מאורי אש קפו

בקצרה באתי דדעת הרמב"ם ז"ל דבעינן מומחה ויודע לאמן את ידיו אז שוחט לכתחילה והוא כשאחר עומד ע"ג. ודעת הר"ן בב"י דסגי במומחה לחוד או ביודע לאמן את ידיו לחוד ושוחט לכתחילה כשאחר עע"ג. וכן העלה דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל בדברי המחבר סי' א' ס"ק כ"ה והפר"ח והת"י השיגו עליו ויתבאר בדברינו שהרמב"ם והר"ן ז"ל לשיטתייהו אזלי ושעריבי' דברי דודי זקיני הגאון הנ"ל והם יתד שלא תמוט (ד) כתב הטור משם הרשב"א ז"ל דישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון אינו כלל בכלל רוב מצוי' א"ש מומחין הם יע"ש. והקשה התבואות שור א"כ למה אסיק הש"ס להאוקימתא דרב אשי דלא מתוקמי וכולן דמתני' הלא בריוח איכא למוקי גם וכולן דמשנתינו לרב אשי באופן זה הכל שוחטין אפי' ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבן כשבדקו לו סכין מקודם בד"א שיודעים בו שהוא מומחה אבל אין יודעי' שהוא מומחה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה ע"י שבודקין אותו אח"כ אם הוא מומחה. וכולן ששחטו ואחרים רואין אותו שחיטתן כשירה וא"צ בדיקה לבסוף בשלמא על הש"ס דאסיק בקשי' וכולן על אוקימתא דרב אשי אפשר ליישב עוד ולומר דבודאי לא כן הי' כוונת ר"א דא"כ לא הוי ליה למוקמי סיפא דמתני' אם לא בדקו לו הסכין והיינו הדיעבד דמתני רק דהוי ליה למוקמי כשבדקו לו הסכין ואינן יודעין אם הוא מומחה אבל על ר"א גופיה קשה ה"ל לאוקמי מתני' כמ"ש והוי רווחא טפי דמתוקם גם וכולן דמתני' ועיין בזה (ה) בתו' ד"ה שמא יקלקלו וכו' וקשה לפירושו דהא מסיפא שמעינן כו' ויש לתת לב לשיטת רש"י ז"ל להסיר מהם תמיהת התו' וגם יש לדקדק בלשון תו' שכתב וקשה לפירושו דהא חזינן דהקושי' היא לפירש"י (ו) יש להעיר בתו' ד"ה אלימא וכו' דלקמן פריך מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה עש"ה. ואיכא למידק דהלא לקמן מרא דשמעתא הוא רבא דמסיק ואמר ר' נתן היא א"כ י"ל דרבא גופיה בשיטתיה קאים דלדידיה לא מתוקמי כלל וכולן דמתניתן דהא אסיק בקשי' וכולן לרבא דמוקי בכותי וא"כ ע"כ לא קאי כ"א על חש"ו ודייק שפיר מאן תנא וכו' ובפר בסוגי' קצרה דהמפרק לה הוא מותיב לה (ז) הקשה דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל בי"ד סי' ב' ס"ק כ"ב מאי פריך רב אשי מ"ט לא אמר כאביי דלמא סבר ר"א כת"ק דרשב"ג דלא סמכינן אחזקת כותים כל עיקר וממילא לא מהני חותך כזית בשר ונותן לו יע"ש. ותו י"ל דמש"ה לא אמר כאביי כקושי' דרבא. ותו איכא למידק על הלשון ר"א מ"ט לא אמר כתרווייהו אמאי לא אמר כאביי ורבא ולמה כולל הב' אוקימתא בבת אחת (ח) קושי' התוס' ד"ה חולין שנעשו עטה"ק וכו' (ט) דהרא"ש ז"ל מגיהה במשנה שמא יקלקלו בשחיטתן כ"ה גירסת הרמב"ם ז"ל ומאי דוחקיה למחוק גירסה ישינה שמא יקלקלו את שחיטתן (י) דאמר רבינא ורבה כ"ע כאביי ורבא לא אמרו דקשי' להו וכולן דמתני' ואמאי לא אמרו דסברי כותי' גירי אריות הם (יא) מאי פריך ר"א מ"ט לא אמר כאביי ורבא דלמא מוקי סיפא בכותי וטפי מסתבר למוקי רישא במומר כמ"ש המהרש"א ז"ל בשם בעל המאור ז"ל (יב) בתו' ד"ה רבא מ"ט ל"א כשמעתיה כו' וי"ל דקמייתא בעי לאוקמי כשמעתי' מאי נ"מ בזה אם הקמייתא כשמעתן או בתרייתא והאף שבעל המאור ז"ל נותן טעם לשבח בזה מ"מ אינו מכוון בלשון התו' (יג) מאי דקאמר לדבריו דאביי קאמר ולי' לא ס"ל דע"כ דס"ל דכותים גירי אמת הן מאחר דמוקי הכל דסיפא בכותי. ובדרך הפשוט נראה דה"פ דלי' לא ס"ל דצריך חותך כזית בשר ונותן לו משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררין כמ"ש התו' רק שהוא מדמה לגמרי ליי"נ ושוב ליכא למוקמי מתני' בהכי דיהי' הדיעבד דסיפא בלי תיקון וכמ"ש הט"ז. אמנם לשיטתינו אשר כתבנו לעיל באות א' להוכיח מכמה פוסקי' דנוכל לפרש סיפא דמתני' בלי תיקון ג"כ ודלא כמ"ש הט"ז הדרא קושי לדוכתי

ובביאורי למס' זו הארכתי בסוגי' זו כמה קושי' ודקדוקי רבו כמו רבו רק באתי כאן להקל על המעיין ולכתוב רק איזה סברות בדרך ישרה והוא כי מה שזכרנו לעיל להק' באות ב' יש לפרש דהני פוסקים דחולקים בדין ידע דלא גמיר אם שוחט לכתחילה באחרים רואים או לאו והוא נובע מפלוגתי' דרש"י ותו' יש לפרש דרש"י ותו' לשיטתייהו דהא רש"י פי' בדף י"ב אין מוסרין להם חולין לכתחילה לשחוט אפילו אחרים רואים אותם ועש"ה ובהיות כן קשה שפיר מאי אירי' חש"ו גדול שא"י ה"ש נמי אין שוחט לכתחילה כקושי' הט"ז. וא"ל כאשר תבר לגזיזי' דמש"ה נקט בחש"ו להורות דאפ"ה דיעבד כשר ז"א דהך חלוקה דחש"ו ששחטו ואחרים רואים דכשר דיעבד להדיא קתני לה בסיפא וכולן ששחטו ואחרים רואים אותה שחיטתן כשירה וקשיא שפיר ברישא דתני שמא יקלקלו להורות האיסור דלכתחילה בחש"ו אפי' אחרים רואים אותו א"כ ה"ל לאשמועינן רבותא טפי דגדול שא"י ה"ש אסור ג"כ לשחוט לכתחילה אפילו אחרים רואים. א"כ מזה הי'. לרש"י ז"ל וסייעתו הוכחה ברורה דגדול שא"י ה"ש שוחט לכתחילה כשאחרי' רואים אותו משא"כ התו' בשיטתייהו קיימו דשמא ולו מיירי כשאין אחרים רואים אותו וקמ"ל דאין מוסרי' להן לכתחילה לשחוט אפי' אם רוצה להשליכו לכלבי' יעש"ה א"כ שפיר פסקי דגדול שא"י ה"ש אינו שוחט לכתחילה אפי' אחרים רואים והא דנקט לחש"ו במתני' לאשמועי' דכשירי' בדיעבד. ורישא דתני שמא יקלקלו מורה להשליך לכלבים אסור ליתן להם לכתחילה משא"כ בגדול שא"י ה"ש נותנים לו לכתחילה לשחוט כדי להשליך לכלבי'. ועי' בש"ך ס"א ס"ק כ"ו. ואולי בזה נחלקים רש"י וסייעת' עם התו' וסייעתי' ובדברי הט"ז א"א לכוון דברינו בדבריו עין עליו. ובהיות כן היה מתורץ קושי' התו' מפי' רש"י מה שהקשו בד"ה שמא יקלקלו וכו' דהא מסיפא שמעינן וכו' די"ל היא גופי' קמ"ל מתני' דוקא חש"ו אסורי' לכתחילה לשחוט כשאחרים רואין אותם. אבל לא גדול שא"י ה"ש דמותר אפילו לכתחילה (ומורה לנו בזה דנקיט יו"ד יתירה מדהי' לו להאריך בבבא בפ"ע) אבל מסיפא דתני לשון דיעבד לא מוכח מידי די"ל לגופי' איצטרך דאפי' בחש"ו אם שחטו בדיעבד שחיטתן כשירה כנלע"ד לכאורה

איברא נראה לפי מה שפירשו התוס' שילהי פ' לולב הגזול שדעת רש"י דקטן מומחה ויודע לאמן את ידיו הוא דשוחט לכתחילה כשאחר עע"ג אבל במומחה לחוד לדעת הש"ך או ביודע לאמן את ידיו לחוד לכ"ע אסור לשחוט לכתחילה אפילו כשאחרים עע"ג. ופירשו לשון מותר לאכול משחיטתו דיעבד כאשר תבין להדיא שם מדברי התוס' וכל הפוסקים שוין בזה ועיין בב"ח ובתבואות שור סי' א' ס"ק כ"ב. א"כ הקשו התוס' שפיר ל"ל הבבא דיקלקלו הא מסיפא מוכח לה דאינה כשר כ"א דיעבד וא"ל לדיוקא איצטרך דבגדול שא"י ה"ש שוחט אף לכתחילה זה ליתא לשיטת רש"י ז"ל דבקטן מומחה אינו שוחט לכתחילה אפי' אחרים עע"ג א"כ הא דתני במתני' דחש"ו לא ישחטו לכתחילה אפי' אחרים רואין אותן שמא יקלקלו מיירי אפי' מקטן שהוא מומחה א"כ איך יהי' מדויק מזה דבגדול שאינו מומחה שוחט לכתחילה הא אנן איירינן מן מומחין בשלמא לדעת הפוסקים דקטן מומחה שוחט לכתחילה א"כ הא דתני במתני' דאסור לכתחילה מיירי שאינם מומחין וקשי' שפיר מאי איריא קטן אפי' גדול שאינו מומחה נמי אינו שוחט לכתחילה אע"כ דגדול שא"י ה"ש שוחט אפי' לכתחילה משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דאפי' קטן מומחה אינו שוחט לכתחילה אפי' אחרים רואין אותו א"כ הא דתני במתני' איסור לכתחילה אפילו במומחין מיירי לק"מ מה אירי' קטן גדול נמי דבגדול היודע ה"ש שוחט לכתחילה בודאי כשאחרים עע"ג. ועיין בש"ע ס"ג ברמ"א היטב ודייקו התוס' שפיר בדקדוק וקשה לפירושו כלומר לפירוש הקונטרס גופי' שפירשו במס' סוכה ג"כ דקטן מומחה לחוד אינו שוחט לכתחילה אפילו אחרים רואין אותו א"כ ל"ל שמא יקלקלו מסיפא מוכח דא"ל כנ"ל כמ"ש והוא פשוט וברור לכל מעיין היטב בסוגיא זו

ולפע"ד נראה ליישב באופן אחר דהנה צריכים אנו לעורר בסוגי' דמפרש טעמא דאביי לא אמר כרב אשי לא ס"ל הא דרבא וכן ר"א לא אמר כאביי דסובר כותי' גירי אריות הן. ולפ"ז קשה עליהם פירכת הש"ס בדף י"ז ע"א שנית בכל שוחטין הכל שוחטין לאתוי' מאי דלדידהו ליכא למימר חד לאתוי' כותי וחד לאתוי' מומר כיון דחד לא סבר כתברי' לפי שינויא דש"ס. והנה יש לפלפל בענין זה פלפול עמוק ורחוב וכאשר מבואר אצלינו בחידושינו וכאן לא באתי אלא דרך קצרה דלכאורה י"ל דהכל דסיפא מרבה טמא במוקדשים או שאינו מומחה או שאינו מוחזק. איברא גם ז"א דהלא טמא במוקדשים אינו שוחט כ"א דיעבד דוקא ולא לכתחילה. וכ"כ לדעת הא"ז ובעל העיטור את שאינו מומחה ומוחזק. והכל דסיפא ע"כ לכתחילה משמע כמ"ש המהרש"א לקמן דדומיא דבכל שוחטין ולעולם שוחטין קתני. וכ"כ לדעת הגאונים דנותנים לו לכתחילה לשחוט ע"מ שיבדקנו אח"כ לא מקרי לכתחילה כמ"ש הרא"ש ז"ל

ודרך חידוד התלמידים אמרתי לבאר התוס' דמסכת זבחים ריש פ' כל הפסולים במתני' ד"ה שהשחיטה כשירה בנשי' וכו' מיכן תשובה לבעל הלכות ארץ ישראל שכתבו דנשים לא ישחטו דדעתן קלות כו' ועוד כתב בהן שכח ולא בירך שחיטתו פסולה