראי דר' יוחנן סבר דמההיא לא ילפינן דגזירת הכתוב היתה ושאר אמוראי סברי דמהתם ילפינן לכל חלוקת ירושה דאין מחזירין ביובל אע"ג דלקוחות הן עכ"ל הרי לפי דברי התוס' דאותו חלוקה שחלקו וירשו בימי יהושיע לא החזירו זה לזה ביובל ע"פ גזירת הכתוב אבל בלא גזירת הכתוב כיון דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא וירושה הי' להם מאבותיהם היה הדין נותן להחזיר זה לזה וכיון דקיי"ל קנין פירות לא הוי כקנין הגוף לא היה ראוי להם להביא בכורים ולקרות הפרשה אך מחמת גזירת הכתוב שלא יהיו מחזירים זה לזה נתחייבו בבכורים באותו פעם וגם בדורות אחריהם ילפינן מחלוקה זה דאין מחזירין וכל יורש נתחייב בבכורים ובגמרא דר"ה דף י"ב ע"ב אמרינן דנחלה אין לה הפסק וזה שרמזה התורה בכאן בתחילת מצות בכורים שלא יקשה לך איך יתחייבו בבכורים כיון דירושה היא להם מאבותיהם וקיי"ל אין ברירה וצריכין לחזור ביובל וקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי א"כ לא יוכלו לומר ראשית פרי אדמה אשר נתת לי ה' ולכך הקדים הכתוב כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה ר"ל שאין לה הפסק וירשת וישבת שתהא ירושה לך לנחלה וזה הוא ע"פ ה' ולא תהיה צריך להחזיר החלוקים ביובל ולכך ולקחת מראשית כל פרי אדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ר"ל שהוא ע"פ אורים ותומים וע"פ ה' שהגורל הי' צווח שתחום פלוני ושבט פלוני יעלה ולכך אין אתה צריך להחזיר זה לזה ביובל ותוכל שפיר לקרות הפרשה כולה ולהביא בכורים אבל אם לא הי' נותן לך לנחלה עולמית אי אפשר להתחייב בבכורים ולקרות הפרשה ולכך בשבע שחלקו ושבע שכבשו שלא נתברר חלקם הוי כירדו לפירות ולא נתחייבו בבכורים וק"ל

בפסוק ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ארור מקלה אביו ואמו ונראה דנסמכו הני שני ארורים דאמרינן בפ"ק דקדושין דריש עולא אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו א"ה לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות ראשונות וזר נראה הסמיכות ארור איש אשר יעשה פסל ומסכה ופן תאמרו לכבוד עצמו הוא דורש ולכך אמר ארור מקלה אביו ואמו וק"ל: בפסוק הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהי' לראש ואתה תהי' לזנב ולכאורה איכא למידק ה"ל למימר הגר אשר בארצך מאי אשר בקרבך ואמרתי דרך מוסר אשר מיום שתוצץ הרעה במדינת פולין לקבל רבנים בשביל ממון שמתחילה קיבלו בשביל הלואה ואח"כ פרצו גדר ע"י עו"ג וכבר עמדו הרבנים גאוני ארץ והחרימו על זה ועל כל זה לא הועילו כלום ויד העו"ג היה במעל בראשונה ופרצו גדרן של עולם וה' יגדור פרצ' בישראל ואיתא בזוהר נשא דף קכ"ה ע"ב ואתהדרו אניון ערב רב רעיון על ישראל וכל חכמים ואנשי חיל וירא חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים ואינן ערב רב עתירא אינון בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינן דיינין רישא עמא כי מלאה ארץ חמס מפניהם עלייהו אתמר היו צריה לראש ע"כ הרי דערב רב דהם היו גרים נתערבו בישראל והם ראשי עם וזה רמז לנו התורה הגר אשר בקרבך ר"ל שנתערב בקרבך ואינו ניכר יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה ורמז התורה שדבר זה בא לך שע"י הוא ילוך ואתה לא תלונו וע"י הלואה הוא יהי' לראש ואתה תהיה לזנב כי עבד לוה לאיש מלוה וק"ל: אור פרשת כי תבא חדש

גרסינן ריש מס' פסחים מאי אור ר"ה אמר נגהי ר"י אמר אורתא מיתבי הבוקר אור והאנשים שולחו אלמא אור יממא הוא כו' מיתבי' כאור בקר יזרח שמש כו' מיתבי ויקרא אלהים לאור יום אלמא אור יממא הוא ה"ק למאיר ובא קרא יום ופריך אלא מעתה ולחושך קרא לילה למחשיך ובא קרא לילה והא קיי"ל עד צאת הכוכבים יממא הוא כו' תוס' ד"ה והא קיי"ל כו' אומר ר"י דפשיטא לי' לגמ' דעד צ"ה יממא הוא כו' דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר ועד צ"ה ואומר והי' לנו הלילה למשמר והיום למלאכה כו' יעש"ה והקשה הגאון מוהרש"א ז"ל לפי פי' תוס' דהא דפריך והא קיי"ל עד צ"ה יממא הוא היינו מקרא דעזרא א"כ תקשה סוגיא דמגילה דף כ' ע"ב בפיסקא וכולם שעשו מעלות השחר כשרים מה"מ אמר רבא ויקרא אלהים לאור יום אלא מעתה ולחושך קרא לילה כו' והא קיי"ל עד צ"ה לאו לילה הוא אלא מהכא ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צ"ה כו' א"כ קשה שם מאי פריך והא קיי"ל עד צ"ה לאו לילה הוא מנ"ל הא דא"ל דידע מסיפא דקרא דעזרא דכתיב ועד צ"ה דא"כ ידע בפשיטות מרישי' דקרא דנאמר מעלות השחר וכי היכא דמוכח דעד צ"ה לאו לילה הוא כן מוכח נמי דמעלות השחר יממא הוא וא"כ לא פריך מידי מנה"מ וע"כ דלא ידע כלל מקרא דעזרא ושוב מאי פריך והא קיי"ל מנ"ל זאת לפי' ר"י יע"ש ונלע"ד דרך חידוד דהנה לכאורה יש לפרש הא דפריך והא קיי"ל עד צ"ה לאו לילה הוא היינו דקיי"ל בסוגי' דריש ברכות דאמרי' שם זמן ק"ש של ערבית צ"ה ובאמת בכל סוגי' הש"ס ממש פריך והא קיי"ל היינו מסוגין וכן המפרשים הרגישו בזה אולם עדיין יש לדקדק בזה דהנה הקשו תוס' במכילתן ומס' מגילה שם ד"ה והי' לנו הלילה למשמר הא דאמרי' במס' ברכות גבי ק"ש אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר והלא ראיה גמורה הוה דצ"ה הוי לילה ותירצו דמ"מ אין זה ראיה גמורה דבאותו זמן הוה זמן שכיבה די"ל זמן שכיבה מאוחר לצ"ה והעיקר זמן ק"ש של ערבית תלוי בזמן שכיבה יעש"ה ולפ"ז ליכא לפרש כלל דפריך והא קיי"ל מכח סוגיא דריש ברכות דבאותו זמן הוי לילה מדקורין ק"ש בזמן צ"ה די"ל לעולם דזמן לילה הוא מקודם והא דזמן ק"ש אינה רק בזמן צ"ה היינו משום דבשכיבה תלי' מילתא וזמן שכיבה מאוחר כמ"ש תוס' אך איתא בירושלמי שני דעות חד יליף ק"ש של שחרית וערבית מקרא דוהגית בו יומם ולילה וחד יליף מבשכבך ובקומך יע"ש

ואיתא במס' דילן ובמסכ' מנחות דף צ"ב ע"ב אר"י כל הקורא ק"ש שחרית וערבית מקיים לא ימוש ס"ת הזאת מפיך מדכתיב אח"ז והגית בו יומם ולילה ואסור לאומרה בפני עם הארץ ורבא אמר מותר לאומרה בפני ע"ה כו' ופירשו דיליף מדכתיב לא ימוש ס"ת כו' סמוך לפסוק והגית בה יומם ולילה