מאורי אש קפה

בתו' ד"ה עד שפרט לך הכ' כו' והנה לא נאמר איסור בישול אלא גדי בחלב אמו אבל בחלב שאינו אמו לא כתיב וכן בחלב פרה ורחל לא כתיב בהדיא וילפי' בגמ' דף קי"ד ע"א תניא אידך בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב אחותו גדולה מנין אמרת ק"ו מה אמו שנכנסה עמו לדיר להתעשר נאסרה עמו בבישול אחותו שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אינו דין שנאסרה עמו בבישול ת"ל בחלב אמו ופריך והא למה לי קרא הא אתי' לה כו' עד אשכחן אחותו גדולה אחותו קטנה מנין אתי' ליה מבנייהו כו' עי' בפי' רש"י שכתב לאחר כל הפרושים וז"ל ורואה אני את דברי רבי יוסף טוב עלם זכר לברכה שראיתי תשובת כתב ידו אחותו גדולה ואחותו קטנה אמינו ממש קאמר שהן מין גדי כמותו וגדולה זו היא זקינה שכבר נתעשרה וקטנה זו היא גדיא שלא נתעשרה עדיין והאי תנא היינו תנא גופא דלעיל דאתי' ליה פרה ורחל מחד קרא יתירה והשתא קא דריש לאידך והכי קאמר אחותו גדולה שנתעשר' כבר מנין ע"כ נקט גדולה משום דסופה דיליף לה מריבוי וקטנה לא מתרבה לה מיניה משום דמסתברא כי רבי קרא איסורא גדולה קא רבי דנאסרה עמו במעשה דאלו מקרא יתירא קמא לא מצי לרבויי דאיכא למימר כי רבי לאיסורא לא רבי אלא פרה ורחל דאסורין עמו ברביעה אבל אחותו לא ולהכי אשמועינן קרא אחרינא דאחותו גדולה וקטנה אתיי' מבנייהו עכ"ל הרי להדיא דברי רבי יוסף ט"ע פי' אחותו גדולה שכבר נתעשרה וה"ה דנוכל ללמוד בק"ו מאמו זקינה משנה דאשתקד ואין נכנסת עמו לדיר להתעשר שגדי' עדיין לא נתעשרה עד שנכנסה לשנה שניה ובגמ' ילפינן מעשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה וכתיב שנה בשנה מלמד שאין מעשרין מחדש על ישן ולא מישן על חדש ואין מעשרין מן הנולדים קודם ר"ה על הנולדים לאחר ר"ה הכלל עולה מה שאסור בבישול אסור באכילה ואסור כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל והנאה ילפינן מדפרט לך בנבילה התיר הנאה ש"מ בכל מקום אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ובזה נבין חיבור הפסוקים דמתחילה כתוב לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתנו ופרט לך הכתוב התיר הנאה אבל בכל מקום שאסור באכילה אסור גם בהנאה לכך לא תבשל גדי בחלב ודבר שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון שאסור באכילה אסור גם בהנאה אבל אין לי אלא מה שאסור בבישול אחותו גדולה ופרה ורחל מניין וע"כ מק"ו אתי' לה מה אמו שנכנסה עמו לדיר להתעשר דהיינו בשנה אחת שפי' רש"י שם שגדי' יכולה לילד בתוך שנה ואח תו גדולה שאין נכנסין עמה להתעשר כגון זקינה משנה דאשתקד דשאינו נכנסה עמו לדיר להתעשר שאסור בבישול וילפינן פרה ורחל מבנייהו וא"כ כל מיני בשר אסור לבשל בחלב וכיון דאסור בבישול אסור באכילה וגם אסור בהנאה ולכך קאמר עשר תעשר בשני מעשרות ואפילו מעשר בהמה אין מעשרין מישן על החדש וא"כ שפיר ילפינן אחותו גדולה מק"ו ופרה ורחל מבנייהו דאסור לבשל וממילא כל מיני בשר שאסור לבשל אסור באכילה וגם בהנא' ומדפרט לך הכ' התיר בנבילה וק"ל: אור פרשת ראה חדש

בסוגיא דריש מס' חולין עש"ה דף ב' ודף ג' עד שם ע"ב הברייתא ת"ר שחיטת כותי כו' ובכל התוס' ודברי הרא"ש ז"ל ובטור וב"י והמחבר ורמ"א ט"ז וש"ך סי' א' וב"י והנה בלמדי שיטה זו זה לי שמנה שנים ויותר הארכתי בעניי לבאר כל חומרא ולהוציא לאור כמה דינים המסתעפים מדברינו אך ורק אין כאן מקומו להאריך ע"כ באתי בתכלית הקיצור לישב כמה קושיות מדוקדקים כי רבו כמו רבו ובגמ' ופוסקים הנ"ל (א) הנה אסיקנא שם כולהו כרבינא לא אמרי רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם ובעיקר דין זה משם יפרד והיה לשלשה ראשים הראשון דאין אנו צריכין לבודקו לא בתחילה ולא בסוף וזו היא דעת התוס' במכילתן כאשר הבין דרכה הרא"ש ז"ל ויעויין מ"ש בזה הטור וב"י והב"ח ז"ל ובמעדני י"ט דעת שניה היא שהביא הרא"ש ז"ל בשם הגאונים דבדיעבד אם איתא לפנינו צריך לבודקו ואם ליתא לפנינו כשר בלא בדיקה ונותנים לו לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקנו דאף אם אשתלי ולא יבדקוהו לאו איסורה מתאכל עש"ה וכ"ה דעת הרי"ף והרמב"ם והטור וב"י והמחבר ז"ל דעת שלישי דלכתחילה צריכים לבודקו ואין נותנים לו ע"ס שיבדקנו דכל היכא דאיכא לברורי מבררין אבל הקילו עליו בסופו אם שחט בלא בדיקה תחילה שוב א"צ לבודקו אח"כ אפי' הוא לפנינו כ"ה דעת רש"י והעיטור וא"ז והרז"ה וסמ"ג ומרדכי ורמ"א ז"ל ויעויין מ"ש הט"ז ס"א ס"ק ג' להקשות לדעת העיטור לוקמי מתני' בהכי וכו' והעלה דע"כ דיעבד דמתני' ע"י תיקון מיירי יע"ש ועי' תו' ד"ה המניח קתני לאו לשנוי אליבא דאביי קאתי וכו' משמע קצת מלשונם דמתני' שפיר מתוקמי אף להיות מבלי תיקון וכמו כן לשיטת הב"י והב"ח וש"פ דדעת התו' הוא כמ"ש הגאונים ע"כ הא דפריק לה בתו' הוא להם להסתיר דעת העיטור הרי דע"כ לשיטתם נוכל לאוקמי דיעבד דמתני' בלא תיקון והנה לכל דיעות הנ"ל לא יצאנו מידי ביאור על דעה ראשונה שהשיא הרא"ש ז"ל בכוונת התוס' קשיא הלא אפושי פלוגתא לא מפשינן ולמה לא נפרש שדעת התו' עם דעת הגאונים מתאחדין וכמ"ש הב"י והב"ח וכ"נ דעת הטור ז"ל. לדעה שניה שהיא דעת הגאוני' הקשה הרא"ש ז"ל לוקי מתני' בהכי והעלה מאחר דמחוסר תיקון לבדקו לא מיקרי לכתחילה עש"ה. לדעת שלישי הנ"ל קשה קושי' הט"ז שזכרנו. ועל ארבע לי אשיב מה שהקשיתי קושי' עצומה לדעת העיטור וא"ז שזכרנו על הש"ס דאמר כולהו כרבינא לא אמרי ללישנא קמא רוב מצוי' אצל שחיטה מומחי' הם ללישנא בקרא לעילופא לא חיישינן. והנה נשים לב לדקדק על דברי רבינא בלישנא קמא הכל מומחין שוחטין אעפ"י שאינם מוחזקין ובלישנא בתרא מוחזקין אעפ"י שאינם מומחים הא אע"פ דנקט רבינא בין בל"ק בין בל"ב שפת יתר הוא. והפי' בזה הוא כך דכי היכא דלא תיקש' הכל לאתוי מאי ע"כ הוכרח לומר אעפ"י שאינם מוחזקין או אעפ"י שאינם מומחין. ובהיות כן קשי' למה להש"ס לפרש להך לישנא דאמר מוחזקי' אעפ"י שאינם מומחין לעלופי לא חיישינן אסתגר בקמייתא אחר שכבר אמרינן דללישנא קמא כולהו ס"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם והיינו דיעבד דוקא לסברת העיטור וסייעתו א"כ שוב לא מצי כולהו לפרש ג"כ כלישנא בתרא דרבינא ולומר מוחזקין אעפ"י שאינם מומחין ז"א דהא לכתחילה צריכין לבודקו. ושוב יהיה קשה הכל לאתוי מאי דע"כ לרבינא בלישנא בתרא דאומר מוחזקי' אע"פ שאינם מומחין פירושו דא"צ לבדקו כלל בתחילה א"כ לדידן דאמרי' דמא"ש מומחין הם דיעבד נסת' ג"כ אוקימ' בתרייתא. וכ"כ קשה לשיטת הגאונים ז"ל דע"ס שיבדקנו בסוף לא מקרי לכתחילה קשי' ג"כ כנ"ל (ב) בדין ידע דלא גמיר דעת רש"י ז"ל דבהיכא דאחרים רואים אותו נותני' לו לכתחילה לשחוט ואינו כן דעת התוס'. והר"ן והרשב"א והטור וב"י כדעת רש"י. ומבואר בב"ה להגאון מהרי"ק ז"ל שכן נראה מדקדוק לשון רש"י ז"ל דנותנים לכתחילה לשחוט למי שא"י ה"ש כשאחר עע"ג. וא"ז והמרדכי והרמ"א ז"ל ס"ל כר"ת. ויעויין מ"ש בזה הגאון בעל תבואות שור. ואפשר שב"ה דקדק זאת מלשון רש"י ז"ל דף י"ב ע"א ד"ה ואי ידע דלא גמיר פשיטא פי' דראהו מותר קשה דלמא קמ"ל אף דראהו אסור לכתחילה אע"כ דס"ל לרש"י דבאמת מותר לכתחילה והא דלא פריך מאי ארי' דיעבד לכתחילה נמי י"ל באמת דלשון מותר לאכול משחיטתו משמע גם לכתחילה כמ"ש הרא"ש ולשון ראהו משום סיפא קתני

ואפשר פלוגתייהו דהני רברבתי בהא משום דאי' שני טעמי' על איסור חש"ו לכתחילה באחרים רואים. חדא שמא יקלקלו באותו שחיטה ואחרים לא ישגיחו שפיר ותו דשמא יטעו להכשיר שחיטתן מבלי אחרים רואים. ולפ"ז י"ל טעם האוסרי' כטעם הראשון שזכרנו ושייך נמי בגדול שא"י ה"ש וטעם המתירין כטעם השני שזכרנו וזה לא שייך כולי האי בגדול שא"י ה"ש דבשלמא חש"ו כ"ע יודעים בו ואתו להכשיר משא"כ כאן אטו כ"ע יודעים שא"י ה"ש ובאותו אדם גופי' ודאי ליכא למיחש שיטעו ליתן לו בלתי אחר עע"ג שיאמר להם שצריך להיות אחרים רואים כמו בשחיטה זו. וכזה כתב במקום אחר הפרישה והנה גאון בעל ט"ז הביא בי"ד סי' א' ס"ק ט' ראיה לדברי המתירי' לכתחילה מדקא מכשיר בחש"ו דיעבד ש"מ בגדול שא"י ה"ש שוחט אפי' לכתחילה באחרים רואים ודעת האוסרין ס"ל דלגופי' איצטרך בחש"ו דכשר בדיעבד יעש"ה בדבריו קשים להולמן דא"כ מ"ט דמכשירין דהא שפיר סבר מעליותא הוא דלגופ' איצטריך בחש"ו דכשר בדיעבד כאשר חבר לגזיזא בעצמו (ג) בדיני שחיטת קטן רבו כמו רבו הפוסקים ראשונים ואחרונים. והפרישה האריך והעמיק בזה רק