מאורי אש כ

יעש"ה והנה כבר מבואר לעיל בדברינו שי"ל דסוגיא אתיא כמ"ד טריפה או גם למ"ד טריפה אינה חיה דאיהו יליף מאתך דטריפה אסורה להקרבה קשה דלמא נח גופיה טריפא הוי כמש"ל ומש"ה תירצו תוס' השני תירוצים הנ"ל. והנה הביא בהגהת אשר"י בשם ראבי"ה דהלכה כמ"ד ניטל המרה כשירה. וראיה מדאמרי' כזית שאמרו במקום מרה ולא אמרו כזית שאמרו אצל המרה אע"כ דקמ"ל אף שניטל המרה ונשאר שם הכבד כשרה עש"ה. והנה יעויין ריש אלו טריפות ילפינן דניטל המרה כשרה מאיוב מדכתיב ישפוך לארץ מררתו ועדיין איוב קיים ע"ש. ולפ"ז יתבאר דברי חכמים וחידותם שהוא היה רצה להוכיח להם דאסור לברוח מצער ציבור כי צריך להשתתף בצערא ג"כ וזה מוכח מקרא דנח הנ"ל מדנאסר בתשמיש אך י"ל כטעם השני דזאת היה מחמת איזה חטא שהיה בו. אבל זה אינו דהא כתיב גבי נח תמים ודרשי' מיניה תמים במעשיו ממילא לא היה בו שום חטא ועכ"ל דלא דרשו תמים במעשיו אלא דרשו תמים להורות שלא היה נח טריפא וקשיא הא בלא"ה מוכח דלא היה טריפא מדחי אח"כ שנים רבות וצ"ל דס"ל או דטריפה חיה או דשאני טריפות דאדם מדבהמה דאדם אית ליה מזלא וחיה יותר מבהמה לכך התחכם להם ואמר כזית שאמרו במקום מרה דייק במקום מרה ע"ד שכתב הראב"י דאף שליתא להמרה כלל ונשאר במקומו כבד שרה. וקשה מנ"ל דניטל המרה כשרה וצ"ל מאיוב מדכתיב ישפוך לארץ מררתו כנ"ל הרי דלמדין בהמה מאדם ואפילו גבי אדם טריפא אינו חי דאל"כ מאי ראי' מאיוב דחי אחר השפכת המרה וממילא נסתרו הב' תירוצים של תוס' שזכרנו וע"כ דתמים אתי לגופיה דתמים במעשיו וא"כ היה שלם משום חטא. ומהכרח לומר כטעם הראשון הנ"ל ומוכח שפיר דאסור לברוח כי צריך אדם לשתף א"ע עם צער הציבור כדאשכחן גבי נח כנ"ל וק"ל

וע"פ דברינו האלו אפשר ליישב דברי רש"י ז"ל בפרק חלק דף ק"ח ע"ב וישלח את העורב אמר ר"ל תשובה נצחת השיבה העורב לנח כו' נמצאת העולם חסר בריה אחת או שמא לאשתי אתה צריך א"ל רשע במותר לי נאסר בנאסר לי לא כ"ש. ומנ"ל דנאסרו דכתיב ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך וכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך ואמר ר"י מכאן שנאסרו בתשמיש המיטה רש"י בד"ה במותר לי אפילו באשתי אני אסור בני נח שם חם ויפת עכ"ל. לכאורה אין פותר לדברים הללו דאיך שייכות לפרש כאן מי הם בני נח ולדברינו הנ"ל יובן דלטעם השני דנאסרו בתשמיש מחמת שלא היה ראוי להנצל מחמת איזה עבירה ולכך הוצרך לסיגוף כנ"ל קשה עדיין מנ"ל דנח נאסר במותר לו דלמא באמת לא נאסר כלל בתשמיש שלא היה צריך לסיגוף מחמת שהיה צדיק תמים רק דבניו לא היו ראוים להנצל מעבירה שבידם. ובהיות כן הוצרך הכתוב שלא לכתוב נשי בניו וההכרח ממילא ליכתוב אתה ובניך ואשתך ונשי בניך דאי הוי כתיב אתה ואשתך ממילא הוי כתיב ונשי בניך בלי הפסק לכך הפסיק הקרא בין נשי בניו לבניו בתיבת ואשתך ולעולם אימא לך דנח גופי' לא נאסר בתשמיש מאחר שהיה כדאי להנצל שהי' צדיק תמים כנ"ל. אך זה ליתא דהא רש"י ז"ל פי' סוף פרשת בראשית על פסוק ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד כו' אר"י מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנים וזה לת"ק שנה אמר הקב"ה אם רשעים הם יאבדו במים כו' כבש מעיינו כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול דכתיב כי הנער בן מאה שנים ימות כו' יעש"ה הרי להדיא דבלא"ה לא היו בני נח ראוים לעונשין. וא"כ גם המה לא היו צריכים לסגף אלא ע"כ דנח גופי' נאסר בתשמיש והן דברי רש"י ז"ל דיקשה מנ"ל דנח נאסר דלמא בניו הוא דנאסרו לכך פרש"י בני נח שם חם ויפת דהם לא חיו עדיין מאה שנים בזמן ההוא ומה"ט לא הוליד יותר כפרש"י הנ"ל וא"כ אף גם הם לא היו צריכים לסגף וע"כ נח גופי' הוא דנאסר דא"ל דר"ל לא דריש תמים במעשיו וממילא לא מצינו טעם לחלק בין נח לבניו ואדרבה ס"ל כר"ח הנזכר במדרש הנעלם דנח הטיח דברי' כלפי מעלה ז"א דא"כ תמים מאי דרש ביה וא"ל דנח לא היה טריפא קשה מאי נ"מ וא"ל לאסרה להביאה אל התיבה קשה מלהחיות זרע כבר נפיק למעט טריפה וא"ל דס"ל טריפה יולדת ז"א דשמעינן ליה לריש לקיש גופי' בפרק אלו טריפות דף מ"ב ע"א אמר ר"ל רמז לטריפה שאינה חיה מן התורה מנין כו' הרי להדיא דריש לקיש גופא סבר ליה טריפה א"ח ומאן דס"ל טריפה אינה חיה כ"ש דס"ל טריפה אינה יולדת כמ"ש תוספות הכא דלמ"ד טריפה יולדת כ"ש דחי' ה"ה להיפוך למ"ד אינה חיה כ"ש דאינה יולדת ודוק ובדרושי' הארכתי בזה בע"ז ותן לחכם ויחכם: כתנות פרשת לך לך אור

גמרא דחולין דף פ"ט ע"א אמר ר' אבא קשה גזילה הנאכל ב שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו שנא' בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגומר. ואיכא למידק דאברהם דקדק במצות אפילו במצות דרבנן אפילו ע"ת קיים ואיך לא יצא ידי גזל הנאכל. ונראה לי להפך בזכות דאברהם שעשה ע"פ דת ודין תורתנו ולא נכשל כלל בגזל הנאכל. ואגב יבואר ג"כ הא דפליגו תנאי בפ"ג דנדרים מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים ואמר ר' יוחנן מפני שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנא' תן לי הנפש והרכוש קח לך ואיכא למידק ג"כ שאברהם גייר גרים כמו דכתיב והנפש אשר עשו בחרן ולמה באמת לא הכניס הנפשות הללו תחת כנפי השכינה ונראה דהכל עושה ע"פ דת ודין תורתנו הקדושה ונקדים מה דאיתא ריש פרק הגוזל בתרא אמר ר' חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכתבו התוספות דוקא לא נתייאשו אבל נתייאשו אינו גובה אלא מן הראשון ואפילו היכא דאלו לא אכלו היה חייב להחזיר כגון היכא דליכא שינוי רשות שנתייאש אחר שבא ליד השני ותימה כיון היכא דגזילה קיימת חייבים להחזיר אמאי פטורין כשאכלוהו וי"ל דדרשינן מקרא לקמן והשיב הגזילה כעין שגזל יחזיר מכאן אמרו הגוזל ומאכיל פטור ומוקר ליה לקרא לאחר יאוש והרא"ש כתב גם כן כדברי התוספות בגזילה קיימת אפילו לאחר יאוש חייבים להחזיר והא דפטורין באין גזילה קיימת כיון שאכלו אע"ג דאין כאן שינוי רשות בבא אחר ואכלו כיון דלא מכרו ולא נתנו לו הגזלן גזירת כתוב הוא כדתנן לקמן בשמעתין והשיב אתו הגזילה כעין שגזל יחזור מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין עכ"ל. נמצא בין לפירוש התוספות ובין לפירוש הרא"ש אף לאחר יאוש אם הגזילה קיימת חייב להחזיר ואם אוכלים פטורים אלא דמחולקים בטעם למה חייב להחזיר בגזילה קיימת לאחר יאוש הא הוי שינוי רשות וכתבו התוס' דמיירי שלא נתייאש אלא לאחר שינוי רשות ובעינן יאוש תחילה כי היכי דאתי לידו בהתירא. ולדעת הרא"ש אינו מחלק בזה ר"ל אף גבי יאוש מקודם משינוי רשות אלא דהאי שינוי רשות דבא אחר ואכלו לא חשיב שינוי רשות משום דלא מכרו ולא נתנו לו מדעתו של גזלן אלא הוא לקח מעצמו ולכך לא חשיב שינוי רשות עי' בח"מ סי' שס"א סי' ה' וסי' ו' ומה שיש לדקדק ולהקשות על הרא"ש עי' בסי' שנ"ג סימן ג'

ואני הקשיתי עוד על דברי הרא"ש דכתב כאן שלא מכר לו או נתן לו הגזלן לא חשיב שינוי רשות מהא דאיתא בהגוזל בתרא דף קט"ו ע"ב ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד א' והציל הציל לעצמם ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו ופריך היכי דמי אי דיכולים להציל אפי' סיפא נמי ופירש"י משום דלא נתייאשו הבעלים ואפי' אמר לעצמי אני מציל הוי גזלן ואי אינם יכולים להציל אפילו רישא נמי לעצמו משום דנתייאשו הבעלים וכ"פ בש"ע בח"מ סי' קכ"א גבי שיירא דאי אינם יכולין להציל א"כ כבר נתייאש אפילו לא אמר לעצמי אני מציל הרי הוא שלו ולפ"ז בשלמא להתוספות ניחא דאף דהגייס לא מכרו ולא נתנו לו מדעתם כיון דנתייאשו תחילה ובהתירא אתי לידו והוי יאוש ושינוי רשות וקני לגמרי אבל לדעת הרא"ש שכתב אף דהוי יאוש מתחילה מ"מ לא חשיב שינוי רשות משום דלא מכר ולא נתן לו הגזלן מדעתו אלא הוא לקח מעצמו לא חשיב שינוי רשות א"כ גבי שיירא אף דהם אינם יכולים להציל ונתייאשו מ"מ לא נתנו ולא מכרו הגייס להמציל מדעתה אלא הוא לקח מעצמו לא חשיב שינוי רשות א"כ לא קני. והנה גבי אברהם היה ממש דין זה השיירא שהיתה מהלכת בדרך ועמד עליהם גייס וטרפה ובא אחר דהיינו אברהם והציל ומלכי סדום לא היו יכולים להציל ונתייאשו א"כ לדעת התוספות זכה