מאורי אש קפג

לפטור מ"ע שלא הז"ג מפ"ו משום די"ל כקושי' התוס' דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וש"ס פריך שפיר נילוף מת"ת מאחר שהיא מצוה יקרה וחביבה משא"כ עתה דקיימינן דת"ת הוי מ"ע שהז"ג ולפי דרכנו בלא"ה ל"ק קושית התוס' לאביי דאמר אשה בעלה משמחה מנ"ל דמצות עשה שהז"ג נ"פ ז"א כיון דלאביי דת"ת הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות טפי ה"ל למידק כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות מת"ת כיון דמצוה יקרה היא מדנילוף ממצה והקהל לחיוב וק"ל: בשם כבוד אדוני אבי ומורי הרב ה"ה החריף והבקי כבוד מוהר"ר אלעזר זלה"ה

בפסוק לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו פירש"י וכי אפשר להדבק בו והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בת"ח ומעלה עליך כאלו דבקת בו עכ"ל ויש לתמוה תמי' גדולה דהא לעיל בפסוק כתיב את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ולמה לא פירש"י לעיל ובו תדבק בת"ח דהלא גם שם קשה קושיתם וכי אפשר להדבק בו ונראה לתרץ דהנה מדקדקים מפ"ת מנ"ל דקאי על ת"ח דלמא קאי על מצות דצריך לדבק במצות ומעלה עליך הכתוב וכו' ונראה ליישב ע"פ מה דאיתא בגמרא דפסחים דף כ"ב ע"ב שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פי' פירש"י דהי' פירש מכל אתין עד שבא ר"ע ודרש את ה' לרבות ת"ח והקשה הרי"ף למה לא פירש כשהגיע לואהבת את ה' וכו' או לפסוק כי אם ליראה את ה' דהם כתובים קודם הפסוק את ה' אלהיך תירא ותירץ הרי"ף דבאמת הי' דורש כל מקום שנאמר את ה' לרבות ת"ח דמורא רבך כמורא שמים וכן בואהבת כו' אבל כשהגיע לפסוק את ה' כו' אין לדרוש כן לפי שחזר הפסוק לומר אותו תעבוד ואם רבוי דאת ה' הוא ברבו הל"ל את ה' אלהיך תירא ותעבוד לפי שאדם חייב לירא מרבו ולעבדו כעבד והוי קאי את גם אותעבוד ומדכתיב אותו תעבוד ולא כתיב ותעבוד ש"מ דאת אינו רבוי את"ח כו' ולא מכל האתין הוה פירש ע"ש ברי"ף נמצא דאי הוה כתיב ותעבוד הוה קאי את גם אותעבוד והיה יכילנא למימר דקאי גם אותו תדבק דכתיב בוי"ו אבל השתא דכתיב אותו בלא וי"ו לא קאי את אואותו תעבוד ומכ"ש אובו תדבק דכתיב אחריו אבל התם דכתיב לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו בוי"ו ויכילנא למימר דאת דכתיב התם קאי נמי אולדבקה בו והשתא שפיר שמעינן לי' לרש"י לדרוש ת"ח דהתם כתיב את וקאי נמי גם אולדבקה בו דלידבק בת"ח והשתא א"ש דלעיל מאת ה' אלהיך תירא אותו כו' ובו תדבק אין לדרוש דקאי על ת"ח דאת קאי גם אובו תדבק דהא כתיב בינתיים אותו תעבוד ואם את לא קאי אאותו תעבוד מכ"ש דלא קאי אובו תדבק דכתב לאחריו וע"כ צ"ל דבאמת לא קאי כ"א על המצות כנ"ל אבל כאן דכתיב ולדבקה בו בוי"ו יש לדרוש שפיר מיני' דקאי את"ח דאת קאי גם אולדבקה בו וק"ל

ולפ"ז י"ל מה שנתקשה קמאי דקמאי במדרש פ' בשלח וז"ל ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו בה' לכ"ש ומה ת"ל במשה והוא תמוה גדולה אדרבה הכי הל"ל מת"ל בה' ומו"ח הגאון החסיד המפורסם בדורו מוהר"מ נר"ו כבר תירצו לאמיתו של תורה ה"ה כתובה על ספר הישר בספרו כתנות אור על התורה יהא רעוא שנזכה שיוציא במהרה לאורה ולפי דברינו הנ"ל יובן ג"כ המדרש הנ"ל דבאמת המדרש מקשה שני קושיות קושיא הראשונה אם במשה האמינו בה' לכ"ש ומת"ל בה' וקושי' השני' ומת"ל ובמשה דממילא נשמע זאת דהא הכ' כתיב ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וקשה מה יש לדרוש הכא דכתיב את דלפני מי היו יראי' עוד כל העם דכתיב כאן העם ועכצ"ל דממשה היו יראי' עוד זאת קאי אמשה ולפ"ז יכילנ' לומר דאת קאי גם אויאמינו ונמצא גם אי לא הוה כתיב בה' ובמשה עבדו רק ויראו העם את ה' ויאמינו שפיר הוה נשמע דקאי על ה' ועל משה וק"ל ודפח"ח: כתנות פרשת ראה אור

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון אל מצות ה' אלהיכם ופרש"י ע"מ אשר תשמעון ופי' המפרשים דרש"י רוצה לתרץ קושיא איך הקדים המעשה קודם לתנאי ולכך פי' רש"י על מנת אשר תשמעון ובעל מנת אף מעשה קודם לתנאי מהני כדאי' בטור א"ה סי' ל"ח ול"נ דמעיקרא אין כאן קושי' ואגב זה יתורץ למה הקדים הקב"ה תנאי קודם למעשה דכתיב אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ומשה הקדים מעשה קודם לתנאי ונ"ל לישב דאיתא בגמ' דביצה דף ך' ע"א ההוא גברא דאמר להו הבו לי' ד' מאות זוז לפלוני ולנסיב ברתי אמר ר"פ ד' מאות שקיל וברתי' אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב טעמא דאמר הבו לי' ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו לי' אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל ודין זה מבואר בח"מ סי' רנ"ג סעי' י"ב וכתב הש"ך וזה לשונו מוכח מזה דאם אמר בפירוש תנו ד' מאות זוז לפלוני אם ישא בתי דהוה מתנה אתו שלא יתן לו אם לא ישא ואע"ג דמעשה קודם לתנאי קי"ל דתנאי בטל ומעשה קיים שאני הכי כיון דאין המעשה נעשה כגון זה שאמר תנו אם ישא מבטל התנאי למעשה ולא אמרו בעינן תנאי קודם למעשה היינו כשהמעשה נעשה מיד בנתיים כגט וכיוצא בזה כך דיקדק הרמב"ם עכ"ל הש"ך הרי לפניך דאם המעשה נעשה בנתיים אז בעינן תנאי קודם למעשה ודיבור של הקב"ה הוי כמעשה כדאי' בשבת דף קי"ט ע"ב אמר ר"א מנין שדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו ולפ"ז מוכרח הקב"ה להתחיל בתנאי תחינה דאל"כ המעשה קיים ותנאו בטל ולכך אמר אם בחקותי תלכו תחילה התנאי ואח"כ המעשה והרבה מפרשים כתבו שאשר משמש לשון אם וזה מרומז בפסוק ראה אנכי ר"ל שאני בשר ודם שאין דיבורי כמעשה לכך אני מתחיל במעשה תחילה בברכה תחילה אף שהמעשה קודם לתנאי רשאי אני להתחיל ומפרש טעמא את הברכה אשר תשמעון ר"ל שאין אני נותן ברכה אלא אם תשמעון ואין המעשה נעשה מיד ולכך מתחיל אני בברכה תחילה אף קודם לתנאי וק"ל

במדרש ילקוט כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך ר"י בר סימון אמר תרתי כתיב ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכאן נהרג אב ובן ביום אחד שנאמר אם על הבנים רוטשה ר"י בר סימון אמר בה אוחרי כתיב אשר יצוד ציד חיה ועוף ושפך דמו וכסהו בעפר וכאן שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר הוי אשר לא כתורתך המדרש הזה תמוה הוא למה אמר ר"י בר סימון תרתי משמע חדא לא הי' יכול לומר שעשו שלא כדין ונ"ל לישב על נכון דאיתא בבכורות דף ט"ו ע"א דפסולי מוקדשים פטורין מן הבכורה וילפינן מדכתיב אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ופריך אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בו אף פסולי המוקדשין אין אותו ואת בנו נוהג בו תלמוד לומר אך חלק ואיתא בתוס' תלתא צבי ואיל כתיבא חד בתחילת. פרשה ראה השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר וגו' רק בכל אות נפשיך תזבח ואכלת בשר הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים ואח"כ כתיב כי ירחיב וגו' עד וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך כאשר צותיך אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הטמא והטהור על הארץ תשפכנו כמים ואח"כ כתיב בבכור בעל מום בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו כצבי וכאיל רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים ופי' תוס' שכל חד מיצרך צריכי הרי להדי' אי אמרינן דפסולי מוקדשין חייבין באותו ואת בנו דילפינן מעוטי מאך ע"כ קרא כי ירחיב בפסולי מוקדשין מיירי הרי לפניך שכל הני תלתא קראי לפי תלמודינו מיירי בפסולי מוקדשין אבל בחולין דף כ"ח ע"א גבי הא דקאמר הש"ס הא תנא ר"א הקפר ברבי אומר מה ת"ל כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למוד מקיש צבי ואיל לפסולי מוקדשין מה פסולי מוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וכו' ופי' רש"י בספרי גרסינן מקיש צבי ואיל לבהמה ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי מוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין והנה כל אנשי חיל לא מצאו פתח מאי רצה רש"י להביא ההוא דבספרי מוקי להאי קרא בחולין ונראה לי ברור דקשה לרש"י דלפי תלמודינו בבכורות אי אפשר לומר וכי מה למדנו מצבי ואיל הלא טובא למדנו שפטורים פסולי המוקדשין מן הבכורה ומן המתנות ולכך פי' רש"י דבספרי לא גרסי' פסולי מוקדשין אלא מוקי להאי קרא בבשר תאוה של חולין ופריך שפיר וכי מה למדנו מצבי ואיל וזה ברור ופשוט ולפ"ז לר"א הקפר דמוקי להאי קרא כי ירחיב דכתיב כו' מיעוטא דאך בחולין וקרא קמא מוקי בפסולי המוקדשין כפירש"י