מאורי אש קפז

כו' יע"ש ולכאורה הדין השני שהביא התוס' בשם ההא"י לא שייך התם מידי. ונ"ל דהנה לכאורה י"ל דהכל דסיפא מרבי טמא במוקדשין ושוחט אף לכתחילה ע"י סכין ארוכה והא דקתני בכל הפסולים לשון דיעבד משום הוא דתני לה וכמ"ש התוס' כזה בריש מכילתין או יאמר משום עבדים וכמ"ש הב"ח בק"א שלו ויהי שפיר תרתי אטו תרתי כן נראה לפרש לכאורה הכל דסיפא ועוד לנו דרך אחרת בזה והוא שבעל מעדני י"ט הקשה אמאי לא מוקמי' מתני' דהכל מרבי חרש השומע ואינו מדבר והדיעבד במדבר ואינו שומע לדעת הרמב"ם שמחלק בזה ותירץ דליכא למוקמי רישא וסיפא אלא בחד גברא ולא בתרי גברא יעש"ה והברור בזה כמ"ש לעיל בפ' תשא והקשיתי כזה לדעת המחבר בש"ע והוא דעת הרמב"ם שחרש השומע ואינו מדבר שוחט לכתחילה היינו כשאחר מברך ואם לאו לא ישחוט אבל בדיעבד אין הברכה מעכבת א"כ עדיין קשה לוקמי מתני' בהכי הכל שוחטין אפילו שומע ואינו מדבר והוא כשאחר מברך ואם לאו לא ישחוט ואפ"ה אם שחט שחיטתו כשירה. ובהיות כן י"ל דבאמת כיון דהקושי' לא קיימי כ"א לאותו אמוראי דלא מוקי וכולן דמתני' ולדידהו י"ל באמת דס"ל דהכל דסיפא מרבי זה ומש"ה לא מוקי רישא בהכא. אבל לבעל הא"י עדיין קשה קושיתינו אמאי לא מוקי מתני' בחרש וכנ"ל והכל דסיפא מרבי טמא במוקדשים דשוחט לכתחילה ג"כ ודתני בכל הפסולים לשון דיעבד משום נשים לפי סברתם דנשים לא ישחטו לכתחילה. אבל באמת בעל הא"י לשיטתייהו דס"ל דברכה מעכבת אפילו בדיעבד כאשר כתבו שכח ולא בירך שחיטתן פסולה א"כ בלא"ה א"א לפרש מתניתין בהכא ולומר דשחיטתן כשירה קאי אם לא בירך לו אחר דהא הברכה מעכב דיעבד ובזה מתקשים היטב השני דיני' של בעל הא"י הנ"ל זה לזה יחדיו יודבקו כמ"ש ובחילוקי הארכתי בזה איברא לפי מה שבררתי לעיל דתנא אינו שונה תקנתא כדאי' לעיל פ' תשא א"כ ליכא למוקמי מתני' דסיפא בשומע ואינו מדבר וכ"כ אם אנן קיי"ל כהא"י רק דנשים שוחטות לכתחילה א"ל דסיפא מרבי טמא במוקדשים דהא תני לשון דיעבד בכל הפסולים או יאמר להך שינויא דש"ס התם עיקר והכא איידי דתני טמא בחולין תני נמי טמא במוקדשים א"כ זה לא שייך בהכל דסיפא מאחר דלא תני שם מקודם טמא בחולין כלל וזה יש עדיין ליישב דמהתם לא מוכח כ"א דיעבד קמ"ל בהכל דסיפא דאפי' לכתחילה שוחט רק דמ"מ קשה דלא שייך בשחיטת חולין זה הדין דקדשים כלל לאותו שינויא דש"ס ואין להאריך בזה עוד א"כ הדרא קושיא לדוכתין לאביי ורב אשי היכא מוקמי לה להכל דסיפא דמתני' כיון דחד לא ס"ל כחברי'

והנלע"ד ליישב קושיא זו בשני דרכים דרך אחד להני דיעות דידע דלא גמיר שוחט לכתחילה כשאחרים רואים אותו י"ל ברווחא דהכל דסיפא מרבי ידע דלא גמיר ואחרים רואים שישחוט לכתחילה. ודרך השני י"ל להפוסקים דס"ל לחלק בין מומחים למוחזקים והיינו במומחה ואינו מוחזק בודאי שוחט לכתחילה מדאמרי' לעילופי לא חיישינן משמע דכלל לא חיישי' אפי' לכתחילה א"כ י"ל הכל דסיפא מרבי מומחים אע"פ שאינן מוחזקים. ובשני דרכים הללו יתירו כל ספיקותינו וראשון תחילה נאמרו מ"ש באות א' בקושי' הראשונה על הרא"ש מנ"ל להשיא דעת תוס' לדעה שלישי' ולא כדעת הגאונים שזכרנו. ז"א דהרא"ש בשיטתי' קאים דאינו רוצה לעשות שום חילוק בין מומחין למוחזקים וכמו שאמרי' להני דיעות דרוב מצוי' אצל שחיטה מומחים הם היינו דיעבד ה"ה גבי מוחזקים אמרי' הכי ודקאמר לעלופי לא חיישי' היינו רק דיעבד וכאשר כתב הטור בסימן א' וז"ל ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא חילק בין מומחין למוחזקי' ובהיות כן היה קשה לי' לאביי ור"א הכל דסיפא לאתויי מאי וא"ל אע"פ שאינו מוחזק ז"א דאי רמא"ש מומחין הם היינו דיעבד או כהגאונים ה"ה גבי מוחזקים ובהכרח לומר כאופן א' שזכרנו דס"ל הכל דסיפא לאתויי ידע דלא גמיר ומאחר שהרא"ש ז"ל ראה וידע שיטת התוס' דידע דלא גמיר ישחוט לכתחילה אפילו אם אחרים רואים אותו א"כ הוה נשאר הקושי' לשיטת התוס' בלי שום תירוץ ובגלל זה פירש הרא"ש בדברי התוס' כי באמת הא דאמרי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחים היינו אפי' לכתחילה ובלי מחוסר תיקון דאף דיעבד כדאיתא לקמן אפ"ה א"צ לבודקו אם הוא מומחה ושפיר י"ל הכל דסיפא מרבה אע"פ שאינו מומחה דמקרי שפיר לכתחילה אבל רש"י בשיטתי' דפירש בד"ה רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם הלכך לא בעי למיבדקי' והיינו או כדעת העיטור או כדעת הגאונים ושוב ליכא למוקי הכל דסיפא אע"פ שאינם מומחים דלהעיטור דיעבד דוקא ולא לכתחילה ולהגאונים לא מקרי לכתחילה מאחר שהוא מחוסר תיקון ע"כ הוצרך רש"י ז"ל לשיטתי' דידע דנא גמיר שוחט לכתחילה וי"ל כאופן השני שהכל דסיפא מרבי ידע דלא גמיר ומיושב היטב קושי' הט"ז שנזכר לעיל אות ב', ולפ"ז מיושב גם קושית הט"ז בסי' א' ס"ק ג' שזכרנו לעיל באות א' די"ל דהעיטור שהביא הא"ז ג"כ בשיטתי' דפסק ר"מ א"ש מומחים דיעבד א"כ קשה הכל דסיפא לאתויי מאי וא"ל ידע דלא גמיר דלשיטתי' קאי כאשר כתב בס' בדק הבית בשם א"ז דגדול שא"י ה"ש לא ישחוט לכתחילה אפי' כשאחרים עע"ג ועיין בהגה' אשר"י רפ"ק ומבואר להדיא בב"י ע"ש לכך הוצרך העיטור לחלק בדבריו דגבי מומחים לחוד הוא דכתב א"ז דיעבד דוקא אבל לעילוף לא חיישינן לא בתחילה ולא בסוף א"כ י"ל הכל דסיפא מרבי אע"פ שאינו מוחזק כנזכר באופן השני לעיל ומיושב קושי' הט"ז אמאי לא מוקמי מתני' בהכא לרבות אע"פ שאינן מוחזקים דבאמת מוקמי להכל דסיפא דמרבי זאת. ושפיר לא רצה הרא"ש ז"ל לדרוך בעקבי הפירוש שכ' הט"ז שלפמ"ש מיושב קושיתו היטב

ושפיר הבין הרא"ש דרכו של רש"י ז"ל כפי' הגאונים דאי כפירוש העיטור קשה קושי' ט"ז ה"ל למוקי מתניתין בהכא וא"ל דהכל דסיפא מרבי זה ז"א דלרש"י י"ל הכל דסיפא מרבי' ידע דלא גמיר וא"ל דלענין מומחים ס"ל לרש"י כהעיטור ובמוחזקים נראה לרש"י דשוין הם למומחים וכנ"ל ז"א דא"כ לא מתוקמי הלשון לעילופי לא חיישינן משמע לכתחילה לא חיישינן שיבוא לידי זה כאשר העלו הפוסקים בשלמא לדעת הגאונים שפיר י"ל דלעלופי לא חיישי' לכתחילה ונותנים על סמך שיבדקנו אח"כ משא"כ לדעת העיטור והבינהו ובזה יתבאר היטב דברי הרמב"ם ז"ל בקטן מומחה ויודע לאמן את ידיו הוא דשוחט לכתחילה דוקא ויובנו ג"כ דברי הש"ך ז"ל דלפי דברינו יש להקשות להר"ן והבית יוסף שכתבו בידע דלא גמיר מותר לשחוט לכתחילה כשאחרים רואים מנ"ל זאת ואי כמו שכתבנו דקשי' להו ג"כ הכל דסיפא לאתויי מאי וע"כ לאתויי ידע דלא גמיר זה ליתא דהא אינהו גופייהו פסקי לחלק בין מומחים למוחזקים דלעילופי לא חיישינן לא בתחילה ולא בסוף א"כ י"ל דהכל דסיפא מרבי אע"פ שאינם מוחזקים. רק עדיין נשאר לנו מקום לפרש שהם בשיטתייהו קיימי דס"ל בקטן מומחה לחוד שוחט לכתחילה כשאחרים רואים אותן וסבירא להו כפרש"י דמש"ה תני שמא במתניתין שמא יקלקלו להורות דאין מוסרים להם חולין לכתחילה לשחוט אפי' אחרים רואים אותן. והיינו ע"כ כשאין לו מומחים ולא מוחזקים דאל"כ באמת שוחטין לכתחילה כשאחרים עומדים ע"ג בקטנים לדעתם הנ"ל ובהיות כן דמיירי כשאינם מומחים קשה שפיר מאי איריא קטן אפילו גדול שא"י ה"ש אסור לו לשחוט לכתחילה כשאחרים רואים אע"כ מוכח באר היטב דגדול שאינו יודע ה"ש שוחט לכתחילה ממתני' גופי' כאשר כתבנו לעיל בהתחלתינו ומש"ה כתב הב"י שפיר שדעת רש"י כהעיטור משום דקשה הכל דסיפא לאתויי מאי וא"ל לרבות ידע דלא גמיר הא כבר נלמוד זה שמא יקלקלו דמתני' דהב"י מפרש באמת דעת רש"י בסוכה דסגי במומחה לחוד בקטן ועיין היטב אע"כ שדעת רש"י כהעיטור וי"ל הכל דסיפא מרבי מומחים אע"פ שאינם מוחזקי'. משא"כ הרמב"ם דאינו מחלק כלל בין מומחים למוחזקים קשה שפיר הכל דסיפא לאתויי מאי וא"ל אע"פ שאינו מוחזק דג"כ אסור לכתחילה וא"ל ידע דלא גמיר כבר נפיק ממשנתינו דתני שמא יקלקלו בחש"ו באחרים רואים ש"מ דגדול שא"י ה"ש שוחט אף לכתחילה כמש"ל ולכך פסק דבקטן בעי' מומחה ויודע לאמן ידיו אבל מומחה לחוד אינו שוחט לכתחילה אפי' כשאחרים רואין אותו ואין כאן שום דיוקא על גדול שא"י ה"ש כיון דקטן דמתני' דתני שמא יקלקלו להורות דאינם שוחטין לכתחילה אף כשאחרים רואי' אותם מיירי באמת אפי' מקטן היודע שפיר ה"ש אפ"ה אסור לכתחילה וכמש"ל ושפיר הוצרך למיתני בסיפא הכל שוחטין לרבות ידע דלא גמיר דשוחט לכתחילה כשאחרים רואים אותן. ולפי שבארנו ע"כ מוכח כדעת הש"ך דלהב"י קטן מומחה לחוד שוחט לכתחילה כשאחרים רואי' ומתני' מיירי מקטן שא"י ה"ש וקשיא שפיר מאי אריא קטן גדול נמי אע"כ דגדול שא"י ה"ש שוחטו לכתחילה כשאחרים רואים אבל אי הוי מפרשי' כפר"ח ות"י שדעת הב"י כהרמב"ם הנ"ל הוה הדרא קושיא לדוכתי' מנ"ל להב"י לשיטתו כנ"ל דגדול שא"י ה"ש שוחט אפילו לכתחילה וכאשר בארנו להרמב"ם והרא"ש ז"ל בשיטתי' דבקטן בעי' מומחה ויודע לאמן את ידיו כהרמב"ם ז"ל וא"כ לא מוכח ממתני' מידי דגדול שא"י ה"ש שוחט לכתחילה וקשה א"כ