מאורי אש קפד

בחומש ובבכורות דף ל"ב ע"א דא"ר שמואל בר נחמני מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרין אותו כדרכן שנאמר בכל אות נפשיך ופי' רש"י שבספרי מוקי להאי קרא בפסולי המוקדשין ולפ"ז קשה קושית הש"ס אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בו אף פסולי מוקדשין אין אותו ואת בנו נוהג בו דליכא למימר דמעטינן מאך הא האי קרא בחולין מיירי ויש עוד נפקותא בזה דשם בבכורות הקשו תוס' בד"ה אי מה צבי ואיל אין וכו' לא מצי למיפרך אי מה צבי ואיל טעון כיסוי אף פסולי מוקדשין כן דבהדי' דרשינן בפ' כיסוי הדם גבי פסולי מוקדשין על הארץ תשפכנו כמים עכ"ל:

ובפ"ק דפסחים דף ט"ז ע"ב הקשו התוס' בד"ה דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר הקשה הר"י דאורליינש דם חיה ועוף דטעון כיסוי לא יהי' מכשירין כיון דטעון כיסוי לא חשוב נשפך כמים דאמרינן בפרק כסוי דם אמריתו בהמה בכלל חיה לסימנים ליבעי נמי כסוי ומשני אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים אלמא דם חיה לא חשיב נשפך כמים ותירצא דלאו פירכא היא דכל דם הנשפך כמים לארץ ואינו צריך לקבלו בכלי כגון דם חיה הוקשה למים לענין הכשר וגם לענין כסוי הי' ראוי להקישו אי לאו דגלי קרא להדיא עכ"ל ומה מאד אינם מובנים לי דברי התוס' דא"כ לא משני מידי הש"ס התם בפ' כסוי הדם דילמא הא דאיתקשו למים לענין הכשר וגם לענין כסוי הי' ראוי להקישו למים שאינו טעון כסוי אלא דגליא רחמנא בהדיא בחיה והוא הדין לבהמה דבכלל חיה היא דצריך כסוי והקושיא במקומה עומדת דלבעי כסוי וע"כ צריכין אנו לומר דהתם יליף מקרא אחרינא דכתיב גבי כי ירחיב וע"כ דלדם קדשים שאינו מכשיר ופסולי מוקדשין מכשיר מקרא קמא ילפינן וכיון דכבר נלמד דדם אפיל פסולי מוקדשין מכשיר שנשפך כמים וק"ו לדם חולין א"כ אייתר קרא דכתיב גבי כי ירחיב וע"כ למעוטי אתי דאין טעון כסוי וקרא שלישי גבי בכור בעל מום אתי ללמד דדם מותר בהנאה כדילפינן בפרק כל שעה וכן איתא בילקוט וזה דוקא לתלמודא דידן דמוקי להני תלתא קרא בפסולי מוקדשין וכיון דילפינן דדם פסולי מוקדשין מכשיר ואינו צריך כסוי ה"ה לחולין אבל לפי סברי דמוקי להאי קרא דכתיב מעוטי דאך בבהמת חולין נהי דחולין אינו צריך כסוי דכתיב קרא יתירה על ארץ תשפכנו כמים מ"מ גבי פסולי מוקדשין קושית התו' במקומ' עומדת כיון דאיתקש בקרא קמא לצבי ואיל ניקוש לצבי ואיל שפסולי מוקדשין חייבי' בכסוי והאי מיעוטא דכתיב גבי כי ירחיב על ארץ תשפכנו כמים וכתיב ביה אך מוקמינן בחולין וקרא קמא אתא ללמד דדם מכשיר אבל לענין כסוי איתקוש לצבי ואיל וכמאן דכתיב בהדיא דמי ונראה לי דבדבר זה פליגי הני תרי לישני שהביא רש"י בחומש בקרא קמא על הארץ תשפכנו כמים מה מים אין צריך כסוי דבר אחר מה מים מכשירין. ולכאורה למה לא ילפינן ממשמעות דעל הארץ תשפכנו כמים אלא נראה דפליגי אי כל הני תלתא צבי ואיל מיירי בפסולי מוקדשין ונאמר בכל אחד על הארץ תשפכנו כמים נוכל לומר דמקרא קמא ילפינן דאין טעון כסוי וקרא דכי ירחיב אתא ללמד דדם פסולי מוקדשין אינם מכשירין אבל לפי גירסת הספרי דקרא דכי ירחיב מיירי בחולין וקרא קמא מיירי בפסולי מוקדשין נוכל לומר דלא איתקש למים אלא לענין הכשר וגם לענין כסוי היה ראוי' להקישו אלא ילפינן מהקישו דצבי ואיל דטעונין כסוי כקושית התוספת ולפ"ז נשאר קושית המקשה במקומו אפילו באותו ואת בנו דנילוף מהקישא דאין אותו ואת בנו נוהג בפסולי מוקדשין דילפינן מהאי היקשא

והנה ישראל נקראים קדשים וכשחוטאי' הוי כמו פסולי מוקדשי' ולפ"ז י"ל דמקשינן לצבי ואיל דאין אותו ואת בנו נוהג בו ומיעוטי דאך ליכא למעט דמוקמינן האי קרא בבשר תאוה של חולין כר"א הקפר ולפ"ז אין להם תירוץ על כסוי דלהאי ילפותא מקשינן לכל מילי לצבי ואיל דלענין כסוי נמי איתקש כקושי' התו' דליכא למימר מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דילמא אתי ללמוד לענין הכשר לבד ובקרא שני אתי ללמוד על חולין דבעי כסוי דם דהוי אמינא דלחייב גבי בהמה משום דבהמה בכלל חיה לסימנים וא"כ אין לנו מיעוטא על פסולי מוקדשין וקרא שלישי דגבי בכור בעל מום אתא ללמוד דדם מותר בהנאה א"כ שפיר אמר ר' יהודה בר סימאן כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך דממה נפשך עשו שלא כתורתיך כתבת אותו ואת בנו לא תשחטו וכאן אם על הבנים רוטשה וא"ת תירוץ ע"ז משום דדינייהו כפסולי מוקדשין ואיתקש לצבי ואיל דאין אותו ואת בנו נוהג בהם וקשה הלא ממעטינן מדכתיב אך בהאי קרא דכי ירחיב אלא ע"כ כדעת הספרי דהאי קרא מיירי בחולין וכיון דהאי קרא מיירי בחולין אין לנו מיעוטי למעט פסולי מוקדשין מכסוי וא"כ לגמרי איתקש פסולי מוקדשין אף לענין כסוי א"כ עברו על מה שכתבת בתורתך ואיש כי יצוד ציד חיה ועוף ושפך דמו וכסהו בעפר וכאן דמים סביבות ירושלים ואין קובר הוי שלא כתורתיך וק"ל

גמרא דחולין דף ק"י ע"א אמר ליה במאי שויתנהו אמר לי' בפורצני ודילמא מיין נסך הוי אמר ליה לאחר שנים עשר חודש הוי ודלמא דגזל הוי אמר ליה יאוש בעלים הוי דקדחו בי' חילפא ע"כ הגמרא ויש לדקדק למה לא שאל תחילה דילמא דגזל הוי ונראה לי לומר טעם הגון דאיתא בי"ד סי' קכ"ג סי' י"ד החרצנים והזגים של עכו"ם לאחר י"ב חודש מותרים והני מילי כשתמדן במים בתחילה אבל אם לא תמדן אסורים והם דברי ר"ת והקשה הטור על דברי ר"ת איך השיב שלאחר י"ב חודש הוי מי הגיד לו שהיה אותן חרצנים נתמדים במים תחילה ונדחק בקושיא זו ולי נראה לישב דהא הני פורצני לא הוי ודאי די"נ אלא ספק דילמא די"נ דנוכל לומר דמשל ישראל הוי א"כ לאחר שנים עשר חודש הוי ספק ספיקא דילמא דישראל הוי ואם תמצא לומר דנכרי דילמא תמדן במים ושרי לאחר י"ב חודש ואיתא בסי' קכ"ט סי' י"ח בחבית של יין שנמצאה אזלינן בתר רוב בין להחמיר בין להקל כגון שנמצא בכרמו של עכו"ם אי כרמים של ישראל רבים הולכים אחר הרוב והוא שיושבת בין ההרים שאינו מעבר לרבים לעוברי דרכים הא לאו הכי אסורה שרוב עוברי דרכים עכו"ם הם ושמא מהם נפל והנה אנן קימ"ל במקום שרוב עכו"ם אפילו אם בא ישראל ונתן סימן הוי של מוצאו כיון דרוב עכו"ם נתייאשו הבעלים ובכל דיני ספק ספיקא צריכין להיות הספיקות שוים וא"כ תחילה לא רצה לשאול אותו דילמא דגזל הוי דהייתי אומר שמצאו הפורצני במקום עוברי דרכים א"כ הוי של מוצאו מחמת יאוש בעלים ואין כאן חשש גזל אבל כששאלו דילמא די"נ הוי והשיב לו שלאחר י"ב חודש הוי וקשה קושית הט"ז דילמא לא תמדן במים בתוך י"ב חודש וצריכין אנו לומר דמותר מכח ספק ספיקא ואי ס"ד שמצאו במקום מעבר לרבים כיון דרוב עכו"ם נינהו ל"ש לומר ס"ס אלא ע"כ שלא מצאו במקום מעבר לרבים א"כ הוי שפיר ספק ספיקא א"כ לא הוי יאוש בעלים ושפיר יש להסתפק דילמא דגזל הוי והשיב דיאוש בעלים הוי דמוכח שנתייאשו הבעלים דחזי דקדחי ביה חילפי וק"ל

בפסוק ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה והבאתם שמה עונותיכ' וזבחיכם וגו' ויש לדקדק הלא אמרו חז"ל כי משמש בד' לשונות א"כ מה נתינות טעם על אזהרה לא תעשון כן לה' אלהיכם ונראה דאמרו חז"ל והביאו רש"י אמר ר' ישמעאל וכי תעלה על דעתך שנותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיתחרב עכ"ל הרי שאזהרה זו לא נאמר כפשטות הקרא לנתיצות מזבחות דבלאו הכי יעשו ויקיימו זה אלא שלא יחטא בשאר חטאים ויגרמו שיחרב המקדש וא"כ הוי שפיר נתינת טעם לא תעשון כן לה' אלהיכם ר"ל לגרום שיחרב המקום שמקריבין קרבנות ולכך אמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם ר"ל המקדש מקום שמקריבין בו קרבנות זה תשמרו שלא יתחרב ותוכלו להביא שם קרבנות ולא יתחרב על עונותיכם ובזה תקיימו המצוה לא תעשון כן לה' אלהיכם

בפסוק לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננו ואכלה וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו עשר תעשר וגו' שנה שנה כו' לישב המשך הפסוקים נראה לישב בדבר הקרוב לאמת דהא בקרא דלא תבשל לא נאמר איסור אכילה בשר בחלב דאיתא בפ' כל הבשר דף קמ"ד ע"ב אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ואין לי אלא באכילה בהנאה מניין כר' אבוה דאמר כל מקום שנא' לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחר איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה וגו' ופי' רש"י כל שתעבתי לך כל שאסרתי לך לתועבה להרחיק ממנה הרי הוא בבל תאכל עולמות בכל ענין שהוא בין שבא בעבירה בין שלא בא בעבירה כגון ע"י קטן או ע"י נכרי מאחר שתעבתי לך אסור וההי' התעבתי לך מהרחק מבישול שלא לבשלם יחד הרי מה שאסור לבשל יחד אסור באכילה ואיסור הנאה נפקא לן מדפרט לך הכתוב התיר בנבילה הנאה ש"מ דבכל מקום שאסור באכילה אסור בהנאה עי'