מאורי אש קצג

ע"א ובזה צדקו דברי רד"ק מה שכתוב במלך שלמה אהב נשים נכריות רבות שתי טעות עשה אחד שנשא נשים נכריות ועוד שעבר על לא ירבה דממ"נ אין לשלמה תירוץ על אחד משני לאוין או שנשא נשים נכריות א"ת שגירן גיורן ולא עבר וע"כ אליבא דהרמב"ם כר"ש דדריש טעמא דקרא א"כ עבר על לא ירבה ולר"ש דדריש טעמא דקראי אף כאביגיל אסור להרבות ולכך רצו חכמי המשנה למנות שלמה שאין לו חלק לעוה"ב ופריך וכ"כ למה רצו לשנות כן ומשני שפיר על שכתב בו והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות א"כ ממ"נ עבר על לאו או בנושא נשים נכריות ואי למאן דאמר שגיירן מ"מ עובר על לאו דלא ירבה ולר"ע המוליד מחייבי לאוין הוי הולד ממזר והוי בכלל מעות לא יוכל לתקן

אבל מאד תמיה לי דברי הב"י ושרי ליה מארי' בדבר זה דאיך ש כתב דרבא דאמר בפרק הערל כרבנן הא אף לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא מ"מ הכא מפורש טעמא דקרא וכי היכא דלר"ש לא אסר' תורה להתחתן משום כי יסיר משמע בגיותן הכי נמי נימא לרבנן דהא הכא כתיב מפורש טעמא דקרא ונימא נמי דלא אסרה תורה אלא בגיותן וצ"ע עליו ועוד מה שכתב שהרמב"ם פסק כר"ש מדחזינן סתמא דגמ' כר"ש אדרב' כלפי לייא דהש"ס פריך הניחא לר"ש ובעי לאוקמי כולה מתני' כרבנן ודבריו תמוהים מאד ואי אפשר ליישבן. מלבד זה ראיתי בתוס' י"ט פ"ב דיבמות דעלה בדעתו דהרמב"ם הביא דרשה דר"ש דס"ל כוותיה דדרשינן טעמא דקרא והקשה דהא הך דרשה אינו אלא אליבא דר"ש משום דדריש טעמא דקרא ובסוף פ"ט דב"מ החובל בגד אלמנה בין עניה ובין עשירה ופסק הרמב"ם ריש פ"ג מהלכות מלוה דלא כר"ש במשנה ד' פ"ב דסנהדרין פסק הרב כת"ק בפ' ג' מהלכ' מלכים והיינו דלא כר"ש דלר"ש דוקא בגד עניים ובנשים שיקח המלך פסק נמי דלא כר"ש והניח קושיא זו בצריך עיון

ואני מתאבק בעפר רגלם של אבות עולם שלא דיקדקו כלל בדברי הרמב"ם והשיאו דבריו לכוונה אחרת ותחילה צריכין אנו לעמוד על שיטת הלכה בקדושין דף ס"ח בפיסקא שפחה כנענית מנא ליה אמר רב הונא אמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמותה מנא לי' דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה נכריות מנ"ל אמר קרא לא תתחתן בם אשכחן דלא תפסי ביה קדושין ולדה כמותה מנ"ל אמר ר' יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא שמע מיניה בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך כו' ההוא בכותים כתיב שאר עו"ג מנ"ל אמר קרא כי יסיר את בנך לרבות כל המסירי' הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מאי טעמא אמר קרא ואחרי כן תבא עליה ובעלתי' והיתה לך לאשה מכלל דמעיקרא לא תפסי ביה קדושין אשכחן דלא תפסי ביה קדושין ולדה כמותה מנה ליה אמר קרא כי תהיינה לאיש וגו' וילדה לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדה לו וכל היכא דלא קרינן כי תהיינה לאיש לא קרינן ביה וילדה לו אי הכי שפחה נמי אין הכי נמי אלא אשה וילדיה תהיה לאדוניה למה לי לכדתניא וכו' ובדברי שיטות הללו דש"ס לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם התוס' הקשו בד"ה בנך הבא מישראלית מה בא רבינא לחדש הלוא הוא הם דברי ר' יוחנן משום רשב"י ובאמת קושיא זו קושיא גדולה היא וגם רבו הדקדוקי' מה שפרש"י בד"ה בנך הבא מישראלית קרוי בנך לא מקרא דייק כו' וקשה להבין דברי רש"י למאי הוצרך לזה גם יש לדקדק הא דפריך הש"ס האי בכותים כתיב יש להקשות קיצור מיד היה להקשות על הא דמשני הש"ס דילפינן דלא תפסי קדושין מלא יתחתן בלא דברי רבינא וביותר יש לדקדק הא דפריך הש"ס הניחא לר"ש וכו' ופרש"י ואייתר ליה כי יסיר ויש לדקדק הא לדברי ר"ש נמי לא ניחא הא איצטריך כי יסיר דדייק מיניה דבן בנך הבא מן הנכריה לא קרי בנך ואי לאו כי יסיר הוי אמינא דדרשינן טעמא דקרא והתורה הקפידה בין בן בתך הבא מן הנכרי ובין בן בנך הבא מן הנכריות קרוי בנך

וראיתי קושיא זו בספר עצמות יוסף אבל תירצו לא נייח לי ועיין שם גם אפירוש רש"י אלא לרבנן מאי טעמייהו דאיצטרך למעוטי שאר כותים שאינם אדוקים בע"ז. ויש לדקדק דלישתוק מיניה דלמעוטי שאר כותים לא צריך דהא לפי סברת המקשה דפריך האי בכותים כתיב משמע דס"ל דהסברא דלא ילפינן שאר כותים א"כ לא איצטרך לקרא למעט שאר כותים דהא ממילא נמעט דהם לא הוי בכלל איסור כסברת המקשה וגם לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לישב דברי הרמב"ם והביאו הטור א"ה סי' ט"ז כאשר העתקנו לעיל דברי הטור ודברי הב"י תמוהים מאוד וגם מה שהקשה התוספת י"ט צריך לתת לב לישב דברי הרמב"ם וטרם כל צריכין אנו לישב דברי התוס' ביבמות דף כ"ב ע"א דאיתא שם ר' יוסי בר יהודא ס"ל דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו אינו חייב אלא אחת וקרא בת אשת אביך אתי למעט בנו הבא משפחה ונכריות ופריך שם ואימא פרט לחייבי כריתות נמי אין קדושין תופסין ומשני אמר רבא אמר קרא ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרים לאביך קיים ובין שאומרים לאביך הוצא אמר רחמנא אחותך היא ואימא בין שאמר לאביך קיים ובין שאמר לאביך הוצא ואמר אחותך היא לרבות אחותו משפחה ונכריות אמר קרא בת אשת אביך בה פרט לאחותו משפחה ונכריות ומה ראית מסתברי' חייבי כריתות הוי ליה לרבות שכן תפסין בה קדושין לעלמא אדרבה שפחה ונכריות הוי ליה לרבות כו' ורבנן דס"ל דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו חייב שתים וילפינן מהאי קרא בת אשת אביך שחייב גם משום בת אשת אב למעוטי שפחה ונכריות מנא להו נפקא להו מאשה וילדיה תהי' לאדוניה ור' יוסי בר יהודא חד בשפחה וחד בנכריות וצריכי דאי אשמעינן שפחה משום דאין לה חייס אבל נכריות דאית לה חייס אימא לא ואי אשמעינן נכריות משום דלא שייכי במצות אבל שפחה דשייכי במצות אימא לא צריכי ורבנן אשכחן שפחה נכריות מנא לי' וכ"ת נילוף משפחה הני מצרך צריכי אמר ר' יוחנן משום רשב"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי כו' ופריך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מנ"ל מאן תנא דפליג על ר' יוסי בר"י ר"ש היא ע"כ דברי הש"ס וכתבו התוס' בד"ה מאן תנא דפליג כו' בסוף פרק האומר איתא הך סוגיא ומשני בענין אחר אמר קרא כי תהיינה וילדה לו כל היכא דקרינן כי תהיינה קרינן בו וילדה לו וכל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו וקאמר נמי בתר הכי א"כ אשה וילדיה תהי' לאדוניה ל"ל ומוקי ליה לדרשא אחריתא ולא קאמר חד בשפחה וחד בנכריות וצריכי כי הכא עכ"ל ולכאורה יש לדקדק דהתם ילפינן דתלה רחמנא הולד בקדושין כל היכא דלא תפסי בה קידושין אין הולד הולך אחר אב אלא אחרי האם וכיון דבשפחה לא תפסי קידושין דילפינן שבו עם החמור עם הדומה לחמור ובנכריות ילפינן מדכתיב ואחר כך תבוא עליה ובעלתה והיתה לך לאשה אבל מעיקרא לא תפסי בי' קידושין א"כ שפיר נוכל למילף מחד קרא כי תהיינה וילדה לו כל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא תפסי בה קידושין והא דכתי' מולדת בית ומולדת חוץ אחותך היא מרבינן חייבי כריתות משום דתפסי בהו קידושין לעלמא אבל שפחה ונכריות תרווייהו ממעטינהו מכי תהיינה וילדה לו כל היכא דלא קרינן בי' כי תהיינה דהיינו בשפחה ונכריות לא קרינן וילדה לו משא"כ הכא דלא ילפינן ולדה כמותה לרבנן אלא מדכתיב אשה וילדיה תהיה לאדוניה ובנכריות מדכתיב כי יסיר קאמרי שפיר הנך מצרך צריכי דמחד קרא הוי מוקמינן כמסתברא ואמרתי דהתוס' אולי לשיטתייהו דכתבי שם בד"ה ר' יוסי בר יהודא חד בשפחה וחד בנכריות וא"ת הא למה לי קרא דאשה וילדיה דמבת אשת אביך נפקא תרווייהו דאין אישות לאביך בה ותירצו וי"ל דהוי מוקמינן קרא במסתבר טפי ואידך הוי מרבי' ממולדת חוץ בין שאומרים לאביך הוצא כי היכא דמרבינן מינה חייבי כריתות עכ"ל ולפי דבריהם לר' יוסי בר יהודא נמי ממעטינן דאין בנו נחשב כישראל משום דלא תפסי בה קידושין דאשת אביך לשון אישות הוא ואפ"ה הוי מוקמינן קרא במסתבר ואידך הוי מרבינן ממולדת חוץ כי היכא דמרבינן חייבי כריתות וא"כ מדברי ר' יוסי נשמע לרבנן דלרבנן דילפי בקידושין מכי תהיינה וילדה לו כל היכא דאין קדושין תופסין הולד כמותה א"כ נימא נמי בחייבי כריתות כן וע"כ מוכרחים אנו לומר דמרבינן ממולדת חוץ חייבי כריתות משום דקידושין תופסין בעלמא וכיון דקאמרי הכי לרבנן מצרך צריכי א"כ בקדושין נמי נימא הכי הנך מצרך צריכי ולא צריכין אנו לשנויי בקידושין דהאי קרא אשה וילדיה אתי ללימוד אחר וזה ברור לאמתו של תורה ולפי דבריו של התוס' אלו מוכרחים אנו לומר אף בלא דיוק מדקפיד רחמנא אבנו הבא מבתו ושמע מיני' דבנו הבא מן הנכריות לא קרי בנו מוכח דבנו הבא מישראלית קרוי בנו דהא בשפחה ונכריות אמרינן הני מצרך צריכי ואי לא כתיב אלא חדא הוי מוקמינן אחותך היא לרבות המסתבר או שפחה דחייבי במצות או נכריות דאית לה חייס כי היכי דמרבינן חייבי כריתות ולפ"ז בנו הבא מישראלית מסתברא יותר משפחה ומנכריות