מאורי אש קצז

נחמיני אמר ר' יונתן כל היוצא למלחמות בית דוד גט כריתות הי' כותב לאשתו נמצא יש לנו תירוצים שבת שבע היתה מותרת לדוד או משום דאנוסה היתה או משום דכל היוצא למלחמות בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו ונ"מ דאם היתה אנוסה א"כ היתה מותרת לאוריה והיה אוריה מורד במלכות שלא ציית למלך שילך לביתו אבל לדעת דגט כריתות הי' פי' רש"י שהי' מגרשים על תנאי שאם ימות במלחמה יהי' גט מיום כתיבתה והרי מת אוריה במלחמה והתו' הקשו דתניא במי שאחזו מה הוא באותן ימים ר' יהודה אמר הרי היא כאשת איש לכל דבר כו' ר' מאיר אומר בעילתה תלוי ופרש"י בעילתה תלוי הדבר תלוי עד שימות אי עד שיעמוד מחולי זה אם מת מן החולה הבא עליה פטור כו' דכשמת איגלאי מילתא דגרושה הוי בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת עכ"ל וא"כ לר' יהודא דבאותן הימים היא כא"א היתה בת שבע אסורה לדוד וכיון שאסורה לבעל אסורה לבועל וא"כ צריכין אנו להציל הכבשה מיד ארי וגם הרועה שלא הי' מורד במלכות כדין עושה שלא לציית למלך לעשות דבר איסור ולר' מאיר לאחר שמת אוריה איגלאי מילתא למפרע שפנוי בעל ולא היתה אסורה בת שבע לדוד אך לאוריה בעודו בחייו היתה אסורה בת שבע לדוד אך לאוריה בעודו בחייו היתה אסורה ולא היה מור במלכות וראיתי בספר שחיבר הגאון מהר"ש קאידנבר בפ' כי תצא שאוריה החתי היה מבני חת ונתגייר ואיתא בהקדמת זוהר הקדוש דף ח' ע"ב שאמר הקב"ה דאוריה לא קריב לעלמין לבת שבע דשמי חתם בגויה לסהדותא כתיב אוריה וכתיב אוריהו שמי חתם בהדי' דלא שמש בה לעלמין ולדעת התו' שכתבנו לעיל לא תתחתן קאי בגירותן ולר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין א"כ היתה בת שבע פנויה גמורה וגם שפיר עביד דלא ציית למלך שהיא היתה אסורה לו ואפשר שמהאי טעמא לא באה עליה כל ימיו כדעת הזוהר וא"כ בין לתירוץ אונס הי' ובין לתירוץ גט כריתות היתה בת שבע מותרת לדוד ולאוריה היתה אסורה מלאו דלא תתחתן אבל לדעת הרמב"ם דלא תתחתן קאי בגיותן ולא בגיורתן א"כ תופסי קדושין אוריה בבת שבע וא"כ יש להסתפק אי אונס היה א"כ אין אנו צריכין להציל לאורי' דהי' מורד במלכות דמותרת לו וגם בת שבע היתה מותרת אח"כ לדוד או דילמא משום כריתות היו כותבים על תנאי א"כ קודם שנתקיים התנאי היתה אסורה לאורי' ולא היה מורד במלכות ובת שבע מותרת לדוד או דילמא כיון דבשעת ביאה היתה אסורה לדוד נאסרה עליו עולמית אם לא שנימא שגט כריתות היו כותבים בלי תנאי כדעת ר"ת

ובזה יובן לאחר שר"א השיב להם לא שאלתם אלא על פלוני ר"ל אבשלום דוקא היה שאלתכם כדברינו הנ"ל אבל על שלמה לא שאלתים דס"ל כדעת הרמב"ם דשלמה לא חטא כלל דגירי גיירן ולא תתחתן קאי בגיותן אבל לא בגירותן א"כ תופסי קדושין אורי' בבת שבע א"כ נולד להם ספק אי להציל הרועה וכבשה מן הארי ר"ל אוריה ובת שבע מן דוד אי בת שבע מותרת לאורי' שהיתה אנוסה ומותרת גם לאוריה והי' מורד במלכות או היתה אסורה לדוד וגם לאוריה ולא היה מורד במלכות וצריכין אנו להצילה וגם הכבשה בת שבע צריכן אנו להצילה ור"א השיב להם לא שאלתם אותי אלא על הכבשה משום דס"ל דגט כריתות היה כותב ומספקא לן אי הלכה כר"י או כר"מ אבל על הרועה לא שאלתם שבין לר"י ובין לר"מ היתה אסורה לאוריה בעודו חי ולא היה מורד במלכו' ולא שאלתם אלא על הכבשה דלר' מאיר למפריע פנוי' היתה והיתה מותרת לדוד ולר' יהודא דינה כא"א ונאסרת על הבועל אבל על הרועה אין כאן ספק שצריכין אנו להצילו אליבא דכ"ע והם חזרו ושאלו על הרועה משום דהיו סוברים כדעת ר"ת שלגמרי היה כותב גט כריתות בלי שום תנאי מש"ה מספקא להו גבי רועה אם אנו מחויבין להצילו או לא משום דאמרינן בפ' הדר דף ס"ג ע"ב גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומו אסורין בתשמיש והקשו התו' וז"ל תימה לר"י גבי עובדא של אוריה היה ארון שלא במקומו דכתיב והנה הארון וישראל חונים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני ע"פ שדה חונים ואני אשכוב עם אשתי משמע שאחרי' מותרין בתשמיש מטה ולפ"ז י"ל דאוריה היה סבור שאסור בתשמיש ולא היה מורד במלכות מה שלא רצה לילך לביתו ולשכוב עם אשתו והשיב להם לפי סברתכם שהיה גירושין א"כ לא שאלתם אלא על הרועה משום דברועה איכא לספוקי משא"כ בבת שבע ליכא לספוקי כלל דהיתה פנויה גמורה ומותרת לדוד וק"ל: אור פרשת תצא חדש

כתב המשנה למלך פ"י מהלכות אישות נסתפק מי ששלח שלוחו לקדש את אשה והלך השליח וקידש קידושי ספק מי אמרי' תפסו קידושי שליח להיות ג"כ קדושי ספק או דלמא דלא תפסי כלל קדושי שליח אפי' קדושי ספק לא ואף דהוא לא טען הכי מ"מ אנן ב"ד אומדי' דעתי' והעלה דתופס קדושי שליח ג"כ קדושי ספק ע"ש שמפלפל בזה ואמרתי גם אנכי באתי ליהודא ועוד לפשוט ג"כ כדבריו דגרסי' במכילתן די"ב אמר שמואל קידשה בתמרה אעפ"י שעומד כור תמרי' בדינר ובודאי לית ביה ש"פ הרי היא מקודשת וחוששין שמא ש"פ במדי וכו' ע"ש ונחלקו בפי' הרמב"ם והרא"ש בשם הר"י ז"ל הרמב"ם ז"ל כתב הטעם דחוששין שמא ש"פ במדי ושמא תוליך האשה התמרה לשם למדי נמצא נהנית ממנו שם ש"פ ויהי' קדושי דאורייתא וכתב הרמב"ם פ"ד מהל' אישות יראה לי דוקא דבר המתקיים כמו תמרים אבל קידשה בתבשיל או בירק או בשאר דברים שאינה מתקיים אין חוששין לקדושיו דהא אינו חושש שמא תוליך למדי מאחר שהיא מתקלקל אבל הרא"ש ז"ל הביא בשם ר"י טעם ופי' אחר בגמ' הא דחוששין שמא ש"פ במדי הענין הוא בדרך זה דחוששין שמא יבא אחד ממדי לכאן ויראה שמקדשין בתמרה שהוא ש"פ במקומה ואין חוששין לקדושיו יבוא להקל במדי גופא אם קידש בתמרה דהוא שוה פרוטה שם ובאמת שם הקדושין כזה הם דאורייתא ולפ"ז פשוט אין חילוק בין דבר המתקיים או שאינה מתקיים וכדי לבאר פלוגתא דרבוותא נכתוב מה שיש עוד לדקדק בגמ' דשם דאמרי' על הא דשמואל ההוא גברא דאקדיש בזוודי דאורדי יתיב ר"ש בר"א קמיה דרב וקא משער אי אית ביה ש"פ או לא ופריך ואי לית ביה ש"פ לא האמר שמואל חוששין ומשני כאן בקדושי ודאי כאן בקדושי ספק ההוא דקא מקדש באבני דכוחלא יתיב ר' חסדא וקא משער אי אית ביה ש"פ אי לא ופריך ואי לית ביה ש"פ לא הא אמר שמואל חוששין ומשני ר' חסדא לא ס"ל הא דשמואל עכ"ל ויש לתמוה אמאי לא משני ג"כ כעובדא דר"ח כאן בקדושי ודאי כאן בקידושי ספק כדמשני לעיל וכבר הרגישו בעלי תוס' בקושיא זו ותו יש לדקדק למה לא משני לעיל דלא סבר ליה הא דשמואל ותו יש לדקדק באיזה סברא הם מחולקים מאי טעמא פליגי אדשמואל הא שמואל טעמא קאמר הן לפי' הרמב"ם הן לפי' הרא"ש ותו י"ל הא דמשני ר"ח לא ס"ל הא דשמואל ולא אמר בקצרה לא ס"ל הא דשמואל ובודאי על ר"ח קאי דמיניה קא סליק ונלע"ד ליישב דאי' במתני' בריש מכילתין בש"א בדינר ובשוה דינר בה"א בפרוטה ובש"פ ומקשי' בתוס' שם דבמס' עדיות תני ליה לגבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה דהיינו אם קידשה אחד בפרוטה לב"ה דמקודשת הוי א"א ולב"ש אינה מקודשת הא מצינו ג"כ דפלוגתה זו מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה כגון שקידשה ראובן בפרוטה ובא שמעון וקידשה בדינר ומת ראובן אחר קידושי שמעון ולפ"ז לב"ש לא תפסי קידושי ראובן הראשונים ממילא חל קידושי שמעון השני והרי היא עכשיו א"א משא"כ לב"ה דתפסי בה שפיר קידושי ראובן ולא תפסי כלל קידושי שמעון והרי היא פנויה עכשיו ותירצו תוס' דלאו להכי איתשיל הפלוגתא כלומר דלא איתשיל בשנים שקידשה רק באחד שקידשה בפרוטה והוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ע"ש והארכתי קצת לבאר הדיבור שצריך לעניננו והקשה הגאון בעפ"י להך מימרא דאמר שמואל שזכרנו דאם קידשה בתמרה אף שעומד כור תמרה בדינר שהוא גוזמא אפ"ה מקודשת א"כ הדרי קושי' לדוכתיה אמאי תני במס' עדיות מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ואיתשל רק לגבי חד הא ע"כ מוכרח דלא איתשל הפלוגתא רק בב' שקידשה ובאופן שיהי' מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה בשלמא דקדושי דינר ופרוטה שפיר משכחת ליה בחד חומרי ב"ה וקולי ב"ש באחד שקידשה בפרוטה לב"ש אינה מקודשת כלל ולב"ה הרי היא מקודשת אבל בענין שוה כסף דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל בשוה דינר וב"ה ס"ל בש"פ ליכא למימר דפליגי באחד שקידשה בש"פ לב"ה מקודשת ולב"ש אינה מקודשת זה ליתא דהא גם לב"ש מקודשת דניחוש שמא יש שוה דינר במדי אע"כ לומר דפלוגתא בשנים שקידשה כגון שקידשה אחד בש"פ ובא שמעון וקידשה בשוה דינר דלב"ש תפסי קדושי' שני' בודאי דמאן יימר דקדושי הראשון הי' ש"פ