מאורי אש קעו

א"ל שוטה כו' כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהיינה הא כיצד כאן בי"ט שחל להיות בשבת כאן בי"ט שחל להיות אמצע שבת כו' ומדחי שם דלמא כדאביי דאמר מצוה למימני יומי ומצוה לממני שבתות כו' והנה יש לדקדק על שני דברים הללו לחברם יחד וגם כמו זר נחשבו דברי הבייתוסי' שאמרו מחמת שמשה רבינו אוהב ישראל הוה ואין להם זולת זה שום הוכחה הלא על דבר כזה אין מן הצורך להשיב להם גם למה לא דחה ריב"ז להם תיכף בתשובה שלימה כתוב אחד אומר כו' ומה לו להשיבם ריקם ודרך דרוש י"ל בזה הסיגנון מאחר שלדבריהם יחיד מתנדב תמיד מחמת קרא דכתיב לשון יחיד תעשה בבוקר לפי דבריהם יהי' מוכח ע"כ דעצרת אחר שבת ובאמת כוונת ריב"ז הי' להוכיח דלא כאביי לכך הציע להם מקודם אם משה רבינו אוהב ישראל הי' למה איחרן במדבר מ' שנה ובזה יהי' מוכח שפיר תשובתו השני' דהנה כבר הראיתי לדעת ליישב קושית התוס' דלא לכתוב במועדו גבי פסח ותיתי מתמיד וב"ל משום דלא נדע פסח שני דידחה שבת דדבר הנלמד במ"מ אינו חוזר ומלמד בהיקש או דאיכא למיפרך מה להני שכן הוא בכל ישראל יחד משא"כ גבי פסח דלפעמים נדחי' מיעוט הקהל לפסח שני וכאשר כתבו תוס' במס' יומא והנה בתירוצינו הראשון איכא למידק עדיין דאיתא במס' פסחים דף נ"ט ע"ב רמי ר' ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט כו' ומשני הכא בי"ט שחל להיות ע"ש עסקינן דחלבי שבת קריבין בי"ט יע"ש ומקשים העולם א"כ למה לי קרא דפסח ד"ש הא בלא"ה מוכח מהאי קרא דכתיב לא ילין לבוקר הא כל הלילה ילין וע"כ דמיירי מפסח הקרב בשבת שחל להיות ע"פ הרי מוכח להדיא דפסח ד"ש אך אם ילפינן ממשמעות דבמועדו שוב לק"מ דאיצטריך משום דחית טומאה (אבל אם ילפינן בג"ש דבמועדו הוה קשה למה לי בתמיד דד"ש תיתי הכל מג"ש מפסח דגבי פסח מוכח מקרא דלא ילין והנה זה הדרש דלא ילין לא שייך כ"א לר"ע כאשר נעתיק בסמוך בלשון תוס' ובזה יש לכוון ג"כ הא דדייק ר"א עקיבא עקרת מ"ש בתורה בסיגנון שכתבתי לעיל דמוכח לר"ע גופי' דדרש במועדו זמן איסורו ועיין) ובהיות כן עדיין קשה למה לי במועדו נילף דחית טומאה מתמיד וב"ל ואעפ"כ אנא ידענא דפ"ש ד"ש דמקשינן לפ"ר וגבי פסח ראשון מוכח מגופיה דקרא מדכתיב לא ילין לבוקר וכנ"ל אולם זה הדרש מלא ילין אינו כ"א לר"ע דהנה כתבו שם בתוס' ד"ה ולא עולת חול בי"ט כו' תימא לריב"א הא האי קרא בשבת כתיב ומנ"ל עדיין גבי י"ט דקיל וי"ל דאתי' כר"ע דאמר בסוף אלו קשרים עולת שבת לימוד על חלבי שבת שקריבין בי"ט כו' מכלל דשל חול בי"ט לא קרבה כו' יעש"ה א"כ לר' ישמעאל דמוקי בסוף אלו קשרים הקרא דעולת שבת בשבתו דחלבי שבת קריבין ביה"כ ממילא לא מוכח מידי דאין עולת חול בי"ט ומשכחת לה לקרא דלא ילין לבוקר אף בע"פ שחל להיות בחול ועולת חול קריבין בי"ט וכ"כ שם תוס' להדיא בד"ה בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן כו' וי"ל דבן תימא יסבור כר"י דחלבי חול קרבין בי"ט יעש"ה א"כ לר"י לא מוכח מהכא מידי דפסח ד"ש והשתא נבוא ליישב דברי הצדוקים שזכרנו דבשביל שאמרו יחיד מתנדב ומביא תמיד ופי' במ"א שמתנדב לעצמו א"כ קשה ל"ל גבי פסח במועדו נילף מתמיד וב"ל דדוחה טומאה ודחי' שבת בלא"ה מלא ילין כו' וא"ל דמה לתמיד ושתי לחם שכל ישראל מביאין ז"א דהלא לדבריהם יחיד מתנדב ומביא תמיד ואפ"ה בכל גווני אמר רחמנא דד"ש ובהכרח לומר דאיצטרך במועדו דפסח ידחה שבת דלא מוכח מידי מלא ילין כו' די"ל כר' ישמעאל דאמר חלבי חול קרבין בי"ט ושוב אינה בהכרח לומר דקרא מיירי בע"פ שחל להיות בשבת ובהיות כן אף אם נאמר דאיצטרך במועדו דפסח דוחה שבת כי היכא דנלמוד ממנו פ"ש ד"ש כמ"ש אפ"ה יהי' מוכרח בהכרח כדעת הצדוקים דעצרת אחר השבת אחר הודיעני דלשיטתם מוכרח שיטת ר"י דחלבי חול קריבין בי"ט ועולת שבת בשבתו מורה דחלבי שבת קריבין ביה"כ א"כ קשה קושית התוס' במס' שבת שם דף קי"ד היכא אמרינן דחלבי שבת קריבין ביה"כ הא לא מיקוע תרי שבתא בהדדי ותירצו דאתיא כאחרים דאמרו אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים יע"ש

והנה איתא במס' ר"ה דף ו' ע"ב אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעבר עליהם שנה בלא רגלים ורגלים בלא שנה עובר בבל תאחר ופריך שנה בלא רגלים היכא משכחת לה ומסיק כדר' שמעי' עצרת פעמים ה' פעמים ו' כו' מאן תנא דפליג על ר' שמעי' אחרי' דתניא אחרי' אומרים אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים יעש"ה ובזה יבחנו דברי הצדוקים אחר שאמרו יחיד מתנדב ומביא תמיד מוכח ממילא כר"י דאמר חלבי חול קריבין בי"ט וקרא דעולת שבת בשבתו מורה חלבי שבת קריבין ביה"כ א"כ קשה הא לא מיקלע תרי שבת בהדי הדדי ומההכרח לומר כאחרים כנ"ל א"כ קשה שנה בלא רגלים היכי משכחת לה כיון דמוכח כאחרי' לכך דרשו הצדוקים דעצרת לעולם אחר השבת דממחרת השבת היינו ממחרת שבת בראשית א"כ שפיר משכחת לשנה בלא רגלים כגון שחל פסח ביום ה' והתחילו לספור ממחרת השבת והוא הקדיש ע"ש או יום ה' שקודם עצרת ולשנה הבא חל פסח ביום ב' והתחילו לספור אחר השבת הבא וחל עצרת מאוחר להשנה וכבר עבר עליו שנה ולא מטי עצרת רק דהא דעובר על שלשה רגלים בל תאחר ילפי' שם מדכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ואיכא מאן דדריש להקיש עצרת לחג המצות שיש לו תשלומין כל שבעה והי' עדיין מקום להצדוקים דלעולם אין עצרת אחר השבת וא"ל א"כ שנה בלא רגלים היכא משכחת לה ז"א דמנ"ל דעובר כלל ברגלים בל תאחר והא דכתיב בחג המצות ובחג השבועות י"ל משום להקיש עצרת להיות לו תשלומין כל שבעה לזה הכניסו בדבריהם יודע הי' משה שעצרת יום אחד דהיינו דלית לי' תשלומין כל שבעה וא"כ ע"כ קרא דבחג המצות כו' אתי לב"ת וקשי' שנה בלא רגלים המ"ל לכך תקנה אחר השבת ופירוש ממחרת שבת בראשית ומשכחת לה כמש"ל וכדי לכוון תשובת ריב"ז בסיגנון שכתבנו נראה דהנה כתבו שם תוס' ד"ה כתוב אחד אומר תספרו חמשים וא"ת הלא לא ספרינן אלא מ"ט יום וי"ל שלא ציוה הש"י לספור חמשים שה"ק קרא עד יום חמשים תספרו א"נ חמשים יום תספרו אוהקרבתם דבתרי' קאי וה"ק עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה יעש"ה וראיתי במגילת תענית בפירוש מהר"א כתב לדקדק למה כתב כך בלשון דאיכא למיטעי ותירץ דקרא מורה שלא כדעת הצדוקים ודייק חמשים יום מן מחרת שבת הראשון והקרבתם תמיד ודלא כהצדוקים שיש לפעמים מותר יעש"ה ואיתא במסכת מכות דף כ"ב ע"א במשנה כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחר שנאמר במספר ארבעים הסמוך לארבעים ר"י אומר ארבעים כו' ויע"ש בפי' רש"י ואיתא בזוהר דישראל נתעכבו ארבעים שנה במדבר נגד מלקות ארבעי' ולפ"ז י"ל דכך הוא הוצעת ריב"ז דשאל מקודם למה עיכבן משה ארבעים שנה במדבר נגד מלקות הלא די בל"ט ועכ"ל דהא דכתיב במספר ארבעים משמע ארבעים שלימות א"כ סתרי קראי אהדדי כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב אחד אומר שבע שבתות הרי אינו כ"א מ"ט יום בל"ז ה"א הא דכתיב תספרו חמשים משמע עד חמשים כמו במספר ארבעים וכעין תירוץ ראשון בתוס' משא"כ עתה שמוכח דארבעים דוקא קשה קראי אהדדי ומהכרח לומר כתירוץ ב' של תוס' דחמשים יום קאי אוהקרבתם וקשה ל"ל וע"כ להורות לנו דלא כדעת הצדוקים רק דאין ממחרת שבת ראשון עד עצרת כ"א חמשים יום וכנ"ל ושפיר הסתי' דבר ה' של הצדוקי' לנצח והא דכתיב עד ממחרת השבת תספרו מהכרח לומר עד ולא עד בכלל ואפשר לומר שזהו הי' קשה בעיני הזקן לומר דכוונת המקרא עד ולא עד בכלל לכך השיבם בפעם ראשון שוטה ולא תהי' תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם דבלשון בני אדם עד ולא עד בכלל כדאי' בש"ע ח"מ סי' מ"ג סי' כ"ז ובדרושי' הארכתי וכאן אין רצוני להאריך בדרושים רק כדי לרוות צמאים החושקי' לזה אמרתי אל תנח ידי גם מזה ודוק היטב ועיין:

כתנות פרשת ואתחנן אור

בפסוק אתה החלות להראות את עבדיך וגו' אי' במדרש שהשיב לו הקב"ה והרי נשבעתי א"ל משה רבש"ע אתה החלות כשבקשת לא חללת שבועה לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך שנא' וינחם ה' ופרש"י אשר מי אל בשמים אינך דומה למלך בו"ד שיש לו יועצין וסקנדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול