מאורי אש קפב

שמים מארץ כוונתו היינו בשטח באורך ולא בגבוה והסופרים עבדו דיצאו אליבא דכ"ע כחכמים דסברי נהו דזה וזה חד שיעורא הוא ולזקני דרום רחוק טפי מקצה השמים במזרח עד מרכז הארץ שאני עומדים מגובה השמים שאנו עומדים לכך תפסו הסופרים לטובה לחוש לדעה זו כדי שיהי' מרוחקים טפי כן יאריכו ימיהם ודברי יושר ואמת כפל בפי הפרישה ז"ל וק"ל וכבר כתבתי ופרשתי בסדר הקודם בפרשה דפליגי הני תרי לישנא בסברת דזקני דרום וחכמים דלדעת חכמים דאידי ואידי חד שיעור הוא א"כ יש לכתוב על הארץ בסוף שיטה כדי לקיים כגובה שמים על הארץ ולמ"ד בתחילת שיטה ס"ל כזקיני דרום דאמרי ממזרח למערב רחוק טפי לכך כותבים בתחילת שיטה שהיא הרחקה יתירה וק"ל

תהלים ס' נ"ה מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה ויש לדקדק למה התפלל על אבר כיונה ולא על עוף אחר ונ"ל דלמעלה כתיב מקול אויב מפני עקת רע כי ימוטו עלי יראה ורעד יבא בי ותכסנו פלצות ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ונראה לישב המשך הפסוקים דאיתא בפ' במה טומנין דף מ"ט ע"א תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואמאי קרי לי' בעל כנפים שפעם אחת גזר המלכות גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו והי' אלישע מניח ויצא לשוק ראוהו קסטור אחד כו' נטלן מראשו ואחזו בידו אמר לי' מה זה בידך אמר לי' כנפי יונה ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות משום דאימתלו ישראל ליונה מה יונה כנפי' מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות ופי' רש"י מצות מגינות וכו' כנפי' מגינות עליה מן הצינה ומכל עוף ואדם הבא עליה היא נלחמת ומכה בראש גפי' משא"כ בשאר עופות הרי לפנינו כשם שכנפי יונה מגינות על היונה כן מצות מגינות עלינו מכל אויב הבאים להרע לנו ולהמית אותנו וזה רמזה דוד מקול אויב ועקת רשע כי ימוטו עלי און ובאף ישטמוני ר"ל שגוזרי' עלינו גזירות ועי"ז לבי יחול בקרבי ואימת מות נפלו עלי כשאני מקיים מצות מתירא אני שלא ימיתו אותי ולכך הי' אומר מי יתן לי אבר כיונה ר"ג שיגינו עלינו המצות כשם שאבר יונה ר"ל כנפים של יונה מגינות עליה כן יגונו עלינו המצות כאבר יונה אעופה ואשכונה לשלום ע"י המצוה כשם שהיינו שוכנת בשלום מן היוצא לתופסה ונלחמת עם כנפי' כן יגינו עלינו המצות וק"ל: שבת בפ' חביות מפני מה ת"ח שבבבל מצוינין לפי שאינן בני תורה ור' יוחנן השיב מפני שגלו ואינם בני מקומן דאמרי אינשי במתאי שמאי בלא מתאי תותבי' ע"כ ואיכא למידק מאי קשי' לי' על ת"ח שבבבל וכי זה חשבם לגנאי שמציינים עצמם בבגדים נאים ונ"ל דאיתא בקידושין בפרק עשרה יוחסין דף ע"ב ע"א א"ר לוי הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי שרת פירש"י לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת וכתיב והאיש לבוש הבדים. וה"נ אמרינן בפ' במה מדליקין על ר' יהודא שהי' מתעטף וישב בסדינין המצוני' ודומה למלאך. בנדרים נמי אמרינן מאן מלאכי השרת רבנן ואמאי קרי להו מלאכי השרת משום דמצוינים כמלאכי השרת במלבושים נאים עכ"ל ובסוף פ' שני דנדרים פרש"י דמציינו שעטופים בציצית. והרא"ש פי' דמציינו כמלאכי שרת בתורה ובמצות ופרישין וקדושין משאר המוני עם כקדושי מלאכי השרת נמצא לפי' הרא"ש דומין למלאכי השרת ע"י תורה ולפרש"י ע"י בגדים נאים והנה שמתחילה שאלו למה ת"ח שבבבל מצוינים פירוש דומיא למלאכי השרת ולמה אין עושין כמו ת"ח שבא"י ועלו בדעתם לפי שאינם בני תורה אבל ת"ח שבא"י בני תורה ויכולים לדמות למה"ש ע"י תורה אבל ת"ח שבבבל אינם בני תורה אינם יכולין לדמות למה"ש אלא ע"י בגדים נאים ור' יוחנן סבר שאין זה גריעותא מחמת התורה אלא שאינם בני מקומן משא"כ ת"ח שבא"י דיושבין במקומן אין צריכין לזה כי במתאי שמאי שם טוב עולה על גביהן ודומים למלאכי השרת וק"ל: אור פרשת עקב חדש

במס' ברכות דף כ' ע"א במתניתין נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ותפילין וחייבין בתפלה ובברכת המזון גמ' אמר רב אדא בר אהבא נשים חייבין בקידוש היום ד"ת ופריך הש"ס ואמאי מ"ע שהז"ג הוא ונשים פטורות אמר אביי מדרבנן א"ל רבא שתי תשובות בדבר חדא א"כ כל מ"ע שהז"ג לחייבוהו מדרבנן ועוד הא מד"ת קאמר אלא אמר רבא מה"ת חייבי' שנא' זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה כו' א"ל רבינא לרבא נשים חייבות בבה"מ דאורייתא או דרבנן עכ"ל יש לדקדק למה לא קבעוהו הך בעי' תיכף על מתני' דקתני דחייבין בבה"מ ואינו ענין לבעי' זו להך מימרא דקידוש היום ותו י"ל למה בעי דוקא מרבא ואמרתי בקטנות דהנה רש"י ז"ל פי' במתני' דקטן היינו קטן שהגיע לחינוך ומקשים תוס' מהך דסוכה דאמרי' קטן היודע לדבר אביו מלמדו פ"ר של ק"ש ופי' התוס' דקטן דמתני' היינו שלא הגיע לחינוך וסיפא דקתני וחייבין לא קאי על קטנים ולכאורה י"ל ולומר כפירש"י דקטן דמתני' היינו שהגיע לחינוך וקושי' התוס' מהך דסוכה יש ליישב דהא דקתני במתני' פטורים מדאורייתא והא דתניא בסוכה אביו מלמדו פסוק ראשון זה בודאי רק מדרבנן כדי לחנכו במצות אך דזה ליתא דהא כייל במתני' דקתני קטנים בהדי' נשים ונשים בע"כ פטורין גם מדרבנן דא"ל דנשים נמי חייבות מדרבנן בק"ש (ויעויין במעדני י"ט) ודקתני במתני' פטורי' היינו מדאורייתא זה ליתא דהא ק"ש הוא ממ"ע שהז"ג היא א"כ א"ל דחייבוהו מדרבנן הדרא פירכת רבא א"כ כל מ"ע שהז"ג לחייבוהו אך כל זה לשיטת רבא אבל לאביי דמשני גבי קידוש היום מדרבנן ולא חש לפירכת רבא כאשר כתב מורי זקיני הגאון ז"ל במס' קידושין דלא הדר בי' אביי וא"כ ס"ל ע"כ דיש כח ביד חכמים לחייבו אף במ"ע שהז"ג א"כ ברווחא י"ל דמתני' מיירי מקטן שהגיע לחינוך ופטורי' דקתני היינו מדאורייתא ומדרבנן חייבי' גם בנשים וטעמא רבה אית ביה הואיל ואית בי' מלכות שמים ובהיות כן אין מקום לבעי' דרבינא אם נשים חייבות בבה"מ מדאורייתא או מדרבנן בע"כ מדאורייתא חייבין כיון דפטורי' דרישא היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן חייבי' א"כ מאי איכא בין פטורין דרישא ובין חייבין דסיפא אלא ע"כ דחייבין דסיפא פירושו אף מדאורייתא חייבין ולכך דייק רבינא דוקא לרבא דאיהו פריך על קידוש היום א"כ כל מ"ע שהז"ג לחייבוהו א"כ בע"כ פטורין דרישא בההכרח גמור אף מדרבנן פטורי' השתא שפיר י"ל דחייבין דסיפא היינו רק מדרבנן וק"ל ומדברינו האלה דאביי לא הדר משנויא דמשני מדרבנן סוטר' קושי' התוס' במס' קידושין דאי' שם דל"ה ע"ב מ"ע שהז"ג דפטורות מנ"ל גמר מתפילין מה תפילין נשים פטורות וכו' ופריך לילוף מהקהל ומשני משום דהוי מצות והקהל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ופריך הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ותו מצות עשה שלא הז"ג מנ"ל דחייבו' יליף ממור' ונילף מת"ת ומשני משום דהוי ת"ת ופ"ו ב' כתובים הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל אמר רבא א"ק והיה לך לאות על ידכה ולזכרון בין עינך למען תהי' תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מ"ע שהז"ג נשים פטורות אף כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומדמצות עשה שהז"ג נ"פ ש"מ דשלא הז"ג נ"ח הניחא למ"ד תפילין מ"ע שהז"ג אלא למ"ד תפילין מ"ע שלא הז"ג מא"ל מאן שמעת לי' דאמר תפילין מ"ע שלא הז"ג ר"מ ור"מ ס"ל שני כתובים אין מלמדין ולר"י דאמר תפילין מ"ע שלהז"ג וב' כתובים מלמדין מא"ל אלא משום דהוי מצה והקהל ושמחה ג' כתובי' הבאי' כאחד וא"מ והקשו תוס' לאביי דאמר אשה בעלה משמחה ליכא ג' כתובים ותי' דקידוש היום ומצה והקהל הוי שלשה כתובים דנ"ח בקידוש היום ד"ת דכתיב זכור ושמור עכ"ל ולפמ"ש דאביי לא הדר משנוייא שסובר דנ"ח בקידוש היום מדרבנן הדרא קושי' התוס' לדוכתא לאביי גופא דאמר אשה בעלה משמחה ליכא שלשה כתובים ולכאורה י"ל קושי' התוס' בע"א דאי' בברכות דכ"ב אמר ר"י ספק קרא ק"ש ספק אינו קרא ק"ש אינו קורא ספק אמר אמת ויציב חוזר וקורא מ"ט ק"ש מדרבנן ואמת ויציב מדאורייתא מתיב ר' יוסף דכתיב בשכבך ובקומך א"ל אביי ההיא בד"ת כתיב עכ"ל יעויין בס' פ"י דאע"ג דכתיב בת"ת והגית בו יומם ולילה אין זה כי אם דברי קבלה יע"ש ולפ"ז קשה כיון לאביי הוי ת"ת מ"ע שהז"ג א"כ נילף מ"ע שהז"ג לחייב מפ"ו וא"ל דהוי ב' כתובים פ"ו עם ת"ת דהא ת"ת הוי מ"ע שהז"ג לאביי אך נ"ל דהתוס' מקשי' שם מאי פריך לילף מת"ת לפטור מ"ע שלהז"ג הא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ותי' דטפי מסתברא להקיש לת"ת לפטור הואיל דמצוה יקרה וחביבה היא אפ"ה פטור ה"ה שכל מ"ע של הז"ג ע"ש ולפ"ז מתורץ דאי ת"ת הוי מ"ע שהז"ג שוב ל"ק לילף