מאורי אש קפח

מנ"ל לרש"י הא וע"כ דהי' להם הוכחה מהכל דסיפא ומוכח ע"כ כדעת הגאונים שזכרנו דלפי דעת העיטור הי' קשה קושי' הט"ז וכמש"ל: איברא דעדיין קשה אף להרא"ש מן משנתינו מוכח דגדול שא"י ה"ש שוחט לכתחילה דאל"כ רק דאסור לשחוט לכתחילה כשאחרים רואים וטעמי' כדכתבו הפוסקים דשמא אתי למיטעי ליתן להם לשחוט בלתי אחרים רואים אותן א"כ קשה ל"ל הטעם במשנה שמא יקלקלו את שחיטתן והיינו שחיטה זו ולמה לא אמר הטעם אף שישחטו השתא שפיר בפני האחרי' מ"מ אסור שמא יטעו אחרים להכשירן בלי אחרים רואין ולכך גורס הרא"ש באמת שמא יקלקלו בשחיטתן ויש לפרש באמת הכי דאיכא למיחש שבשחיטה זו יקלקלו ג"כ לאחרים שאתו להכשיר להם בלי אחרים ג"כ ועיין בקול הרמז ונפשי יודעת מאד שיש עוד לפלפל בדברינו אמנם לא רציתי להאריך וסמכתי על המעיין בפוסקים ראשונים ואחרונים הדק היטב ויאתיון הדברים הללו היטב ועתה אמרתי השב אשיב ליישב כל הקושי' ודקדוקים שהתחלנו לפי ההצעה שזכרנו ומקדם נתרץ קושי' בעל ת"ש הנזכר באות ד' ויתבאר היטב המשך לשון הגמרא בכל אוקימתות דכבר בארנו לעיל מזה דהגמרא שפיר אסיק בקשיא וכולן לרב אשי דא"ל דאיהו מוקי משנתינו כמ"ש התבואות שור וגם וכולן דא"כ ה"ל לפרש דיעבד דמתניתין כשבדקו לו סכין רק שאין אנו יודעים בו אם הוא מומחה או לאו ומאי דוחקי' לפרש הדיעבד כשלא בדקו לו הסכין מקודם השחיטה רק דמ"מ קשה על ר' אשי גופי' למה לא מוקי מתני' בהכא' דיהי' מתוקמי ג"כ וכולן שפיר וכאשר כתב הת"ש ומבואר לעיל בדברינו באות ד' יעש"ה

איברא נראה דר"א ס"ל כותים גירי אריות הן כדמשני הש"ס דמש"ה לא אמר כאביי א"כ היה קשה לי' הכל דסיפא לאתויי מאי ושני לה לאתויי גדול שאינו יודע ה"ש דשוחט לכתחילה כשאחרים רואים אותו א"כ לא מצי למוקמי מתני' בהכא ויהא קאי וכולן ג"כ על מומר מאחר שאינו בכלל רוב מצויים א"ש מומחים הם ע"כ כשר דוקא באחרים רואים אותו קשה אטו מגרע גרע מגדול שאינו יודע כלל ה"ש וידוע לנו דג"כ שוחט לכתחילה באחרים רואים. ומ"ט נימא בהך מומר שאינו ידוע אם ידע וגמיר או לאו דוקא אם שחטו בדיעבד ואחרים רואים כשר בדיעבד אבל לא לכתחילה וא"ל דבאמת אף לכתחילה כשר ולשון דיעבד משום חש"ו תני לה אכתי קשה ל"ל וכולן מהכל דסיפא נשמע דגדול שא"י ה"ש שוחט לכתחילה. ולפ"ז י"ל כיון דרבא מוקי להדי' לקמן חד בכותי וחד במומר מוקי באמת רישא במומר כי היכא דמתוקמי וכולן דמתני' וזה דייק הש"ס ופריך רבא מ"ט לא קאמר כשמעתי' כלומר למוקמי רישא במומר ויהי' הפעולה בזה דמתוקמי וכולן דמתני' מאחר דרבא גופי' לא מוקי סיפא לרבות ידע דלא גמיר וכנ"ל ומשני באמת לדבריו דאביי קאמר ולי' לא ס"ל רק באמת מוקי לרישא במומר ומוקים ג"כ וכולן דמתני' וכו' ומאחר שזכינו לדין דבאמת רבא מוקי לה וכולן דמתני' שפיר דייקו התוס' ד"ה אלימא וכו' ומיושב קושי' וי"ו היטב דלקמן מרי' דשמעתי' רבא ואיהו גופי' מוקי וכולן דמתני' ואפ"ה דייק דקאי גם אחש"ו. ובזה מיושב ג"כ קושי' התוס' ד"ה שמא יקלקלו וכו' כיון דרבא גופי' מוקי לוכולן דמתני' על מומר שפיר דייק דתני שמא יקלקלו דאין מוסרי' חולין לכתחילה לשחוט אפילו אחרים רואים ומסיפא לא מוכח מידי דה"א דתני לשון דיעבד משום מומר וכנ"ל ועיין היטב לעיל בדברינו. ואמר הש"ס שפיר רבינא ורבה ב"ע לא אמרי כאביי ורבא ור"א דקשיא להו וכולן. דא"ל דס"ל כותים גירי ארי' הן ולא ס"ל הא דרבא קשה א"כ הכל דסיפא לאתויי מאי וא"ל ידע דלא גמיר קשה אפי' אם אין אנו יודעין אם הוא מומחה או לאו אסור לכתחילה לרבינא לכך משני דקשיא להו וכולן אבל בסיפא דליכא וכולן במשנה שפיר איכא למוקמי בכותי או מומר ואח"ז אמר דכולהו כרבינא ורבה ב"ע לא אמרי כי היכא דמתוקמי וכולן דר"מ אצל שחיטה מומחים הם והוכרח לפרש לעילופי לא חיישי' דאל"כ הוה קשה לרבא ולר' אשי דמוקי מתני' במומר ובאמת הוא אינו בכלל רוב מצוים א"ש מומחים הם א"כ ע"כ מיירי כשידוע לנו שהוא מומחה וכמו כן שידוע לנו שהוא מוחזק אם נאמר דחיישינן לעילוף ואיך תני עלה חוץ מחש"ו הלא בקטן מומחה ויודע לאמן את ידיו כשר דיעבד אפי' בלי אחרים רואים אותו לכך אמר לעילופי לא חיישינן כלל לכל אוקימתות ואפי' לכתחילה וממילא מיירי כל מתני' בשאינו ידוע שהוא מוחזק ולכך בקטן אסור דסתמא דקטן שאינו יודע לאמן את ידיו כראוי ומיושב קצת קושי' הרביעי שכתבנו באות א' והדר פריך אביי מ"ט ל"א כר"א ויהי' מתוקמי וכולן דמתני' ג"כ בדרך אשר כתב התוס' וכנ"ל ומשני לא ס"ל הא דרבא והדר פריך בדקדוק גדול על ר' אשי למה לא מתוקמי גם וכולן דמתני' וה"ל לפרש דיעבד דמתני' כשבדקו לו הסכין רק שאינו יודע אם הוא מומחה וא"ל דקשה לי' דגם בגדול שא"י ה"ש כשר לכתחילה באחרים עומדים ע"ג א"כ מאי גריעותי' דמומר זה שאינו בכלל הרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם. קשה מנ"ל לר' אשי הא דלמא באמת גם גדול שא"י ה"ש אסור לשחוט לכתחילה אפילו אחרי' רואים אותו. וא"ל דקשיא לי' הכל דסיפא לאתויי מאי לזה דייק ר"א מ"ט לא אמר כתרווייהו כאביי בכותי וכרבא במומר ויהא מתוקמי סיפא בכותי וכאוקימתא דרבא ממש והשתא שפיר י"ל דגדול שא"י ה"ש אינו שוחט לכתחילה ואיכא למוקי רישא דמתני' שפיר במומר ובאופן שנוכל להעמיד גם וכולן דמתני' כנ"ל וע"ז הוצרך לשנוי' קסבר כותים גירי אריות הן וממילא גם סיפא א"א למוקי בכותי מאחר שהם גירי אריות ולא מצי לשנוי' קסבר כת"ק דרשב"ג ולא מהני חותך כזית בשר ונותן לו ז"א דהא עיקר הפירכא דיהי' מוקי הכל דסיפא בכותי ושם ליכא שום דיעבד וי"ל באמת לא מהני חותך כזית בשר לכך הוצרך לשנוי' גירי אריות הן ואינם כלל בני זביחה ואפי' כשעומדין ע"ג אסורים לשחוט וממילא גם הכל דסיפא ליכא לאוקמי בהכא ומיושב היטב קושית דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל ועוד הארכנו בשיטה זו תילי תילין וכאן קצרתי עד מאד ובקשתי מכל מעיין לעיין מקודם היטב בכל המסתעפין לדברינו האלה ודוק היטב ולפמ"ש יש לכוון ג"כ פלוגתייהו דרש"י ותוס' בדף ל"א ע"א דאמר שם וצריכא וכו' דאי אשמעינן הכא משום דקאתי מבן דעת כו' ופרש"י דהצריכותא הוא על רבא למה לי' לרבא לאשמעינן תרתי והתוס' פירשו דהצריכותא הוא על המשניות למה לי' לאשמעינן תרתי עיי"ש דהנה לכאורה קשה מאי פריך למה לי' להתנא להשמיענו במשנתינו וכולן ששחטו ואחרים רואים דכשר הא בלא"ה קאי נמי על טמא במוקדשים לרבה בר עולא ומומחים ומוחזקים לשני אוקימתות דרבינא. רק דמ"מ פריך שפיר שם לשיטת רבא גופי' שם דלדידי' לא מתוקמי וכולן דמתני' כ"א על חש"ו וקשה עליו שפיר למה לי' להתנא לאשמעינן תרתי כו' וכל זה לשיטת התוס' דבחרו בדבריהם דלרבא לא מתוקמי וכולן וכאשר נראה מדבריהם במתני' ד"ה שמא יקלקלו וכו' אבל לשיטת רש"י שכתבנו דגם לרבא מוקי מתני' במומר ויתוקמי שפיר וכולן דמתני' ג"כ א"כ קשה שפיר מאי פריך על המשנה ל"ל וכולן הא קאי על מומר ג"כ כמש"ל לכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש דעביד הצריכותא שם רק לרבא גופי' למה לי' תרווייהו לאוקמי כר"נ ועיין במהר"ם לובלין ודוק היטב:

ואגב דאיירינן בסוגיא זו אמרתי לכתוב מה ששמעתי בסוגיא זו דבר נחמד מגיסי הרב המאוה"ג החריף השנון כבוד מוהר"ר משה נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק קלעציק בן כבוד דודי הרב המאה"ג החסיד המנוח מוהרר מיכאל ז"ל בן מ"ז הגאון האמיתי החסיד מהרר"ם זלה"ה בגמרא שם כולהו כרבה בר עולא לא אמרי להך לישנא דאמרינן הכא עיקר. אדרבה התם עיקר דבקדשים קאי להך לישנא דאמרת התם עיקר והכא איידי דתני טמא בחולין תנא נמי טמא בקדשים. טמא בחולין גופי' לא איצטריכא לי' חולין שנעשה על טהרת הקודש לאו כקודש דמי תוס' ד"ה חולין שנעשה עטה"ק לאו כקודש דמי האי טעמא הוה מצי למימר נמי ללישנא קמא יעש"ה ואמר הרב המאוה"ג הנ"ל ליישב קושי' התוס' דהוצרך שפיר הש"ס לפרש דדוקא התם עיקר דבלא"ה לא מתוקם ומתיישב האי שינוי' דחולין שנעשה על טה"ק לאו כקודש דמי. דהנה התו' הקשו לעיל דאמר רבה ב"ע כיצד הוא עושה מביא סכין ארוכה כו' איך יתכן שיהי' סכין ארוך כ"כ קל"ה אמות כו' ומיהו לפמ"ש ר"י דדוקא עזרת נשים מקודשת ובשארי מקומות יוכל לכנס עד סמוך למקום שכינה א"ש יעש"ה והרשב"א ז"ל תירץ בשם הרמב"ן ז"ל דמתנ' דהכא לא משתעי מדינא טומאה בעזרה כלל אלא משום חשש בשחיטה גופיה אבל לענין כניסתו לעזרה משכחת לה שעבר ונכנס כו' וכ' הרשב"א ז"ל ומיהו לדבריו יש לדקדק מ"מ פירושא דמתני' היכן מפרש לה רבה ב"ע הכל שוחטים לכתחילה אפילו טמא בחולין אבל טמא במוקדשי' לכתחילה לא ישחוט שמא יגיע בבשר ולהך לישנא דהכא עיקר ולאשמועינן דינא דטמא במוקדשי' אתי אמאי נקיט לה שמא יגע בבשר הא בלא"ה פשיטא אין מניחי' אותו לכתחילה לשחוט ולהתעכב בעזרה כו' יעש"ה לתוס' ביאור קצת. והנה לכאורה יש להקשות בשמעתין מאי דוחקי' דרבה בר עולא למוקי רישא דמתני' בטמא בחולין ולפרש דחולין שנעשה על טהרת הקודש כקודש דמי ואמאי לא מוקי מתני' הכל מקדשים