מאורי אש קעט

תענית דה' דברים אירע בט' באב דחרב הבית בראשונה ובשני ונלכדה העיר גדולה וביתר שמה והי' בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי חכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד נכרים ונהרגו כולם ובו ביום המוכן לפרענות חרש טורנוסרופוס הרשע את היכל ואת סביביו לקיים מה שנא' ציון שדה תחרש וק"ל משמע שלא נתקיימה נבואה זו עד חורבן בית שני בימי טרנוסרופוס הרשע הלא נבואה זו נאמרה במקדש ראשון ומצאתי בחידושי אגדות בפ' זה בורר שפי' הפסוק ימקו בעונם שהיא שנאת חנם שהיא בבית שני ואף בעונות אבותם שהי' בבית ראשון שהוא ע"ז אתם ימקו וע"ז אמר בגלותא בחורבן בית שני והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' ובאמת ראוי לדקדק אם נגזרה גזירה ציון שדה תחרש בבית ראשון למה לא נתקיימ' גזירה זו אלא בחורבן בית שני ונראה לומר דהי' להם זכות דקאמר הש"ס בפ"ק דיומא לאחר שחשיב ג' עבירות שהיה במקדש ראשון רשעים הם אלא שתלו בטחונם בהקב"ה וראיתי במפרשים שכתבו אף שזכות מבטל גזירות נביא מ"מ לא לגמר' הוא מבטל רק שדוחה הגזירה לבא בזמן אחרון מצינו בנינוה אף שעשו תשובה ונתבטלה הגזירה של נביא מ"מ לסוף ימים נתקיימ' בימי נחום אלקושי ולפ"ז אם במדה רעה כך ק"ו במדה טובה שהנביא מתנבא שמוכרח להתקיים וזה בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אבל למ"ד דאין הדבר תלוי אלא בתשובה אם יעשו תשובה נגאלים ואם לאו לא יהי' נגאלים א"כ כל הנחמות וטובות שהתנבאו הנביאים אלא כשישראל עושין תשובה ואם לא יעשו תשובה לא יתקיימו

ובזה נכון ביאור הויכוח שהי' בין ר"ע לר"ג ור"י דהם הי' בוכים עכשיו נתקיימה נבואה זו ר"ל שלא נתקיימה במקדש ראשון מ"מ מגודל החטא נתקיימ' עכשיו ור"ע השיב להם לכך אני משחק דבאמת בל"ז הייתי אומר דהנביא מתנבא לפי הזכות אשר יזכו בני אדם ולכך הייתי מסופק שמא לא יתקיימה נבואתו של זכרי' עוד ישובון זקנים וזקנות בשערי ירושלים דילמא לא יזכו אבל עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי' לכן בגללכם שדה תחרש שהי' מתנבא במקדש ראשון ולמה לא נתקיימ' במקדש ראשון ואם בשביל איזה זכות הי' לבטל נבואתו לגמרי אלא ע"כ דהנביא מתנבא לפי הגזירה. ואף נבואתו לפי שעה מ"מ לבסוף צריך להתקיים ונתקיים עתה וא"כ פשיטא במדה טובה שיוכרח להתקיים נבואתו של זכרי' אף אם לא יעשו תשובה וק"ל

והשתא נבוא אל הביאור ולהבין דבר מתוך דבר במאי שאמר חז"ל והא ההוא דישב בבי כרבא דאיתא בחלק ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח יצא בת קול ואמרה רזי רזי לי אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי יצתה בת קול ואומר בגדו בוגדים ובגדי בוגדים בגדו ואמר רבא ואיתימא ר' יצחק עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי ופי' מהרש"א שהי' מוכרח להיות החורבן ב' פעמים והנה בר כוזיב' מלך תרתי שנין ומחצה אמר להו לרבנן דאני משיח אמרו לו במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזי' דלאו מורח ודאין קטלוהו וכבר כתבנהו שכל ישראל והרבה גדולי חכמים דימו שהוא מלך משיח ואיתא במדרש רבה באיכה בפסוק בלע ה' דרך כוכב מיעקב אל תקרא כוכב אלא כוזב ומה הי' עושה בן כוזיבא הי' מקבל אבני בליסטרא באחד מארכבותיו וזורק והורג מהם כמה נפשות וגרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא ולפ"ז נוכל לומר שנהרג ע"י אבן שזרקו בו וז"ש והא האי דיתיב בי' כרבא ר"ל שדה חרושה שכבר נתקיים נבואה זו ציון שדה תחרש ושריק כלומר היה רוצה לקבל גליות וקאי על ב"כ ואתא גללא כלומר אבני בליסטרא וקטלין והשיב האי ביידא הוא כדאיתא דשמו היה מוכח עליו שנקרא כוזיבא שהיה כזבן ולא היה מורח ודאין וק"ל: אור פרשת ואתחנן חדש

גרסינן במס' בבא מציעא דף ל"ז ע"א במשנה אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם וכו' גמ' אלמא מספיקא מפקינן ממונא וכו' עד ע"ב בפיסקא וכן שני כלים ובפרש"י ותוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' הכא בבא לצאת י"ש וכו' לר"ט נקיט ברישא אביו וכו' וא"ת דבפ' הגוזל קמא כו' וא"ת התם דפריך כו' יעש"ה ובתוס' ד"ה וממאי דר"ע היא וכו' יעש"ה ובדברי מהרש"א ז"ל ובפירוש הרא"ש ז"ל ויעויין במס' ב"ק דף ק"ג במשנה הגוזל את חבירו ש"פ כו' ובגמ' שם תוס' ד"ה אבל נותן לשליח ב"ד וד"ה ור"ט אע"ג דנשבע וכו' וד"ה שכבר הודה מפ"ע כו' א"נ אפי' לצאת יד"ש אינו חייב לר"ט כ"א בגזל וכו' יעש"ה ויש להעיר כמה דקדוקים הראשון על המקשה דרמי גזל אגזל למה לי' להביא הני תרי בבא דמתני' אמר לשנים גזלתי וכו' או אביו של אחד מכם הפקיד וכו' פקדון לא שייך הכא מידי ואסתג' בקמייתא דכל עיקר פירכא הוא גזל אגזל. ב' יעויין במוהר"ם שיף ז"ל דמחלק בין גזל במקום דאיכא למידק ודליכא למידק ותרתי גזל איכא יעש"ה לפ"ז קשה מאי פריך ורמי גזל אגזל דלמא גזל דמשנתינו מיירי במקום דאיכא למידק וגזל דהתם מיירי היכא דליכא למידק ג' דה"ל למיפרך בל"ז דר"ט אר"ט למה מודה בשנים וכן הוא בתוס'. ד' הא דפריך בסוגי' זו ושקלי כולהו ואזלי לא שייך דכא מידי אלא התם בב"ק על ר"ט ה' דפירכת אביי לר"ע לא שייך כלל וכלל הכא דלא נזכר אפילו בגמרא מקודם דברי ר"ע כלל ואיך שייך פירכא זו כאן גם למה נתכוון אביי לשאול זאת דוקא לרבא יע"ש ו' קושית מוהרש"א ז"ל מאי פריך אביי לרבא מנפל עלי' הבית דלמא שאני גזל דעביד איסורא ז' קושי' מהרמ"ש דלמא שאני גזל דאיכא למידק משא"כ גבי נפל הבית לא שייך כלל סברת איכא למידק וכ"ה בפ"י ח' רש"י ד"ה ויניח דהיינו אצלו ויסלק עצמו ממנה לפני ב"ד ויחזור ויטול ויהא מונח אצלו עש"ה ולמה לא פרשו דמונח ת"י ב"ד וכמ"ש תוס' במס' ב"ק ד"ה אבל נותן לשליח ב"ד עיין עליו ט' רש"י ד"ה לא זו הדרך סיפא דגזל אחד מחמשה ביבמות ע"ש למה בכאן הראה מקומו שהוא ביבמות ולא כדפריך מר"ט דהתם. יו"ד קושית הגאון בעל תורת חיים ז"ל לפי' תוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' לפ"ז אין אנו צריכים לשינויא קמא דרבא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק רק שמלשון הגמ' לא משמע הכי קשה באמת על רבא למה לי לחלק בין איכא למידק לליכא למידק ולא משני לה דרישא מיירי בבא לי"ש וסיפא מדינא. י"א במס' ב"ק דף ק"ד ע"א ד"ה שכבר הודה וכו' א"נ וכו' למה השמיטו כאן בסוגיא האי נמי ויעויין במהרש"א שלא ניחא לי' לתוס' בכאן שינויא בתרא דשם וצריך לתת לב ע"ז. י"ב צריך ליתן טעם לשבח על המשך תוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' וכו' מרישא לסיפא כל דבריהם אינם תלוי' זה בזה מ"ש ולר"ט נקיט ברש"י אביו של אח' מכם זה מוכרחים אנו בלא"ה מ"ש לעיל לפרש וכן הקושיא ממעשה דחסיד קשה בל"ז (וכמו כן הקושיא בתרייתא וא"ת הא דפריך כו' ה"ל להקשות על מקשן ראשון דשם מברייתא דחסיד דלמא מיירי לצאת י"ש) ואחר העיון נראה ליישב כל הדקדוקים הנ"ל דהנה הגאון בספר זרע יצחק כתב להקשות למה קתני במתני' ברישא תרתי אמר לשנים גזלתי וכו' או אביו של אחד מכם וכו' בשלמא זה לק"מ ליתני ובפקדון לחוד רק אגזל למה לי ז"א משום דהוה מקום למיטעות ולומר דוקא גזל דקעביד איסורא ולא פקדון אבל קשה ליתני רק פקדון לחוד וגזל למה לי ותירץ דאי תני פקדון לחוד ה"א משום דלא עביד איסורא מש"ה לא חייב כ"א לי"ש אבל גזל דעביד איסורא חייב אפי' מדינא רק דקשה על המקשן דלא ידע לחלק בין לי"ש לדינא ה"ל למיפרך גזל למה לי ולפירוש הרא"ש ז"ל בלא"ה ניחא דתני תרתי משום שהרא"ש פירש דמשום הכי תני אצל פקדון דוקא אביו משא"כ בהם גופייהו הוה להו למידק ולפ"ז יש חילוק בין גזל לפקדון דגבי גזל אף כשאמר אחד מכם מ"מ לא הוה להו למידק משא"כ גבי פקדון ובהיות כן שהם נפרדין בהנושאין לדינא איצטריך למיתני אבל לפי התוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' קשה שפיר יעש"ה בדברי זרע יצחק שהאריך מאד בזה

והנה יש ליישב קושייתו באופן אחר לפי פי' מהרמ"ש דאיכא גזל גם היכא דליכא לי' למידק א"כ מש"ה איצטרך נמי גזל דאי תני רק פקדון ה"א היינו טעמי' משום דאיכא למידק אבל גבי גזל דליכא למידק אימא לא קמ"ל משום דקעביד איסורא חייב אף היכא דליכא למידק ובזה מתורץ ממילא קושיא שניה שכתבנו לעיל דרמי שפיר גזל אגזל וא"ל דגזל דמשנתינו מיירי בכה"ג דאיכא למידק זה ליתא דא"כ הדרא קושי' זרע יצחק לדוכתי' למה לי כלל הך בבא דגזל הא נשמע מפקדון ובהכרח לומר דמיירי מגזל היכא דליכא למידק א"כ שפיר קשה גזל אגזל ומיושב היטב ג"כ דקדוק הראשון אשר כתבנו דבל"ז לק"מ גזל אגזל ה"א דמתני' איירי בגזל דאיכא למידק וכנ"ל לכך הביא המקשן גם בבא שני' או