מאורי אש קפט

בדרך זה הכל שוחטי' אפילו טמא במוקדשין בסכין ארוכה אבל בסכין קצרה לא ישחוט לכתחילה שמא יגע בבשר ואם שחט ואומר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשירה ויעויין בט"ז ס"א סק"ג דאפי' בסכין קצרה מהני ברי ליה ולמה לי לפרש דבקדשים אפי' בסכין ארוכה אסורה לכתחילה ויעויין במהר"ם ז"ל. ולפי השינויא בתרא דהתם עיקר והכא איידי דתני טמא בחולין תני נמי טמא במוקדשי' לק"מ דאי הוה מוקי כל המשנה דהכל שוחטין בקדשים לא הוה שייך הכא מידי וה"ל לרבינו לקובעו בשחיטת קדשים כי התם עיקר לכך הוצרך רבה ב"ע לפרש דאפי' בסכין ארוכה אסור בקדשים ומוקי הכל דרישא בטמא בחולין ואיידי כו' אבל לשינוי' קמא דהכא עיקר התם איידי קשה שפיר כנ"ל. ולכאורה י"ל קושי' זו דע"כ מוכח דבקדשים אפי' בסכין ארוכה אסור לכתחילה דהנה בזבחים דף ל"ב ע"א פריך הגמרא על המשנה דהני כל הפסולין ששחטו דיעבד אין לכתחילה לא וכו' ומשני ה"ה לכתחילה והא דתני דיעבד איידי דתני טמא במוקדשים לכתחילה לא גזירה שמא יגע בבשר יע"ש א"כ אם נאמר דגם בקדשים מותר לשחוט לכתחילה בסכין ארוכה. הדרא פירכת הש"ס לדוכתי' אמאי תני לשון דיעבד בזבחי' ה"ל לאשמעינן בכולהי אפילו לכתחילה מותר והיינו גם בטמא במוקדשין ע"י סכין ארוכה ואי לאשמועינן האיסור לכתחילה בסכין קצרה מהכא נפקא. אבל אחר העיון הדרא קושיתינו לדוכתיה דהנה הקשה במהדורא בתרא להך שינוי' הכא עיקר והתם איידי מאי משני בזבחים איידי דתני טמא במוקדשים הלא טמא במוקדשי' גופיה הוא רק איידי ותירץ דשני התם לפי שינוי' בתרא דהכא דהתם עיקר והכא איידי. ולפי שינוי' קמא דהכא עיקר והתם איידי י"ל דתני שם לשון דיעבד איידי דנשים וכמ"ש בע"ה ארץ ישראל דנשים לא ישחטו עש"ה. ולפ"ז גם קושיתינו דקאי לשינוי' קמא דהכא עיקר והתם איידי וע"כ לשון דיעבד נקיט שם משום נשים א"כ שפיר י"ל ג"כ דגם במוקדשים שוחט לכתחילה ע"י סכין ארוכה וה"ל לפרש כל המשנה בקדשים. אך נ"ל דהנה איתא בזבחים שם שחטו דיעבד אין לכתחילה לא ורמינהו ושחט מלמד ששחיטה כשירה בזר ומשני ה"ה אפי' לכתחילה נמי והא דנקיט לשון דיעבד משום טמאים דלכתחילה לא גזירה שמא יגע בבשר תנא ששחטו. ופריך הגמרא וטמא דיעבד שפיר דמי ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים. ומשני האי מדרבנן ופריך מ"ש סמיכה דכתיב לפני ה' שחיטה נמי הכתיב לפני ה' ומשני איפשר דעביד סכין ארוך ושחיט ופריך סמיכה נמי איפשר דמעייל ידי' וסמך קסבר ביאה במקצת שמיה ביאה כעולא דסובר שם הכי ועיש"ה וא"כ מסתמא רבא ב"ע קאי בשיטת אביו שהוא עולא דסבירא ליה ביאה במקצת שמיה ביאה ועיין בתו' ריש פ"ק דמס' ב"ק א"כ אי אפשר לאוקמי משנתינו כולה בקדשים והיינו דבסכין ארוכה שוחט לכתחילה אבל בסכין קצרה לא ישחוט לכתחילה שמא יגע בבשר. קשה הא בלא"ה לא יוכל לשחוט בסכין קצרה לכתחילה דהא אי אפשר לו לכנס בטומאה לעזרה וא"ל דמעייל ידי' ושחיט הא קסבר כאבוהו דביאה במקצת שמיה ביאה א"כ הוה קשה מאי אשמועינן מתני' דאין נותנים לו לכתחילה לשחוט בסכין קצרה שמא יגע בבשר בלא"ה אסור להתעכב בעזרה ואין מניחים אותו שם וכמ"ש הרשב"א ז"ל שזכרנו לעיל. אבל אי אמרי' דביאה במקצת לא שמיה ביאה אז שפיר יש למוקמי משנתינו הכל בטמא במוקדשי' דלכתחילה לא ישחוט אלא בסכין ארוכה ובדיעבד אם שחט בסכין קצרה כגון שעייל ידי' ושחיט ואומר ברי לי שלא נגעתי כשרה כו' ובהיות כן מיושב היטיב קושי' התו' הנ"ל דהוצרך הש"ס לומר כולהו כרבה ב"ע לא אמרי להך לישנא דאמרת הכא עיקר אדרבא התם עיקר. דאין לומר דבאמת הכא עיקר אך ורק דחולין שנעשה על טהרת הקודש לאו כקודש דמי וכמ"ש התו' הוה קשה פירכת הש"ס לאוקימתא דרבא. דשמעי' ליה לרבא גופיה דס"ל ביאה במקצת לא שמיה ביאה כדאי' ביבמות דף ח' ע"א תו' ד"ה רבא כו' וי"ל דרבא לית ליה וסבר ביאה במקצת לא שמי' ביאה ע"ש וא"כ הוה קשה אמאי לא מוקי רבא כרבה ב"ע ושוב לא שייך לומר דסבר חולין שנעשה עטה"ק לאו כקודש דמי היה קשה עדיין לוקמי מתני' כולי בקדשים וכמ"ש לעיל והדיעבד דמתני' יתוקם שפיר בסכין קצרה וכגון דעייל ידי' ושחיט אחר שסובר ביאה במקצת לא שמיה ביאה ולכך הוצרך הש"ס לשנוי' אדרבא התם עיקר דבקדשים קאי וא"כ לק"מ על רבא דלוקמי מתני' הכל בקדשים דא"כ הי' קשה דלא שייך הכא מידי כיון דהתם עיקר. וסיים שפיר רק דאין לפרש כ"א איידי דטמא בחולין א"כ בהכרח למוקי הרישא בחולין וקסבר חולין שנעשה על טהרת הקודש לאו כקודש דמי וק"ל:

כתנות פרשת שופטים אור

שופטים ושוטרים תתן וגו' ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים צדק צדק תרדוף למען תחי' וגו' לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ד' אלהיך להבין המשך הפסוקים ואגב נבין הא דאמרינן ריש פי' שני דייני גזירות ושוחד לא תקח מה תלמוד לומר אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחט לא תקח ולכאורה יש לדקדק איך מפרש הפסוק בנתינת טעם כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים כיון שהוא רוצה לזכות את הזכאי וכו' ורש"י בחומש פי' לא תקח שוחד אפי' לשפוט צדק כי השוחד יעור משקיבל שוחד ממנו אי אפשר שלא יטה לבו אצלו להפך בזכותו דברי הצדיקים דברים המצודקים משפט ואמת ולכאורה איכא למידק א"כ הוי נמי בכלל לא תטה משפט וליישב דבר זה והמשך הפסוקים צריכים אנו להקדים גמרא ריש פ"ו דיני ממונות כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמדנו ואם דומה לכהן שמחזיר על הגרנות יהרסנה דבי נשיאה אוקמי דייני דלא גמירי אמרי ליה ליהודה בר נחמני מתורגמני' דריש לקיש קום עליה באמורא קם גחון עלי' ולא אמר ליה ולא מידי מיד פתר ואמר הוי אומרים לעשן הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוס זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאלו נוטע אשירה אמר רב אשי ובמקום שיש תלמיד חכם כאילו נטע אצל המזבח שנאמר אצל מזבח ה' אלהיך כתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ ואבן שרי אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה בשביל זהב עכ"ל ואיכא למידק טובי איך מחובר דרוש דאלהי כסף בדרוש דלמעלה שאמר רב אשי ובמקום שיש ת"ח כאלו נוטע אצל המזבח ותו דקאמר הש"ס דאמרי לי' ליהודא בר נחמני מתורגמני' דריש לקיש למה הזכירו מתורגמני' דריש לקיש הוו להו למימר אמרו לר' יהודא בר נחמני זיל קם עלי' באמור' למאי נפקא מיניה שהזכירו שהיה מתורגמני' דריש לקיש ומקודם צריכין אנו לפרש לבאר המשך הפסוקים ואח"כ יתבארו ממילא מימרות אלו ונקדים מה דאיתא בח"מ סי' ח' דאסור להעמיד עם הארץ לדיין על סמך שישאל לכל פעם לחכם וכתב הסמ"ע דשמא לא ישאל ונמצא דיטה את הדין ואמרתי מסברת עצמי שדבר זה יהיה מרומז בדברי רב אשי ואחר זה מצאתי בהדי' כדברי בעיר שושן ושמחתי כעל כל הון שהייתי בר מזלו בדבר זה וז"ל הלבוש ואפי' ע"מ שישאל כל דין ודין שיבוא לפניו מפי דיין חכם שבעיר אסור להושיבו שאינו בקי בדינים דאי אפשר לו להציע ולהטעי' דברי הטענות הבעלי דינים לפני החכם בשאלותיו על נכון ואפשר לי לומר שעל כיוצא בזה אמרו חז"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה ואמר רב אשי ובמקום ת"ח כאלו נטעה אצל המזבח שכוונת רב אשי על זה הדרך שימנה אותו אפי' ע"מ שישאל את החכם אפ"ה הוא כנוטע אשירה אצל המזבח דאל"כ מאי ק"ל רב אשי דמה לי נוטע אשירה סתם או נוטע אצל המזבח בתרוויהו חד לאו הוא אע"כ כוונתו לומר ע"ז הדרך שישאלנו ודריש אצל המזבח כלומר שיהי' אצלו תמיד שישאלנה לת"ח הנמשל למזבח אפ"ה אסור עכ"ל ולכאורה איכא למידק מנ"ל לרב אשי דבר זה דילמא הדבר כפשוטה שעושה איסור כאילו נוטע אצל מזבח ומנ"ל לומר דאסור להעמיד אפי' על סמך שישאל בכל פעם ונ"ל לומר דאיכא למידק מה"ת לנו לומר שמותר להעמיד דיין ע"ה על סמך שישאל בכל פעם לחכם ואם יש איזה סברא להתיר דבר זה צריכין אנו ליתן טעם למה באמת אסרה רחמנא דרש"י ור"ת מחולקים בפי' אם דיין דומה למלך דרש"י מפרש שבקי בדינים ואינו צריך לשאול ור"ת מפרש שקאי שהוא עושה ואינו צריך לממון אחרים ולא יטה משפט בשביל הנאת ממון וכ' התו'