מאורי אש קצד

דאית לה חייס וגם נתחייבה במצות ולרבנן דדרשי כל היכי דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו א"כ קשה לא יחשב ממזר כבנו לכל דבר דנימא נמי כיון דלא קרינא כי תהיינה לא קרינא וילדה וע"כ מוכרחים אנו לומר דאף לרבנן דקדושין אית להו הך ילפותא ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרים לאביך קיים ואמר רחמנא אחותך היא ומוקמינן בחייבי כריתות ובשפחה ונכריות מיעטה רחמנא בפירוש לרבנן דלא הוי בנו ואי לאו דכתבה רחמנא תרווייהו הוי מרבינן מאחותך היא במסתבר או שפחה דחייבי במצות או נכריות דאית לה חייס כי היכא דמרבינן חייבי כריתות א"כ בן מישראלית דעדיף משפחה ונכריות הוי מוקמינן שפיר במסתבר לרבות מאחותך היא דהוי בנו לכל דבר ואתרבי מבת אמך מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרים לאמך קיים בין שאומרים לאמך הוצא כגון בן בנה הבא מן העו"ג שאומרים לה הוצא קאמר רחמנא אחותך היא ואם היה לאמו בת מעו"ג קרוי רחמנא אחותך היא ואם יש לה אח מישראל אסור באחותה ובזה יהיה מתורץ קושית התוס' שהקשו מאי בעי רבינא לחדש יותר מדברי ר' יוחנן וגם דברי רש"י יהי' מובנים דסיים בד"ה בנך הבא מישראלית לא מקרא דייק אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה שמע מיני' בנך הבא מישראלית קרוי בנך אבל בנך הבא מן הנכריות אינו קרוי בנך אלא בנה

משום דיש להקשות מנ"ל לומר דבר זה דלמא בהיפך דסמכה תורה על קל וחומר דכל מקום אמרינן דמשפחת אם אינו קרוי משפחה ואם הקפידה התורה על בנה הבא מישראלית קרוי בנו ק"ו בנו הבא מנכרי דאזיל בתר אביו להתיחס דחשיב בנו ופשיטא דהקפידה התורה דהוי בנו דשדינן ליה בתר אביו ומנא ליה לומר דלא קפיד קרא על בנו הבא מן הנכריות וע"כ צריכין אנו לומר דלמה לן לפרושי טעמא רישא דקרא בתך לא תתן לבנו משום כי יסיר דבלאו הכי מוכח שחשיב כבנו מדכתב ערות בת אמך מולדת חוץ בין שאומרים לאביך ולאמך קיים ובין שאומרים לה הוצא כגון הנישאת לעו"ג וחייבי כריתות וקאמר רחמנא אחותך היא וזה בא רבינא לחדש דאמר ר' יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר כו' ומדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה שמע מיני' דבן בתו קרוי בנו וכו' וקשה דילמא דסמכה התורה אקל וחומר דהקפידה התורה אבן בתו ק"ו בן בנו של ק"ו אבן בנו דמשפחות לבית אבותיו כתיב ומנ"ל לומר דלא חשיב בנו ולכך מתרץ רבינא שמע מיני' בן בתך הבא מן העו"ג כו' ר"ל דבלאו האי טעמא דכי יסיר מוכח מאחותך היא דבן בתך הבא מן העו"ג קרוי בנך דמרבינן מאחותך היא דקאמרין לעיל וע"כ לא צריך הכי לאפרושי טעמא דקרא משום כי יסיר אליו צריך לאפרושי דהקפידה התורה היכי שהיא נשוי לעו"ג ועל בנו שנשא נכריות לא הקפידה דבנו הבא מן נכריות לא קרי בנו משום דלגופי' לא צריך אלא ע"כ לדיוקא אתי וזה שקאמר הש"ס נימא קסבר רבינא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר משום דאמר בה מאחותך היא חייבי כריתות דהוי בנו לכל דבר וגם מוקמינן במסתבר בנך הבא מישראלית ש"מ דאזלתן בתרה ולא אחר אב וכי היכי דגבי ממזר הוי בנו ה"נ בבן מישראלית הבא מן עו"ג הוי בנה והוי דינו כממזר משא"כ בולד שפחה ונכריות דהולד כמותה אינו ממזר ומותר לבוא בקהל לאחר שיחרור ולאחר שיתגייר ואם היה חשיב בולד ישראלית בתר נכרי' הי' דינו כנכרי והי' מסתבר לרבות מאחותך היא רק חייבי כריתות ולא הבא מן הנכרי דאית לו קדושין ומדרבינן חייבי כריתות ובנו הבא מישראלית שמע מיני' דבתר אמו שדינן לולד וא"כ מסתבר יותר לרבות משפחה ונכריות כי היכי דמרבינן חייבי כריתות ודחי הש"ס נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי ר"ל דמוקמינן לקרא בת אמך מולדת חוץ שאומרים לאמך הוצא ואסורה לנכרי וכשאר פסולי ביאה יחשב וק"ל וזה פי' רש"י לאו מקרא קא דייק לה כו' משום דקשיא לי' אי מקרא דייק לה מנ"ל לומר דבנך הבא מן הנכריות לא קרי בנך דילמא סמכה התורה על ק"ו דפשיטא דראוי לקרותם דהולכין בתר אב למשפחותיכם לבית אבותם כתיב ולכך פי' רש"י לא מקרא דייק דהא בן ישראלית קרוי בנך נלמד כבר מאחותך היא ומדלא כתיב כי תסיר שמע מיני' דלא הקפידה התורה אלא אבן ישראלית ולא אבן משפחה ונכריות דלא קרוי בנך כלל ודוק

ובזה יתישב כל קושיות הנ"ל אך צריכין אנו להעתיק דברי הרמב"ם שכתב בפ' א' מהלכות יבום וז"ל אבל בן מן השפחה ומן הנכריות אינו פוטר את אשתו שזרע הבא מן השפחה עבד והבא מן הנכרי נכרי כאילו אינ' כו' ובנכרי הוא אומר כי יסיר את בנך מאחרי תסיר אותו מלישב בקהל ובפ' י"ב מהלכות איסורי ביאה דין ז' כתב וזה לשונו והבן מן הנכרים אינו בנו שנא' כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחריהם ודבר זה גורם לדבוק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב אחריהם ולמעול בו עכ"ל ובפ' המשנה בפ' כיצד פי' הרמב"ם וזה לשונו ואשר חייב שלא נחשב בן משפחה ונכריות מיוחס אל האב שנאמר אשה וילדיה תהי' לאדוניה וכבר נתבאר שבן שפחה אחר אמו נמשך והוא כמותה ואמר ג"כ כי יסיר את בנך מאחרי שהוא יסיר מאחרי ה' וימשוך עם אמו ובכן בא בקבלה אמיתות בנך הבא מישראלים קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי עכ"ל

והנה כל רואה עין ישפוט בצדק שהרמב"ם מפרש טעמא דקר שיסיר בנך מאחרי שאין הזרע מתיחס אחר בנך אלא אחר אמו הנכריות והיא הסרה דקאמר קרא וקאי על סיפא דקרא אבתו לא תקח לבנך וכמו שמפרש ר"ת בפירוש אחרון שהביאו התוס' בד"ה בנך ואחותן קאי והכי קאמר כי יסור החותן את בנך מאחרי שאין זרע הבא מהן מתיחס אחר בנך אלא אחר הנכריות וכן פי' הרמב"ם כי יסיר את בנך מאחרי שהוא יסיר מאחרי ה' וימשוך עם אמו:

ובזה מיושב הקיצור דמתחילה ס"ד דמקשה כמו שפירשנו אליבא דפירש"י דקפיד רחמנא אבנו הבא מן הישראלית וקאי הטעם כי יסיר ארישא דקרא אבתך לא תתן לבנו ובנך הבא מישראל שנשא נכריות ילפינן מק"ו דקפיד קרא משום דמשפחת אב עיקר וזה ידוע דאף דלרבנן דלא דרשי טעמא דקרא היכא דמפורש טעמא דקרא מודו דדרשינן טעמא דקרא א"כ ממילא ילפינן שאר עו"ג מכח טעמא דקרא דכל המסירין משמע ולכך לא רצה להקשות מיד האי בעו"ג כתיב דס"ד דהכי מפורש טעמא דקרא ולפי הטעם כל מסירין במשמע אבל לבתר דמסיק רבינא שמע מיני' כו' כדפרשנו וע"כ מדיוקא ילפינן דלגופא לא צריך וע"כ לדיוקא אתי דדוקא בן בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך וקאי הטעם ארישא דקרא אבתך לא תתן לבנו ולגופו לא צריך אלא לדיוקא דבן בתך הבא מן הנכריות לא קפיד דלא חשיב בנך כלל וא"כ אבן בנך הבא מן הנכריות לא כתב שום טעם למה אסרה רחמנא א"כ פריך שפיר האי בעו"ג כתיב ומשני שפיר אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים ופריך שפיר הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אף היכא דלא מפורש טעמא דקרא בהדיא א"כ אף דכי יסיר קאי ארישא דקרא מ"מ בסיפא דקרא נמי דרשינן טעמא דקרא שהוא תסיר אותו מיראת ה' או שלא נחשב בכל קהל ישראל כמו שמפרש הרמב"ם א"כ יליף כל המסירין אלא לרבנן דלא דריש טעמא דקרא א"כ מנ"ל דבן הנכריות לא תפסי בה קידושין ומנ"ל דלא הוי בנו לכל דבר דהא האי קרא בעו"ג כתיב ובזה ניחא סוגית הש"ס דקאמר הניחא לר"ש כול' דלא כפירש"י כי בפירושו מסולקים כל הקושיות שהקשיתי על פי' רש"י ודוק ולפי המסקנא דמשני הש"ס דילפי' לרבנן דאין קידושין תופסין מדכתיב ואחר כך תבוא עליה ובעלתה והיתה לך לאשה וולדה כמותו ילפינן מתהיינה וילדה לו א"כ אייתר כי יסיר דלא צריכין לא לגופי' אבן ישראלית הבא מן הנכרי דילפינן מאחותך היא ולא לדיוקא דבן הבן מן הנכריות לא קרוי בנו אלא בנה ילפינן מדכתיב כי תהיינה וילדה לו וע"כ לרבנן ל"ל טעמא דקרא אלא ע"כ דאתי לאפרושי טעם בין ארישא ובין אסיפא אבתו לא תקח לבנך שמסיר אותו מליחשב בקהל והרכיב גם הטעם למה הקפידה תורה בשביל שלא יחשב בקהל ובהלכות איסורי ביאה כתב והבן מן הנכרי אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ודבר. זה גורם להדבק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו ובזה מיושב נמי הקושיא שהקשה ריב"י על פי' אחרון שפי' ר"ת שהביאו התוס' וז"ל וקשה לריב"י דכי יסיר משמע דמיירי בהסרת יראת שמים כדדרשינן כי יסיר לרבות כל המסירים ומתרגמינן ארי יטעון ית בנך מרבת דחלתי עכ"ל אבל הרמב"ם סבר הא בהא תליא דכי יסיר לשון זכר דנקט בקרא קאי אתרווייהו בין אבתך לא תתן לבנו ובין אבתו לא תקח לבנך ובפ' א' דיבום אינו מפרש אלא טעם דלא יחשב אותו בקהל ובפ' איסורי ביאה תחילת הפרק כתב ישראל הבא על הנכרי דרך אישות או ישראלית שנבעלה לנכרי דרך אישות לוקה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך אחד כותים ואחד עו"ג באיסור זה לכך הוצרך לפרש במה שכתב בדין ז' גבי בן הבא מן הנכרי אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה' ודבר זה גורם להדבק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה מהם