מאורי אש יט

ולבסוף אקדשה לא יתכן דמיירי באינה ניכרת דמנא ידעינן לה דנטרפה מקודם כמ"ש בנ"י. אעכ"ל דבנטרפה ולבסוף אקדשה מיירי מן טריפה הניכרת ומוכח שפיר דלזה ולזה נאמר. וכיון דיש לנו הכרע דטריפה לזה ולזה נאמר כ"ש מחוסר אבר דמאיס טפי לגבוה מטריפה. (ולמ"ד טריפה יולדת וחיה י"ל נמי דקרא דנטרפה ולבסוף אקדשה מיירי מטריפה הניכרת וידעינן להו כמ"ש לעיל ואי לא הוי כתיב על אקדשה ולבסוף נטרפה ה"א בטריפה שאינה ניכרת כיון שיש ספק דלמא אקדשה ולבסוף נטרפה וכשרה קמ"ל וס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן ומדאורייתא באמת ספיקא לקולא)

ובמ"ש מיושב קושית גדול אחד אשר הביא בעל קול יהודא להקשות ל"ל קרא על אקדשה ולבסוף נטרפה תיתי בק"ו מב"מ וא"ל שכן מומין ניכר נאמר נטרפה ולבסוף הוקדשה יוכיח דג"כ אינו ניכר ואסור יע"ש. ולפמ"ש מתרצת' דא דהא אסקינן דנטרפה ולבסוף אקדשה מיירי מטריפה הניכרת דליכא שם ק"ו מב"מ דהוצרך לשנותו שיהיה לזה ולזה נאמר כנ"ל א"כ אין מקום ללמוד אקדשה ולבסוף נטרפה מב"מ וטריפה אשר נטרפה ולבסוף הקדישו דמה לשניהם שכן ניכרים כמ"ש לעיל: (וחוץ לדרכינו אמרתי בילדותי הא דכתב רש"י במנחות מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינו עוברות משום דלית לה חיות כו' יע"ש י"ל דהיינו רק למ"ד טריפה אינה חיה אבל למ"ד טריפה חיה ליכא למעט מוכל אשר יעבור תחת השבט. והיינו דתרוויהו בשיטתייהו קיימו. די"ל באמת נשמע טריפה בישראל מכח מי איכא מידי כקושית תוספות דלא שייך תירוצם הראשון דהא בטריפה נאמר גבי בהמה מן הבקר. רק דגבי נח גופא לא נשמע כ"א נטרפה ולבסוף אקדשה כמ"ש לעיל לכך הושנית בסיני מן הבקר על אקדשה ולבסוף נטרפה. רק כל זה למ"ד טריפה חיה לא איצטריך מכל אשר יעבור דסגי בחד קרא לחוד דמוכח נמי דקאי אהקדש ולבסוף נטרפה דאי קאי על נטרפה ולבסוף אקדשה קשה ל"ל תיתי מב"נ דמי איכא מידי וא"ל מנ"ל בב"נ גופא דנאסר לגבוה דלמא מיעטו השם מלהביא להתיבה מחמת דליכא קיום עולם ז"א דלמ"ד טריפה חיה איכא קיום עולם. אבל למ"ד טריפה אינה חיה א"כ י"ל באמת גבי ב"נ לא נאסר כלל לגבוה טריפה כ"א מחמת שליכא קיום עולם וא"כ אנו צריכים עוד לימוד בישראל לאסור נטרפה ולבסוף אקדשה ואקדשה ולבסוף נטרפה ושייך שפיר לדידיה הקרא מכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת דלית לה חיות ומיושב נמי קושייתם הנ"ל בסברא זו

ויתבאר נמי בזה סתירת דברי רש"י ז"ל שם במנחות לדבריהם במסכת בכורות דף נ"ד ובדברינו יובן דהוכרח לרש"י ז"ל לפרש במנחות פירוש אחר לסלק הקושיא הנ"ל והבינהו) ובהיות כן פריך שפיר ודלמא נח גופיה טריפא הוי וא"ל אתך ל"ל יש לומר להורות דמותר להביא טריפה אל התיבה וא"ל דלמא אה"נ או איך שייך זה על ר"א זה ליתא דפריך שפיר דוקא הכא מנ"ל לר"א דמח"א אסור לב"נ השתא דלמא לישראל נאמר ולא לב"נ וא"ל דהוה כ"ש מטריפה דלזה ולזה נאמר ז"א דטריפה גופא מנ"ל ודלמא נח גופיה טריפה הוה. אבל בהיות כן יקשה ג"כ על תוס' למה להו לתירוצי' במסכ' ע"ז דהא דפריך אלא למ"ד טריפה יולדות מא"ל כוונתו דגם לדידיה יש למעט מכל החי טריפה דלית לה חיות גדול יע"ש. ולמה לא פירשו בפשטות דפריך למ"ד ט"י מנ"ל דטריפה אסורה לב"נ כמ"ש מהרש"א ז"ל וא"ל דלמא אה"נ וכו' י"ל דכוונתו להקשות א"כ מנ"ל דמח"א לזה ולזה נאמר וכנ"ל. אולם יש להעיר דמ"מ הוזקקו תוס' לסברת' דגם למ"ד טריפה יולדת יש למעט ממכל החי טריפה דאין לה חיות גדול דאם נאמר למ"ד ט"י ליכא למעט בקרא דמכל החי טריפה כלל קשה מאי פריך. ודלמא נח גופיה טריפא הוי א"כ אתך ל"ל וא"ל למשרי טריפה הוא דאתא קשיא הא גם הסברא החיצונה נותנת לזה דטריפה מותרת וא"ל דה"א למעט מקרא דמכל החי ז"א דהא ליכא למעט כלל בקרא דמכל החי טריפה לדידיה לכך הוזקקו תוס' לסברתם דאף למ"ד ט"י יש למעט בלשון מכל החי טריפה וא"כ פריך שפיר ודלמא נח גופיה טריפא הוי ואיצטרך אתך למשרי טריפה כנ"ל ועיין בזה

ולפ"ז מיושב השמטת דבור תוס' שבמכילתן במסכת ע"ז דהנה לפי דברינו האלה דהא דמח"א אסור לב"נ נשמע מכ"ש דטריפה. א"כ יקשה למ"ד דאמר טריפה אינה יולדת מנ"ל דמח"א נאסר לב"נ דלמא לישראל נאמרה ולא לבני נח. וא"ל דהוה כ"ש מן טריפה קשה טריפה גופיה מנ"ל דאסור לב"נ. ואי הא דמנעה הקב"ה לנח מלהביא טריפה לתוך התיבה דלמא היינו טעמא משום דליכא קיום עולם וכמש"ל. בשלמא למ"ד טריפה יולדת דליכא למימר דמנעה מלהביא טריפה משום דליכא קיום עולם ז"א דלשיטת תוס' בע"ז איכא קיום עולם אבל למ"ד טריפה א"י קשה. אבל גם זאת יש ליישב דהנה הגאון מוהרר"שק ז"ל הקשה למ"ד טריפה א"י ואינה חיה י"ב חדש למה הוצרך הקב"ה למעט טריפה מלהביא אל התיבה הא בלא"ה ידע זאת דהא המבול הי' י"ב חדש ולא תתקיים כלל בתיבה משך זמן המבול יעש"ה ובהיות כן י"ל דמיתורא דקרא זה מוכח דע"כ לענין הקרבה מורה לנו קרא דאסור ומוכח שפיר למ"ד טא"י דלהקרבה נתמעט דלענין קיום עולם הסברא חיצונה נותנת לזה כמ"ש מוהרר"שק. ולמ"ד ט"י מוכח דלהקרבה נתמעט דלדידי' איכא קיום עולם וכל זה לשיטת תוס' בע"ז. משא"כ לשיטת התוס' במכילתן דאף למ"ד ט"י ליכא קיום עולם כולא האי קשה במסקנא למ"ד ט"י מנ"ל דמח"א אסור לב"נ דלמא רק לישראל נאמר וא"ל מכ"ש דטריפה קשיא טריפה גופי' מנ"ל והא דמיעטה קרא מלהביא להתיבה היינו טעמא משום דליכא קיום עולם כולא האי וא"ל הסברא חיצונה נותנת לזה ג"כ משום דלא תחיה יב"ח והמבול היה יב"ח ז"א דהא לדידיה שפיר חיה יב"ח וא"כ בודאי אין מהסברא החיצונה שלא להביא אל התיבה לכך הזהיר רחמנא דדוקא מה שאיכא הרבה קיום עולם יביא ומה שיש קצת אין קיום עולם לא יביא ועדיין מנ"ל דנאסר להקרבה. בשלמא למ"ד טריפה א"י ואינה חיה יב"ח שפיר מוכח דלהקרבה נתמעט משום דבלא"ה הסברא נותנת שלא להביא' לתיבה שלא תתקיים כלל עד צאתו מן התיבה וע"כ להקרבה נתמעטה כמ"ש מוהר"שק אבל למ"ד ט"י קשיא לכך הוזקקו להביא במכילתן זה הדיבור כדי להסיר הקושיא הלזו דהא בפרק שילוח הקן ילפינן תרין ממכל החי טריפה ומח"א ובהכרח לומר משום דכאן ה"א דקאי למעט טריפה לחוד משום דליכא קיום עולם כולא האי א"כ במסקנא כיון דכבר נשמע גם למ"ד ט"י מקרא דאתך בדומה לך דנאסר טריפה להביא אל התיבה מחמת שלית בה קיום עולם שוב לענין הקרבה נתמעט גם טריפה מקרא דמכל החי כמו שנתמעט תרתי גבי שתי ציפרים חיות ודוק. ובחילוקי הארכתי מאוד בזה

ואחר כי הראיתי ת"ל בסוגיא זו פנים מאירות בהלכה נבוא להראות מפלפול הלז פנים מסבירות באגדה ליישב מאמר תמוה במס' חולין פרק א"ט דמ"ו ע"א וז"ל האי פולמיסא דאתא לפומבדיתא ערקי רבה ור"י פגע בהו ר"ז א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה. הנה ע"ז ישתומם המעיין דברי חכמים וחידותם על מה שדייק להם ערקאי כזית שאמרו כו'. מאי שייכות יש לדין זה בהך דערקו וכבר דשו ביה רבים וגם זקיני הגאון בפ"מ. ואמרתי גם אנכי אענה את חלקי בזה הסיגנון דרבי זירא היה רוצה להוכיח להם דאסור לברוח מצער הציבור וזה מוכח ממאי שאמרו כזית במקום מרה. דהנה איתא בפרשתן בפסוק ויאמר ה' אל נח בא אל התיבה אתה ובניך ואשתך וכו' ואמרי' בפרק חלק מכאן שנאסרו בתשמיש המטה יעש"ה ופי' מפ"ת שני טעמים בזה האחד מאחר שכל העולם כולה הי' בצער א"כ מחויב ג"כ לשתף בצער עם הציבור וטעם השני שלא היה נח כדי להנצל מחשש איזה עבירות שהיה בידו ע"כ הוכרח לסגף את עצמו והנה חלוקת שני טעמים הללו נראה ע"פ מה שאיתא במדרש הנעלם אר"ח למה שלח נח את העורב רמז הקב"ה שהוא רחמן נהפך לאכזרי כמו עורב א"ל רבי יוסי והלא כתיב ביה צדיק תמים ואיך הטיח דברים כלפי מעלה יע"ש וברי"ג פ' זו. והקשה בעל קח"מ וכי בשביל עבירה אחת לא לצדיק יחשב ותירץ מדכתיב תמים כל דרכיו היה בתמימות ולא היה בו שום עבירה עש"ה. ובהיות כן י"ל דלסברא זו דתמים משמעותו דלא היה בו שום עבירה נדחה טעם שני הנ"ל שהיה צריך לאיזה סיגוף מחמת עבירה מאחר שהיה תמים במעשיו בלי שום עבירה

אולם אם באנו לדרוש תיבת תמים כדאיתא במכילתן שלא נאמר נח גופי' טריפא הוי עדיין י"ל שלא היה תמים במעשיו ושפיר יש לומר טעם השני הנ"ל. והנה תוס' הקשה במכילתן מי מצית אמרת נח גופא טריפא הוי הא חי אח"ז שנים רבות ותירצו ב' תירוצים הראשון דקיימא כמ"ד טריפה חיה ור"ח מתרץ דיש חילוק בין טריפה דבהמה לטריפה דאדם דשאני גבי אדם דאית ליה מזלא וחי. והקשו בתוס' ע"ז דהא בריש א"ט מייתי ראיה מן איוב דהיה טריפא דאדם על טריפה דבהמה