מאורי אש קצו

אישות לאביך בה כדפריך לקמן לר' יוסי בר יהודה ואימא למי שיש אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות ונדחק והתוספות לישב תמיה' זו ולי נראה דבר ברור ואמת דאין קושיא ואגב יתישב ג"כ קושית התוס' בבא בתרא דף קט"ו ע"א דחשיב במתניתן יוצאי יריכו של בן קודמת לבת וקאמרי' בגמ' ת"ר בן אין לו אלא בן בן הבן או בת הבן או בן בת הבן מניין ת"ל אין לו עיין עליו וכתבו התוס' בסוף ד"ה בן וז"ל וא"ת ומנ"ל דממזר יורש את אביו כדמשמע בקדושין דהא גבי יבום צריך רבויי וליכא למימר דנפקא לן מואין לו דשקולים הם או משום דיבום בנחלה תלה רחמנא וגבי יבום איכא רבויי דאי איצטריך דרשא להכא אמאי פריך בפ' ב' דיבמות ירשו ומטמא לו פשיטא כו' וי"ל דזרע משמע כשר כו' אבל בן משמע נמי פסול כו' ויש לדקדק דאין זה אלא דברי נביאות דבן יהי' משמע נמי פסול ולי נראה דקושית התו' בבבא בתרא ותמיה' התו' ביבמות שני קושיות יהי' ותרוצים בירך חברתא

דהא בסוגיא דקדושין לר' שמעון דדריש טעמא דקרא ילפינן בשפחה דולדה כמותה מדכתיב אשה וילדיה תהי' לאדוני' ובנכריות ילפי' דולדה כמותה מדכתיב כי יסיר לרבות כל המסירין ולפי זה גליא רחמנא בהדיא בשפחה ונכריות דלא חשיב בנו אלא בנה אבל בשאר איסור אין מיעוט בעולם דלא יהיה חשוב בנו ופשיטא דהוי בנו ואחיו לכל דבר אבל לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא וילפינן גבי שפחה ונכריות דולדה כמותו משום דלא תפסי בהו קדושין וכתיב כי תהיינה וילדה לו כל היכא דקרינן כי תהיינה קרינן וילדה לו אבל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו א"כ יש להקשות אי בשביל דלא תפסי קדושין לא הוי בנו א"כ גבי ממזר דלא תפסי קדושין נמי לא יהיה חשוב בנו ומוכרחים אנו לומר דמרבינן ממזר דהוי בנו אף דלא תפסי ביה קדושין מדכתיב מולדת חוץ אחותך היא מוקמינן במסתבר לרבות חייבי כריתות אף שאומרים לו לאביו הוצא אפ"ה קאמר רחמנא אחותך היא א"כ לפי לימוד זה פשיטא דבן ממזר הוי בנו לכל דבר כיון דרבתה התורה בפירוש אחותך היא וא"כ לענין ירושה הוא פשיטא דיורש את אביו ואחיו וגם לענין יבום היה פשיטא דזוקק ומיבם ולכך כדמשני ביבמות דכ"מ אתי לרבות בן ממזר וע"כ איכא למידק למה אשמועינן תנא הכי לרבות בן ממזר ולא אשמועינן בבא בתרא במתני' דאף ממזר קודם לבת וא"כ צריכן אנו לומר דל"צ לאשמועי' שם משום דכתיב גבי חייבי כריתות אחותך היא ומרבינן בפירוש דהוי בנו לכל דבר וא"כ פריך שפיר גם ביבום לא צריך לאשמועינן ואמאי אשמועינן ביבום טפי מבירושה ומתרץ שפיר ס"ד דניליף אחוה אחוה מבני יעקב ולכך איצטרך לאשמעינן טפי ביבום מבירושה ואחר דקאמר ואחיו לכל דבר לירושה ולטמא פריך שפיר פשיטא שהרי נתרבה בפירוש לענין ירושה מדכתיב אחותך היא ומשני דלטמא איצטרך דלא נילוף כי היכא דלא מטמא לאשתו פסול' כך לא יטמא לאחיו פסיל אבל לענין ירושה לא משני מידי דבאמת פשיטא הוא דיורש אותו ובזה נחה ושקטה תמיהת התוס' דכתבו אמאי לא קאמר דס"ד דנילוף מי שיש לו בה אביך אישות דהא כבר הכריח המקשה מתירוצו של התרצין דקתני ביבמות כל מקום לרבות ממזר וגבי ירושה ב"ב לא קתני רבוי ש"מ דאית ליה דלא צריך לרבוי לענין ירושה דמהי תיתי למעטו אי משום כי תהיינה וילדה לו הא כבר כתיב אחותך היא גבי חייבי כריתות דממזר הוי כאחיו וכבנו יחשב וכיון דידע ע"כ מהאי ילפותא אחותך היא פריך שפיר א"כ גם גבי יבום נמי פשיטא ומשני דס"ד דנילוף אחוה אחוה מבני יעקב ואח"כ דפריך ואחיו לכל דבר דקאמר למאי הילכת' ומשני ליורשיו ולטמא ופריך שפיר פשיטא אחיו הוא דהא כבר ידע ע"כ מדכתיב אחותך היא דממזר הוי בנו ולא משני אלא לטמא איצטרך ליה אבל על ליורשיו לא משני מידי דבאמת פשיטא ליה והשתא ניחא דבב"א לענין ירושה לא איצטרך לאשמועינן לא במתני' ולא בברייתא דממזר יורש אותו כיון דכתיב אחותך היא גבי חייבי כריתות שמע מיניה דהוי חשיב כבנו וע"כ בן אין לו לא איצטרך לאתויי ממזר ואתי לרבות בן הבן או בת הבן ומדלענין ירושה חשיב בן הבן כבן הוא הדין לענין יבום דיבום בנחלה תלי' רחמנא ובן אין לו דגבי יבום איצטרך דלא נילוף אחוה אחוה מבני יעקב בזה עולים דברי הש"ס דבר דבר על אופנו והוא לאמיתו של תורה זכינו לדין דלר' שמעון דיליף בשפחה ונכריות דולדה כמותה מקראי דואשה וילדה ומקרא דכי לא יסיר א"כ מסתמא היכא דגלי גלי אבל בשאר עריות דהוי ממזר מ"מ פשיטא שהוא בנו ואין כאן התחלות קושיא ושאלה ממזר מהו לירש אבל לרבנן דילפי דולד שפחה ונכריות ולדה כמות' מדכתיב כי תהיינה לוילדה לו א"כ נולד ספק גדול דממזר מה לירש כיון דאין קדושין תופסין בו א"כ ניליף מכי תהיינה וילדה לו דלא הוי בנו וזה ששאלו את רבן ר' אליעזר לאחר שרמז להם לא שאלתם אלא על פלוני על אבישלום דלשלמה יש תירוץ דס"ל כרבנן דלא דרשי טעמא דקרא אלא היכא דמפורש טעמא דקרא וע"כ טעמא דקרא אתי לרבות כל המסירים ואינו אסור אלא בגיותן ולא בגירותן ושלמה לא עבר על שום לאו לרבנן ולא בנשים נכריות דגיורי גיירן והכניסן תחת כנפי השכינה וכיון דלרבנן לא דרשי טעמא דקרא א"כ מוכרחים ללמוד דבן שפחה ונכריות כמותה מדכתיב כי תהיינה וילדה לו דתלי רחמנא בנו בקדושין א"כ יש לשאול ממזר מהו לירש דילמא לענין ירושה נמי לא חשיב בנו בשלמא בלא זה דשאלתם היה על שלמה משום דעבר על אחד משני לאווין ממ"נ משום דס"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא א"כ לא צריך לר"ש להאי ילפותא כי תהיינה וילדה לו ויליף מקרא מפורש דגלי רחמנא גבי שפחה אשה וילדה וגבי נכריות כי יסיר כמו שפרש"י א"כ אין כאן ספק דפשיטא דממזר יורש אבל לאחר שהשיב להם לא שאלתם אלא על אבשלום משום דעל שלמה לא שאלתם דנוכל לומר דאף ר"ע ס"ל כרבנן דלא דרשי טעמא דקרא אלא היכא דמפורש עעמא דקרא כמ"ש אליבא דהרמב"ם וע"כ יליף דולד כמותה מכי תהיינה וילדה לו א"כ נולד להם ספק זה ממזר מה לירש דילמא נמי לא חשיב כבנו משום דלא תפסי ביה קדושין וא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו ור"א השיב גם ע"ז לא שאלתים דתלמוד' היה ערוך בפיו דילפינן מאחותך היא אפילו בחייבי כריתות דהוי אחותו ובנו ולא שאלתים אלא על היבום איכא לספוקי דלא נילוף אחוה אחיה מבני יעקב ובאמת גם ביבום מרבינן מאין לו עיין עליו וגילה להם סברא חדשה דעל ירושה לא צריך לשאול ואין צריך קרא לרבוי דפשיטא דהוי בנו מדכתיב גבי עריות אחותך היא אלא גבי יבום צריך לרבויי דס"ד דלא נילוף אחוה אחוה מבני יעקב ודוק כי דרך ישר הוא לאמיתו של תורה

ונשובה לראשונות להבין דברי חכמים וחידותם לאחר שהשיב להם לא שאלתם אלא על פלוני חזרו ושאלו שלפי דבריך יש לנו עוד שאלות וספיקות שאלה אחת מה להציל הרועה כבשה מן הארי ר"ל אוריה ובת שבע מן דוד ומתחילה צריכין אנו לישב מה שאמר שמעי בן גירי שקילל לדוד קללה נמרצת ודרשו בגמ' גימטריא נואף הוא עי' מ"ש לעיל ובסדר זה לא נכתב אלא מה שצריך לעניננו ונקדים גמ' דכתובות דף ט' אמר ר' אלעזר אין אשה נאסרת על בעלה אלא על עיסקא קנאה וסתירה וכמעשה שהיה ופריך מעשה שהיה קנאה וסתירה מי הוי ועוד מי אסרוהו ופירש"י מי אסרוהו לאורי' דאי אסרוהו על אוריה נאסרה גם על דוד דכשם שאסרה לבעל אסורה לבועל ומסיק הכי קאמר אין אשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים וכתב מעשה שהיה מפני מה לא אסרוהו ופי' רש"י שעדים הרבה היו יודעים והקשו התוס' ניהי דהי' ידוע לרבים שהביאה לביתו מ"מ לא ראו כמכחול בשפופרת שבפני בני אדם לא שימש ובדף י"ג אמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד ר"ל אשה על בעלה אין אוסרין והקשה התו' וז"ל וא"ת דבסוף נדרים גבי האי נואף דעל גבי האי איתתא אמר לבעלה לא תיכול מהני תחלי דטעמינן חזי' אמר רבא האי איתתא שרי' דאם איתא דעביד איסורא ניחא לי' דלימות משמע אי לאו האי טעמא היתה נאסרת ע"י יחוד ויש לומר דנואף שאני עכ"ל הרי לתירוץ התו' אוסרין ף על היחוד של בעלה והתו' כתבו בשבת דף ט' עיקר מרידתו של אוריה משום דדוד אמר לו שילך לביתו ולאשתו והוא לא רצה ובסיפא דקרא כתיב ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי ולא רצה לעשות כמו שאמר לו דוד וזה הוי כמו מרידה ואי אמרינן דאוסרין על היחוד א"כ לא היה אורי' מחוייב לציית למלך משום דקיימא לן דאם אמר לו המלך לעבור על המצוה אינו מחויב לציית אותו כדאי' בפ' נגמר הדין דף מ"ט וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מה' מלכים א"כ דינו כרוצח וזה היה כוונת שמעי בן גירי שאמר נואף הוא כיון שמוחזק לנואף א"כ לגבי' אסורה לבעלה אפילו ביחוד ושם הי' הרבה עדים שידעו מן היחוד א"כ עושה אוריה כדין שלא רצה לשכוב עם אשתו משום דאסורה לו א"כ לא היה חשיד מורד במלכות א"כ רוצח הוא

והשתא נבוא אל ביאור השאלה מהו להציל הרועה כבשה מן הארי ר"ל אוריה ובת שבע מן דוד משום דעל קושיות המקשה הנ"ל דפריך מפני מה לא אסרוהו על דוד משני בש"ס התם אונס הוי ואיבעית אימא כי הא דאמר שמואל בר