מאורי אש קפא

באו עדים פטור ואידך ס"ל מודה בקנס ואח"כ ב"ע חייב שוב פריך שם תיתי גנב עצמו בק"ו מטען ט"ג ומשני דה"א דיו לבא מה"ד כו' מה התם בשבועה אף כאן בשבועה כו' ולפ"ז מי מצי אמרת לדין דטוען טענת גנב אף בלי שבועה משלם כפל א"כ קשה גנב עצמו למה לי ותיתי מטט"ג דמשלם ג"כ בלי שבועה והעלה מהרש"א רק אם נאמר בפירש"י בב"מ דאיכא למיטעי בתרתי דמשלם ש"ח גניבה ואפ"ה משלם כפל בבאו עדים שהוא אצלו א"כ הרי דגזירת הכתוב הוא דטוען ט"ג משלם כפל דמן השכל אין לחייבו בכפל מאחר שתיכף שאומר נגנבה משל' ואין למדין מגזה"כ יעש"ה ובמהר"ם ובחידושי זקיני על מס' זו רק לכאורה יש לתרץ קושית מהרש"א באופן אחר דהכא אתיא כמ"ד תרווייהו בטוען ט"ג קאמר א"א אלא לדין דמשלם כפל בלי שבועה וקרא דגנב עצמו דהיינו המצא תמצא באמת מורה על מודה בקנס ואח"כ ב"ע דפטור ג"ע כיון דקרא מיותר בגנב עצמו לכך כתיב ג"ש להורות בשבועה ושוב איצטרך המצא תמצא לגופי' על ג"ע ושוב מוכרחים אנו באמת לומר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב משא"כ אי לא הוה נאמר הג"ש ה"א באמת דפטור וזה פשוט וברור ובעז"ה מצאתי אחר זה להגאון בעפ"י פיר' ג"כ בפשט' כדברי רק כ"ז למאן דמוקי לתרווייהו לטט"ג ונפקא לי' ג"ע מהמצא תמצא שפיר י"ל כמ"ש משא"כ למאן דמוקי חד בגנב וחד בטוען ט"ג הרי מקרא מלא נאמר על ג"ע הדרא קושי' מוהרש"א לדוכתא ולפ"ז מיושב קושיא הנ"ל דבמס' ב"ק י"ל דאתי' הברייתא כמ"ד תרווייהו בטוען ט"ג וגנב עצמו נפקא מהמצא תמצא ופרש"י שפיר רק חד טעות דה"א דש"ח שטוען נגנבה ואח"ז ב"ע שהוא אצלו ישלם כפל בלי שבועה כפי' מהר"ם שזכרנו וא"ל א"כ למה לי קרא בג"ע י"ל באמת דקאי על מודה בקנס ואח"כ ב"ע דפטור משא"כ במכילתין אנו קיימים למ"ד ש"י צ"ח והוא מרי' דשמעתא רב ורב גופא ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור א"כ ע"כ מוקי באמת קרא דהמצא תמצא ע"ז וע"כ מוקי לאם ימצא הגנב דפשטי' דקרא על ג"ע א"כ קשה שפיר מי מצי אמרת דלדין היינו דמשלם כפל בלי שבועה א"כ בגנב עצמו למה לי קרא כקושי' מהרש"א לכך מסיים רש"י וגם למדנו מזה שש"ח נפטר מגניבה ואבידה דאם אנו קיימים לדין הא דשומר חנם משלם גניבה ואפ"ה משלם כפל גבי טט"ג וע"כ דגזה"כ הוא ואין למידין ממנו כתי' מהרש"א ופשוט הוא: כתנות פרשת עקב אור

בפסוק ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר ועקרה וצריכין אנו ליתן טעם איך מקושר ברכה זו לא יהיה בך עקר ועקרה בברכה שלמעלה ברוך תהי' מכל העמים ונ"ל לומר דהא עשו נתברך בברכה על חרבך תחי' ויעקב נתברך בקול קול יעקב בזמן שהקול קול יעקב אין ידים ידי עשו וגם אמרינן בגיטין בפ' הניזקין הקול קול יעקב אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב והידים ידי עשו אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו ואיתא במדרש לא יהי' בך עקר ועקרה שלא יהי' תפילתך עקרה ולפי זה שאין תפילת ישראל עקרה אנו מבטלים הברכה של עשו כיון שהקול קול יעקב אין ידים ידי עשו וזה חיבור הפסוקים ברוך תהי' מכל העמים אך שלא תאמר הא עשו נתברך בברכה על חרבך תחי' ואנו אין לנו ברכה זו ולכך קאמר הכתוב לא יהי' בך עקר ועקרה שלא תהי' תפלתך עקרה וכשהתפלה אינה עקרה אז אין הידים ידי עשו ונתבטל ברכה של עשו א"כ שפיר אנו ברוכים מכל העמים וק"ל:

בפסוק זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ולבסוף הפרשה כתיב המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך ולישב מקראי קודש אלו נקדים גמרא דיומא דף ע"ה ע"ב המאכילך מן במדבר למען ענותך רב אמי ורב אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו ופירש"י למען ענותך אוכל ומעונה אין לו פת בסלו אוכל היום ודואג על למחר וכו' ובדף ע"ו איתא שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה לא ירד להם מן לישראל פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למלך בשר ודם וכו' אף ישראל מי שיש לו ארבע וחמשה בנים הי' דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולם מתים ברעב נמצאו כולם מכונים את לבם לאביהם שבשמים ע"כ הגמ' שאלת תלמידים הי' אם הי' יורד המן פעם אחת בשנה הי' להם פת בסלו ולא הי' דואגים מה לאכול למחר וע"י שלא ירד להם פעם אחת בשנה אלא בכל יום היו דואגים ומעונים ושאלו התלמידים שפיר למה האכילום ע"י עינוי ולא האכילום בריוח שלא ע"י עינוי והשיב שפיר כדי שישתעבדו כולם לאביהם שבשמים וזה פי' הפסוקים וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך זה ארבעים שנה במדבר לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא ועי"ז אמר הכתוב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שע"י עינוי האכלתיך את המן וקשה למה ע"י עינוי הי' להם להאכיל שלא ע"י עינוי אלא ע"כ שהעיקר העינוי הי' להם לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא כדי להשתעבד כולם לבם לאביהם שבשמים וזה שמסיים למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם רצה לומר שיתפלל לה' על מזונו שיתן לו ה' כדי שיחיה ולא ימות וזה שמסיים בסוף הפסוק המאכילך מן במדבר למען ענותך ולמען נסותך שהעינוי הי' בשביל לנסות אותנו להטיבך באחריתך לעוה"ב להשתעבד לבנו לאבינו שבשמים כדי להטיב לנו באחריתנו ולדעתי הוא כיון אמתי בתורה וק"ל וזה פי' הפסוק בפרשת בשלח ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שהפסוק בא לתרץ קושית התלמידים ששאלו לרשב"י למה ילקטו דבר יום ביומו וזה עינוי שאינו דומה למי שיש לו פת בסלו ולמי שאין לו פת בסלו ולמה לא ירד ונתן להם פעם אחת בשנה ויהי' נזונים שלא בדרך עינוי ויהי' להם פת בסלו ומתרץ הכתוב תירוצו של הקב"ה למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שבכל יום יהי' לבם דואג שמא לא ירד למחר וישתעבדו לבם לאביהם שבשמים לעשו' רצון הקב"ה לקיים כל המצות שבתורה ולכך האכילם דרך עינוי בכל יום ויום כדי שלא יהי' להם פת בסלו וק"ל

בהקומץ רבה דף ל"א ע"ב אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה איכא דאמרי בסוף שיטה איכא דאמרי בתחילת שיטה מ"ד בסוף שיטה כגובה שמים על הארץ ומ"ד בתחילת שיטה כי היכי דמרחק השמים מהארץ ופירש"י מ"ד בסוף שיטה כדי שיהי' השמים על הארץ דמשמע כדכתיב כי כגבוה השמים על הארץ כן יאריך ימיכם ומ"ד בתחילת שיטה כלומר בעי ארחוקי ארץ ושמים דהכי משמע כי היכי דמרחקי שמים מארץ כן יאריכו ימיכם ולכאורה במאי פליגי הני תרי לישני וכתב הטור י"ד בסי' רפ"ח על הארץ יכתוב בראש שיטה אחרונה ולא לכתוב בו יותר וכתב בפרישה לרמז שירבו ימיהם כמו דרחקי שמים מארץ ופירש"י לכך כותבים כימי שמים בסוף שיטה ועל הארץ בראש שיטה שיהיו מרוחקים טפי עכ"ל והאי לישני שיהי' מרוחקים טפי לא נמצא ברש"י שלפנינו על כן אני אומר פירוש לפירושו דהא כתב הב"י בשם הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וזה לשונו וכבר עבדו ספרייא תקנתא ברישא שיטה כי היכי דהוי על הארץ בריש שיטה אחרונה עכ"ל ולכאורה איכא למידק למה עבדו ספריי' תקנתא בריש שיטה ולא בסוף שיטה כלישנא קמא לקיים כגובה שמים על הארץ ונ"ל דאיתא בתמיד דשאל אלכסנדר לזקני דרום מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב רחוק תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה חמה באמצע רקיעא אין הכל מסתכלין בה וכתב מהרש"א דאמרינן בפ' אין דורשין שזה וזה שוין הם וכתבו תוס' דהאי סוגיא פליג אמאי דס"ל הכי במזרח למערב רחוק טפי וכתב שם הרא"ם הא פשיטא דמקצה שמים ועד קצה שמים ממש הוא כפל מן הארץ עד לרקיע אבל מקצה השמים היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה האחר שהוא מרכז הארץ והוא ודאי השיעור שמגיע לארץ עד לרקיע וכן משמע קצת דממזרח למערב היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה המערב שהוא המרכז שהוא הארץ והא דאמר ליה ממזרח למערב רחוק טפי תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה משמע דאיירי במזרח שהוא קצה המקיף ששם חמה עולה ועד קצה המערב שהוא מקום שהכל מסתכלין בה שהוא מרכז הארץ ולא קצה המקיף במערב ששם אין הכל עומדין להסתכל בו עכ"ל הרי מפרש דמקצה מזרח עד מרכז הארץ שאנו עומדין לדעת זקני דרום רחוק טפי מן גבוה השמים לארץ וחכמים סוברים אידי ואידי חד שיעורא והנה לאיכא דאמרי להרחיק ארץ מן השמים כי היכי דמרחקי