מאורי אש קצא

אור פרשת שופטים חדש

בסנהדרין דף ג' ע"ב שלשה מנ"ל דת"ר ונקרב בעה"ב אל האלהים הרי כאן אחד עד האלהים יבא דבר שניהם הרי כאן שנים אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות וכו' ואין ב"ד שקיל מוסיפים עליהם עוד אחד. ופריך נימא בדורשים תחילות קמפלגי כו' ומשני לכ"ע אין ד"ת א"ל ר"י א"כ נימא קרא ונקרב בעה"ב אל השופט מאי אל האלהים ש"מ למנינא ור"י לישנא דעלמא נקיט כדאמרי אינשי מאן דאית לי' דינא לקרוב לגבי דיינא עכ"ל תוס' ד"ה אין דורשין תחילת פי' בקונטרס משום דאיצטרך למומחים וקשה דמסיק לכ"ע אין דו"ת ור"י א"ל א"כ לימא קרא אל השופט הא מהשופט לא ידעינן מומחים כמו שפרש"י כו' עיי"ש באר היטב ובמס' סוכה ד"ו ע"ב תוס' ד"ה דורשי' תחילת קא מפלגי ולא כמו שפירוש בקונטרס ריש סנהדרין כל וע"ק לפירושו למאי דמסיק התם לכ"ע אדו"ת וא"ל ר"י א"כ לימא קרא אל השופט דאי משופט לא ידעינן מומחה וכו' וכיון דמשופט לא הוה ממעט הדיוט א"כ הוה אתא למנינא וכו' יעש"ה הרי נראה דבסוכה הקשו התוס' שני קושיות על פרש"י חדא מאי קאמר ר"י לכתוב אל השופט דלא הוי ידעינן מומחין ותו מאי קאמר הש"ס דכ"ע אין ד"ת ור"י א"ל א"כ (והיינו דלא בעינן ג' כ"א שנים מאחר דלא דריש תחילה) לכתוב קרא אל השופט קשה אדרבה אי הוה כתיב אל השופט ה"א דבעינן שלשה דבע"כ הוי מוקמינן למנינא מאחר דמשופט ליכא למידרש מומחים וא"כ איכא למידק דבמכילתין לא מקשים התוס' כ"א חד קושי' והיא קושיא ראשונה דשם. ואמרתי לפום רהיטן דהנה יש לכוון פרש"י לשני פנים ולאופן האחד שייך שני קושי' שבמס' סוכה ולאופן השני לא שייך כלל הני תיובתי' כ"א קושי' אחת שהקשו בכאן ואין זו מעין קושי' דהתם כלל אחר שנשים לב לדקדק דבמכילתן מקשים תוס' דמהשופט לא ידעינן מומחין ובסוכה שינו לשונם וכתבו דלא הוי ידעינן מומחה לשון יחיד לכך נראה דהא דכתבו רש"י דאין דו"ת פירושו דאיצטרך על מומחים י"ל בשני פנים הראשון הוא כפשוטה וכאשר כוונו התוס' במכילתין דרק מקרא הראשון אנו למדין מומחים בכל הדיינים ומן אלהים דכתיב בקראי בתרא אין אנו לומדין כלל מומחין ואופן השני כמ"ש הגאון מהר"ם שיף ז"ל דבאמת גם אי הוי נכתב השופט בפסוק הראשון אעפ"כ היינו למדין מן אלהים דכתיבי בקראי בתראי דבעי מומחים רק מאחר שהוא פסוק הראשון מוקמינן לי' על מומחים אף שמוכח מקראי בתראי וז"פ אין דו"ת יע"ש ובהיות כן לפי אופן השני לק"מ קושי' תו' במכילתין מנ"ל דבעינן מומחים די"ל דמוכח מאלהים דבקראי בתראי כנ"ל ובדרך זה בחרו במס' סוכה וכדי להסתיר גם פי' זה כתבו שם להקשות מאי משני א"כ לכתוב אל השופט דה"א דבעי' ג' מאחר דאין פירושו סובל מומחה ודו"ת רק דלכאורה לק"מ קושי' זו די"ל באמת הכי משני לה לא לכתוב פעם ראשון כל עיקר רק שני פסוקים אחרונים ובהראשון משנים האחרונים לכתוב השופט והוי בע"כ אחד למנינא ואלהים דבתריה נדרוש מומחים רק ז"א לפי דקיימי' עכשיו דלאו מחד אלהים מוכח שלשה מומחים א"כ מאי משני לא לכתוב רק חד שופט וחד אלהים זה אינו דדילמא בעי קרא שני' ושיהיו אותן שנים מומחין דוקא ואי הוי כתיב חד פעם שופט וחד אלהים ה"א דסגי באחד מומחה וחד הדיוט וזו כוונת התו' במס' סוכה בדרך ממ"נ אם הפי' לכתוב קרא אל השופט וחד אלהים כמ"ש קשה דאי משופט לא הוי ידעינן מומחה כלומר דחד מומחה לא הוי נשמע ואי הפירוש דנכתוב אל השופט ותרי פעמים אלהים א"כ בפשיטת קשה דכיון דמשופט לא ממעט הדיוט א"כ הוי אתי למנינא יהא דבעי שלשה משא"כ במכילתין נחתו התו' לאופן הראשון שכתבנו בפי' הקונטרס דמחד אלקים הנכתב בפסוק ראשון ליתורא הוא דאתי דבעינן מומחין אבל מפסוקי' אחרונים דאיצטרך לגופי' למנין הדיינים לא מוכח כלל מומחין ובהיות כן מקשי' תוס' בדקדוק מאי משני לכתוב קרא אל השופט דא"כ לא הוי ידעינן מומחין כלומר דלא הוי ידעינן בכל הדינים דבעינן מומחין וכיון דקיי"ל בסברא זו דאי הוי כתיב אל השופט לא הוי בעינן כלל מומחין אין כאן מקום לקושי' השני שבמס' סוכה די"ל דבאמת משני הכי א"כ נכתוב חד קרא אל השופט וחד אלקים כמש"ל ופשוט. ובחידושי למס' זו הארכתי וכאן עת לקצר:

כתנות פרשת תצא אור

גמרא פרק חלק דף ק"ז ע"א אמר ר' יהודה אמר רב ביקש דוד לעבוד ע"ז שנא' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא ע"ז שנאמר והוא צלמא רישי' דדהבא ושב והנה לקראתו חושי הארכי אמר לו דוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז א"ל מלך שכמותי יהרגני בני מוטב לעבוד ע"ז ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא א"ל מאי טעמא נסבת יפת תואר א"ל יפת תואר רחמנא שריא א"ל לא דרשת סמוכים דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה ע"כ והנה רבו הדקדוקים במה שאמר חושי מלך שכמותך משמע על מלך אחר לא היה תרעומת ועוד במאי הי' מחולקין בדין יפת תואר ותחילה נקדים דאיתא בחלק דף ק"ב ע"ב דשאלו למנשה מאחר דחכמית כולי האי מאי טעמא קא פלחית ע"ז אמר לי' אי דאיתא התם הוית נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי ופי' רש"י מפני יצר ע"א שהי' שולט ואמרינן בפ"ק דע"ז לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי ופי' רש"י שאין כח ביצר הרע לשלוט בו ולא עשה אלא להורות תשובה ואמרינן בסוף פ' השותפין שלשה לא שלטה בהם יצר הרע אלו הם אברהם יצחק ויעקב דכתיב בם בכל מכל כל ויש אומרים אף דוד דכתיב ולבי חלל בקרבי ותנא קמא ההוא צערא הוא דקא מדכר נמצא למדין אנו דיש חלוקי דעות בדוד אם שלט בו יצר הרע או לא א"כ למ"ד דלא שלט בו יצר הרע אין לדוד התנצלות על ע"ז כמו מנשה מחמת יצר דע"ז דשלט בו אבל בדוד ליכא התנצלות זה אך אי אנו אומרים כמ"ד שלא שלט בדוד יצר הרע מוכרחים אנו לומר שלא הי' דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב לבי חלל בקרבי אלא להורות תשובה א"כ אינו בדין שיהרגנו בנו דאבשלום בא בשביל חטא דבת שבע כדאמרינן בריש יומא ואם יהרגנו יאמרו שלא נתקבל בתשובה וימנעו הרשעים לעשות תשובה והנה יפת תואר לא התירה אלא בפני יצה"ר כפי' רש"י שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור ולפ"ז שאין יצר הרע שולט בו י"ל לגבי דידי' איסור גמור הוא ליקח יפת תואר אך יש לבעל דין לחלוק ולומר למאן יימר שלא דיברה התורה כנגד יצה"ר דלמא היתר גמור דהא אמרינן בסוף פרק כל הבשר אמר לי' ילתא לר' נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרי' לן כוותי' אסר לן דמא שרי' לן כבדא דם נדה דם טוהר חלב בהמה חלב חיה אשת אח יבמה כותית יפ"ת בעינא למיכל בשרא בחלבא כול' נמצא הרי לפנינו ביפת תואר נמי היתר גמום דומיא דאיך דחשב כבידא ודם טוהר חלב חיה יבמ' דכולם היתר גמור הוא רק מכח סמוכין שאנו דורשין שמי שנוש' יפת תואר יהי' לו בן סורר ומורה שמע מיני' שאין כאן היתר גמור אלא לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ולכך בא תקלה בשביל זה ובזה יובן דברי חושי הארכי שאמר לדוד מלך שכמותך ר"ל שלא שלט בך יצה"ר יעבוד ע"א דאין לך התנצלות כשאר מלכים ואנשים שעבדו משום דתקיפ' להו יצרא דע"ז אבל גבי דידך יקשה איך עבדת ע"א והשיב לו דוד מלך שכמותי שלפי סברך שאין יצה"ר שולט בי א"כ לא הייתי ראוי לאותו מעשה דבת שבע אלא להורות תשובה א"כ אמאי יהרגני בני ויאמרו שאין תשובה מהני ויתחלל שם שמים בפרהסיא א"ל אני תולה בדבר זה מאי טעמא נסבת יפת תואר רצה לומר גבי דידך איסור גמור הוא ודוד השיב רחמנא שרי' דמאן יימר שלא דברה התורה אלא כנגד יצה"ר דלמא היתר גמור הוא והשיב לו למה לא דרשת סמוכין ע"כ מסמוכין ילפי' דסוף לצאת ממנו בן סורר ומורה ואי היתר גמור הוא לא יצא תקלה מזה אלא ע"כ דאינו היתר גמור הוא אלא לא דיברה התורה אלא כנגד יצה"ר ולגבי' דידך איסור גמור הוא וראוי להיות בן סורר וק"ל

בדרך אחר נראה ליישב ונקדים גמרא דקדושין דף כ"א ע"ב פליגי בה רב ושמואל אי כהן מותר ביפת תואר דרב סבר דמותר ושמואל סבר דאסור וקאמר בגמ' בביאה ראשונה כ"ע לא פליגי דשריא דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר כי פליגי בביאה שניה רב אמר מותר ושמואל אמר אסור רב אמר מותר הואיל ואשתריא אשתריא ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא איכא דאמרי בביאה שניה כ"ע לא פליגי דאסורה דהויא לה גיורת כי פליגי בביאה ראשונה רב אמר מותר דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ושמואל אמר אסור כל