מאורי אש קצח

במדי אבל לב"ה אינה מקודשת דהא קדושי הראשון בודאי הי' ש"פ במקומם והרי היא מחומרי ב"ש וקולי ב"ה א"כ מ"ט דתני במס' עדיות וא"ל דאכתי י"ל בא' שקידש בש"פ והנפקותא לב"ה הוי קדושי ודאי ולב"ש הוי קידשי ספק והנ"מ אם זינתה אחר הקדושין לב"ה הרי היא בסקילה משא"כ לב"ש גם ז"א דתו' מקשי' במתני' מנ"ל דשוה כסף ככסף ותי' דיליף במה מצינו מעבד עברי כו' ע"ש וממילא אין עונשין על שוה כסף דהא במה מצינו גרע מק"ו א"כ ליכא מיתה כלל בש"כ ע"ש הגם שאליבא דאמת ל"ק קושי' זו כמבואר שם מ"מ אכתוב מה שהעלה במצודתי לחדד התלמידי' ולענין דרוש שלפנינו מקודם נתרץ דברי הרי"ף והרמב"ם הא דאי' לקמן ד"ה אר"ה חופה קונה מק"ו וכו' ופריך שלש תנן וארבע לא תנן ומשני מילתא דכתיבא בהדיא תני ומלתא דלא כתיבא בהדי' לא תני ופסק הרי"ף והרמב"ם דחופה אינו קונה דלא כר"ה והקשה הרא"ש למה פסק דלמא כר"ה דהא מאי דפרכינן אר"ה מתרצינן ליה ושפיר קאים מילתא דר"ה וכבר כתבנו לעיל פ' חיי שרה ישוב מספיק לזה ועוד יש לנו כמה וכמה אופני' והמה בכתובי' אצלנו ודרך אחד הצריך לענינו דהנה הק' הגאונים אמאי תני במתני' שטר קודם ביאה ולא קתני ביאה קודם שטר כאשר סידרן הקרא דכתיב ובעלה ואח"כ ויצאה והיתה דמיניה ילפי' שטר ותי' הריטב"א ז"ל משום דאסור לכתחלה לקדש בביאה מש"ה תני ביאה לבסוף ע"ש ואי' במרדכי הביאו בבית שמואל דאין מקדשין לכתחלה במטבע משום דדעתיה אצורתי' וצורתא עביד' דבטלה ולפ"ז קשה אר"ה דאמר חופה קונה מק"ו א"כ הא דתני במתני' כסף באיזה כסף מיירי מתני' אי מכסף מטבע הדרי קושי' לדוכתי' למה לא הקדים ביאה לשטר וא"ל משום הכי הקדים שטר לביאה משום דאין מקדשין לכתחילה בביאה א"כ ה"ל להקדים שטר אף קודם כסף דהא בכסף במטבע נמי אסור לקדש לכתחילה ואי פרושו דכסף במתני' היינו נסכא כסף ולא מטבע א"כ הדרא פירכת הש"ס לדוכתי' על ר"ה אמאי לא תני חופה במתני' וא"ל משום דהוי מלתא דלא כתובה מאחר דגמרינן לה מק"ו קשה האיך תני במתני' כסף דהיינו נסכא דהוא שוה כסף כמבואר במפורשים ולית דין צריך בשש ושוה כסף הוי ג"כ מלתא דלא כתובה בהדי' דהא ילפי' שוה כסף ממה מצינו ומה מצינו גרע מק"ו ונ"ל קושי' זו בדרך הפשוט דהנה הק' בעפ"י מאי מקשי' התו' מנ"ל דשוה כסף ככסף דלמא ילפי' לה מהיקשא דאחרת יקח לה מאמה העברי' ותי' דקושי' התוס' למאן דלא ס"ל היקשא דאחרת יקח לקמן במכילתן ע"ש

והנה כך הצעת הש"ס דט"ז ע"א ובשטר מנ"ל א"ק ואם אחרת יקח לו הקישא הכתוב לאחרת מה אחרת מתקדשת בשטר אף זו נקנית בשטר הניחא למ"ד שטר אמה עברי' אדון כותבו ודמי האי שטר להאי שטר אלא למ"ד אב כותבו מא"ל דאיתמר שטר אמה העברי' מי כותבו ר"ה אמר אדון כותבו ר"ח אמר אב כותבו הניחא לר"ה אלא לר"ח מא"ל ומשני אמר קרא לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית בקנין עבדים ע"כ הרי עינינו רואות דר"ה דריש היקשא דאחרת וא"כ שפיר קאמר ר"ה חופה קונה מק"ו והא דלא תני במתני' משום מילתא דלא כתיבא בהדיא לא תני והא דתני במתני' בכסף לעולם אימא לך נסכא כסף ואפ"ה הוי מילתא כתיבא בהדיא לר"ה דילפי' מהיקשא דאחרת יקח לו וכיון דמכח היקשא ילפי' הוי מילתא דכתיבא כמו שטר דיליף ג"כ מהיקשא אבל הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' עבדים פסק להדיא שטר אמה העברי' אב כותבו ולית לי' היקשא דאחרת כר"ח וממילא הוה שוה כסף מלתא דלא כתיבא בהדיא דהא ע"כ במה מצינו מע"ע גמרי' ואפ"ה קתני במתני' א"כ קשה אמאי לא תני חופה במתני' אלא ע"כ דאין חופה קונה ועל דא סמיך רבינו לפסוק דאין חופה קונה דלא כר"ה מכח פירכת הש"ס שלשתן תנן וארבע לא תנן והש"ס דמשני לה היינו לר"ה לשיטתו דס"ל אדון כותבו משא"כ כפי פסק הלכה דהלכה כר"ח ליתא להאי שינויא כמש"ל וזה ברור והנה יעויין במס' יבמות דכ"ז ע"ב איתמר רב אמר יש חופה לפסול' ושמואל אמר דאין חופה לפסולות ופירש"י דבכשירה כ"ע מד דחופה קונה כר"ה מש"ה פליגי כאן בפסולת דוקא ע"ש בתו' היטב הרי נתברר לנו דרב ושמואל תרווייהו ס"ל דחופה קונה וקשה עלי' פירכת הש"ס שלש תנן ארבע לא תנן ובע"כ כשינוי' הש"ס דמילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני א"כ מ"ט תני שוה כסף במתני' וע"כ דס"ל דילפי' שוה כסף מהיקשא דאחרת יקח והוי מילתא דכתיבא כנ"ל ובהיות כן מיושב קושית פ"י לשמואל דאמר חוששין שמא ש"פ במדי איך תני פלוגתא דב"ש ודב"ה בשוה כסף במס' עדיות מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה הא לא משכחת לי' כלל כנ"ל ז"א דשמואל לשיטתו ושפיר אשכחן מקולי ב"ש וחומרי ב"ה כגון שקידשה אחד בש"פ לב"ה הרי היא מקודשת ודאי וחייבת מיתה אם זינתה מאחר דלשמואל ילפי' שוה כסף מהיקשא דאחרת ושפיר עונשין כמו קידושי שטר משא"כ לב"ש אבל לר"ח דס"ל שטר אמה העברי' אב כותבו ולית לי' היקשא דאחרת וע"כ ילפי' שוה כסף במה מצינו מע"ע ואין עונשין מן הדין וקשה שפיר קושית פ"י הנ"ל לכך דייק הש"ס בדקדוק גדול דר"ח לא ס"ל הא דשמואל כלומר דר"ח בלא"ה לא מצי סובר כשמואל מכח קושי' פ"י דהא שמעינן לר"ח דלית לי' היקשא דאחרת ובהיות כן י"ל דשמואל ור"ח בהא פליגי מר אית לי' היקשא דאחרת ומר לית לי' היקשא דאחרת ומש"ה לא משני לעיל דבעי דא דקא משער כמה רב דלית לי' הא דשמואל מאחר דרב אית לי' ג"כ היקשא דאחרת כמו שזכרנו ומה"ת יהי' פליגי אדשמואל לכך הוצרך לשנות כאן בקידושי ודאי כאן בקידושי ספק (ובאופן יותר נאה י"ל סיומא דהך מילתא דגבי ר"ח לא מצי לשנוי' דהוי משער לידע אם קידושי ודאי קשה מאי נ"מ בזה הא בין כך ובין כך צריכה הימנו גט וא"ל לענין מיתה הא לר"ח אין עונשין על שוה כסף מאחר דלית לי' היקשא דאחרת כמש"ל אבל לעיל הי' משער קמי' דרב ורב אית לי' הקישא דאחרת ועונשין על שוה כסף ושפיר הי' משער לידע אם קידושי ודאי לענין מיתה וזו דמשער כמה רב דייקא) אבל לפ"ז יהי' קשה אהרמב"ם דרכבא אתרי רכשא דאיהו פסיק כר"ח דלית לי' הקישא דאחרת א"כ ע"כ ליתא להא דשמואל מכח קושי' פ"י הנ"ל ואפ"ה פסיק כהך דשמואל בתמרה לכך הוצרך הרמב"ם ז"ל לפרש פירוש אחר בהא דשמואל דלא כפי' ר"י והיינו דחוששין שמא תוליך התמרה למדי והיינו דוקא בדבר המתקיים אבל בדבר שאינו מתקיים אין חוששין לקדושין כנ"ל ובהיות כן בלא"ה לא קשה קושי' פ"י דאשכחן קולי ב"ש וחומרי ב"ה דאם קידשה בדבר שאינו מתקיים לב"ש אינה מקודשת אפי' קידושי ספק ועבפ"י שם ובזה נפשוט ג"כ שאלת הגאון בעל משנה למלך ז"ל דע"כ דגם ע"י שליח תופסין קידושי ספק דא"ל דע"י שליח אם קידשה קדושי ספק לא תפסי כלל וכלל לא א"כ הדרא קושי' התוס' לדוכתי' מנ"ל דר"ח לא ס"ל הא דשמואל וגם מנ"ל להרמב"ם לחלק בין דבר המתקיים דבלא"ה משכחת לה מקולי ב"ש וחומרא ב"ה לענין אם קידשה בש"פ ע"י שליח ודוק היטב ובחידושי הארכתי:

כתנות פרשת תבא אור

במדרש ילקוט והיה כי תבוא אל הארץ אין והיה אלא מיד כי תבוא אל ארץ עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ ע"כ המדרש ומה שכתב אין והיה אלא מיד נכתב בצדו ס"א איננו ולדעתי אין למחוק ספרים ישנים וסברא דיוקני' כתבם בתורת אמת ונקדים מה שכתב החזקוני ואבן עזרא וז"ל והי' כי תבא בעבור שכתוב והי' בהניח כו' פי' לך כאן שיש מצות שהן קודם לוהניח רק כאשר תבוא והם הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על אבנים ובנין מזבח והברכה והקללה על שני ההרים עכ"ל ולפ"ז קשיא לי דאי משמעות וירשת וישבת קודם לוהניח ה' מכל אויבך א"כ הא דקאמר הש"ס בפ' ב' דסנהדרין דף ך' שלשה מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואינו יודע איזה מהם תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך ועדיין אין אנו יודעי' אם להכרית זרעו של עמלק תחילה ואם לבנות להם בית הבחירה תחילה כשהוא אומר והניח ה' לכם מכל אויביכם וגו' והי' המקום אשר יבחר ה' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחילה ולכאורה איכא למידק למה לי קרא גבי מלך שלהעמיד תחילה הא ממילא ילפינן דבעמלק כתיב והיה בהניח ובמלך כתיב כי תבוא אל ארץ וירשת וישבת משמעותו קודם והניח כמו שכתב חזקוני וא"כ כי יד על כס יה למה לי ועוד יש לדקדק למה לא מנו חכמינו ז"ל גם מצות בכורים דכתיב בה וירשת וישבת אלא נראה דירשת וישבת לא משמע שהוא קודם והניח דיש לומר דירשת וישבת אחר והניח דאי אפשר לירש ולישב אם לא מהניח ולכך איצטרך