מאורי אש קעג

ואתם אינם כלים וזה מרמז הפסוק ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ר"ל שע"י כתישה מאירים ישראל וחוזרים למוטב ועוד אמרתי בדרך מוסר ויקחו אליך שמן זית זך בלי שמרים ר"ל שמן הוא מצוה יהיה זך בלי שום פנים אחרת והארכתי בדברי מוסר ועי' בזוהר פ' בלק דף קפ"ז שמן על ראשך לא יחסר אלו עוברין ושבים וק"ל:

במדרש תהילים סי' י"ט משבטי ה' צדקו יחדיו ריש לקיש אמר מק"ו ורבנן אומרים גז"ש והמדרש הזה תמוה הוא ונראה לישב דאיתא ריש פ"ק דברכות פליגי בה ר' יעקב בר אידי ורב חמא בר חנינא חד אמר כל יסורים שיש בהם ביטול תורה אינן יסורים של אהבה ואידך אמר כל יסורים שיש בהם ביטול תפילה אינן יסורים של אהבה אמר ליה רבי אבא ברי' דר' חייא בר אבא הכי אמר ר' חיי בר אבא אמר ר' יוחנן אלו ואלו יסורים של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח אלא מאי ת"ל מתורתיך תלמדנו אל תקרא תלמדנו אלא תלמודינו דבר זה מתורתך תלמדינו ק"ו משן ועין מה שן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורים שממרקים כל גופן של אדם לא כ"ש והיינו דאמר ר' לוי נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור במלח מלח ממריק הבשר אף ברית האמורה ביסורין ממרקין עונותיו של אדם וכו' ופי' מהרש"א מתורתיך תלמדנו משמע דתלוי הדבר בעון ביטול תורה דווקא וקאמר אל תקרא תלמדנו דלא איירי קרא באיסורין של אהבה אלא ביסורין שממרקין עונותיו של אדם ותקרא תלמידני דבר זה ק"ו משן ועין וכו' הרי לפניך דאלו ואלו יסורין של אהבה בין יסורין שיש בהם ביטול תורה ובין אין בהם משום דבאין למרק עונותיו ולטובת אדם וזה שרמז דוד משפטי ה' אמת ר"ל שכל משפטיו בין יש בהם ביטול תורה ובין אין בהם צדקו יחדיו ששניהם יסורין של אהבה כדי למרק עונותיו וקאמר ריש לקיש דצדקו מק"ו דילפינן משן ועין ורבנן אמרי יצדקו מג"ש דילפי' גז"ש ברית דיסורין מברית הנאמר במלח וק"ל:

ובדרך אחר נראה לישב ונקדים גמרא דנדרים דף פ"א אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבין את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי שרת ולא פירשוהו עד שפירש הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה וצריכין אנו למודעאי דאיתא בפ' שלשה שאכלו דף מ"ח ע"ב אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל אשר נתן לך משנתן לך ר' יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר וברך את לחמיך ואת מימיך אל תקרא וברך אלא וברוך ואימתי קרוי לחם קודם שיאכלנו וכו' ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש ר' חייא בר נחמני תלמידו של ר' ישמעאל אומר משום ר' ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר על ארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצות הרי לפניך שאנו לומדים ברכת התורה מלפניה מק"ו על חיי שעה מברך או ילפינן מגז"ש דכתיב אשר נתן לך ולהלן הוא אומר ואתנה לך וע"כ דרש משנתן לך וע"כ לית להו להני תנאי הא דילפינן בפ' מי שמתו דף כ"א ע"א ברכת המזון מלפניו מק"ו מברכת התורה וברכת התורה מלאחרי' מברכת המזון מק"ו דאי אית להו למה להו למילף ברכה לפניו מק"ו או מקרא הוי להו למילף מברכת התורה אלא ע"כ דלית להו הנך לימודים ולכך צריך למילף או מק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש או מקרא וכמו כן ברכות התורה מלפניה או מק"ו או מגז"ש

ובזה יובן המדרש משפטי ה' אמת שהקב"ה איבד הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה אך מנ"ל דצריך לברך בתורה תחילה ומפרש ריש לקיש דצדקו מק"ו דילפינן מק"ו דעל חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש ורבנן אמרי מגז"ש צדקו דילפינן בגז"ש דהכא כתיב אשר נתן דהיינו משנתן לך והתם כתיב ואתנה לך וילפינן לך לך מגז"ש דצריך לברך תחילה וק"ל: ואגב דאיירינן בזה נראה לפרש מאי קשיא לרב יצחק דאמר אל תקרא וברך אלא וברוך ועוד למה לא תירוץ ר' יצחק מיד על הא דקאמר אין לי אלא לאחריו לפניו מנין היה לו לר' יצחק לומר דכתיב וברך את לחמיך אל תקרא וכו' אלא נראה דדברי ר' יצחק מקושרים ומחוברי' בדברי הש"ס דקאמר אשר נתן לך משנתן לך דהא ריש כיצד מברכין איתא ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתנה לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מעה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל ופי' מהרש"א גוזל להקב"ה גוזל ממש אותו דבר שאוכל ונהנה ממנו דקודם ברכה שלו הוא וגוזל לכנסת ישראל כי הברכה מוריד שפע ברכה מלמעלה על הפירות שמברכין עליהם: ונראה לי דזה כוונת הש"ס דתניא אין לי אלא לאחריו מלפניו מנין ת"ל אשר נתן לך משנתן לך וע"כ הא דכתיב לה' הארץ ומלואה דהכל הוא של הקב"ה וע"כ לא נתן הארץ לבני אדם אלא לאחר ברכה א"כ מוכח מכאן שצריך לברך מקודם דקודם ברכה לא נתן לך ולפי דעת זה נגלה לר' יצחק לימוד אחר וקאמר דאינו צריך דכתיב וברך את לחמיך ואת מימיך וקשה הא אינו נקרא לחמיך ומימיך אלא לחמו של הקב"ה דכתיב לה' הארץ ומלואה אלא ע"כ אל תקרא ובירך אלא וברוך את לחמיך שאתה צריך תחילה לברך ואז הוא לחמיך ושפיר קרינן וברוך וכתיב וברך שע"י הברכה יורדת השפע מלמעלה לברך את הפירות וק"ל: אור פרשת דברים חדש

במדרש תנחומא בחדש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשות לו רפואה בשבת כך שנו רבותינו החושש בפיו מטילין לו סם של רפואה בשבת כו' ומנין אר"א ק"ו ממילה ומה מילה שהיא אחד מאבריו של אדם דוחה את השבת סכנת הנפש שהוא כל גופו של אדם אינו דין שתדחה את השבת כו' והנה המדרש הזה אומר דרשוני וכבר ישבתיו קצת בפ' לך לך יעש"ה והגם כי קשה עלי לכתוב על הספר דרושים מה שלא כוונו בזה המאמרים עכ"ז מאחר שראיתי קצת מחכמי זמנינו יאמרו כי זהו חידוש ראה וחדש אמרתי לא יחסר בספר זה דבר ועכ"ז הסברות המה ישרות וברורות אף כי ינטל יותרת מלדקדק הדברים בשרי מאמרות ומקדם נכתב לדקדק דבר במס' פסחים דף ס"ה ע"ב במשנה המהוללה הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אינה דוחה את השבת ר"א אמר דוחה אר"א ומה אם שחיטה כו' א"ל ר"ע או חילוף ומה הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא משום מלאכה א"ד שלא תדחה את השבת א"ל ר"א עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת כו' ואיכא למידק על אריכות הלשון של ר"א שהזכיר לר"ע בשמו ודייק עקרת מ"ש בתורה הלא די בתשובתו הלא נאמר במועדו וכו' ובזה יספיק דבריו וכדי לחדד לב התלמידים נראה שיפה כיון ר"א לדייק כדברים הנ"ל דהנה שם בגמ' ילפינן דפסח דוחה את השבת מג"ש דנאמר במועדו בפסח ונאמר במועדו בתמיד מה תמיד דוחה את השבת שמקרא מלא דיבר הכ' גבי קרבן שבת על עולת התמיד כו' אף פסח דה"ש וגם פסח דדוחה טומאה ילפי' מאיש נדחה ואין צבור נדחין והדר ילפי' בגז"ש הנ"ל תמיד מפסח דדוחה טומאה יע"ש וכ' התו' דסוגי' דהכא משמע דמשמעו' דבמועדו לא דרשי' דדוחה שבת וטומאה כ"א מג"ש דפשטי דקרא משמע במועדו בזמן התירא אבל בריש כיצד צולין דרשינן ממשמעות דבמועדו דדוחה שבת וטומאה כו' ומדקאמרי' שם וצריכא דאי כתב בפסח ה"א משום דבכרת ואי כתב בתמיד ה"א משום שתדיר וכליל ואי בג"ש ילפי' לה מה צריך לצריכותא הא איצטריך גבי פסח דדוחה שבת ובתמיד משום טומאה כו' ושם ד"ה מה לתמיד שכן תדיר תימא ונילף מבינייהו דתמיד ומילה או משתי לחם גרידא דדוחה שבת ע"כ ומהרש"א ז"ל מוחק בתוס' תיבת גרידא דמשתי לחם לחוד לא מצי ילפינן שי"ל שכן באים להתיר במקדש אלא משתי לחם וחד מהני יעש"ה ולכאורה יש לדקדק למה לא הקשו בתו' קושי' זו בכיצד צולין אשר שם תהיה הקושי' אלים ביותר על גופיה דקרא משא"כ כאן דלא קשי' אלא על הגמ' למה לא ילפי' ממה מצינו בתמיד כו' דהג"ש בלא"ה איצטריך משום תמיד דידחה טומאה וכבר הערנו מזה לעיל בפ' בא והנה יעויין לקמן דף מ"ח ע"ב בתו' ד"ה ומה שחיטה כו' ותימא לר"י מכשירי פסח מנ"ל לר"א דדחי שבת דהא גבי מילה איצטריך תרי קראי וכ"ת דגמיר מסוכה ולולב ושופר ומצה כו' אי מהתם יליף אמאי איצטריך במועדו גבי פסח כו'

והנה קושיא זו לכאורה יש ליישב דרך פשוט ע"פ דאי' במס' שבת דף קל"א ע"א תוס' ד"ה ושוין כו' וא"ת ומסוכה איך מצי למילף וכן כל הני דפריך לקמן ונכתוב בחד וניתי הני ונגמרה אדרבה נגמר מכיבוד אב ואם מבנין בה"מ דלא דחי שבת כו