מאורי אש קפ

דאמר לשנים אביו של אחד מכם כו' וקשה תרתי בבא למה לי כקושי' ז' ובהכרח לומר דאשמעינן גזל אף היכא דליכא למידק א"כ קשה שפיר וממילא מיושב נמי קושי' ג' שכתבנו לעיל דבל"ז לק"מ למה מודה ר"ט י"ל היינו היכא דאיכא למידק אבל השתא המשך לשון הגמ' כך וממאי דר"ט וכו' ומשני דקתני עלה דהאי ומודה ר"ט כו' כלומר עלה דהאי בבא ראשונה נקיט עלה ומודה ר"ט א"כ איך מרומז דבחמשה פליגי היכא דליכא למידק וכאן מודה במקום דאיכא למידק הלא בחדא לישנא שננהו יחד ובהכרח לומר דלשון א' מכם משמע דאיכא למידק וכמ"ש הנ"י א"כ גם משנתינו דאתניי' באותו לישנא משמע דאיכא למידק והדרא קושיא לדוכתי' תרתי בבא למה לי במשנתינו כנ"ל אע"כ דאין זה הכרח דיש לפרש לשון של אחד מכם גם היכא דליכא למידק א"כ אמאי מודה ר"ט ומשני כאן בבא לי"ש כו' ובכדי שלא יהי' הדרא הפירכא לדוכתי' היכא מרומז בלשון ומודה ר"ט דשם מיירי בבא לצאת י"ש לזה אומר התרצן דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו וכן הוא הלשון בברייתא דמודה ר"ט עיין במס' ב"ק שם ושפיר מדוייק בלשונו ולדברי' האלה מיושב נמי קושי' ז' דפריך שפיר מברייתא דנפל הבית עליו אחר אשר הוכחנו דמתני' מיירי ג"כ בגזל דליכא למידק ובזה מיושב נמי קושי' יו"ד שהקשה הת"ח מנ"ל לחלק בין איכא למידק לליכא למידק כנ"ל משום דקשי' לי' קושי' ז"י למה לי גזל וליתני פקדון לחוד אעכ"ל דיש חילוק בין איכא למידק לליכא למידק יתבאר ג"כ המשך לשון התוס' שפיר מה שכתבנו בדקדוק י"ב דבל"ז לא הוה מוכרחי' לדבריה' במ"ש ולר"ט נקט אביו וכו' הוה מקום לומר כמ"ש הרא"ש ז"ל דבדידהו גופי' הוה להו למידק וכמש"ל משא"כ השתא שכתבו דבמסקנא אין אנו צריכי' לחילוק בין איכא למידק לליכא למידק וקשה באמת למה לי' לרבא לחלק. בזה וצ"ל דקושי' בעזה"י אקשיתי' ליתני פקדון לחוד הרי ע"כ נסתר סברת הרא"ש דלסברתו בלא"ה הוצרך לשנות גזל דלא דמי כלל לפקדון דגבי פקדון בעי' דוקא שיאמר אביו של אחד מכם ולא הם גופייהו משא"כ בגזל אף בהם גופייהו שייך זה הדין וכמ"ש בעז"י בעצמו וכיון דנסתר סברת הרא"ש קשה שפיר למה נקט אביו במתני' גבי פקדון ובהכרח לפי' התוס' שכתבו ויתבאר שפיר המשך דבריהם ועדיין יש לעיין בזה וביותר יש לתרץ קושי' בעל תורת חיים ז"ל ע"פ תירוצו של הז"י הנ"ל דאי הוה תני פקדון ה"א בגזל דעביד איסורא חייב מדינא א"כ קשה עדיין לפי מאי דמשני הש"ס דרישא מיירי לצאת י"ש וסיפא מיירי מדינא א"כ ה"ל למתני בסיפא גבי פטור מדינא בגזל וברישא גבי חיובא לצאת י"ש ה"ל למתני רק פקדון והוה נשמע גזל דחייב לצאת י"ש: בכ"ש מפקדון ופטור דפקדון מדינא כ"ש מגזל לכך הוצרך רבא לשנוי' דרישא מיירי בדאיכא למידק וסיפא מיירי בליכא למידק ואיצטרך למיתני פקדון בסיפא במקום דליכא למידק דוקא פטור

ובזה מיושב מה שיש לדקדק למה לא פירשו התוס' במכילתין ג"כ תירוץ בתרא שכתבו במס' ב"ק ד"ה שכבר הודה כו' דר"ט אינו מחייב לי"ש כ"א גבי גזל לחוד ולא בלקח ובפקדון יעש"ה וכן יש לדקדק על רש"י ז"ל במס' ב"ק שם שפירשו דתנא דחסיד אח' פליג ארשב"א דקשה דלמא רשב"א דאמר לא נחלקו כו' דמניח גזלה ביניהם ומסתלק מירי מדינא ומעשה דחסיד מיירי לי"ש וא"ל מ"ט דר"ט דפוטר אף מלצאת יד"ש י"ל כשינוי' בתרא דתוס' הנ"ל דדוקא גבי גזל לחוד דעביד איסורא הוא דמחייב ר"ט לצאת י"ש ועכ"ל דרש"י ג"כ לא ניחא לה כתירוץ בתרא שבתוס' הנ"ל וקשה טעמא מאי ולפמ"ש מתרצתא דא דמוהרש"א ז"ל פי' לתירוץ בתרא שבתוס' דר"ט לא מחייב לי"ש רק גבי גזל לחוד וכו' וא"כ רישא דמתני' גבי גזל שפיר אתיא כר"ט אבל הך בבא דאביו של אחד מכם הפקיד לא אתי' כר"ט כלל רק כר"ע דלר"ט פטור אף מלצאת י"ש כנ"ל א"כ מוכח במכילתין היטב דלא כתירוץ זה דאל"כ יקשה קושי' ת"ח הנ"ל מנ"ל לרבא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק וא"ל דקשי' לי' ל"ל בבא דגזל ולא ליתני כ"א פקדון לחוד ז"א כיון דהך בבא דגזל אשמעינן גם לר"ט ובבא דפקדון רק לר"ע א"כ אין כאן שום יתור כלל דמידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא דרישא גם ר"ט היא וסיפא רק לר"ע ובזה אמרתי לחדד התלמידים ליישב דקדוק ט' דהנה לכאורה עדיין הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל לרבא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק וא"ל דקשה למה לי גזל דרישא דמתני' וליתני בסיפא בגזל דפטור מדינא גם לזה יש לבע"ד לחלוק דהנה מוהרש"א ז"ל הקשה אמאי לא פריך בל"ז על ר"ט דאמר מניח גזילה ביניהם ומסתלק ובמתני' אומר מונח עד שיבא אליהו ותירץ דשאני גזל דעביד איסורא יעש"ה א"כ לפ"ז לא מצי למיתני גזל בסיפא דמתני' דגבי גזל אשתני דינא דמסלק וכאן שנה רבי דינו דמונח אמנם למסקנא דגם גבי גזל מונח כמו דמשני ר' ספרא א"ש דחד דינא לתרווייהו דמונח ולפ"ז יפה פרש"י ז"ל מונח אצלו דאי אמרת בגזל מונח אצל ב"ד הדרא קושיא לדוכתי' דלמא קמ"ל מתני' בפקדון דודאי מונח אצלו כמ"ש הנ"י אבל התוס' במס' ב"ק פירשו לשיטתם דשם שכתבו א"נ דר"ט לא קאמר דצריך לצאת י"ש רק גבי גזל דעביד איסורא ולא בפקדון ורישא ר"ט וסיפא ר"ע כמ"ש מוהרש"א ז"ל וממילא בלא"ה לק"מ קושי' בעז"י ושפיר מפרשים ויניח בב"ד ועיין

והנה מוהרש"א ז"ל הקשה מאי פריך לר"ע דלמא שאני גזל דעביד איסורא ומתרצין דאכתי קשה מ"ט דר"ע דחייב גבי מעשה דחסיד אחד דשם הי' במקח ולפ"ז שפיר נתכוון אביי ופריך לרבא דוקא דבשלמא לאמורא אחרינא י"ל כתירוץ מוהרש"א דשאני גזל דעביד איסורא וגבי מעשה דלקח חייב לי"ש דאביי ידע מזה ועיין בתוס' היטב הדק וא"ל מ"ט דר"ט דפוטר י"ל דבאמת ר"ט אינו מחייב לצאת י"ש כ"א בגזל לחוד ולא בלקח וכ"כ התוס' בתירוץ בתרא לכך שאל לרבא דוקא דלדידי' א"ל כזה התירוץ דא"כ ע"כ רישא דגזל אתי' לר"ט וסיפא דפקדון אתי' רק לר"ע וכמ"ש מוהרש"א ז"ל וכאשר בארתי לעיל מזה וא"כ יקשה מנ"ל לרבא גופא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק וכמ"ש בעל ת"ח ז"ל וא"ל דבבא דרישא בגזל למה לי תיפוק לי' מבבא דפקדון לזה ליתא דסיפא לא אשמועינן כ"א לר"ע ורישא בא לאשמעינן אפי' לר"ע נמי אע"כ דרבא גופא לא ס"ל כתירוץ בתרא שבתוס' שזכרנו רק דס"ל דר"ט מחייב לי"ש אף גבי פקדון א"כ קשה שפיר לרבא גופא דע"כ מעשה דחסיד פטור ר"ט מדינא ור"ע חייב גם מדינא א"כ קשה שפיר ר"ע אדר"ע וכמ"ש לעיל רק כל זה אם פירו' ויניח הוא כמ"ש רש"י ז"ל דיני' אצלו שפיר י"ל הכל כמו שזכרנו דהי' קשה לרבא למה לי גזל דרישא דליתני גזל בסיפא דפטור מדינא ודינו ג"כ דמונח משא"כ אם הפירוש יניח בב"ד א"כ אין כאן שום קושי' וליתני גזל בסיפא דחלוק בדינא ובהכרח ליישב איזה תירוץ אחר על קושי' ת"ח ונסתר בנין ויסוד שזכרנו והדרא קושי' לדוכתא איך שייך פירכא אביי לר"ע במכילתין וזה כוונת רש"י ויניח יהי' מונח אצלו ובכדי שלא תקשה מנ"ל הא דלמא מונח בב"ד לזה סמכו בדיבור שלאחריו לא זהו הדרך סיפא דגזל אחד מחמשה ביבמות וקשה איך שייך פירכא זו לכאן ולא שייך הכא מידי כ"א התם עיקר מקומו ובהכרח לומר כמ"ש א"כ מוכח שפיר הדק היטב כפירושם דיניח אצלו דוקא כל זה נראה לפע"ד ואיני רוצה להאריך כאן רק לחדד התלמידים ודוק היטב

שם דף מ"א ע"א אתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון כו' ומסיק דרב דאמר שליחות יד צריכה חסרון ולוי סבר א"צ חסרון ופריך מ"ט דלוי אר"י משום ר"י בן נהוראי משונה ש"י האמורה בש"ש מש"י האמורה בש"ח ואני אומר אינה משונה ומאי משונה לא תאמר שליחות יד בש"ש ותיתי מש"ח מה ש"ח שפטור מגנבה ואבידה שלח בה יד חייב ש"ש שחייב בגניבה ואבידה כו' ואני אומר אינו משונה כר"א כו' משום דאיכא למיפרך מה לש"ח שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב ומאן דלא פריך סבר קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילה בשבועה כו' רבא אמר לא תאמר ש"י לא בש"ח ולא בש"ש ותיתי משואל כו' ולמ"ד ש"י צריכה חסרון הני תרתי ש"י מוקי חד דלא נאמר דיו כו' ואידך לכדתניא ונקרב בעה"ב אל האלהים לשבועה א"א לשבועה א"א אלא לדין נא' ש"י למטה ונא' ש"י למעלה מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה עכ"ל הסוגיא בקצרה וכתב רש"י ז"ל ד"ה אף כאן לשבועה למדנו שאין משלם כפל ע"י טענות גנב אלא לאחר שבועה וגם למדנו שנפטר מגניבה ואבידה בשבועה יע"ש ובמס' ב"ק דף ס"ג ע"ב כתב רש"י ד"ה או אינו אלא לדין לפרעון דש"ח שטוען נגנבה ישלם כו' ונראה לעין סתירה בדבריהם דשם לא פירשו כ"א חד טעות דש"ח ישלם באבידה וגניבה וכאן כתבו דאיכ' לטעות בתרתי דש"ח ישלם בגניבה ואבידה וגם כפל בלא שבועה ונראה דרך פשוט ליישב דבריהם דהנה מהר"ם לובלין ז"ל כתב דכוונת רש"י במס' ב"ק הכי א"א אלא לדין דש"ח שטוען נגנבה ואח"ז באו עדים דישלם הכפל בלי שבועה והקשה מוהרש"א ז"ל הלא אמרינן שם בגמ' דכתיב בש"ח אם לא ימצא הגנב כו' ואם ימצא הגנב תרווייהו בטוען ט"ג וגנב עצמו נפקא לי' מהמצא תמצא וחד מוקי לה לקרא דאם ימצא הגנב על גנב עצמו וקרח דהמצא תמצא מוקי למודה בקנס ואח"כ